מעשה בגוי שזרק כמה מילים, והבעל-שם-טוב אמר על כך "תורה" * בשבת בראשית יש לפתוח בהרחבה בכל ענייני קדושה * מכל דבר יש ללמוד הוראה ולכל אמירה ישנה משמעות * לאחרי העלייה בכל שלבי עבודת חודש תשרי היתה צריכה להיות מורגשת חמימות ואור * השגחה נעלית היא, כאשר זוכים לפרש ולפענח את מהלך ההשגחה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בין הביכלאַך חסידות שאצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, ישנו ביכל של מאמרי אדמו"ר הזקן משנת תקס"ג. ויש שם מאמר על הפסוק1 "מגיד מראשית אחרית"2.
ותוכן הדברים – שתיבת "בראשית" היא התחלת התורה, ובכל מקום במקרא שנזכר לשון "ראשית", הכול הוא מהראשית של תורה שנקראת ראשית, וזהו "מגיד מראשית", מן אותו הראשית שנאמר "בראשית ברא"3.
והיינו, שכל עניני ראשית שישנם בכללות העולם, הרי הם נלקחים ודבוקים בה"ראשית" האמיתי – "בראשית ברא אלקים", שזהו הכוח האלקי שמהוה את כל הבריאה.
ב. על-פי זה יובן פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, ששבת בראשית נוגע לכל השנה4.
ובהקדמה – שפתגם זה אמר הרבי כמה פעמים, בלשונות שונים. פעם אמר5, ששבת בראשית מאיר בכל שבתות השנה. ופעם אמר, ששבת בראשית נוגע לכל ימי השנה.
והחילוק ביניהם:
הלשון הראשון, משמעותו, שהמשכה דשבת בראשית היא בשבתות השנה, ועל-ידי שבתות השנה הרי זה נמשך גם בימי החול, כיוון שמיום השבת "מתברכין כולהו יומין"6.
והחידוש בלשון השני – שמשבת בראשית נמשך (לא רק לשבתות השנה, אלא) באופן ישיר אפילו לימי החול של כל השנה.
וזהו גם תוכן הפתגם הידועשגיאה! הסימניה אינה מוגדרת. שכפי שנעמדים ("ווי מ'שטעלט זיך אַוועק") בשבת בראשית, שזוהי התחלת השנה, כך נמשכת כל השנה כולה.
ויובן כל זה על-פי מאמר רבינו הזקן ד"ה מגיד מראשית אחרית הנ"ל, שכל עניני "ראשית" שבכללות העולם תלויים בעניין "בראשית ברא אלקים", שלכן, לפי אופן ההנהגה שעומדים בשבת בראשית – שאז קוראים "בראשית ברא אלקים", ועל שם זה נקרא השבת בשם "שבת בראשית" – כך נמשכת כל השנה כולה7.
ג. וזהו גם טעם המנהג הנהוג בכמה מקומות, שבשבת בראשית מוכרים ה"עליות", ושאר עניני מצווה השייכים לבית-הכנסת, על כל השנה כולה8.
ואף שיש המערערים על זה כיוון שנראה כמו שעושים סחורה בשבת9 – הרי מצינו בכמה שו"ת10 לעניין מנהג מכירת "חתן תורה" ו"חתן בראשית" בשמחת תורה, שיש שערערו על זה, והמסקנה היא שמותר הדבר, כיוון שהמכירה באופן שמעלים בדמים יקרים היא עניין של חיבוב וקילוס התורה, והרי ענינו של שמחת תורה הוא לחבב ולקלס את התורה. ומזה מובן גם בנוגע למכירת העליות ושאר עניני מצווה השייכים לבית הכנסת בשבת בראשית.
(כ"ק אדמו"ר הורה לגבאי לערוך את מכירת המצוות, וציוה להכריז:) כיוון שמדובר אודות בית-כנסת כללי – יכולים להשתתף בזה גם אלו שאינם דרים בעיר זו.
