חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ג באב התשע"ט, 24/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

תומכי תמימים נותנת כוחות עד ביאת משיח
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 798 - כל המדורים ברצף
תומכי תמימים נותנת כוחות עד ביאת משיח
להתמסר למלחמת בית דוד ולהביא את הגאולה
ה'מנחת חינוך' במשנתו של הרבי
פרשת וירא
"שב לבד עם עצמך, עצום את עיניך, ותרגיש שאתה נמצא עם הרבי"
הלכות ומנהגי חב"ד

בתומכי-תמימים לא נשתנה ולא נחלש דבר, כל הכוחות ממשיכים רבותינו נשיאינו להשפיע גם בהווה, ואם נראית חלישות, הרי הוא "מכם" * הניצחון במלחמת בית דוד ברור ומובטח, אולם לשם כך יש להתנתק מרצונות הגוף והעולם * החינוך בישיבות ומוסדות חב"ד הוא "קו האמצעי" שעל-ידו מאחדים את כל השיטות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, לרגל כ' במרחשוון

א. כשם שכל עניין שבעולם ישנו תחילה בתורה, כמאמר1 "אסתכל באורייתא וברא עלמא", הרי גם בתורה גופא ישנו החילוק שבין "תורה אור" ל"אורה", מקור התורה.

ובכללות – הרי זה החילוק שבין נגלה דתורה ופנימיות התורה2:

נגלה דתורה הוא עניין הלכות התורה כפי שהתלבשו בענייני עולם הזה הגשמי. ואילו פנימיות התורה, שבה מדובר אודות אלקות שלמעלה מהעולם, עניין הספירות וכו', וגם כפי שאלקות מלובש בעולמות – הרי זה שורש ומקור התורה כפי שהוא בתורה גופא.

וכשם שברכת התורה היא באופן ד"ברכו בתורה", היינו, שבלימוד התורה (נגלה דתורה) גופא ניכרת ההשפעה של ברכת התורה, "נותן התורה" לשון הווה, שניכרת החשיבות והחביבות שבלימוד התורה (כמו שכתב רבינו יונה3) – כמו כן צריך להיות לימוד פנימיות התורה באופן שיחדור ויימשך ויתאחד עם לימוד נגלה דתורה, והיינו, שלימוד פנימיות התורה אינו עניין בפני עצמו, עניין וחלק נוסף בתורה, אלא לימוד פנימיות התורה נוגע גם ללימוד נגלה דתורה, שעל-ידי זה נעשה גם לימוד נגלה דתורה מתוך חיות יתירה ("מיט אַן אַנדער לעבעדיקייט און מיט אַן אַנדער חיות")4.

ב. וזהו ענינה של ישיבת תומכי תמימים:

עד אז היה הסדר שבישיבות למדו נגלה דתורה, ואילו לימוד פנימיות התורה היה עניין בפני עצמו, ללא קשר ללימוד נגלה דתורה, לימוד הישיבות.

וחידושה של ישיבת תומכי תמימים – כשהגיע הזמן לכך, שהרי "את הכל עשה יפה בעתו"5 – שסדר הישיבה הוא שלימוד נגלה דתורה ולימוד פנימיות התורה הם ביחד6, "יחדיו יהיו תמים"7, והיינו, שבלימוד הנגלה ניכר שהלומד למד תחילה חסידות, ובלימוד החסידות ניכר שהלומד הוא למדן גם בנגלה, שהרי "לא עם הארץ חסיד"8.

וזהו עניין התמימות – שישנם הן החיצוניות והן הפנימיות בשלימותם.

ועל-ידי זה נשלמת גם הפעולה ד"ויטע אשל"9 להשביח את הארץ, שהוא עניין גן-עדן . . שלא תהיה כפי שהיא מצד עצמה ש"גן לחוד ועדן לחוד"10, "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן"11, אלא ימשיכו ב"גן" את ה"עדן" עצמו, שהוא עניין זיו תורתן ועבודתן, שכר מצווה מצווה...

ג. והנה, בה"עשר גליות (ש)גלתה שכינה"12 – שחוזרים ונשנים מזמן לזמן ומדור לדור – ישנם גם הגליות שגלתה תומכי תמימים (כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר13), עד שנתייסדה ישיבת תומכי תמימים בחצי כדור התחתון, לפני ח"י שנה, בשושן-פורים14.

