חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:20 זריחה: 6:09 י"ח באב התשע"ט, 19/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"חומת אש" אינה סתירה ל"פרזות תשב"
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 805 - כל המדורים ברצף
"חומת אש" אינה סתירה ל"פרזות תשב"
חיים גם למשיח בן יוסף
ספר "מורה נבוכים" להרמב"ם
פרשת ויגש
הלכות ומנהגי חב"ד

כאשר יהודי מדוד ומוגבל ב"חומת אש סביב", אזי פועל בכל ענייניו הגשמיים שיהיו באופן של "פרזות תשב ירושלים" * בכל הקשור למוסדות חינוך על טהרת הקודש צריך להיות "ופרצת" בכמות ואיכות התלמידים, ואז יבוא גם "ופרצת" בכיסוי החובות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. דובר בהתוועדות י"ב תמוז1 אודות עניין "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"2, שאף-על-פי שישנם ההגבלות ד"ימה וקדמה וגו'", הנה בזה גופא צריך להיות "ופרצת", פריצת המדידות וההגבלות, ועד שעל-ידי זה זוכים ל"נחלה בלי מצרים"3.

כאשר מדובר אודות מוסדות חינוך על טהרת הקודש, צריך להיות אמנם בנין של ד' כתלים, גג מלמעלה ורצפה מלמטה, אבל, כאשר מישהו בא ואומר שצריך להתנהג במדידה והגבלה, בגלל העדר האמצעים כו', אזי אומרים לו, שצריך להיות "ופרצת"! יש לפרוץ את כל המדידות וההגבלות, ולא רק בנוגע לחיזוק וביסוס הדברים הקיימים, אלא גם על-ידי הקמת דברים חדשים, שעל-ידם יתוסף ב"נר מצוה ותורה אור"4, ועד למאור שבתורה5.

ועל דרך שמצינו בגמרא6 לגבי ארץ-ישראל, שנקראת "ארץ הצבי"7, "מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ-ישראל בזמן שיושבין עליה רווחא כו'", היינו, שכאשר ההנהגה היא באופן של "ופרצת", אזי מכיל השטח הגשמי כמה פעמים ככה (כשם שהעור מכיל כמות של בשר גדולה יותר ממנו), אף שמצד המדידה וההגבלה אין לזה מקום בהבנה והשגה.

ועל דרך זה מובן בנוגע לבני-ישראל שעליהם נאמר8 "כי תהיו אתם ארץ חפץ", שזהו גם ענינו של "צבי", מלשון "צבי וחמיד ורגיג"9 – שכאשר מרבים בבשר, אזי בדרך ממילא מיתוסף גם בעור באופן שלמעלה מן ההגדרות.

ב. ובפרטיות יותר:

החילוק בין בשר ועור כפשוטם הוא – שבשר הוא עניין פנימי, ועור הוא עניין חיצוני.

והנה, כאשר מדובר אודות מוסדות חינוך על טהרת הקודש, הרי גם ה"בשר" וגם ה"עור" שניהם קודש.

וכמו כן בנוגע לב' העניינים ישכר וזבולון, הרי הן ישכר שיושב על התורה ועל העבודה ואינו עוסק בפרקמטיא, והן זבולון שעוסק בפרקמטיא ורק קובע עתים לתורה, שניהם "שבטי י-ה"10.

אמנם, זבולון צריך לידע שהוא בבחינת "עור", שאף שיש צורך בו בשביל להגן על הבשר, "למחסה ולמסתור מזרם וממטר"11, מכל מקום, העיקר הוא פנימיות העניין שהוא ה"בשר", שזהו עניין לימוד התורה, כמו שכתוב12 "לכו לחמו בלחמי", ו"אכלו בשרא שמינא בי רבא"13, שזהו ענינו של ישכר.