* * *
ד. ישנו סיפור אודות הבעל שם טוב, שאף שלא שמעתיו מכ"ק מו"ח אדמו"ר, וגם לא מאנשים אחרים שהם ברי-סמכא, כך שאינני יודע עד כמה הסיפור הוא אמיתי, מכל מקום, המוסר-השכל מסיפור זה הוא בודאי אמיתי.
וזה דבר הסיפור11:
הבעל שם טוב ישב עם תלמידיו, ועבר גוי, ונכנס, או שהכניס ראשו דרך החלון (כאמור שלא שמעתי סיפור זה מבר-סמכא ולכן אינני מדייק בפרטי הדברים), וביקש עזרה, וכשאמרו לו, שאינם יכולים לעזור לו, השיב להם: "מאָזשעש, דאַ ניע חאָטשעש", כלומר: היכולת קיימת, אלא שחסר הרצון!...
לאחרי שהגוי אמר את דבריו והלך לדרכו, אמר הבעל שם טוב תורה, שתוכנה אודות יכולתו של כל יהודי, אלא שהדבר תלוי ברצונו.
ה. המוסר-השכל מסיפור זה הוא – שכל דבר ("יעדער וואָרט") שיהודי שומע, צריך לדעת, שזוהי שליחות מלמעלה.
ואף-על-פי אשר מי הוא זה ואיזה הוא אשר ערב לבו לגשת למדריגתם של יהודים כמו הבעל שם טוב, מכל מקום, אפס קצהו שייך לכל אחד ואחד מישראל12, ובפרט לאחרי שהבעל שם טוב סלל כבר את הדרך.
וכפי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר כמה וכמה פעמים בשם הבעל שם טוב13, שכל עניין שיהודי רואה ושומע, ביכולתו ללמוד מזה הוראה בעבודה, וכיוון שביכולתו ללמוד הוראה, הרי מובן שצריך הוא ללמוד ההוראה בעבודה, דאם לא כן, תהיה ההוראה מלמעלה לבטלה ח"ו.
ובעניין זה – שצריך לידע שכל דבר ששומעים הוא שליחות מלמעלה – אין נפקא-מינה אם הדבר נמסר על-ידי יהודי או להבדיל אינו-יהודי. הנפקא-מינה היא רק לגבי השליח, שגוי שאינו בעל בחירה, מוכרח למלא את השליחות, מה שאין כן יהודי שהוא בעל בחירה, יש לו ברירה שלא למסור את השליחות; אבל לגבי מי שאליו מיועדת השליחות – אין נפקא-מינה בדבר, שכן, אף-על-פי שהשליח הוא בעל בחירה, אין זה נוגע אליו14, שכן, גם אם השליחות לא תעשה באמצעות פלוני, יעשה הדבר באמצעות אחר.
ו. כלפי מה אמורים הדברים?
על יסוד המדובר לעיל שאופן ההנהגה בשבת בראשית נוגע על כל עניני השנה, וכאשר נעמדים בשבת בראשית באופן של הרחבה, הרי זה פועל הרחבה במשך כל השנה15 – היה בדעתי שתפילת יום השבת תתקיים כאן16, כדי שהתפילה תהיה באופן של הרחבה.
ובמכל שכן מהתפילה דמעלי שבתא, בליל השבת (שעם היותו שבת, הרי זה בכל זאת לילה), שהיתה בהרחבה17 – על אחת כמה וכמה שבבוקר דיום השבת צריכה להיות התפילה בהרחבה.
והיינו, דכיוון שתפילה היא התחלת עבודת כל היום, קודם כל עניני הרשות, ואפילו קודם לימוד התורה, כמאמר רז"ל18 "על תפילתי שתהא סמוכה למטתי" – היה בדעתי שתפילת שבת בראשית צריכה להיות באופן של הרחבה, ובמילא תומשך גם השנה כולה באופן של הרחבה.
מה היה לפועל? – הגיע שליח לשאול היכן יתפללו, ואמרתי, כפי שהיה בדעתי, שיתפללו למטה (בחצר), והשיב לי: "אונטן איז קאַלט און שמוציק" (למטה קר ומלוכלך). והתפללו בבית-הכנסת.
