חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ג באב התשע"ט, 24/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1174 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת בלק, י"א בתמוז ה'תשס"ט (03/07/09)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1174 - כל המדורים ברצף
במבט לאחור הניצחון ברור
יש חדש
היסוד שאינו נשטף במים
ימות המשיח
זאת לא!
מעגלים נסגרים
תפקידו של המשיח
הניצוצות מחכים
הילד הנרדף חוזר בראש מורם
מזוזות במעבר דירה

 

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1174, ערב שבת-קודש פרשת בלק, י"א בתמוז תשס"ט (03.07.2009)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

במבט לאחור הניצחון ברור

צריך להביט על העם היהודי בעיני ההיסטוריה. בעיות וקשיים יש ויש, אבל לבסוף מתגברים. גם את שלטון-האימים של רוסיה הקומוניסטית עברנו ואנחנו ניצחנו

בשבת זו, י"ב בתמוז, יצויין חג הגאולה של האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, רבי יוסף-יצחק שניאורסון, ממאסרו ברוסיה הסובייטית. שמונים ושתיים שנים חלפו מאז שנת תרפ"ז (1927), שבה נאסר הרבי ושוחרר, ועדיין לא נס לחו של היום הגדול הזה. להפך, בימים האלה דווקא אפשר לחוש ביתר עמקות את עוצמת פעילותו של הרבי, את משמעות שחרורו ממאסרו ואת הניצחון היהודי הגדול שזרעיו נטמנו אז.

סיפור מאסרו ושחרורו של הרבי אינו עניין פרטי שלו ושל משפחתו או של חסידיו בלבד. יש באירוע זה משמעות רבה לכל יהודי באשר הוא. הרבי עצמו, לאחר שחרורו, כתב איגרת מיוחדת, ובה עמד על ההיבטים האמיתיים של שחרורו מן המאסר. בתוך שאר הדברים כתב: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי-אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".

הנחישות היהודית

הרבי לא פעל כאיש פרטי, לא נאסר כאיש פרטי, ולא שוחרר כאיש פרטי. בתנאים שנוצרו ברוסיה שלאחר המהפכה הקומוניסטית, הרבי הוא שעמד בראש המאבק נגד כוונת השלטונות לדכא את הרוח היהודית ולבולל את העם היהודי בקרב שאר עמי רוסיה הגדולה. הוא שפתח את בתי-הכנסת שהם סגרו, את המקוואות שהם נעלו. הוא שדאג למתן חינוך יהודי לרִבבות ילדים יהודים, שהקומוניסטים ביקשו לנתקם ממורשת ישראל. הוא שיגר את שליחיו, במסירות-נפש שאין דומה לה, כדי להעמיד רבנים, מורים, שוחטים ומוהלים, שישמרו על גחלת היהדות.

הרבי סימל את עוז-רוחה של היהדות כנגד כל הניסיונות לדכאה ולהשמידה. זאת ידעו גם השלטונות. על-ידי מאסרו ביקשו לעקור את היהדות מן השורש. לא הרבי, האדם, הוא שנאסר, אלא כל הנחישות היהודית עתיקת-היומין היא שהוטלה אל הכלא, בניסיון לשברה ולחסלה. העובדה שבסופו של דבר נאלצו הקומוניסטים, בחירוק-שיניים, לשחרר את טרפם – היא ניצחונה של היהדות כולה.

אם היום באים אלינו יהודים מרוסיה, יהודים שבמשך שמונים שנה נותקו מכל עניין יהודי, הרי זה המשך ישיר לשחרורו של הרבי. זו גבורת-הרוח היהודית, ששום שלטון אינו יכול לה. זו נצחיותו של העם היהודי, שגם אם תדכא אותו שלושה דורות – יקום ויתנשא, כדברי הפסוק בפרשת השבוע: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא".

אחרי השפל תבוא הגאות

פרשת מאסרו ושחרורו של הרבי מעניקה לנו פרספקטיבה רחבה יותר כדי להבין גם את ההווה. שחרורו של הרבי מלמד אותנו שהעם היהודי חזק לאין-ערוך מכל מיני תופעות חולפות, גם אם הן מתקיימות כמה דורות. ההיסטוריה היהודית ידעה תקופות גאות ותקופות שפל, והעם היהודי הוא שניצח בסופו של דבר.