והסדר בזה – לאו דווקא באופן שתחילה צריכים לעסוק ב"עור", ואחר כך יכניסו בו "בשר", אלא יכול להיות גם סדר הפוך, ואדרבה, בעניין זה הוא החידוש של בני-ישראל, ארץ-ישראל ותורת ישראל – היפך סדר העולם14:

סדר העולם הוא – שאי אפשר להתעסק בהוצאה לפני שישנה ההכנסה שעל-ידו יוכל לכסות את ההוצאה; אבל הסדר בתורה הוא להיפך – כדאיתא בגמרא15 "אמר הקב"ה לישראל, בני, לוו עלי . . ואני פורע", "כל מזונותיו של אדם קצובים לו . . חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה . . אם הוסיף מוסיפין לו".

והיינו, שבכל העניינים הקשורים עם חינוך ומוסדות חינוך על טהרת הקודש – "הוצאת בניו לתלמוד תורה", וקשור גם עם "הוצאת שבת", שהרי תלמיד חכם איקרי שבת16 – הסדר הוא, שתחילה מיתוסף ב"בשר", בפנימיות העניינים, ובדרך ממילא הנה מבלי הבט על הכמות שיש בעור כדי להכיל, מיתוסף גם ב"עור", כיון ש"אני פורע", אם זה רק באופן ד"לוו עלי".

וסדר זה הוא גם למטה מטה, אפילו בחושך הכפול של זמן הגלות – שכדי לפעול "ופרצת" בגשמיות באופן הכי גדול, צריך להיות תחילה "ופרצת" בפנימיות העניינים, דהיינו, בלימוד התורה, ובאופן ש"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"17, שזהו הטעם ש"תלמוד תורה כנגד כולם" (כמו שכתב הרמב"ם18), וכאשר ישנו עניין "ופרצת" ב"בשר", "אכלו בשרא שמינא בי רבא", ועל אחת כמה וכמה בלימוד פנימיות התורה, שזהו החיות שב"בשר" – אזי בדרך ממילא יפעלו עניין "ופרצת" גם בגשמיות, כדרכו של "צבי", שישנו גם אצל בני-ישראל.

ועל-פי זה מובן, שכאשר מדובר אודות "ופרצת", אין להמתין ולעכב את ההוספה בפנימיות העניינים, בלימוד התורה וב"העמידו תלמידים"19, עד שיהיה "ופרצת" בחשבון הבנק...

אלא הסדר אצל בני-ישראל הוא – שמתחילים ב"ופרצת" בנוגע לריבוי תלמידים בכמות, ו"ופרצת" בנוגע לריבוי תלמידים באיכות, ועל-ידי זה פועלים פריצה ("דורכברעכן") שיומשך להיות "ופרצת" גם בגשמיות,

וכאמור, באופן ד"לוו עלי . . ואני פורע", "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"20, וכפי שכ"ק מו"ח אדמו"ר היה אומר מזמן לזמן21: "הגדושה" (בגימ"ל), היינו, שלא מספיק כפי שהיא "מלאה" "פתוחה" ו"רחבה", אלא גם כפי שהיא "גדושה", למעלה מן המדה – שזהו על דרך עניין "ופרצת".

– לשון זה ("מידו המלאה כו'") נאמר בברכת המזון, דהיינו, בנוגע להשפעות בגשמיות. אבל, אצל בני-ישראל הסדר הוא שקודם ההליכה לעסוק בצרכיו וענייניו הגשמיים, הולך יהודי "מבית הכנסת לבית המדרש", שכן, כדי לפעול ההמשכה "מידו . . הגדושה" בעניינים גשמיים כפשוטם, הרי זה תלוי בכך שפועל "ופרצת" בעבודתו בלימוד התורה וקיום המצוות, שעל זה אמרו22 "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", ועל-ידי זה פועל אצל הקב"ה להיות "אני פורע", "מידו . . הגדושה", כפי שהוא יכול, שהרי הממנו יבצר?!

ובפשטות – שמתבטלים כל ההעלמות וההסתרים, ונעשית הרחבה באופן של "ופרצת", לא רק לשלם את ההלוואות שבעבר, אלא לפעול "ופרצת" גם לגבי ה"ופרצת" שלפני זה, דכיון שב"ופרצת" הראשון זכרו עדיין שיש "ימה וקדמה וצפונה ונגבה", אין זה מספיק עדיין, ועד שבאים ל"נחלה בלי מצרים", ללא קצוות לגמרי, ועד למרחב העצמי.