ועל-פי האמור לעיל – הרי הכוונה בזה שלא יהיה רק באופן של "תורה אור", אלא באופן ש"ליהודים היתה אורה", לשון מפעיל, היינו, לפעול ולהמשיך "תורה אור" בכל מקום שהשפעתו וידו מגעת.

ובעניין זה אין שליטה למדידות והגבלות הזמן:

מהחילוקים שבין נגלה דתורה לפנימיות התורה – שנגלה דתורה, כיוון שעוסקת בבירור עניני עולם הזה שהרשעים גוברים בו וכו'15, ולכן נקראת בשם "עץ הדעת טוב ורע"16, הרי היא מדודה בהגבלות העולם; מה שאין כן פנימיות התורה שנקראת "אילנא דחיי"17, "עץ החיים"16, שעל זה נאמר18 "וחי לעולם" – הרי מצד עצמה היא למעלה מעץ הדעת טוב ורע, אלא שממנה נמשך גם ב"עץ הדעת", ועל ידו גם בענייני העולם, שגם בהם יומשך עניין החיות, וחיים נצחיים.

ומזה מובן גם בנוגע לחידוש של תומכי תמימים – שלימוד פנימיות התורה יהיה באופן שיומשך גם בנגלה דתורה, ועל ידי זה גם במעשה המצוות, ועל ידי זה גם "בכל דרכיך דעהו"19 – שעניין זה הוא למעלה מהשינויים של זמן ומקום, שכן, מדידות והגבלות הזמן והמקום אין להם שליטה על "אילנא דחיי".

ד. אמנם, ישנם אלו הטועים ואומרים שעניין זה היה לפני ח"י שנה, וכיוון שמאז עברו כמה וכמה שנים, אזי נעשה בזה עניין של שינוי או עניין של חלישות ח"ו.

והמענה לזה – מה שכתוב בירושלמי20 על הפסוק21 "כי לא דבר ריק הוא מכם", "ואם הוא ריק, מכם הוא, למה שאין אתם יגיעין בתורה" (כי בתורה אין דבר ריק):

אם אכן ישנם עניינים של חלישות – הרי זה "מכם", מצד המקבלים, ואין להם לתלות את החיסרון בעניין נעלה יותר.

ועוד זאת, שאצל המקבלים גופא – אין זה מצד הפנימיות שלהם . . כי אם מפני שיצרו הרע אנסו, ולפעמים הרי זה באופן ש"תחילתו באונס וסופו כו'"... (כלשון הגמרא22), ומצד זה נעשה אצלו "דבר ריק", ואחר כך מחפש לתלות החיסרון בעניין אחר.

והעצה לזה – כפי שנתגלה בזמנים האחרונים דבר חדש בחכמת הרפואה, וישנו כבר בתורה מכמה שנים ודורות לפני זה:

מהטיפולים החדשים – להסביר לחולה-רוח רחמנא-ליצלן את הסיבה שהביאה אותו למעמד ומצב הנקרא כאן: "נערוועז", או "מענטעלי סיק", או "עמאָשינעלי דיסטערבד"23 (עצבני, חולה רוח, מעורער ברגשותיו), ועל ידי זה יתרפא – שיראה שביכולתו לצאת מזה, כיוון שיודע באיזו דרך נדבק הדבר אליו.

וזהו הפתגם24 המובא בתורת החסידות ובספרים שלפני התגלות תורת החסידות: ידיעת המחלה חצי תרופה.

והיינו, שיש להסביר לאדם שסיבת חולאת-הרוח הנ"ל היא – לפי שאינו מכווין לכוונה העליונה ש"היא חכמתכם ובינתכם"25, ולכן הוא "מענטעלי סיק", וכאמור, ש"אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות"26.

והחידוש של תורת החסידות – שמסבירים לאדם לא רק את הסיבה שבגללה נעשה חולה, אלא יתירה מזה, שמצד עצמו אינו שייך לזה כלל, ועניין זה כשלעצמו הוא חצי תרופה.