אנו מוטרדים היום מבעיות רבות, הן במישור הגשמי הן במישור הרוחני. חלקים גדולים מעם-ישראל נתונים בסכנת התבוללות. יהודים רבים נותקו ממורשת אבותיהם ואינם חיים על-פי ערכי התורה ומצוותיה. אנו כאן, בארץ, שקועים בתסבוכת מדינית, ביטחונית וכלכלית שקשה לראות איך נחלצים ממנה. על כל זה יש להוסיף את השסע והקיטוב בין חלקי העם. איך אפשר להתגבר על כל זה?

ובכן, לא צריך להתייאש, לא צריך להרים ידיים. כל הדברים הללו הם עניין חולף. העם היהודי חזק מכל אלה. הוא יקום, יתלכד, יתנער מן המחלוקות והמבוכות ויחזור לעצמו. על העם היהודי צריך להביט בעיני ההיסטוריה. יש בעיות ויש קשיים, אבל בסוף מתגברים. אם את שלטון-האימים של רוסיה הקומוניסטית עברנו, נעבור גם את זה.

  יש חדש

התוועדויות חג-הגאולה

בשבת-קודש זו וביום ראשון שלאחריה יצויינו ימי הגאולה י"ב-י"ג בתמוז, שבהם שוחרר הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש ממאסרו ברוסיה הקומוניסטית, לפני שמונים ושתיים שנים. בריכוזי חב"ד בארץ ובעולם יהיו התוועדויות מיוחדות, ובהן יסופר סיפור המאסר והגאולה ויופקו הלקחים האקטואליים. בתי-חב"ד מזמינים את הציבור לבוא להתוועד יחדיו, שבת אחים גם יחד, לשמוח בשמחת הגאולה, ולשמוע דברים מפי רבנים, משפיעים חסידיים ואישי-ציבור.

מחנה-קיץ תורני

מחנה-קיץ תורני חווייתי לילדים מהמגזר הדתי-לאומי יהיה אי"ה בימים כ'-כ"ט בתמוז בישיבת אדר"ת בבת-ים. צוות ההדרכה במחנה מורכב מתלמידי ישיבת תומכי-תמימים במגדל-העמק ומבני ישיבות הסדר. המחנה נערך בסיוע ארגון תורת חב"ד לבני הישיבות. מחנה-הקיץ יהיה בשני מסלולים – למסיימי כיתות ד-ו, ולמסיימי כיתות ז-י. הרשמה בטל' 054-3177065.

נסיעה לאוהלים

נפתחה ההרשמה לנסיעה קבוצתית לאוקראינה, לאוהלי הקודש של הבעש"ט ושל בעל התניא, לקראת ח"י באלול, יום-הולדתם. בשבת-קודש פרשת תבוא ישהו הנוסעים במז'יבוז', סמוך לציון הבעש"ט. כמו-כן יבקרו באוהל המגיד ממזריטש באניפולי, בציון רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב ובציון אדמו"ר ה'אמצעי' בנייז'ין. טל' 03-5701225, 050-4101083.

יענקל חסידי

הופיע התקליט הרביעי של אברהם פריד, המיוחד לניגוני חב"ד. התקליט נקרא 'יענקל יענקל', ובו מבחר ניגוני דבקות לצד שירים חסידיים שהיו מושרים בדורות קודמים, ובכללם גם שירים לילדים. שנים-עשר שירים וניגונים, המושרים ברגש רב, בביצועו הייחודי של פריד. טל' 1-700-704120.

  שלחן שבת

היסוד שאינו נשטף במים

בתוך הברכות שבנבואת בלעם נאמר: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו". ה'צורים', מסבירים חז"ל, הם שלושת האבות, שעליהם ביסס הקב"ה את עם-ישראל ואת העולם כולו. במדרש מובא על כך משל: "משל למלך שהיה מבקש לבנות מדינה... והיו המים עולים... ולא היו מניחים לעשות את היסוד... עד שבא במקום אחד ומצא שם צוּר גדול, אמר: אני קובע את המדינה על הצורים הללו".