ז. ועל יסוד סיפור הנ"ל מהבעל שם טוב, הרי משמעות הדבר, שזוהי שליחות מלמעלה – למרות שהשליח לא התכוון לכך, שהרי כוונתו היתה בגשמיות כפשוטו, אבל אף-על-פי-כן יש בזה הוראה – שלאחרי העבודה דחודש אלול, ימי הסליחות, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, ד' ימים שבין יום הכיפורים לסוכות, סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה, הנה לאחרי כל העניינים הרי עדיין "קאַלט און שמוציק"...
ובפרטיות יותר:
אלול בכלל וימי הסליחות בפרט הוא זמן העבודה דחשבון הנפש; לאחרי כן, בראש השנה, העבודה היא בקבלת עול; ובעשרת ימי תשובה ישנו העניין "בהמצאו גו' בהיותו קרוב"19, קירוב המאור אל הניצוץ20 – ללא נפקא-מינה היכן נמצא הניצוץ, אפילו כאשר הניצוץ הוא למטה כל כך עד שנכבה לגמרי כמו שכתוב21 "נר רשעים ידעך", ונעשה בבחינת חתיכה נעשה נבילה (כמבואר בדרושי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע22), היינו, שהניצוץ עצמו מוסיף באיסור – כל זה אינו נוגע בעשרת ימי תשובה, כיוון שענייני עשרת ימי תשובה אינם מצד הניצוץ אלא מצד המאור, ומצד המאור אין נפקא-מינה;
וכל זה אינו מספיק, אלא לאחרי כן באים ד' הימים שבין יום הכיפורים לסוכות, שעניינם הוא שם הוי' דלעילא23, ולאחרי כן ישנם המקיפים דסוכות, באופן שהמקיף דסוכה מסבב את האדם לגמרי, עד שכל ענייניו, אפילו עניני הרשות, נעשים עניין של מצווה24, והיינו, שמבלי הבט על מחשבתו באותה שעה, הרי בהיותו במקיף הסוכה, אזי אין לו ברירה... כיוון שהמקיף דסוכה עושה זאת לעניין של מצווה, והיינו לפי שעניינם של ענני הכבוד שהורגים את ה"נחשים" וה"עקרבים"25, ועל-ידי זה נעשה מכל דבר – עניין של מצווה;
ולאחרי זה ישנו עניין השמחה והריקודים דשמיני עצרת ושמחת תורה.
ולאחרי כל זה – אומרים שעדיין "קאַלט און שמוציק"...
"קאַלט" (קרירות) – הוא היפך הקדושה, שהרי קדושה הוא עניין של חיות, וחיות הוא עניין של חמימות, מה שאין כן קרירות מורה על העדר החיות, דהיינו העדר הקדושה. ויתירה מזה: "שמוציק" (לכלוך) – שהוא היפך הקדושה (על דרך ב' העניינים שבחושך26: (א) העדר האור, (ב) מציאות של חושך שהוא היפך האור).
ובנוסף לכך, היתה גם התפילה שלא באופן של הרחבה.
(כ"ק אדמו"ר בכה מאד, ואחר כך אמר:)
ח. כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם27 בעניין תערובות טוב ורע, שיש בזה גם עניין למעליותא – שכשם שמאז שנעשה תערובות טוב ורע אין עניין בעולם שלא יהיה בו דבר בלתי רצוי, כמו כן לאידך גיסא, אין עניין בעולם שלא יהיה בו דבר טוב.
וגם בנוגע למדובר לעיל יש עניין של תנחומין – הא גופא שמושגחים בהשגחה פרטית באופן גלוי.
ובהקדים – שהשגחתו של הקב"ה היא על כל הנבראים, אפילו על דומם, כמבואר בארוכה בנוגע לשיטת הבעל שם טוב28, אלא שעניין זה הוא בהעלם.
וכידוע שישנם כמה אופנים בעניין ההשגחה, וכמו החילוק בין השגחה בעין אחת, כמו שכתוב29 "עין ה' אל יראיו", להשגחה בשתי עיניים, כמו שכתוב30 "עיני ה' אל צדיקים"31.