ובנדון דידן – העצה היא לידע דברי הירושלמי הנ"ל, שבעניינים של תורה בכלל הנה "לא דבר ריק הוא", "ואם ריק הוא" [שהרי לא מכחישים את המציאות שמתהלכים אנשים וצועקים: כאן יש חלישות, ושם יש עניין שלא נשלם ("ניט דערטאָן"), עניין זה אינו כדבעי, ועניין זה צריך לשנות ולהחליף וכיוצא בזה] – "מכם הוא", היינו, שהחיסרון הוא באומר ("אין דעם זאָגער"), במקבל התורה.

ובמכל שכן וקל וחומר כאשר מדובר בנוגע למקום שבו לומדים פנימיות התורה, "אילנא דחיי", וגם לימוד נגלה דתורה, אילנא דטוב ורע, הוא באופן שקשור עם "אילנא דחיי", כנ"ל.

ה. המורם מכל האמור:

כיוון שנמצאים כאן אחדים מהתלמידים שלפני ח"י שנים יסד כ"ק מו"ח אדמו"ר עימהם את ישיבת תומכי תמימים בארצות-הברית ועל ידה בכל חצי כדור התחתון, אשר, בשעה של יסוד דבר חדש עומדים בהתרוממות ובהתעוררות – צריך לידע שעניין זה עומד בתקפו, ו"בכל יום יהיו בעיניך חדשים"27 ממש כיום היווסדם וכיום היבראם.

ואם ישנה איזו חלישות – הרי זה רק אצל אלו שצריכים לקבל זאת, וכיוון שיודעים שהחלישות היא אצלם, הרי בידם תלוי הדבר לתקן זאת.

ואלו שמתהלכים ושותקים ואינם עושים מאומה, ורק אומרים שפלוני אשם – הרי רואים מהי התוצאה מזה; הן אמת ש"שב ואל תעשה עדיף"28, כיוון שיכולים לישון רגועים יותר ("מ'קען שלאָפן רואיקער") [. .] – אבל לא זוהי התכלית;

התכלית היא – להיות יהודי חי ("אַ לעבעדיקער איד"), ער, תמים ושלם בכל אבריו ובכל גידיו29, וכאמור, שעניין התמימות הוא באופן שהחיצוניות והפנימיות, נגלה וחסידות, הם ביחד, ועבודתו היא באופן שניכר אצלו "פחד היהודים", ועד שזה פועל שגם "עמי הארץ מתייהדים", ועל-ידי זה "ליהודים היתה אורה", לשון מפעיל, היינו, שלא זו בלבד שנעשה אור במקום זה, אלא שמפעיל זאת בכל מקום שיכולה ההשפעה להגיע בכוחם של רבותינו נשיאינו מייסדי ישיבת תומכי תמימים.

והמורם מכל האמור:

ישיבת תומכי תמימים נוסדה על-ידי הרביים הנשיאים, ו"בתר רישא גופא אזיל"30, היינו, שהקשר הוא למעליותא, ולא להיפך ח"ו.

ובמילא, מעצמו מובן שישנם בתקפם כל הכוחות שהרביים הנשיאים השפיעו, וממשיכים להשפיע גם עתה, בישיבות תומכי תמימים בכל מקום שהם, ובפרט בחידוש שהיתוסף לפני ח"י שנים בהתייסדות ישיבת תומכי תמימים בחצי כדור התחתון.

אלא שצריכים אנו לשאוב – כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר31 אודות דברי הצמח-צדק על המאמר של אדמו"ר הזקן שהיה זה על דרך דברי הגמרא32 "שמשם היו שואבין כו'" – שיכולים לילך ולשאוב, "שעפּן און שעפּן"... עד ביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

[כ"ק אדמו"ר נתן משקה בידו הקדושה לתלמידים הנ"ל לומר לחיים, והורה שירקדו יחד, וכדי להשלים מנין – יצטרפו אליהם גם מההנהלה והתלמידים שעימהם נוסדה ישיבת תומכי תמימים בראשונה, לפני ששים שנה, וכ"ק אדמו"ר בעצמו עמד מלוא קומתו ורקד על מקומו].

* * *

ו. ידועה השיחה שאמר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע33, מייסד ישיבת תומכי תמימים הראשונה, וכ"ק מו"ח אדמו"ר חזר עליה ופרסמה34, על יסוד מאמר רז"ל35 "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו".