הנמשל הוא, שהרשעים לא הניחו לעולם להתקיים, והוא נחרב שוב ושוב – בדור אנוש, דור המבול ודור הפלגה – עד שבאו האבות, אברהם יצחק ויעקב, והאירו את העולם בצדקתם, ועליהם אמר הקב"ה: על אלו אני מכונן העולם.

צור גדול

העניין הזה קיים תמיד בעבודתו של יהודי. מי הים העולים, שאינם מניחים לקבוע את היסוד, הם ענייני הגוף והנפש הבהמית, שהם בבחינת 'מים מלוחים', שאינם ראויים לשתייה. נוסף עליהם מוצף האדם טְרָדות רבות, טרדות הפרנסה וכדומה, ואף הללו מקשות עליו להתמסר ללימוד התורה, לתפילה ולעבודת הבורא.

אומר הקב"ה, שכדי לעמוד נגד ה'הצפות' האלה יש לכונן את היסוד של החיים על ה'צור גדול' של האבות. אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, הם בבחינת 'צור גדול' שמאפשר לבנות עליו יסוד איתן לחייו של יהודי, שיוכל לעמוד נגד עליית ה'מים' המפריעים.

אהבה בירושה

צוּר הוא סלע קשה, הנותן יציבות גם בסערות הגדולות ביותר. ה'צוּר' של היהודי הוא הירושה שקיבלנו משלושת האבות. זו האהבה הטבעית לקב"ה המוסתרת בליבו של כל יהודי. אין זו אהבה שעל האדם לרכוש מבחוץ, אלא היא טבועה בו מעצם הווייתו, ירושה מהאבות. זה ה'צוּר', הסלע האיתן שעליו בונים את יסוד החיים.

חיי האדם הממשיים מתנהלים על-ידי השכל והרגשות. אלה הכוחות המניעים בפועל את החיים, והם המעניקים להם סדר ומבנה מדורג. אבל השכל והרגשות אינם יכולים להיות יסוד איתן ויציב, כי 'המים העולים' עלולים לטלטל אותם למחוזות לא-נכונים. כאן נדרש ה'צוּר' של האהבה הטבעית המוּלדת לקב"ה, שירשנו מהאבות.

תוקף מוחלט

האהבה הטבעית הזאת נותנת ליהודי תוקף שלמעלה מטעם ודעת. הקשר שלו עם הקב"ה אינו מבוסס על השכל והרגשות, שיכולים להיות מושפעים מטלטלות החיים, אלא הוא נשען על האהבה הפנימית העמוקה לקב"ה, שאינה נפגעת לעולם. מכאן יש ליהודי כוח ועוצמה להתמודד עם כל הקשיים.

התוקף הזה בא לידי ביטוי במסירות-נפשו של יהודי על ענייני התורה והמצוות. מסירות-נפש אין פירושה למסור את החיים דווקא על קידוש השם, אלא זה תוקף מוחלט בבחינת 'כך ולא אחרת'. יכולים לצוץ סברות ונימוקים לכאן ולכאן, אבל היהודי אינו זז מדבקותו בקב"ה, בתורתו ובמצוותיו, כי יש לו יסוד איתן שאינו זז ממקומו – ה'צוּר' של האבות.

(תורת מנחם כרך כח, עמ' 208)

  מן המעיין

ימות המשיח

שוויון מסוכן

"אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" (במדבר כד,יד). באחרית הימים, בימים האחרונים שלפני ביאת הגואל, ירצו ויתאמצו לעשות את 'העם הזה', עם-ישראל, 'לעמך' – שידמה בדתו ובמידותיו לאומות-העולם.

 (רבי בונם מפשיסחה) 

גאולה בדרך הטבע

"אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" (במדבר כד,יז). אמרו חז"ל: "בעתה אחישנה" – זכו אחישנה, לא זכו – בעתה. זהו שרמז הכתוב, שאם לא יזכו ישראל לנס, הגאולה תבוא בדרך הטבע, שיקום שבט מישראל, כדרך הקמים בעולם דרך הטבע, ויקום וימלוך.