ג. (וסיים כ"ק אדמו"ר:)

במדינה זו אוהבים שמדברים "צום פּוינט" [=לנקודה]...

ובכן: נקודת העניין היא – שכל אחד צריך לקבל על עצמו עניין "ופרצת" בעבודתו בלימוד התורה ובקיום המצוות, אף-על-פי שנדמה לו שאין לו מספיק זמן ללמוד בריבוי כל כך, ואין לו ממון ליתן צדקה בריבוי כל כך, ועל דרך זה בנוגע להידור בקיום שאר המצוות,

ואז, "לוו עלי . . ואני פורע" – שהקב"ה ממציא לו זמן, ממון וכוחות, שיוכל לפרוע את הלוואותיו מן העבר, ולהעמיד את עצמו באופן חדש מכאן ולהבא.

ומן הפרט אל הכלל – שגם בעניינים הכלליים ובמוסדות הכלליים תהיה ההנהגה באופן של "ופרצת" בנוגע לפנימיות העניינים, ועל-ידי זה יפעלו את עניין "ופרצת" עד למטה מטה, ועד למרחב העצמי, בגשמיות וברוחניות גם יחד23.

[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן הניגון הספרדי "מפי א-ל יבורך ישראל", ואחר כך ציוה לנגן הניגון "אני מאמין"].

* * *

ד. [. .] בהמשך למדובר לעיל אודות "ופרצת", הנה כאשר מדברים על זה עם בעלי-עסקים, שואלים הם, שלכאורה הרי זו סתירה מיניה וביה:

מחד גיסא – הרי הוא סוחר שצריך לעסוק במסחר על-פי תורה, תוך כדי זהירות מכמה וכמה עניינים, וביחד עם זה, דורשים ממנו שכאשר מדובר אודות ישיבה על טהרת הקודש לנערים או בית לימוד על טהרת הקודש לנערות – ישכח על כל החשבונות, ולא ישאל מה מצבו הכספי ב"מזומן", ומה עם ההבטחות שקיבל על עצמו וכו', אלא יתנהג באופן של "ופרצת"?!

על כך אומרים לו: הן אמת שההנהגה ד"נחלה בלי מצרים" תהיה רק לעתיד לבוא, אבל, עניין "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" – שמבחין ("ער קלייבט זיך פאַנאַנדער") בין "ימה" ל"קדמה" ובין "צפונה" ל"נגבה", אלא שבזה גופא הנהגתו היא באופן של "ופרצת" – יכולים לדרוש גם בזמן הזה.

ה. ועל דרך שמצינו לעתיד לבוא שני עניינים הפכיים:

כתיב24 "פרזות תשב ירושלים", היינו, שהסדר שצריך להיות ב"ירושלים", יראה שלם25, הוא באופן של "פרזות", עיר ללא הגבלה של חומה. וביחד עם זה, כתיב26 "ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב". ולכאורה, כיון ש"אני אהיה לה . . חומת אש סביב", היינו, שסביב ירושלים תהיה חומה המגבילה – אם כן, כיצד יתקיים "פרזות תשב ירושלים", ללא הגבלה, בה בשעה שיש מסביב חומה?!

עניין זה נתבאר בארוכה בדרושי חסידות27, ונקודת העניין בקיצור – בהקדם דיוק נוסף בפסוק "ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב":

בכל הנבואות מצינו הלשון "נאום ה'" וכיוצא בזה בתחילת העניין או בסיומו וחותמו. ובנדון דידן, שתוכן הנבואה הוא "אני אהיה לה חומת אש" – הרי התיבות "נאום ה'" הוצרכו להיות בתחילת הפסוק או בסוף הפסוק, ולמה נאמרו באמצע הפסוק: "ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב"?

והביאור בזה – "שנאום הוי' בעצמו הוא יהיה חומת אש סביב"28:

"נאום הוי'" – קאי על התורה, שהיא דבר אלקים, והיינו, תורה שבכתב, שבה נאמר "וידבר ה'" "ויאמר ה'", וכן תורה שבעל-פה, כולל גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, שהכול נאמר למשה מסיני29 מפי ה'. ו"נאום ה'" – התורה – הוא יהיה "חומת אש סביב".