ונקודת הדברים – שכיוון שנמצאים עתה בדור דעקבתא דמשיחא, שאז ישנם אלו "אשר חרפו אויבך ה' אשר חרפו עקבות משיחך"36, אזי נוגע העניין של "מלחמת בית דוד".

ואלו שצריכים לצאת "למלחמת בית דוד" הם תלמידי תומכי תמימים – שהרי במלחמה צריכים לא רק את המפקדים העומדים "בראש העם"37, אלא צריכים גם את אלו שהם "כל יוצא צבא בישראל"38, וכמבואר בהמשך המאמרים דיום ההילולא, באתי לגני39, בנוגע לסדר הצבא, שאף-על-פי שהשכר ותפארת הניצחון ניתן לשרים העומדים בראש החיל, מכל מקום, אלו שפועלים את הניצחון בפועל – הם אנשי החיל, אנשי הצבא שעומדים על משמרתם במלחמת תנופה, ופשיטא – במלחמת מגן.

ולכן צריך להיות אצלם עניין "כותב גט כריתות לאשתו" – שקאי בכללות על עניני העולם, ובפרטיות יותר על עניני הגוף, שהרי הנשמה והגוף נמשלו לאיש ואשה40, והיינו, שמלבד הרצון הפנימי והנקודה הפנימית של מילוי הרצון העליון, מנותק הוא ("ער איז אָפּגעשניטן") מכל שאר העניינים.

כאשר תלמיד נכנס לישיבת תומכי תמימים, עליו לפטור את עצמו ("זיך אָפּזאָגן") מכל העניינים הגשמיים, מחשבות אודות מסחר, אודות "תכלית", ואפילו לא המחשבה למצוא חן בעיני ההנהלה, המשפיע או ראש-הישיבה; מה שנוגע לו הוא – להקשיב ולציית לדבריהם, כפי שמבאר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בשיחה הידועה41 בעניין אור המשפיע ואור המקבל, ועל-ידי זה עומד הוא במעמד ומצב ד"שויתי ודוממתי"42, כמו דומם, כך שיש רק הוא ועצמות (כדברי הרבי בשיחה), ובאופן כזה עוסק בכל ענייניו. ואז ישנה ההבטחה שמנצחים ב"מלחמת בית דוד".

ז. והנה, סדר הדברים במלחמה כפשוטה הוא, שאף ש"כותב גט כריתות לאשתו", וכדי שיהיה כדבעי צריך לעשות זאת בלבב שלם, ועל-ידי זה תהיה היציאה למלחמה באופן ש"אל ירך לבבכם"43 – הרי זה רק לפי שעה, למשך זמן המלחמה, אבל בשובו מהמלחמה בשלום, היה חוזר לאשתו, ולא עוד אלא שלאחרי הפירוד היתה האהבה גדולה יותר.

וכן הוא גם בנמשל – ביציאה ל"מלחמת בית דוד" נגד אלו "אשר חרפו עקבות משיחך".

ובהקדמה – ש"משל" שבתורה אינו בדרך מקרה, אלא כמבואר בתניא44 בנוגע לעשר כוחות הנפש שהם "כנגד עשר ספירות עליונות", כיוון ש"נשתלשלו מהן" [. .].

ומזה מובן שכשם שבמלחמה כפשוטה הנה לאחרי המלחמה חוזר האיש לאשתו, ולאחרי הפירוד גדולה האהבה יותר – כן הוא גם ביציאה ל"מלחמת בית דוד" בדור דעקבתא דמשיחא, שאף-על-פי שלפי שעה "כותב גט כריתות לאשתו", לענייני עולם הזה ועניני הגוף, מכל מקום, מובטח הוא מהקב"ה שינצח במלחמה ויחזור בשלום, ואז תגדל האהבה דאיש ואשה שלא בערך יותר, כדלקמן.

ח. ויובן על-פי מה שכתוב בנוגע להתחלת נס פורים – "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש גו' בחודש העשירי הוא חודש טבת"45, ואיתא בגמרא46 "ירח שהגוף נהנה מן הגוף"47:

בין הפירושים שבמגילה ישנו גם פירוש המדרש48 ש"המלך אחשורוש" קאי על "מלכו של עולם" ש"אחרית וראשית שלו". ולאלו שצריכים ראיה גם מנגלה דתורה – הרי פירוש זה הביאו גם הרמ"א בפירושו מחיר יין49.

