לך לך (יב,א)
להנאתך ולטובתך (רש"י)
מקשים המפרשים – לשם מה צריך היה להבטיח לאברהם שנסיעה זו תהיה לטובתו ולהנאתו, והרי לדידו די היה בציווי הקב"ה בלבד?
ויש לומר, שאמנם מצד נשמתו אכן קיים אברהם את הציווי בקבלת עול, רק כדי למלא את רצון הבורא; אך מצד גופו – הגוף העלים. אמנם מדובר בגופו של אברהם, אבל בכל זאת זה גוף גשמי. וכפירוש הידוע בעניין "וייפול אברהם על פניו ויצחק", שזה היה מצד הגוף. ומצד הגוף היה צורך בהבטחה שהנסיעה היא "להנאתך ולטובתך".
(ליקוטי-שיחות כרך ה, עמ' 299)
ואברכה מברכיך ומקללך אאור (יב,ג)
כל כהן שמברך מתברך... שנאמר "ואברכה מברכיך" (סוטה ל"ח); גוי אחד פגע את רבי ישמעאל ובירכו. אמר ליה כבר מילתך אמורה... "ומברכיך ברוך" (ירושלמי ברכות ספ"ח)
בנוגע לבני-ישראל אומר הכתוב "ואברכה מברכיך", שהיא ברכתו של הקב"ה, עליו נאמר "תוספתו מרובה על העיקר" (ב"ר פס"א). ואילו בנוגע לגוי אומר הכתוב "ומברכיך ברוך" שמשמעו ברכה על-ידי בני אדם.
(לקוטי-שיחות כרך ה עמ' 426)
ואת הנפש אשר עשו בחרן (יב,ה)
אשר עשו בחרן: שהכניסן תחת כנפי השכינה. אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום (רש"י)
במדרש רבה נאמר "אלו הגרים שגיירו". ורש"י משנה מלשון המדרש וכותב "שהכניסן תחת כנפי השכינה", ולא "שגיירן".
טעם הדבר: לפני מתן-תורה לא היה לאברהם ובניו מעמד שונה משל בן-נח. ומה שקיימו האבות את כל התורה כולה – היה זה בגדר של הידור שקיבלו על עצמם. הרי שאז לא היה קיים עדיין כל עניין הגירות.
ולכן כותב רש"י "שהכניסן תחת כנפי השכינה" בלבד, ולא "שגיירן", שמשמעו גירות ממש. רק בהמשך דבריו, לאחר שכבר הדגיש כי אין כוונתו לגיור כפשוטו, בבואו לפרש את פרטי הדבר (שאברהם התעסק עם האנשים ושרה עם הנשים), נוקט רש"י לשון "גיור".
(לקוטי-שיחות כרך ה עמ' 143)
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (יב,ט)
התחברות הנפש עם הגוף היא בדרך של "רצוא ושוב", דהיינו, "דפיקא דליבא" הדופק בשתי דפיקות – הסתלקות (התכווצות) והתפשטות. טעם הדבר הוא, כי הגוף גשמי והנפש רוחנית; ואי-אפשר שתהיה התחברות של שני הפכים אלה אלא בדרך של "רצוא ושוב".
כך גם בחיות האלוקית המחיה את העולם – חיות זו נמשכת בדרך של "רצוא ושוב", ככתוב (יחזקאל א) "והחיות רצוא ושוב". כי אי-אפשר שתהא התחברות העולם גשמי והחיות האלוקית אלא בדרך של "רצוא ושוב" דווקא.
משום כך גם עבודת האדם בתורה ומצוות, שעניינה להמשיך אור אלוקי בעולם, היא בדרך של "רצוא ושוב". זהו "הלוך ונסוע" – עבודתו של אברהם היתה באופן של "רצוא ושוב".
(ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 86)
אנוכי מגן לך (טו,א)
אברהם הוא בחינת חסד בלתי מוגבל, ולכן בעיניו היו כולם טובים.
אולם באמת אין זו הדרך. שהרי הכוונה והתכלית הן לבער את הרע מן הארץ, ואם יתנהג העולם במידת חסד גדולה כזו, לא יתבטל הרע לעולם ולא יבוער מן הארץ!
זהו "אנוכי מגן לך": הקב"ה מלביש "מגן" על בחינת החסד של אברהם, כדי שהחסד יהיה מוגבל ומדוד, וכך יוכלו, בבוא העת, לבער את הרע מן העולם.
(תורה-אור, דף יב, עמ' א)
והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו (טו,יב)
והנה אימה וגו': רמז לצרות וחושך של גלויות (רש"י)
מדוע כותב רש"י "גלויות" בלשון רבים, והרי כאן מדובר בגלות מצרים בלבד?
הביאור הוא: גלות מצרים היא השורש לכל שאר הגליות. לכן אנו מוצאים (שבת פט,ב, ושם ברש"י בד"ה "ארד עמך") שלפני הירידה למצרים הבטיח הקב"ה ליעקב "ואנוכי אעלך גם עלה" – שהכוונה לכל ארבע הגלויות.
(לקוטי-שיחות, כרך ה, עמ' 183)
ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהימולו בשר ערלתו (יז,כד)
מדוע לא מל אברהם את עצמו קודם שנצטווה, והרי קיים את כל התורה כולה עד שלא ניתנה?
הביאור בדרך הפשט:
אברהם לא היה רשאי למול את עצמו קודם שנצטווה על כך מאת ה', מחמת איסור שפיכות דמים כי אסור לאדם להוציא מעצמו דם, כפי שפירש רש"י על הפסוק (בראשית ט,ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש: "השופך דם עצמו". התורה אסרה על האדם לשפוך דם עצמו.
מצוות מילה דחתה את האיסור של "שופך דם עצמו" רק לאחר שנצטווה.
(לקוטי שיחות כרך ה, ע' 146)
* * *
אדמו"ר הזקן מבאר (בדרך החסידות):
מילה ברוחניות היא כריתת ערלת הלב, ויש בה שתי בחינות: מלמטה למעלה, "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י) שעל האדם לבצע זאת (אתערותא דלתתא); ומלמעלה למטה, "ומל ה' אלוקיך את לבבך" (דברים ל), שהקב"ה מל את בני-ישראל (אתערותא דלעילא).
לכן לא קיים אברהם את מצוות מילה בגשמיות קודם שנצטווה, כי הוא רצה לזכות ולהגיע למילה השנייה, שמלמעלה למטה, הבאה רק על-ידי ציווי מוקדם של הבורא.
משום כך נאמר אצל אברהם "בעצם היום הזה נימול אברהם", מלמעלה למטה, כי אברהם זכה לבחינת "ומל ה' אלוקיך את לבבך".
(תורה אור, דף יג עמ' א' וב') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
