חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:51 זריחה: 5:37 כ"ב בסיון התשע"ט, 25/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1173 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת חוקת, ד' בתמוז ה'תשס"ט (26/06/09)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1173 - כל המדורים ברצף
לומר דברים ברורים
חדש על המדף
לקיים בלי הרהורים
פרה אדומה
לא לספר
צדקה בטהרתה
כוח המעשה בגאולה
הרוצה ישמע
עורכי-דין של מצווה
מים על הריצפה

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1173, ערב שבת-קודש פרשת חוקת, ד' בתמוז תשס"ט (26.06.2009)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לומר דברים ברורים

אמרו לנו שבתמורה לגירוש עשרת-אלפים יהודים מבתיהם נוכל לבסס את הגושים הגדולים ביהודה ושומרון. למה פתאום לוחצים עלינו להקפיא הכול?

השבת נקרא בתורה על המלחמות הראשונות שניהל עם-ישראל בדרך לכניסתו לארץ-ישראל. היה עליו להילחם לא רק עם עמי כנען, אלא גם עם עמי הסביבה, שניסו למנוע מעם-ישראל להתקדם לעבר ארצו ונחלתו. התורה רומזת על גבורתם של סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, ובכל-זאת הצליחו בני-ישראל לנצחם ולהכריעם, כי ידעו שהקב"ה הולך עמם ומכה את אויביהם לפניהם.

האמונה הזאת חסרה לנו היום. מציגים לפנינו ללא הרף את הקשיים ואת הלחצים, שמקצתם אמיתיים ומקצתם מדומים, ומפילים מורך בלב העם. יש גורמים שמטפחים סוג אחד של פתרון לכל בעיה – כניעה שלנו. כשאנחנו מנסים לעמוד על תביעה חיונית כלשהי, שאין צודקת ממנה, מיד הם קופצים ומכריזים: הערבים לעולם לא יסכימו לכך; ומכאן המסקנה שעלינו לוותר, לסגת, להתקפל.

צריך להחדיר בלב העם את ההכרה שלא בכוחנו ובגבורתנו הצלחנו לחזור לארץ-ישראל ולשחרר חלקים גדולים ממנה. ההפך הוא הנכון. בראייה טבעית וארצית, זו הייתה משימה בלתי-אפשרית. הצלחנו בכך ויכולנו לעמוד נגד צבאות שבעת עמי ערב רק משום שבורא העולם הלך עמנו, הִכה את אויבינו והגן על עמו ונחלתו. כל מי שהשתתף במלחמות ישראל יכול לספר על ניסי-הניסים שהתחוללו במהלך הקרבות. רק בזכות השמירה וההגנה של אבינו שבשמים הצלחנו לשרוד נגד כל הסיכויים.

מדרון חלקלק

זו למעשה הנקודה שכל הפרטים נובעים ממנה. בלי אמונה אנחנו עלולים להידרדר במדרון החלקלק של ויתורים ונסיגות, שלא ייגמרו לעולם. זו כיום שאיפתם של אויבי-ישראל, אחרי שנוכחו כי לא הצליחו להכות אותנו בקרב. הם מנסים לכרסם בנו עוד ועוד, להחליש אותנו, לקרוע מאיתנו עוד ועוד שטחים, לתקוע לתוכנו מאות-אלפי או מיליוני פליטים – כדי להפוך אותנו למדינה חלשה ועלובה, שיהיה קל לחסלה בבוא העת.

למרבה הצער, הם מצליחים בכך. אם בוחנים את הסיכום הכולל של כל הממשלות ששלטו בארץ בעשרים השנים האחרונות, רואים כי כל אחת ואחת מהן עשתה עוד צעד, גדול או קטן, במדרון החלקלק הזה. הערבים לא זזו מילימטר מעמדותיהם, ואנחנו כל הזמן מרגישים צורך 'להתקדם', היינו לסגת, לוותר, להתקפל.