ועל זה נאמר ש"הגוף נהנה מן הגוף", היינו, שהגוף שלמעלה, עצמות ומהות, נהנה מהגוף של יהודי, שזהו העצמות ומהות של יהודי, ובאופן שב' הפירושים (הגוף שלמעלה והגוף שלמטה) הם כולא חד, כי, כוונת העצמות (גוף שלמעלה) היא בעבודתו של יהודי בעשייה בפועל בקיום מצוות מעשיות, כולל גם המצוות דחובת המוח והלב, על-ידי הגוף50 (שלזה שייך כל אחד ואחד מישראל),

– ועוד זאת, שגם המצוות דחובת המוח והלב, צריך להיות קיומם באופן ד"חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה", שזהו עניין הדומם – גוף – שבמוח ובלב –

כפי שמבאר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בשיחה הידועה51 שכל המצוות מתייחסים אל העצמות, ועל-ידם לוקחים העצמות52.

ועניין זה יהיה בגילוי לעתיד לבוא, שאז יהיה "הגוף נהנה מן הגוף", ועד שגם הנשמה תקבל חיותה מהגוף של איש הישראלי53.

וההכנה לזה היא על-ידי העבודה דקיום המצוות באופן של מסירת-נפש . . כמבואר בחסידות54 דיוק הלשון "מסירת נפש", ולא "מסירת הגוף", שהוא עניין מסירת הרצון, היינו, שמבטל לגמרי את רצונו, ולא באופן שאין לו רצון, אלא שהרצון שלו נעשה רצון הבורא, כך, שבדרך ממילא יהיו כל עשיותיו בפועל כדבעי, אף-על-פי שמצד כוחות עצמו הרי הוא בציור ד"לא ידע", שאין לו שום ידיעה והרגש, ואדרבה: "בהמות – הייתי עמך"55, כמבואר בתניא56.

ועל-פי זה מובן שכאשר מסיימים את מלחמת בית דוד (לאחרי ההקדמה ד"כותב גט כריתות לאשתו") מתוך ניצחון גמור ומוחלט – אזי חוזרת ונעשית ההתאחדות דאיש ואשה (הקב"ה וכנסת ישראל) בתוספת חיבה ואהבה, ובאופן שישנם ב' המעלות ד"אחותי רעייתי"57, כמבואר בלקוטי תורה58 ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה59, שיש מעלה באהבה ד"אחותי" ויש מעלה באהבה ד"רעייתי", וב' המעלות ישנם בעבודתם של ישראל.

ועל-ידי זה יומשך גם בעולם באופן נעלה יותר מימי קדם כאשר "עולם על מילואו נברא"60 – שהרי לאחרי גמר הבירורים תהיה המשכת הקו באופן שגם בתחתיתו יהיה דבוק בעיגול הגדול61, שעל-ידי זה יהיה גילוי אלקות בכל מקום בשווה, ללא חילוק מעלה ומטה ("אויס מעלה און אויס מטה") [. .].

ט. המורם מכל האמור:

תלמידי תומכי תמימים מראשית ההתייסדות עד סוף הימים – הם אלו שישלימו את מלחמת בית דוד מתוך ניצחון גמור.

עליהם לדעת שמלחמה זו אינה אלא כמו "קניגא" שעושים המלכים62, שהרי יודעים בפשיטות שיהיה הניצחון במלחמה, אלא שעלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך שיהיה נראה למראית עין כאילו יש ספק בדבר, אבל האמת היא שדבר ברור הוא שיהיה הניצחון, ובשמחה ובטוב לבב.

ועד שפועלים קיום היעוד63 "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" – "אותי" דייקא, כמבואר בחסידות64 ש"אותי" הוא למעלה משם הוי', "אני הוי' הוא שמי"65, שאינו אלא שם בלבד, ואילו "אותי" קאי על עצמותו יתברך, "אנכי", "דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ"66, וממשיכים זאת למטה – להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

וכאמור, שכל זה פועלים היוצאים למלחמת בית דוד, ובפרט בדור "אשר חרפו עקבות משיחך", עד לניצחון הגמור, ו"עבדי דוד מלך עליהם"67.