ומובן, שכאשר "נאום ה'", התורה, נעשה "חומת אש סביב" – אזי נעשה בגשמיות "פרזות תשב ירושלים", שירושלים תתפשט בכל ארץ-ישראל, וארץ-ישראל תתפשט בכל הארצות30.

ו. ועל דרך זה בכל עניני תורה ומצוות:

כאשר יהודי מודד ומגביל את עצמו בהנהגה על-פי השולחן ערוך, היינו, שאינו בעל הבית על עצמו לעשות כרצונו, אלא בכל דבר הוא מדוד ומוגבל ב"חומת אש סביב", שזהו "נאום ה'", דבר ה' שנאמר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה – אזי פועל בכל ענייניו הגשמיים שיהיו באופן של "פרזות תשב ירושלים", היינו, ששלימות היראה פועלת אצלו מצב של "פרזות", העדר ההגבלה, בענייניו הגשמיים.

ועל דרך זה בנוגע לכל מוסדות החינוך על טהרת הקודש,

– שזהו ה"מקדש מעט"31, ואמרו רז"ל32 "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן", "אל תגעו במשיחי33 אלו תינוקות של בית רבן", שהם ה"משיחי" שבכל דור, והם פועלים ביאת המשיח בכל דור ודור –

שכאשר הנהגת המוסדות היא על-פי ה"חומת אש" ד"נאום ה'" שהיא התורה, שכאשר מגיע ילד יהודי אסור לעזבו לנפשו, כיון שזהו עניין של פיקוח-נפש, שהרי מצד האוויר שבחוץ עלול הוא ליפול במקום בלתי-רצוי, אלא צריך להכניסו למוסד חינוך על טהרת הקודש, וכציווי התורה: "ואהבת לרעך כמוך"34, היינו, כשם שלא תניח לילד שלך שיעזבוהו לנפשו ויתגלגל ויחפש מקום שיקבלוהו, אלא תכניסנו מיד למוסד חינוך על טהרת הקודש, כך עליך להתנהג עם בנו ובתו של "רעך", "כמוך",

הנה על-ידי הנהגה זו נעשה "פרזות תשב" – שמתבטלים כל ההגבלות, כי, כשם שהקב"ה נותן לו עבור הוצאת חינוך בניו ובנותיו לתלמוד תורה, כך נותן לו הקב"ה שיוכל לקיים את הציווי "ואהבת לרעך כמוך" בנוגע לחינוך כל בני ובנות ישראל שבסביבתו, שיתחנכו כרצון ה'.

ז. והנקודה הפנימית – "צום פּוינט":

כל בעלי-הבתים השייכים לקו העבודה דזבולון – הנה בזמן הזה עיקר תפקידם הוא להשתדל להרבות מוסדות חינוך על טהרת הקודש, כל אחד ואחד בסביבתו ובמדינתו, ובמקום שאין אנשים – הרי בודאי הוא השליח של ההשגחה העליונה לייסד שם ישיבה כשרה ובית לימוד כשר עבור בנות ישראל.

ואז מבטיח לו הקב"ה "לוו עלי . . ואני פורע" – הן בנוגע להוצאות עבור חינוך בניו ובנותיו הוא, והן בנוגע להוצאות שהוציא עבור המוסד חינוך על טהרת הקודש, מצד הציווי "ואהבת לרעך כמוך", בנוגע לחינוך בניו ובנותיו של "רעך".

אלא מאי, השאלה היא: מניין ייקח הקב"ה לפרוע חוב גדול כל כך? – ייתן השם יתברך לכל בני-ישראל שלא יהיו דאגות אחרות מלבד לדאוג להקב"ה להשיג עבורו כמה דולרים שיוכל לפרוע את חובותיו!...

וכאשר כל אחד בסביבתו ובמדינתו יעסוק באופן ד"ופרצת" הן בנוגע למספר המוסדות, הן בנוגע לכמות התלמידים והתלמידות, והן בנוגע לאיכות הלימודים – אזי מבטיח הקב"ה שמעניין "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" יבואו לקיום היעוד35 "יעלה הפורץ לפנינו", דא מלכא משיחא, יבוא ויגאלנו ויביאנו ל"נחלה בלי מצרים" במרחב העצמי.

