מדוע בקשת בני-ישראל משמואל להמליך להם מלך לא היתה רצויה? * פעולתו העיקרית של המלך היא להעלות את העם לדרגות שלמעלה מהשגתו * כאשר חסרה יראת שמים, לא ניתן להמתין עד שיגיעו לביטול הראוי, ויש צורך גם בדרגה הנמוכה במלך * ההוראה בימינו: כל אחד ואחד צריך רב שיורה לו דרכו גם במצבים נמוכים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. בנוגע1 לעניינו של מלך – שהוא הקורא פרשיות התורה בהקהל – אודותיו נאמר2 "שום תשים עליך מלך" – ידועה השאלה3:
כאשר בני-ישראל ביקשו משמואל הנביא "תנה לנו מלך", היה מאד לא מרוצה מזה4, וגם הקב"ה אמר לו "כי אותי מאסו גו'"5. – ולכאורה, הרי זו מצוה שהקב"ה ציוה לישראל? ובפרט על-פי מאמר חז"ל6 "ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך כו'" – שמזה מובן שזוהי מצוה נעלית ביותר, ואפילו מהמצות התלויות בארץ.
וגם, אם תביעתם למלך באותו זמן היתה דבר בלתי רצוי – למה ציוה אז הקב"ה לשמואל הנביא לוותר לבני-ישראל ולמנות להם מלך?
ב. בחסידות7 מבואר בזה, שהמכוון במינוי מלך הוא בשני אופנים (זה למעלה מזה):
א) טעם פשוט, כי (בלשון המשנה8) "אלמלא מוראה (של מלכות) איש את רעהו חיים בלעו" – שהמלך ינהיג ויפעל שהנהגת אנשי המדינה תהיה כראוי. אפילו כאשר השכל מבין שצריכים להתנהג כדבעי, אין זה מספיק, כיוון ש"העין רואה והלב חומד וכו'"9 – ולכן יש צורך ביראת המלך, שפועלת שיתנהגו בדרך הישר.
ב) כאשר המצב הוא שהמוח שליט על הלב בתמידיות – אין הכרח במינוי מלך לעניין האמור; אבל, ישנם עניינים כאלה שהעם אין לו דעת להבין כיצד צריכים להתנהג בהם, אלא רק המלך – מצד מעלתו ש"משכמו ומעלה גבוה מכל העם"10 – מבין אותם, ונותן פקודות כיצד להתנהג, ואנשי המדינה עושים כן בגלל ציווי המלך.
וזהו עניין מינוי מלך (בפנימיותו ובשרשו) אצל עם ישראל – שהאדון והמלך שלהם הוא הקב"ה11, והמלך בשר ודם שנתמנה, הוא הממוצע שמגלה מלכותו יתברך לבני-ישראל:
בני-ישראל מצד עצמם – מאמינים, מבינים ומרגישים שהחיות שלהם נמשכת ובאה מ(מלכותו של) הקב"ה, ועניין זה צריך לעורר אצלם את הביטול להקב"ה. אבל כאשר הם נמצאים במצב כזה שחסר אצלם ביטול זה – זקוקים הם למלך בשר ודם, שעל-ידי מורא מלכותו וכו' נפעל אצלם יראה וביטול למלך מלכי המלכים הקב"ה12.
[והעניין בזה:
המלך – בד בבד עם גודל ותוקף מציאותו, נרגש אצלו ביותר הביטול להקב"ה "כעבדא קמי מריה"13, עד כדי כך שאינו מציאות לעצמו כלל, כמודגש בדברי הגמרא14 בנוגע לפרטי החילוקים באופן הכריעה בתפלה, ש"המלך כיוון שכרע שוב אינו זוקף". ועניין זה מתבטא גם במשך כל היום – בספר תורה ש"יוצאה ונכנסת עמו" ש"עושה אותה כמין קמיע ותולה בזרועו"15.
וזהו תוכן הציווי "שום תשים עליך מלך", "שתהא אימתו עליך"16 – שאימת המלך, היינו, יראתו וביטולו להקב"ה, תימשך אצל כל בני-ישראל, שגם אצלם יהיה עניין היראה והביטול להקב"ה]17.