* * *

י. [. .] על-פי האמור מובנת גם הסיבה לכך שאפילו בקדושה ישנם כמה שיטות וזרמים, אף-על-פי שהמקור לכולם הוא אחדות פשוטה.

ומזה מובן גם שסוף כל סוף צריכים להתאחד כולם יחד [. .] אמנם, בכל עניין ישנו "קו האמצעי", ולכן צריכים לילך לכתחילה בקו האמצעי:

מעלת קו האמצעי היא – שכולל את כל הקוין, על דרך נר האמצעי שעליו נאמר68 "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", וסוף כל סוף הנה גם ב' הקוין יתאחדו ויתמזגו ("גיסן זיך צוזאַמען") אל קו האמצעי.

אבל קודם ההתאחדות – הנה עניין "אמת לאמתו" הוא רק בקו האמצעי, מה שאין כן שני הקוין, אף שלהיותם קדושה הרי הם אמת, מכל מקום, אינם אמת לאמתו שרק הוא קיים לעד, וכאמור, שסוף כל סוף הולכים ומתמזגים הם אל קו האמצעי. ומה גם שקו אחד אין לו קיום, ואפשר להיות מזה יניקה ח"ו.

וכפי שמצינו במדרש69 בנוגע למעלתו של יעקב, קו האמצעי, ש"אברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בזכות יעקב . . צפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו, אמר כדאי הוא לינצל בזכות יעקב, הדא-הוא-דכתיב70 יעקב אשר פדה את אברהם".

והעניין בזה – כמבואר בחסידות71, שאף-על-פי שאברהם הוא מהאבות הקדושים, "אין קורין אבות אלא לשלשה"72, מכל מקום, כיוון שעבודתו היתה רק בקו החסד והאהבה, הרי לא בכל מקום ביכולתו לפעול כו' ("ניט אומעטום קען דאָס דורכטראָגן"). ועל דרך זה בנוגע ליצחק, שעבודתו היתה בקו הגבורה בלבד. ותכלית העבודה היא – "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל"73 – עבודה השוה לכל נפש ונפש, שזוהי העבודה שמצד קו האמצעי.

וכמו כן בתורת החסידות עצמה – ישנם השיטות שמצד קו החסד, שמהם באים עניינים של אהבת-ישראל, וישנם השיטות שמצד קו הגבורה, שמהם באים עניינים של קפידות ודינים; אבל ישנו אופן העבודה של שיטת חב"ד, שהיא בקו האמצעי, שעל-ידי זה מתאחדים כל כוחות הנפש, והיינו, שאף-על-פי שהמידות מצד עצמם הם בבחינת ענפין מתפרדין (כנ"ל במאמר74), הנה מצד המוחין שבראש נעשית אחדות גם במידות, שלא תהיה יניקה ח"ו75.

יא. ומזה מובן גם בנוגע ליציאה למלחמת בית דוד:

כדי לצאת למלחמה – אי אפשר להיות "האיש הירא ורך הלבב"76, "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה כו'"77, כולל גם מי שיכול לעמוד במלחמה זו ולא במלחמה אחרת, דכיוון שעבודתו היא בקו מסויים, אינו יכול לעמוד במלחמה שהיא בקו אחר.

ולכן, כדי לצאת למלחמת בית דוד צריך להיות אדם השלם, היינו, ששייך לקו האמצעי, ומשום זה יכול לעמוד בכל המלחמות – הן אלו שמצד החסדים והן אלו שמצד הגבורות – ולנצח בהם.

ומזה מובן, ש"כל היוצא למלחמת בית דוד" צריך לקבל חינוך בדרך תורת חב"ד דווקא, שהיא בקו האמצעי.

יב. והנה, כיוון שבמהרה בימינו יבוא משיח צדקנו – הרי מעצמו מובן שלא יהיה פנים ("עס וועט ניט האָבן קיין אויסזעהן") שהאב יתייצב יחד עם כל ה"תמימים", ואילו את בנו יצטרך לשלוח למחנה אחר... כיוון שלמד ונתחנך על-פי שיטה אחרת מהשיטה שבה למד והתחנך האב.

ומה גם שיוכלו לצעוק ש"ברא כרעא דאבוה"78, כך, שתהיה חקירה מי ילך למי...