(אור החיים)

איי, עקבות משיח

קודם הסתלקותו של המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון רחשו שפתיו ללא הרף. העומדים ליד מיטתו שמעו מילים מקוטעות יוצאות מפיו באנחה: "ועקבותיך לא נודעו" (תהילים עז,כ), איי, עקבות משיח, עקבות משיח!

נתגעגע לימי הגלות

כשיבוא המשיח, נתגעגע לימי הגלות. נייסר את עצמנו מדוע לא עסקנו בעבודת ה'. נחוש את הכאב הגדול של העדר העבודה. עכשיו, בימי הגלות, זה זמן העבודה של ההכנה לביאת המשיח.

(היום-יום)

הייסורים כהכנה

כשיבוא המשיח נראה כי כל ייסורי הגלות היו הכנה לאור הגאולה. נבין כי ככל שהסבל גדול וארוך יותר, כך נעלה האור ומופלא יותר. זהו שנאמר (ישעיה יב,א): "אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני".

(סידור עם דא"ח)

גילוי הסודות

משיח ילמד את פנימיות התורה ואת טעמי המצוות לכל העם, ככתוב (שיר-השירים א,ד): "יישקני מנשיקות פיהו", ורש"י מפרש: "ומובטחים מאיתו להופיע עוד עליהם, לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה". בתחיית המתים יקומו משה וכל גדולי עולם ומשיח ילמד גם אותם.

(לקוטי תורה)

הארץ תזעק

כשיבוא המשיח הדומם יתחיל לדבר. הארץ תבוא בטרוניה לאדם: מדוע דרכת עליי בלי לחשוב או לדבר דברי תורה.

(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

ענווה שלא במקומה

משיח-צדקנו יוכיח בתוכחת מוסר את כל מי שמשתמש בענווה שלא במקומה ונמנע מלעורר את זולתו, באומרו: מי אני ומה אני שאוכל לומר דבר ליהודי שני. זהו שנאמר (ישעיה יא,ד): "והוכיח במישור לענווי ארץ".

(לקוטי דיבורים)

  אמרת השבוע

זאת לא!

כאשר באו אנשי הבולשת הרוסית לאסור את הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש, עמדו בראשם שני שוטרים יהודים, שהיו שייכים למחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית. כשיצא הרבי מהבית לעבר עגלת המאסר שהמתינה לו, ביקש מאחד החיילים לשאת בעבורו את שק חפציו.

אחד הבלשים היהודים, לולב שמו, מיהר ליטול את השק מידי החייל, באמרו לרבי בלגלוג: "סבי היה נושא את חבילותיו של סבכם, ועתה אשא גם אני את חבילתכם"...

הרבי הוציא את השק מידו ואמר: "סבך נשא את חפציו של סבי להיכן שסבי ביקש ללכת. אתה רוצה לקחת את חבילתי להיכן שאתה רוצה. זאת לא!", ובתקיפות מסר את החבילה שנית לידי החייל.

  מעשה שהיה

מעגלים נסגרים

שעת אחר-הצהריים של שבת בבית-הכנסת בכפר-חב"ד. הקהל יושב אל השולחנות להתוועדות חסידית, מטה אוזן קשבת לדברי זקני החסידים, המשמיעים דברי התעוררות או מספרים על חסידים בימי קדם.

בין ניגון לניגון, ואחרי לגימת 'לחיים', החל אחד מזקני הכפר, ר' זלמן סודקביץ', לספר סיפור מימי בחרותו. זה היה בשנת תש"ז. הוא התגורר אז בפריז, לאחר שהצליח לצאת מרוסיה הקומוניסטית. קבוצה נכבדה של חסידים הצליחה אז לחצות את מסך הברזל, לאחר שנים רבות של סבל ושמירת תורה ומצוות בתנאי מחתרת, והתקבצה בפריז.

פריז הייתה מעין תחנת-מעבר. הפליטים התרכזו שם וחיכו להוראות מהאדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש, לאן לשים את פניהם. הרבי הפנה את חסידיו לכמה וכמה כיוונים. רבים קיבלו הוראה לעלות לארץ-ישראל, אחרים קיבלו המלצה לנסוע לארצות-הברית ואף לאוסטרליה.