(ואמר כ"ק אדמו"ר:)

עד שילחינו ניגון על "ופרצת" – יכריזו "ופרצת", ללא ניגון.

(ואחר כך אמר:) נמצאים כאן יהודים שבאים מ"ימה וקדמה וצפונה ונגבה",

"ימה" (מערב) מס. פרנציסקו ולוס אנג'לס; "וקדמה" (מזרח) – מאיטליא ומארץ-ישראל; "צפונה" – מקנדה; "ונגבה" – מדרום אמריקא,

ימשיכו כולם את עניין "ופרצת" בכל קצווי תבל, להיפטר מכל המדידות וההגבלות.

(מהתוועדות כ' מנחם-אב, ה'תשח"י. תורת מנחם כרך כג, עמ' 242-249, בלתי מוגה)

___________________________

1)    סי"ב ואילך (לעיל ס"ע 142 ואילך).

2)    ויצא כח, יד.

3)    שבת קיח, סע"א.

4)    משלי, ו, כג.

5)    ראה פתיחתא דאיכ"ר ב ובפי' יפה ענף שם. ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז ובפי' קה"ע שם. המשך תער"ב ח"ג ע' א'שכב. סה"מ תרפ"ט ע' 176. וש"נ.

6)    גיטין נז, א. וראה גם כתובות קיב, א.

7)    דניאל יא, טז-מא.

8)    מלאכי ג, יב. וראה כש"ט (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סנ"ז. וש"נ (נעתק ב"היום יום" יז אייר).

9)    נוסח "אקדמות" לחג השבועות.

10)  תהלים קכב, ד.

11)  ישעי' ד, ו.

12)  משלי ט, ה. וראה ברכות נז, סע"א. ועוד.

13)  ב"ב כב, א ובפרש"י.

14)  בהבא לקמן – ראה גם תו"מ ח"ג ע' 204 ואילך.

15)  ביצה טו, סע"ב ואילך.

16)  ראה זח"ג כט, א. ועוד. וראה גם ברכות מז, סע"ב. ועוד.

17)  קידושין מ, ב. וש"נ.

18)  הל' ת"ת פ"ג ה"ג.

19)  אבות פ"א מ"א.

20)  נוסח ברכה שלישית דברכת המזון.

21)  ראה גם תו"מ חי"ג ס"ע 249. וש"נ.

22)  ברכות לג, ב. וש"נ. הובא בפרש"י עה"ת פרשתנו (עקב) יו"ד, יב.

23)  כ"ק אדמו"ר אמר, שישנו כאן מישהו משבט זבולון שצריך לפעול אצלו "ופרצת", ופנה לא' האורחים, באמרו, שיש לו עבודה קשה עם התלמוד-תורה וישיבה- קטנה שבמקומו, והורה לו לומר "לחיים" עבור המדינה כולה, ועבור כל המשפחה, ושיפעל שם "ופרצת".

(כשמזגו לו בכוסית קטנה, אמר כ"ק אדמו"ר בבת-שחוק:) זהו "ימה וקדמה" קטן. תנו לו "כוס" שיוכל לפעול "ופרצת" גדול!

24)  זכרי' ב, ח.

25)  ראה תוד"ה הר – תענית טז, א (מב"ר פנ"ו, יו"ד).

26)  שם, ט.

27)  ראה סה"מ תרע"ח ע' מו ואילך. תרצ"ט ס"ע 72 ואילך.

28)  אוה"ת בשלח ע' תרפא.

29)  ראה לקו"ש חי"ט ע' 252. וש"נ.

30)  ראה ספרי דברים בתחלתו. פס"ר פ' שבת ור"ח. יל"ש ישעי' רמז תקג.

31)  יחזקאל יא, טז. וראה מגילה כט, א.

32)  שבת קיט, ב.

33)  דה"א טז, כב.

34)  קדושים יט, יח.

35)  ע"פ מיכה ב, יג. וראה אגדת בראשית ספס"ג. ב"ר פפ"ה, יד ופרש"י שם.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)