כאשר הוחלט לבצע את תכנית העקירה האומללה של תושבי חבל עזה וצפון השומרון, היה נדמה שבתוך כל הכאב הנורא הזה טמונה גם סוכרייה מתוקה. הוצג לפנינו 'הישג' חסר-תקדים – הכרה אמריקנית בגושי ההתיישבות ביהודה ושומרון. דוברי הממשלה הסבירו שבתמורה לגירוש עשרת-אלפים יהודים מבתיהם נוכל עכשיו לעבות ולבסס את הגושים הגדולים ביהודה ושומרון.

כיום ברור שזו הייתה הולכה בכחש. לא הייתה שום הכרה אמריקנית בגושי ההתיישבות. ניתן מכתב שאינו אלא הצהרת כוונות מעורפלת, ועינינו רואות את לחצי הממשל האמריקני לעצור את כל הבנייה ביהודה ושומרון, ובכלל זה בגושי ההתיישבות ובשכונותיה של ירושלים. שוב התברר שאנחנו נסוגונו והתקפלנו ולא קיבלנו דבר בתמורה.

תשובה קצרה

אם חלילה תסכים הממשלה להיכנע ללחץ האמריקני ולהקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון, זה יהיה עוד שלב בתהליך ההידרדרות. לא לשווא הערבים מפעילים את כל הלחצים בכיוון הזה, כי הבנייה ביהודה ושומרון היא אולי התחום היחיד שבו התקדמנו וביססנו את אחיזתנו בארץ-ישראל, על רקע מדיניות הוויתורים והנסיגות.

יש להפעיל את כל הכוחות כדי לגרום לממשלה להשיב לכל הלוחצים במילה אחת ברורה: לא! הגיע הזמן שהעם היהודי יצהיר בראש מורם כי ארץ-ישראל היא ארצנו, ירושלים היא עיר-קודשנו, ואנחנו נבנה ונתבסס בהן. הניסיון הוכיח כי מי שעומד על שלו ומשמיע דברים ברורים – הוא המנצח.

  ספרים

ללמוד איך להתפלל
מאת הרב שניאור-זלמן גופין
בהוצאת מעיינותיך

כרך ראשון של ביאורי התפילה על-פי תורת החסידות, המוגשים בלשון שווה לכל נפש. בכרך הזה ביאורים לברכות השחר ולקרבנות. 332 עמ'. טל' 03-9606018.

מה שסיפר לי הרבי
מאת לוי-יצחק גרונר
בהוצאת מלכות הכתר

כרך שלישי של סיפורים שסיפר הרבי מליובאוויטש בהתוועדויותיו, לצד ההוראות שהפיק מהם בעבודת ה'. הספר מנוקד ומתאים גם לילדים. 223 עמ'. טל' 1-700-704120.

על פתחה של רומי
מאת משה בן-דויד
בהוצאת המחבר

המחבר חווה על בשרו את עורמתם של המיסיונרים המנסים להעביר יהודים לדת הנוצרית. אחרי שחזר ליהדותו חקר את הנושא ביסודיות וספרו נועד לסייע למי שעוברים התמודדויות כאלה. 522 עמ'. טל' 052-7680392.

שערי ניסים ג
מאת ניסים פנירי
בהוצאת המחבר

כרך שלישי של גימטריות, רמזים ופרפראות, והפעם על איש ואישה, חתן וכלה, ברית-מילה ובר-מצווה. המחבר ליקט את הגימטריות והרמזים ששמע מרבותיו, וכמו-כן צירף דברים שחידש בעצמו. 373 עמ'.  טל' 02-5814106.

  שלחן שבת

לקיים בלי הרהורים

מצוות פרה אדומה היא המייצגת המובהקת של המצוות העל-שכליות, שאין להן טעם שכלי, המכונות 'חוקים'. רש"י מביא מדברי חז"ל על המצווה הזאת: "לפי שהשטן ואומות-העולם מונים [=מקניטים] את ישראל, לומר: מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה. לפיכך כתב בה חוקה, גזֵרה היא מלפניי, אין לך רשות להרהר אחריה".

חז"ל מדייקים בלשונם. לכאורה, כשרוצים לומר לאדם שעליו לקיים גם מצווה שאין הוא מבינהּ, ראוי לומר: "אין לך רשות שלא לעשותה"; אבל כאן נאמר "אין לך רשות להרהר אחריה". מכאן עולה, שלא דיי בקיום המצווה, אלא האדם גם נדרש שלא 'יהרהר' אחרי ציווי ה'.