אבל כאשר בני-ישראל הם כדבעי, וישנו אצלם עניין הנ"ל בביטול לאלקות מצד עצמם – אזי החידוש של (מינוי) המלך באופן נעלה יותר: המדריגות באלקות שבני-ישראל מצד עצמם אינם יכולים להגיע אליהם, להיותם למעלה מהשגתם – הנה המלך (שמצד מעלתו יש לו השגה גם בהם) ממשיך ומשפיע אותם לעם-ישראל, ועניין זה פועל בהם שתהיה אצלם גם דרגא נעלית יותר ביראה וביטול – ביטול שלמעלה מהבנתם והשגתם.
[ג. ובפרטיות יותר:
בעניין היראה – יש (בכללות) ב' דרגות: (א) יראה תתאה, שעליה אמרו "אם אין יראה אין חכמה", (ב) יראה עילאה, שעליה אמרו18 "אם אין חכמה אין יראה", היינו, שתחילה צריך להיות עניין החכמה – לימוד התורה, ועד לדרגא היותר נעלית בחכמה, ולאחרי זה ועל-ידי זה יכולים לבוא ליראה עילאה.
ועניין זה מודגש אצל המלך הראשון – משה רבינו, עליו נאמר19 "ויהי בישורון מלך", שענינו – תורה, "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'"20 לכל בני-ישראל, אשר, להיותו נשמה כללית שכולל את כל נשמות-ישראל, הרי הוא ממשיך ומשפיע להם עניני התורה, כולל גם עניינים נעלים ביותר בתורה, שמצד עצמם הם למעלה מהשגתם של בני-ישראל, ולכן יש צורך בפעולתו של משה רבינו – מצד עניין המלכות שבו – להמשיכם אצל בני-ישראל, ועל-ידי זה נפעל אצלם גם עניין היראה שלמעלה מהחכמה, יראה עילאה.
ולהוסיף ולהעיר, שגם כאשר מדובר אודות פעולת המלך – משה רבינו – בהמשכת היראה עילאה, לאחרי הקדמת החכמה כו', הנה גם השפעת הגשמיות של בני-ישראל נמשכת על-ידו.
והעניין בזה – שהתורה (ענינו של משה רבינו) היא ה"צינור" שעל-ידו נמשכים כל ההשפעות בעולם, כמו שכתוב21 "אם בחוקותי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה22 – "ונתתי גשמיכם בעתם וגו'".
וכפי שמצינו בדורו של משה שכל עניני השפע לישראל, כולל גם השפעת בשר, הוצרכה להיות על-ידי משה רבינו דווקא:
כאשר בני-ישראל ביקשו בשר, ומשה רבינו אמר "מאין לי בשר"23, וכמבואר בחסידות24 שמצד גודל מדרגתו של משה רבינו לא היה יכול לצמצם את עצמו בהשפעת בשר – אמר לו הקב"ה "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל גו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם גו'"25, והיינו, שאף שההשפעה היתה באמצעות שבעים הזקנים, מכל מקום, הוצרכה להיות מרוחו של משה דווקא26.
ולכאורה אינו מובן: כיוון שמשה רבינו עומד במעמד ומצב שאינו יכול לצמצם את עצמו בהשפעת בשר, ומה גם ש"בשר שאלו שלא כהוגן"27 – למה הוצרכה להיות השפעת הבשר מרוחו של משה דווקא, ולא היתה יכולה להיות רק על-ידי הזקנים? אך העניין הוא – לפי שכל ההשפעות הם על-ידי צינור התורה, שנמשך על-ידי משה רבינו, שהוא הנשיא והמלך, "אשר יוציאם ואשר יביאם" גם בנוגע לענייניהם הגשמיים]17.
ד. על-פי זה יתורצו שאלות הנ"ל:
שמואל הנביא רצה שמצבם של בני-ישראל יהיה באופן שיעמדו בביטול לאלקות מצד עצמם, ללא צורך במלך, והמלך יפעל אצלם את הדרגא היותר נעלית של ביטול ויראה (בכלל – יראה עילאה)28;
אבל בני-ישראל ביקשו "מלך לשפטנו ככל הגוים"29 – מלך שיפעל אצלם שלילת העניין ד"איש את רעהו חיים בלעו" – שזה מורה שהיתה חסרה אצלם הדרגא דיראת שמים שצריכה להיות אצל בני-ישראל מצד עצמם. ולכן אמר הקב"ה "כי אותי מאסו גו'" – חסר אצלם יראת שמים.