והעצה לזה – שכיוון שנמצאים ברגעים ש"הנה זה עומד אחר כתלנו"79, ביכולתו לחטוף ("אַריינכאַפּן") ולהכניס גם את בנו ל"תומכי תמימים", ואז יהיה באופן – כלשון המשנה במסכת ראש השנה80 – שהאב ובנו מעידין עדות החודש.

יג. ולא לדרשא קאתינא, אלא הכוונה היא בפשטות:

כל אלו שלמדו ב"תומכי תמימים" ושולחים את בניהם ללמוד בישיבות אחרות – צריכים לשלוח אותם ל"תומכי תמימים" כדי שיקבלו את החינוך שניתן ב"תומכי תמימים". ועל דרך זה בנוגע לבנות – לשלוח אותם למוסדות-חינוך כפי שיטת חב"ד.

וכן לאידך, שהבנים שלומדים ב"תומכי תמימים", וכן הבנות שלומדות במוסדות-חינוך על-פי שיטת חב"ד – צריכים להשתדל גם בנוגע להוריהם, "לרושמם" בשיטת "תומכי תמימים" בנוגע לענייניהם [. .] ובאופן כזה – בשלימות, "תמים" – הולכים לקראת משיח צדקנו, בקרוב בימינו ממש.

(מהתוועדות פורים תשח"י. תורת מנחם כרך כב, עמ' 145-158, בלתי מוגה)

_____________________________

1)    זח"ב קסא, רע"ב.

2)    ראה גם תו"מ חכ"א ס"ע 225. וש"נ.

3)    הובא בר"ן לנדרים שם.

4)    ראה סה"ש תש"ג ע' 149.

5)    קהלת ג, יא. וראה קה"ר עה"פ.

6)    ראה שיחת שמח"ת תרנ"ט – סה"מ תרנ"ט (הוצאת תנש"א) בהוספות ס"ע רכז. ועוד.

7)    לשון הכתוב – תרומה כו, כד.

8)    אבות פ"ב מ"ה.

9)    וירא כא, לג.

10)  ברכות לד, ב.

11)  בראשית ב, יו"ד.

12)  ר"ה לא, א (לגירסת היל"ש משלי רמז תתקנט).

13)  ראה גם סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 549. תנש"א ח"ב ע' 640 ואילך. תשנ"ב ח"ב ע' 471. וש"נ.

14)  ראה שיחת ט"ו אד"ש, שושן פורים ה'ש"ת (סה"ש קיץ ה'ש"ת ס"ע 20 ואילך). וראה גם מכתב יו"ד כסלו וח"י טבת שנה זו (אג"ק חט"ז ע' קלז וע' ריח).

15)  ראה תניא פ"ו. פכ"ד.

16)  בראשית ב, ט.

17)  זח"ג קכד, ב (ברע"מ).

18)  שם ג, כב.

19)  משלי ג, ו.

20)  פאה פ"א ה"א.

21)  האזינו לב, מז.

22)  כתובות נא, ב.

23)  כ"ק אדמו"ר הפסיק ואמר: אם נמצא כאן מישהו שיודע אנגלית יותר טוב – יוכל למצוא עוד כו"כ לשונות... אבל תוכנם אחד הוא.

24)  ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ריש ע' 149. תש"ג ע' 18. וראה גם אג"ק חי"ד ע' רפד. תו"מ חי"ז ס"ע 142. וש"נ.

25)  ואתחנן ד, ו.

26)  סוטה ג, א.

27)  פרש"י שמות יט, א. עקב יא, יג. תבוא כו, טז.

28)  עירובין ק, סע"א.

29)  ראה לקו"ת נצבים מה, ג. ובכ"מ.

30)  עירובין מא, א. וראה סוטה מה, ב.

31)  סה"ש תרצ"ז ע' 162 (נעתק ב"היום יום" טז תשרי).

32)  ירושלמי סוכה פ"ה ה"א.

33)  שמח"ת תרס"א.

34)  נדפסה בקונטרס ער"ח תמוז תש"ב (לקו"ד ח"ד תשפז, ב ואילך. ולאח"ז בסה"ש תש"ב ס"ע 141 ואילך).

35)  שבת נו, א. וש"נ.

36)  תהלים פט, נב.

37)  רמב"ם הל' מלכים פ"ז ה"ד.