ר' זלמן סודקביץ' היה מאלה שקיבלו לאחר זמן הנחיה לעלות לארץ-ישראל, ואכן הוא היה ממייסדי כפר-חב"ד, אך באותו זמן חי בפריז. יום אחד אמרו לו שני חסידים מבוגרים ממנו, ר' יהודה חן ור' חיים שרייבר (ע"ה), כי הרבי הורה להם להתהלך ברחובות פריז. הרבי לא ציין מה המטרה, והם הניחו כי הדבר ייוודע להם בדרך כלשהי. הדבר עורר את סקרנותו של ר' זלמן, והוא ביקש להתלוות אליהם.

הם צעדו ברחובות העיר בלי מטרה מוגדרת. כאשר עברו ברובע התשיעי, באחד הרחובות הקטנים, שמעו פתאום קריאה מאחד הבניינים. הם נשאו את עיניהם וראו בקומה החמישית קשישה יהודייה המסמנת להם כי ימתינו לה. הם עצרו וחיכו שהאישה תרד ותביע את מבוקשה.

הקשישה ירדה למטה וביידיש רהוטה סיפרה כי היא זקוקה לעזרה. יש לה נכד, המתגורר ברובע הזה, שהוריו התרחקו מחיי תורה ומצוות, אך עתה הגיע הנכד לגיל בר-מצווה, ואין לי שילמד אותו על משמעות היום הזה בחייו של יהודי.

בדמעות בעיניה הסבירה כי חשוב לה מאוד שהילד יעלה לתורה בבית-הכנסת, כמיטב המסורת, אך היא אינה מכירה איש המלמד נערים לבר-המצווה. עכשיו, כשראתה אותם עוברים ברחוב, הרגישה שנשלחו אליה מן השמים כדי שיכוונו אותה אל האנשים המתאימים שיעזרו לנכדהּ להתכונן לקראת העלייה לתורה, ובבוא הזמן גם יערכו לו את העלייה לתורה והשמחה בבית-הכנסת.

שמחו החסידים על ההזדמנות לעזור לה, והפנו אותה אל בית-הכנסת הקרוב. החסידים היו נרגשים מהעניין, והניחו כי ככל הנראה זו הייתה המטרה הנסתרת שלשמה הורה להם הרבי להתהלך ברחובות פריז, ועתה יכולים הם לשוב לביתם.

ואכן, לאחר כמה שבועות של לימוד והכנה, נערכה באותו בית-כנסת העלייה לתורה ביום הבר-מצווה של הנער, לשמחתה הרבה של הסבתא. זו הודתה בחום לחסידים, ואז, כמעט בלחישה, הוסיפה: "מי יודע, אולי יבוא יום והילד הזה יוכל לומר עליי קדיש"...

ר' זלמן סיים את סיפורו. המסובים היו נפעמים מדרכי ההשגחה העליונה. אבל אחד הנוכחים, ר' דוד לסלבוים, חש כי זיעה קרה מכסה את גופו. משהו בסיפור גרם לו תחושה מוזרה.

"אמור לי", פנה אל ר' זלמן, "האם אתה זוכר את שם בית-הכנסת שבו נערכה בר-המצווה?".

"ודאי שאני זוכר", השיב ר' זלמן, "הוא נקרא 'רש"י שול' [=בית-הכנסת רש"י]".

עוד שאלה ושתיים ומפיו של ר' דוד נפלטה קריאה: "אני הוא הילד".

התרגשות עזה אחזה בכל הנוכחים. ר' דוד ור' זלמן הביטו זה בזה בעיניים לחות, כלא מאמינים. לאחר שנרגע מעט סיפר ר' דוד לנוכחים:

"אכן, זכורה לי היטב דאגתה והשתדלותה של סבתי שאקיים את טקס הבר-מצווה כמנהג ישראל. אני עצמי לא ידעתי אז אפילו אות אחת בעברית, ולא ידעתי דבר על התורה והמצוות. עשיתי זאת רק לבקשתה, בגלל הכבוד שרחשתי לה.