ומובן, שאף-על-פי-כן "וויתר להם" הקב"ה וציוה למנות מלך – כי, כאשר אצל יהודי חסר ביראה, מאיזו סיבה שתהיה, הרי אף-על-פי שצריך הוא לבד לבוא ליראה וביטול, ללא השפעת המלך, מכל מקום, אי אפשר להמתין, ועד אז יהיה חס-ושלום יהודי ללא יראת שמים30; צריך הוא תיכף למנות עליו מלך שיפעל אצלו עניינים הנ"ל, ואחר כך במשך הזמן יבוא לדרגת הביטול והיראה מצד עצמו, ועד גם לדרגות דסוג הב' – על-ידי מלך, כנ"ל.
ה. מכל עניין יש להפיק הוראה בעבודת ה':
אף-על-פי שבזמן הגלות אין מלך – אמרו חז"ל31 "מאן מלכי רבנן". כשם שישנה מצוה של מינוי מלך, על דרך זה יש ליהודי ציווי של מלכי רבנן – "עשה לך רב"32.
ובזה יש הוראה מעניין הנ"ל:
ישנם החושבים שבנוגע לעניינים נמוכים יכולים הם בעצמם להבין ולהחליט, ובמילא אינם צריכים לשאול אודותם אצל "רב".
המשנה אומרת "עשה לך רב", כל יהודי צריך שיהיה לו רב – ואילו הם חושבים שהכוונה בזה היא בנוגע לעניינים נעלים, אבל כשמדובר אודות עניינים פשוטים, מאמין הוא בעצמו, ואינו זקוק להשפעה של רב. ביכולתו לפעול זאת לבדו.
ואף שעובר משך זמן ועדיין עומד הוא באותו מצב הנמוך – אף-על-פי-כן חושב הוא שלא כדאי ללכת בשביל זה ל"רב". הוא ימתין "עד שיערה עליו רוח ממרום"33, עד שיתעורר ביראה כדבעי, ויתקן כל מה שצריך לתקן – בכוח עצמו.
ועל זה היא ההוראה דמינוי מלך ברוחניות עתה: הגם ש("עליך" – אצל בני-ישראל) ענינו ופעולתו של מלך שייך בעיקר בנוגע למדריגות נעלות, הרי כשישנו מצב ד"אותי מאסו", חס-ושלום, או חשש למצב כזה – צריכים מיד להשתמש במורא המלך בשביל עניין זה.
ו. כמו כן ישנם כאלה שאומרים שאינם מוצאים לעצמם "רב".
עליהם לדעת שזהו מעצת ופיתוי היצר. כי בודאי לא אלמן ישראל34, ולא שייכת מציאות כזו שבין בני-ישראל לא יהיה אחד שיש לו אהבת ה' ויראת ה' יותר ממנו, ובמילא יכול הוא להיות עבורו "רב"35. אלא שבשביל זה צריך להיות "עשה" (גם מלשון "מעשין על הצדקה"36, כפיית ישות עצמו) ויגיעה – עליו להתייגע ולחפש37, עד שימצא "רב". כי, על עצמו אסור לו לסמוך38, ובהכרח שיהיה לו "רב". ו"יגעת ומצאת"39 – אם יתייגע ויחפש באמת, ימצא "רב"40.
וה"רב" ילמד וישנן ("אַיינלערנען") עמו את הפרשיות שהמלך היה קורא בהקהל – שמע והיה אם שמוע וכו', שעניינם קבלת עול מלכות שמים כו', ולאחרי שיעורר אצלו את הדרגא התחתונה של ביטול וקבלת עול, ימשיך עליו גם את המדריגה הנעלית – יראה עילאה.
ולכל הנ"ל שייכות מיוחדת לעקבתא דמשיחא, ערב ביאת משיח צדקנו – שענינו41: רב (ילמד תורה לכל העם, אפילו לאבות ומשה רבינו42) ומלך – מלכא משיחא.
(משיחת י"ט תשרי, ג' חוה"מ סוכות, ה'תשי"ג. תורת מנחם כרך ז, עמ' 68-73, בלתי מוגה)
______________________________
1) שיחה זו נדפסה בלקו"ש חכ"ד ע' 104 ואילך, ובמהדורא זו ניתוספו – בחצאי ריבוע, ובהערות – כו"כ פרטים מהנחה בלתי מוגה (המו"ל).
2) פ' שופטים יז, טו.
3) אברבנאל פ' שופטים "הספק העשירי". ושם לאח"ז מביא תי' כו"כ מפרשים, עיי"ש. כלי יקר פ' שופטים עה"פ. רד"ק שמואל-א ח, ה. וראה סנהדרין כ, ב. רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ב. ועוד.
