נושאים נוספים
	התקשרות גליון 811 - כל המדורים ברצף
	עלייה אמיתית – רק כשהיא נמשכת לעולם המעשה
	כוח הנשים בהבאת הגאולה
	ספריות קודש בעולם ובאה"ק
	פרשת יתרו
	נר יארצייט / מנחה והדלקת נרות / שערות לאחר שנגזזו
	הלכות ומנהגי חב"ד

נר יארצייט במוצאי שבת-קודש

ב'התקשרות' גיליון תתח, במדור 'תגובות והערות', נדפס על-דבר נר יארצייט.

היארצייט של הרבנית שיינא הי"ד – בתו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, חל ביום שני דראש-השנה. כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה אומר את כל הקדישים באותו יום. בכל שנה הורה לי להדליק ה' נרות על העמוד לפני תפילת ערבית דליל שני דראש-השנה, וכן להדליק נר אחד בחדרו.

כשראש-השנה חל בשבת-קודש אמר לי לומר מקודם 'ותודיענו', ואחר-כך להדליק הנרות כנ"ל.

כשנכנס לבית-הכנסת לתפילת ערבית ועבר על-יד העמוד, היה מביט אם הנרות דולקים.

הרב יהודה ליב גרונר, ברוקלין נ.י.

תפילת מנחה והדלקת נרות של הרבי

בגיליון תתז עמ' 14 הובא על-דבר זמן תפילת מנחה של הרבי בערב שבת-קודש, וכמדומני שהסגנון אינו מדוייק, כי הרבי התפלל מנחה בקביעות ביום שישי בשעה 15:15, כמו בכל ימות השבוע (מאז כ"ב שבט תשמ"ח), ולאחר מכן, בזמן הדלקת הנרות, הדליק את הנרות דשבת-קודש.

יוצא מהכלל היה בערב-שבת כשנסע לאוהל וחזר מאוחר ונכנס לתפילת מנחה (בזאל למעלה) לאחר זמן הדלקת נרות, שאז הדליק את הנרות קודם תפילת המנחה. ולדוגמה, בערב-שבת פרשת וישב, כ"ד כסלו ה'תש"נ, נסע הרבי לאוהל, חזר ל-770 בשעה 16:05, ונכנס למנחה בשעה 16:13. זמן הדלקת הנרות באותה שבת היה בשעה 16:15. התפללו מנחה (בזאל למעלה) והדליקו נר ראשון של חנוכה, וניגנו במהירות "הנרות הללו". התפילה הסתיימה דקות ספורות לפני השקיעה.

וכמדומה ברור, כפי שראו אז בעת פתיחת 'גן-עדן התחתון' (לאחר מנחה), וכן סיפרו המשב"קים, שקודם היציאה לתפילת מנחה בציבור הדליק הרבי נר-חנוכה ואחר-כך נר-שבת.

הרב מנחם דוברוסקין, ישיבת תומכי תמימים, מגדל העמק

שערות לאחר שנגזזו

ב'התקשרות' גיליון תשצ"ט עמ' 13, הוזכר אודות הוראת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע לרבנית שטערנא שרה נ"ע, להוסיף עוד דבר ולשרוף את שערותיה שגזזה.

מובא בס' ראשית חכמה, שער הקדושה פרק טז¹, וזה לשונו: "ההכנה השלישית, בטהרת האשה כדין וכשורה כנודע, וקציצת צפרניה שהם עשרים שגדלו בנדתה, שהם גורמים רעה לעולם, וכן קצת משערה. וכן נתבאר ב[זוהר] פרשת אחרי מות בסופה (ח"ג עט,א), וכן בזוהר (פנחס, שם רמח,ב) תגנזם² בחצרה בחור ידוע,

ובבואה תשרפם, מפני שאותו החלק הוא לחיצוני חלק טומאתו וצריך ביעור, ואין ביעור אלא שריפה". ע"כ³.

הרב שלום דובער חייקין, שליח הרבי ורב קהילת חב"ד-ליובאוויטש בקליבלנד, אוהיו

ההערות בשוליים הן הערות המערכת.

_____________________

1)    בהוצאת וגשל המנוקדת, ירושלים תשנ"ז, הוא בכרך ב עמ' תתעח, ד"ה ולזה ענין זה.

2)    בזוהר פ' אחרי איתא שצריכה לספר את ציפורניה ושערה שגדלו בימי טומאתה, וכן שהשיער והציפורניים הללו טעונים גניזה. בפ' פנחס נאמר שהחלק שצריכה לתת לסטרא-אחרא הוא ציפורניה בטינופן ומעט מראש שערה, לכרוך את השיער והציפורניים יחד, ולהניחם לגניזה במקום שאין אנשים עוברים או בתוך חורים נמוכים בחצרה (בניצוצי זהר שם אות ו' הוכיח מהלשון שם "שבטהרתה לא תשרוף, דסמוך לווסתה מתעברת ואין לה להסב היזקה לנפשה ממדת חסידות". אבל בראשית חכמה כתב כנ"ל - כציטוט מהזוהר - "ובבואה תשרפם", והכוונה לכאורה בבואה מטבילתה. וע"ע).

3)    אמנם מכיוון שהרבנית היתה אז (בשנת תרע"ו, שבה החל המספר, הרב יעקב לנדא ז"ל, את עבודתו כ'רב החצר') בגיל יותר מנ"ז שנה (נולדה ט"ו טבת תרי"ט – 'ימי חב"ד' ביום זה), ברור לכאורה שאין לזה שייכות לכל האמור.