"סבתי עצמה התגוררה ברובע העשרים, אולם הייתה מרבה לבקר בבית דודתי, ברובע התשיעי, שם התגוררנו גם אנו, ושם פגשה את החסידים, שכיוונו אותה לבית-הכנסת שעליתי בו לתורה.

"שמחת הבר-מצווה והעלייה לתורה היו הגורמים המכריעים שחוללו את המפנה העתידי בחיי, לשמירת מצוות מלאה, ושנים לאחר מכן להתקרבותי לחסידות חב"ד...

"מפליא הדבר, כי כאשר נפטרה סבתי, הייתי היחיד מכל בני משפחתה, ששמר את יום-השנה שלה בתפילה ובקדיש. תאריכי הפטירה של רבים מבני משפחתי לא נשמרו אצלי, אבל יום פטירתה השתמר בזיכרוני. אכן, זכתה הסבתא והתקבלה משאלתה.

"כמה נפלאות דרכי ההשגחה", סיים ר' דוד. "הלוא כולנו הכרנו את ר' יהודה חן ור' חיים שרייבר, חסידים ואנשי מעשה אמיתיים מתושבי כפר-חב"ד, שכבר אינם עמנו היום. לעולם לא הייתי יודע כי הם שהיו שליחי ההשגחה להצלתי, אילולא נתלווה אליהם ר' זלמן, שראה את המאורע ויכול לספר עליו.

"אין זאת אלא שהרבי הריי"צ צפה למרחוק ושלח את שלוחיו כדי לסייע לילד יהודי בפריז לחזור לצור מחצבתו", סיכם ר' דוד, וקהל המתוועדים נשאר פעור-פה.

(לרגל חג גאולתו של הרבי הריי"צ, בי"ב בתמוז)

  לומדים גאולה

תפקידו של המשיח

נבואתו של בלעם המופיעה בפרשתנו היא אחד המקומות המעטים במקרא שיש בהם רמזים ברורים על הגאולה השלמה על-ידי המלך המשיח. את החלק הזה בלעם פותח בהכרזה: "לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים", ולאחר מכן הוא מתנבא על התקופה העתידית.

ואכן, אחת הראיות שהתורה עצמה ניבאה על המשיח היא מפרשה זו. כותב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא, הלכה א): "אף בפרשת בלעם... ניבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד... ובמשיח האחרון שעומד מבניו... 'אראנו ולא עתה' – זה דוד; 'אשורנו ולא קרוב' – זה מלך המשיח", והרמב"ם מוסיף ומפרט את חלקי נבואת בלעם הנוגעות לדוד המלך ולמשיח.

הרמב"ם, כידוע, הוא ספר הלכה, שעניינה להורות לנו מה לעשות ואיך לעשות. אין זה מעניינו לדרוש דרשות על פסוקי התורה. אף-על-פי-כן הרמב"ם מביא כאן מדרש ארוך המפרש את נבואת בלעם. מכאן שיש לעניין זה היבט הלכתי ולא רק של דרש וכיוצא-בזה.

שני משיחים

בפתח הפרק העוסק בעניין המשיח הרמב"ם קובע את החובה להאמין במשיח ולחכות לבואו. כל המשך דבריו הוא פירוט של האמונה בביאת המשיח. כלומר, הרמב"ם מפרט בזה מה כוללת האמונה בביאת המשיח ובאיזה סוג של משיח עלינו להאמין (ראה בכל זה ליקוטי-שיחות כרך חי, עמ' 271; ספר השיחות תשמ"ח כרך ב, עמ' 529).

הרמב"ם קובע כי המשיח יחזיר את מלכות דוד לממשלתה, יבנה את בית-המקדש, יקבץ את נידחי ישראל ויחזיר את משפטי התורה לכמות שהיו בזמן שבית-המקדש היה קיים. כלומר, זאת מהותו של המשיח – הוא מביא שלמות בתורה ובמצוותיה, דבר שנפגם עקב הגלות.

לאור זה יובן מדוע הרמב"ם מביא את כל הראיות מפרשת בלעם, המדברת "בשני המשיחים" (דוד והמשיח): ההקבלה הרצופה לדוד המלך מחזקת את מעמדו של המשיח כמי שמביא שלמות בתורה ובמצוותיה. דוד היה זה שיצר את התנאים להשגת שלמות בתורה ובמצוות; הוא היה מלך על כל ישראל; הוא סיים את כיבוש הארץ ואת המלחמות מול אויבי-ישראל, והוא שהחל בהכנות לבניית בית-המקדש.

