הידיעה מחזקת ומעודדת
התחלת הפרשה היא: "ויהי בשלח פרעה את העם". ומבואר בזה בתורה אור..."שעל-ידי גלותם במצרים והשתעבדותם בהם גרמו שנתעלו בחינות ניצוצי אלקים שנפלו שמה בשבירת הכלים, והוא הוא בחינת כוח הצומח להצמיח ישועות ישראל, כמו שכתוב ופרעה הקריב, ואמרו רז"ל שהקריב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים".
ועל דרך שבגשמיות שלח פרעה עם בני-ישראל זבחים ועולות להקריב לה' [כפי שאמר לו משה רבינו "גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלקינו", וכן היה בפועל], כך גם בפנימיות העניינים – ששלח עמהם את ניצוצות הקדושה שהיו במצרים, שלקחום בני-ישראל עמהם בצאתם ממצרים.
ידיעת עניין זה (שהגלות עצמה גורמת העלייה של הגאולה) פועלת שיהיה קל יותר כשנמצאים עדיין בגלות:
לא זו בלבד שיודעים שבודאי יצאו מהגלות, אלא יתירה מזה – שיודעים שכל רגע שנמצאים במעמד ומצב של גלות, מהווה הכנה והכשרה ליציאה מן הגלות אל הגאולה. ובמילא, מסתכלים על כל רגע בגלות – לא כמו רגע בגלות, אלא כמו רגע של הכנה לגאולה.
וההסברה בזה – שבכל פעולה שיהודי עושה בכל יום ויום במשך שהותו בגלות, הרי הוא מאיר עוד חלק בעולם הזה הגשמי והחומרי, ובמילא הרי הוא מברר ומזכך עוד חלק בעולם הזה הגשמי והחומרי, עוד חלק מקליפת נוגה כו', שעל-ידי זה פועלים את תכלית השלימות של ימות המשיח שהוא גילוי אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי, כמבואר בארוכה בתניא. וכיון שכן, הרי מובן שצריכים להסתכל על כל רגע שבו מוכרחים עדיין להיות בגלות – לא כמו רגע של גלות, אלא כמו רגע של הכנה והקדמה לגאולה. ואז, נקל יותר להתמודד עם קשיי הגלות ולעבוד עבודתו כדבעי.
זאת ועוד – שהעבודה היא באופן שהאדם מרגיש את עצמו ל"בן חורין", והיינו, שהנשמה היא במעמד ומצב של חירות, ועבודתו בגלות היא כמו "בן חורין" שצריך להוציא מישהו אחר שנמצא עדיין בשביה.
ועניין זה מתבטא באמונה בביאת המשיח שיבוא בכל יום – לא אמונה בדרך מקיף, אלא אמונה שחודרת בכל כוחות נפשו בדרך פנימית, ואמונה זו גופא מוציאה אותו מההגבלות של הגלות, ובמילא יכול לעבוד עבודתו מבלי להתחשב במיצרים וגבולים שמצד הגלות.
– וזהו הביאור בפתגם המקובל בשם הבעל שם טוב, שכל אחד מישראל יכול לחצות נהר על גבי מטפחת, אלא שצריך להאמין בזה. והיינו, שכאשר האמונה היא (לא בדרך מקיף, אלא) בדרך פנימית, מעמידה היא את האדם כולו, בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, במעמד ומצב שלה (של האמונה), ואז, לא ייפלא שהוא מושל על הטבע, כיון שמציאותו היא למעלה מהטבע, וכל מציאות הטבע לא נבראה אלא בשבילו, כמאמר רז"ל "בראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית", וכיון שעניין "נקראו ראשית" הוא אצלו בגילוי, פועל הוא כל מה שצריך לפעול באין מפריע.
(משיחת יום ה' פ' בשלח, י' שבט, ה'תשי"ד. תורת מנחם כרך יא עמ' 41-42 – בלתי מוגה) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