ובכללות יש בזה ג' אופנים: א) השגחה שהיא בהעלם לגמרי, וכמו בדומם, וכמו כן יש בני אדם שעניין ההשגחה אצלם הוא באופן כזה, והיינו, שנעשה העניין באופן שהם אינם יודעים מזה לגמרי. ב) השגחה באופן שמרגישים משהו אבל לא יודעים מה זה, ועל דרך המבואר בעניין "מזלייהו חזי"32, שמצד המזל שלמעלה מרגישה גם הנשמה שבגוף שקורה משהו ("עפּעס טוט זיך"), אבל אינה יודעת מה זה. ג) השגחה באופן שמרגישים את ההשגחה עצמה, ומבינים את ההוראה שבדבר.
ובנדון דידן, כאשר ההשגחה וההוראה שמלמעלה היא באופן ששומעים זאת באוזן הגשמית, ולא עוד אלא שגם מפרשים ומסבירים את הדברים – הרי זה גופא הוא קצת תנחומין.
(מהתוועדות א', ש"פ בראשית ה'תשח"י. תורת מנחם כרך כא, עמ' 132-137, בלתי מוגה)
____________________________________
1) ישעי' מו, יו"ד.
2) ביכל 1146 (לה, א). נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"ב בתחלתו.
3) ריש פרשתנו.
4) ראה שיחת ש"פ בראשית (התוועדות א) דאשתקד סי"ג (תו"מ חי"ח ס"ע 110). וש"נ.
5) ראה שיחת ש"פ בראשית תש"ה ס"ד (סה"ש תש"ה ע' 65).
6) זח"ב סג, ב. פח, א.
7) ראה גם שיחת ש"פ בראשית תשט"ז ס"ח ואילך (תו"מ חט"ו ע' 193 ואילך).
8) ראה גם שיחת ש"פ בראשית הנ"ל סט"ז (תו"מ שם ריש ע' 198). וש"נ.
9) ראה שו"ע אדה"ז או"ח סש"ו סי"ד ואילך.
10) ראה שו"ת מהרי"ק שורש ט. ועוד.
11) ראה גם תו"מ חט"ז ע' 165. וש"נ.
12) ראה תניא פמ"ד (סג, א).
13) ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סרכ"ג ואילך. וש"נ (נעתק ב"היום יום" ט אייר).
14) ראה גם תניא אגה"ק סכ"ה (קלח, ב).
15) ראה גם בסיום המאמר (לעיל ע' 131).
16) לא בבית-הכנסת, אלא בחצר ביהכנ"ס – ה"שׁאַלאַש" – ששם נערכת ההתוועדות (המו"ל).
17) תפלת ליל שבת התקיימה מיד לאחרי ההתוועדות – בחצר ביהכנ"ס (המו"ל).
18) ברכות ה, סע"ב.
19) ישעי' נה, ו. וראה ר"ה יח, א. וש"נ.
20) דרך חיים יג, רע"ד. כא, סע"ב. צא, א. קונטרס העבודה ספ"ה.
21) משלי יג, ט. כד, כ. איוב כא, יז. וראה שערי אורה שער החנוכה לה, ב. לז, א. וראה גם תו"מ חי"ב ע' 223. וש"נ.
22) ד"ה ויגדלו הנערים תרס"ה (סה"מ תרס"ה ריש ע' קד). וראה ד"ה נר חנוכה עת"ר (סה"מ עת"ר ע' קב). ד"ה פדה בשלום העת"ר (המשך תער"ב ח"ב ריש ע' תשע).
23) ראה סה"ש ה'שי"ת ע' 346. וש"נ.
24) ראה גם תו"מ חי"ח ריש ע' 52. וש"נ.
25) פרש"י בהעלותך יו"ד, לד.
26) ראה לקו"ש ח"י ע' 180. וש"נ.
27) ראה סה"מ קונטרסים ח"ב שכ, סע"ב. לקו"ד ח"א פז, א. סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 11.
28) ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סקע"ט ואילך. וש"נ.
29) תהלים לג, יח.
30) שם לד, טז.
31) ראה לקו"ש ח"ז ע' 42 הערה 29. וש"נ.
32) מגילה ג, א. וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