כך יהיה גם המשיח: הוא יחזיר את מלכות דוד, יבנה את בית-המקדש ויקבץ את נידחי ישראל, דבר שיאפשר את חזרת כל משפטי התורה, ועם-ישראל יוכל לקיים את התורה במלוא שלמותה.

לחיות כיהודים

עדיין אפשר לשאול: אם מדובר על מושיעי ישראל, ההשוואה המתבקשת היא בין המשיח למשה רבנו, שעליו נאמר: "הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון". מכאן שדווקא הקשר לדוד המלך מבטא את מהותו ועניינו של המשיח.

הסבר הדבר נעוץ ביסוד גדול שהרמב"ם מדגיש: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם". מה כן? – "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית-דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם". כלומר, עיקר עניינו של המשיח הוא להחזיר את מלכות בית-דוד למקומה ולהביא שלמות (שאיננה כיום) בכל ענייני התורה והמצוות. הוא יאפשר לעם-ישראל לשוב ולחיות חיים יהודיים מלאים ושלמים, כפי שהיה הדבר בימי דוד המלך.

מלכות דוד מסמלת את השלמות של חיי התורה והמצוות. תפקידו של המלך המשיח (לפחות בתקופה הראשונה לבואו) הוא להחזיר שלמות זו. הוא יבנה את בית-המקדש ויאפשר לכל עם-ישראל לחיות חיים יהודיים מלאים. זאת רמז בלעם בנבואתו, ולכך אנו מצפים ומתפללים לה' בכל יום ויום.

  פתגם חסידי

הניצוצות מחכים

"לכל אדם נקבעו ניצוצות שצריכים להתברר על-ידו. כשם שאסיר מחכה לגאולתו, מחכים הניצוצות לאדם זה שיבוא ויבררם" (הרבי הריי"צ מליובאוויטש)

  חיים יהודיים

הילד הנרדף חוזר בראש מורם

זה היה לפני שנתיים. הרב בן-ציון חן עמד ליד הקרמלין וצפה בשוטרים המאבטחים את ראשי הקהילה היהודית שסיירו במקום. רגשות עזים הציפו אותו. לפני חמישים נרדף מפני הק-ג-ב רק משום שביקש ללמוד תורה. מי היה מאמין באותם ימים שפעילות יהודית תתקיים בגלוי ליד הקרמלין ואף תזכה לתמיכת השלטונות.

שנות ילדותו עברו עליו ברוסיה הקומוניסטית. אביו, הרב אהרן-אברהם חן, היה מהפעילים המרכזיים בהפצת היהדות. הוא שימש מוהל ושוחט וארגן שיעורי תורה במחתרת לנוער ולמבוגרים. אימו הייתה בתו של הרב יצחק (איצ'ה) רסקין, מדמויות ההוד של חב"ד ברוסיה של אותם ימים.

שני הורים בכלא

בן שתים-עשרה היה כאשר נעצר אביו. זה היה סמוך למועד חתונתה של אחותו הגדולה. קודם שיצא האב מהבית עם השוטרים פנה אל בני-משפחתו וביקש: "הוסיפו לחיות כמו אבותינו וכפי שהורו לנו רבותינו אדמו"רי חב"ד. שהחתונה תתקיים במועד כאילו אני פה, גם אם לא אוכל להשתתף בה".

כמה ימים אחרי שנעצר אביו יצאה אימו לבית-המעצר כדי לבקר את בעלה ולהביא לו מצות לקראת חג-הפסח המתקרב. כשהגיעה לשם נתקבלה בסבר פנים יפות, אך כשנסגרו השערים מאחורי גבה הודיעו לה השוטרים כי אף היא עצורה באשמת הפצת יהדות. הנער הצעיר נשאר לבדו, עם שני הורים בכלא הרוסי. הוא נדד מבית לבית. "זה לא היה קל. היו שחששו להכניס אותי הביתה, שחלילה לא ישאלו השלטונות מה הקשר שלהם עם הילד שהוריו מואשמים בהאשמות 'חמורות' כאלה", הוא אומר.

