כאשר עמד יעקב אבינו לקראת המפגש עם עשיו אחיו התפלל אל ה': "הצילני-נא מיד אחי, מיד עשיו, כי ירא אנוכי אותו, פן יבוא והִכני אם על בנים". נשאלת השאלה: הלוא הקב"ה הבטיח ליעקב שישמרנו ויצילנו, ולמה חשש מפני עשיו? חז"ל מסבירים שיעקב חשש "שמא יגרום החטא" – אולי חטא בעניין כלשהו והחטא יגרום לביטול הבטחתו של הקב"ה.
תשובה זו דורשת הסבר. הלוא יעקב היה צדיק, המובחר שבאבות, ובוודאי הכיר את עצמו וידע שלא חטא. ואם דקדק בעצמו וסבר שחטא בדבר-מה, ודאי שב בתשובה על כך. מדוע אפוא היה מקום לחשש שהקב"ה לא יקיים את הבטחתו להגן עליו?
קרבת אלוקים
אי-אפשר לומר שחששו של יעקב נבע מהענווה שלו, שבהיותו עניו בתכלית טעה והחשיב את עצמו חוטא. ענווה כזאת היא ענווה של שקר, ובוודאי לא תיתכן אצל יעקב אבינו, שמידתו מידת האמת. ענווה אמיתית אין פירושה שהאדם טועה בהערכת עצמו, אלא שהוא מכיר את מעלותיו, ובכל-זאת חש ענווה ושפלות, בהכירו שכל מעלותיו ניתנו לו מלמעלה. אם-כן מתחזקת השאלה, מדוע חשש יעקב מפני עשיו?
התשובה טמונה במילים שאמר יעקב בתחילת תפילתו: "קטונתי מכל החסדים". דווקא החסדים שעשה עמו הקב"ה גרמו לו תחושת שפלות-רוח. כל חסד שהקב"ה עושה לאדם יש בו קרבת אלוקים, גילוי אלוקי, ולכן ככל שהאדם זוכה ליותר חסדים – הוא זוכה להתקרב יותר אל ה'. הקרבה הזאת גורמת לו לחוש התבטלות גדולה יותר.
כשעומדים לפני המלך
יעקב ידע שעבודתו הייתה שלמה בתכלית ולא היה לו שום חטא, אבל לנוכח החסדים הגדולים שהקב"ה עשה עמו חש שהיה צריך לעבוד את ה' בדרגה גבוהה הרבה יותר, ולכן עבודתו נחשבה בעיניו בבחינת 'חטא'.
הדבר דומה למי שעומד לפני המלך, שאז אפילו תנועה קלה יכולה להיחשב מרידה במלכות, אף שבמצב רגיל אין בה כל פגם. כי כשעומדים לפני המלך נדרשת התבטלות מוחלטת, וכל עיסוק אחר נחשב פגיעה בכבוד המלכות. כך החסדים שעשה הקב"ה עם יעקב גרמו לו לחוש קרבת אלוקים גדולה, שלעומתה עבודתו את קונו נחשבה בעיניו חטא – "שנדמה בעיניו שחטא".
חסד לחייבים
זה גם ההסבר בנוסח ברכת הגומל: "הגומל לחייבים טובות, שגמלני טוב". מי שניצל מסכנה, אפילו צדיק גמור, מברך ואומר "הגומל לחייבים טובות". בכך הוא מצהיר כי הוא בבחינת 'חייב', שבעצם היה מגיע לו להיענש, אלא שהקב"ה גמל לו טוב והצילו. מדוע אומרים כך?
אלא דווקא בגלל הנס, שמבטא חסד אלוקי מיוחד, האדם נדרש להתעלות לדרגה גבוהה יותר, שלעומתה עבודתו הקודמת אינה שלמה, ולכן הוא בבחינת 'חייב'. בכך האדם מבטא את הכרתו שעכשיו הוא נדרש להתעלות בעבודת ה' לדרגה חדשה, מכיוון שזכה לחסד אלוקי שהוא קרבת אלוקים.
(לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 142; תורת מנחם כרך לא, עמ' 110) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