4) ש"א שם, ו. וראה שם יב, יב ואילך.
5) שם, ז.
6) סנהדרין שם. ספרי פ' ראה (יב, יו"ד). ועוד. רמב"ם ריש הל' מלכים.
7) סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך פ"א ופ"ג, ע"ש באורך (בהבא לקמן ס"ב-ד).
8) אבות פ"ג מ"ב.
9) פרש"י שלח טו, לט.
10) שמואל-א ט, ב. ונתבאר באוה"ת וירא (כרך ד) תשסד, ב. שם שה"ש (כרך ב) ע' תיד-טו. ועוד.
11) כמ"ש (שמואל-א יב, יב) "ה' אלקיכם מלככם", וכפי שאומרים "אנו עמך ואתה מלכנו", ועד כדי כך, שהקב"ה מבקש מבנ"י (ר"ה טז, סע"א. וש"נ) "אמרו לפני מלכיות . . כדי שתמליכוני עליכם" (כיוון ש"אין מלך בלא עם" (נסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קמ הערה 86)), ועי"ז שהקב"ה נעשה "מלך ישראל", נמשכת מלכותו של הקב"ה גם בכל העולם (מהנחה בלתי מוגה).
12) ובדרגא זו, הצורך בענין המלכות הוא כדי לשלול את הענין ד"איש את רעהו חיים בלעו" – שה"איש", "איש שדה" דלעו"ז, לא יבלע ח"ו את "רעהו", איש דקדושה (מהנחה בלתי מוגה).
13) שבת יו"ד, רע"א.
14) ברכות לד, רע"ב.
15) סנהדרין כא, ב.
16) שם כב, א (במשנה). וש"נ.
17) מהנחה בלתי מוגה.
18) אבות פ"ג מי"ז. וראה תניא ספכ"ג. רפמ"ג.
19) ברכה לג, ה.
20) אבות רפ"א.
21) ר"פ בחוקותי.
22) תו"כ ופרש"י עה"פ.
23) בהעלותך יא, יג.
24) ראה לקו"ת בהעלותך לא, ג. לג, ב. סה"מ תר"ס ע' קיב. סה"מ קונטרסים ח"ב שלג, ב. ועוד.
25) בהעלותך שם, טז-יז.
26) סה"מ שם.
27) פרש"י בשלח טז, ח.
28) כמו בדורו של משה, "דור דעה" (ראה ויק"ר פ"ט, א. במדב"ר פי"ט, ג. וש"נ). – (מהנחה בלתי מוגה).
29) שמואל-א ח, ה. ועד"ז שם, כ. – ומש"נ בפ' שופטים (שם, יד) "אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי" – ראה רמב"ן שם, דמש"נ "אשימה עלי גו'" הוא "מרמיזותיו על העתידות שכן הי' כששאלו להם כו'", אבל אי"ז מעלת ענין המלוכה כפי שצ"ל ע"פ תורה.
30) כמו בהמה מדברית ("אַ נאַוואָטנע בהמה") שאין עלי' בעה"ב (שיחת ליל א' דחה"ס תש"ה (סה"ש תש"ה ע' 34 (מהנחה בלתי מוגה)).
31) ראה גיטין ספ"ה.
32) אבות פ"א מ"ו ומט"ז.
33) ע"פ ישעי' לב, טו.
34) ראה ב"ר (פנ"ו, ז) "אין דור שאין בו כמשה".
35) להעיר מפי' הרמב"ם ורבינו יונה לאבות שם.
36) ב"י לטיו"ד סרמ"ח. נתבאר בד"ה ועבדי דוד תרצ"ט. וראה לקו"ת בחקותי מח, א.
37) ואם אינו מוצא בשכונתו – עליו לכתת את רגליו ולחפש בשכונה אחרת (מהנחה בלתי מוגה).
38) כמחז"ל (אבות פ"ב מ"ד) אל תאמין בעצמך.
39) מגילה ו, רע"ב.
40) ועד שימצא "רב" שהוא בדרגא של מלך, שהוא בתכלית הביטול להקב"ה, וכדאיתא בהוריות (יו"ד, א – במשנה) "שאין על גביו אלא ה' אלקיו" (מהנחה בלתי מוגה).
41) סהמ"צ להצ"צ שם.
42) לקו"ת צו יז, א. ש' האמונה פנ"ו ואילך. סהמ"צ שם. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