בכה כל הלילה

למרות הכול הוסיף הנער ללמוד תורה במחתרת. הוא נדרש להיות זהיר כל הזמן, כדי שלא להיתפס ובכך לגרום לסגירת הישיבה המחתרתית. "את הכוח והעידוד ינקנו מההתוועדויות החסידיות. שרנו ניגון שביטא את המשאלה הגדולה ביותר שלנו. זה היה שיר ביידיש שתרגומו – 'אם הקב"ה ייתן בריאות וחיים, אזיי נזכה להתראות עם הרבי שלנו'".

את הקשר לרבי ולחסידות ינק משחר ילדותו. "אבי היה מספר על הנסיעה שערך אביו, הרב פרץ חן, אל הרבי הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) מליובאוויטש. אבי רצה מאוד לנסוע עמו, אך סבא סירב בטענה שעדיין הוא ילד קטן. אבי בכה כל הלילה עד שאביו הבטיח לקחתו לרבי. כשהגיעו לרבי סיפר סבא שזה בנו, שבכה כל הלילה בדרישה לנסוע לרבי. הרבי חייך ובירך את אבי שדמעותיו לא ייזלו ריקם. אני מאמין שהברכה הזו עמדה לנו".

סגירת מעגל

בשנת תשל"א הורשה הרב בן-ציון לצאת מבריה"מ. את ביתו בנה בשכונת חב"ד בלוד ולפרנסתו עבד בתעשייה האווירית. לימים, כאשר החלה העלייה הגדולה מחבר-העמים, עסק רבות בקליטת העולים החדשים, על-פי ההוראות שקיבלו חסידי חב"ד מהרבי.

לפני כשנתיים, עם צאתו לגמלאות, קיבלה אשתו, דבורה, הצעה לחזור לרוסיה ולעבוד במוסד חמ"ש לבנות יהודיות. בני-הזוג חן קיבלו את ההצעה בשמחה. "זו לנו סגירת מעגל", אומר הרב חן, "גם סגירת מעגל אישית וגם הגשמה של מה שאמר אדמו"ר הריי"צ לסבא".

הרב חן: "השיר שביטא את המשאלה הגדולה"

  פינת ההלכה ומנהג

מזוזות במעבר דירה

שאלה: כשעוברים מדיר לדירה, מותר להעביר את המזוזות לדירה האחרת?

תשובה: אסור לסלק את הקדושה ממקום שכבר חלה בו קדושה. כשעוזבים בית שיישאר לשימוש כלשהו, אף כמחסן וכדומה, וכל-שכן אם יגור בו יהודי – אסור להסיר את המזוזות ממקומן. רק אם הבית עומד להריסה, או שיישאר ריק לחלוטין, או שיגור בו לא-יהודי, או שהמזוזות עלולות לבוא לידי ביזיון – יש להסיר את המזוזות.

אם המזוזה מהודרת ויקרה, מותר להסירה לשם בדיקה ואחר-כך לקבוע במקומה מזוזה אחרת, כשרה ובדוקה, שאינה מהודרת כל-כך.

אם מוכנים להשאיר את המזוזה אך רוצים לקחת את נרתיקה, הדבר קל יותר.

אם הדייר החדש מודיע שרצונו לקבוע בבית מזוזות משלו, מותר לדייר הקודם להסיר את המזוזות, בתנאי שהוא זקוק להן לקובען בבית אחר. בכל מקרה עדיף שיסירן הדייר החדש, ומיד לאחר מכן יקבע את שלו.

גם מי שקבע מזוזה במקום שאינו נחשב דירת קבע, כגון במלון (הפטור ממזוזה עד שהייה של שלושים יום) או בחו"ל אפילו בבית עד שלושים יום – גם לו אסור להסיר את המזוזה.

מקורות: ב"מ קב,א. רמב"ם הל' תפילין ספ"ה. שו"ע יו"ד רצא,ב ונו"כ. דעת קדושים שם. שכל טוב שם, וש"נ.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)