38)  במדבר א, ג. ועוד.

39)  תש"י פי"א (סה"מ תש"י ע' 132).

40)  ראה זח"א עח, סע"ב ואילך (בס"ת). קכב, סע"ב ואילך (במהנ"ע). קפא, ב. סה"מ תרנ"ג ע' רלה. וש"נ.

41)  שמח"ת תרס"ז (סה"ש תורת שלום ע' 75 ואילך). הובא במכתב כ"ג שבט שנה זו (אג"ק חט"ז ע' רצט).

42)  תהלים קלא, ב.

43)  פ' שופטים כ, ג. וראה גם רמב"ם שם הט"ו.

44)  רפ"ג.

45)  אסתר ב, טז ובפרש"י.

46)  מגילה יג, א.

47)  ראה גם מכתב כ"ח טבת שנה זו (אג"ק חט"ז ע' רמב).

48)  הובא במאו"א א, קפב.

49)  עה"פ אסתר א, יב-יג, מרקאנטי ויצא כט, יו"ד ("באגדה אמרו").

50)  ראה סה"מ קונטרסים ח"ב רצ, ב ואילך. סה"מ ה'ש"ת ס"ע 112 ואילך.

51)  שיחת שמח"ת עדר"ת (סה"ש תורת שלום ס"ע 190 ואילך).

52)  ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 384.

53)  ראה ד"ה לכל תכלה תרנ"ט (סה"מ תרנ"ט ע' צז ואילך). תו"מ סה"מ ניסן ע' קסח. וש"נ.

54)  ראה תו"א מקץ לו, ב. לקו"ת שלח מח, סע"ד. ובכ"מ.

55)  תהלים עג, כב.

56)  פי"ח.

57)  שה"ש ה, ב.

58)  ר"פ בהר. שה"ש לד, א ואילך.

59)  נסמנו בלקו"ש ח"כ ע' 40 הערה 25.

60)  ראה ב"ר פי"ב, ו. פי"ג, ג. פי"ד, ז.

61)  ראה ד"ה לכל תכלה הנ"ל (סה"מ שם ס"ע קי ואילך) – בשם יש מקובלים אומרים. ד"ה כי תבוא תער"ב (המשך תער"ב ח"א ריש ע' קיז).

62)  ויק"ר פי"ג, ג. ועוד. וראה תו"ח תולדות ד"ה ויתן לך פ"י ואילך. שעה"ת לאדמו"ר האמצעי ח"א כ, ד ואילך. ובכ"מ.

63)  ירמי' לא, לג.

64)  ראה שער האמונה לאדמו"ר האמצעי פי"ח. פ"ס.

65)  ישעי' מב, ח.

66)  ראה זח"ג יא, א. רנז, ב. לקו"ת פינחס פ, ב. ובכ"מ.

67)  יחזקאל לז, כד.

68)  בהעלותך ח, ב ובפרש"י.

69)  ויק"ר פל"ו, ד.

70)  ישעי' כט, כב.

71)  ראה אוה"ת בחוקותי ע' רא ואילך. הוספות-בהעלותך (הוצאת תשנ"ז) ע' 5. סה"מ תרנ"ח ע' קמב.

72)  ברכות טז, ב.

73)  תהלים עח, ה.

74)  פ"ז (לעיל ע' 10).

75)  ראה שבת (לא, סע"א): יראת ה' כו' קב חומטין כו'. וברש"י שם: משמרת את הפירות כו'. וברמב"ם יסוה"ת, רפ"ב: והאיך היא הדרך לאהוי"ר בשעה שיתבונן כו' ויראה מהן חכמתו כו' ומתאוה כו' לידע השם הגדול כו'. – ועיין הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות. ב"ח לטור או"ח סמ"ז ד"ה ומ"ש דאר"י. לקו"ת ויקרא ד"ה ולא תשבית וביאורו. קונטרס עץ החיים פי"א ואילך. ובכ"מ.

76)  פ' שופטים כ, ח.

77)  סוטה מד, סע"א (במשנה). הובא בפרש"י עה"פ.

78)  ראה פרש"י כתובות צב, א – ד"ה כבעל. תוד"ה מקמי – יבמות ג, א. יונת אלם רפ"ב.

79)  שה"ש ב, ט.

80)  כב, רע"א.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)