מעשה והכרה

אכן, "המעשה הוא העיקר" – העיקר הוא הקיום המעשי של המצווה. אדם שיכוון את כל כוונות התפילין אבל לא יניחן בפועל על זרועו ועל ראשו – לא יקיים כלל את מצוות תפילין. ולעומת זה, אם יניח בפועל את התפילין, בלי שיכוון את כוונות המצווה – קיים את מצוות התפילין.

עם זה, הקב"ה רוצה שקיום המצוות יחדור לכל מערך הכוחות של האדם ולא יישאר נחלתו של כוח המעשה בלבד. כל כוחות נפשו של האדם צריכים להיות שותפים בקיום המצווה – כוח הדיבור, כוח המחשבה, כוחות הרגש, כוחות השכל, ועד הכוחות העליונים של רצון ועונג. כשהאדם מקיים כך את המצווה, היא נעשית על-ידי כל-כולו ולא על-ידי חלק ממנו בלבד.

אין הרהור

בקיום מצווה על-שכלית ייתכן מצב שהאדם אכן מקיים בפועל את המצווה, אבל הוא 'מהרהר' אחריה – שכלו אינו מקבל את המצווה ותוהה עליה. קיום כזה אינו שלם, אומרת התורה, אלא האדם צריך לקיים את המצווה אף בלי 'להרהר' אחריה.

תיתכן דרגה מעודנת יותר, שאמנם נופלת במוחו מחשבת 'הרהור' אחר המצווה, והוא מסלק מיד את המחשבה הזאת. אבל גם מצב זה אינו שלם, כי האדם נדרש להחדיר את ענייני התורה והמצוות לתוך נפשו עד שמלכתחילה לא ייפלו במוחו מחשבות 'הרהור' אחר מצוותיו של הקב"ה.

אמונה וקבלת-עול

הקיום השלם של המצוות העל-שכליות הוא כאשר היהודי חדור כל-כך באמונה פשוטה ובקבלת-עול-מלכות-שמים, עד שהדבר גורם לו לקיים במסירות ובהכרה פנימית עמוקה את כל ציוויי ה', ובוודאי אין נופלות במוחו מחשבות של 'הרהור' אחר רצון ה'.

זה רצונו של הקב"ה, שהיהודי יקיים את התורה והמצוות לא רק במעשה, אלא בכל כוחות נפשו. מצוות שאפשר להבינן בשכל – היהודי יבין אותן ותהיה לו הכרה שכלית בהן; ואילו מצוות שהן למעלה מהשכל, יכיר היהודי כי הקב"ה ורצונו הם למעלה מהשכל, וצריך למלא את מצוותיו בקבלת עול מוחלטת, ולכן אין שום מקום 'להרהר' אחר רצונו.

(תורת מנחם כרך לג, עמ' 103)

  מן המעיין

פרה אדומה

תיקון האמונה

"ויקחו אליך פרה אדומה תמימה" (במדבר יט,א). מפרש רש"י: "תבוא פרה ותכפר על העגל". חטא העגל נבע מחוסר אמונה, וכתשובת המשקל ניתנה להם מצוות פרה אדומה, שהיא חוקה, מצווה בלי טעם, וקיומה הוא רק מכוח האמונה.

(רבי יצחק מוורקה)

תמימות הנפש

"שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות – פסולה" (רש"י). תמימותה של פרה אדומה נפסלת בשתי שערות, אבל תמימות הנפש של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" נפסלת אף בחוט השערה.

(חידושי הרי"ם)

גוון החודר לעצם

לכאורה היה הכתוב צריך להקדים ולכתוב 'תמימה' לפני 'אדומה', כי 'תמימה' זו מעלה בעצם הפרה, ואילו 'אדומה' היא תואר הגוון שלה בלבד. אלא שגוון המקיף את העצם כולו, עד שאפילו שתי שערות שחורות פוסלות בה, גוון כזה גם הוא נבלע בתוך העצם ונעשה חלק מהעצם.

(רבי מנחם-מנדל מקוצק)

מטמא ומטהר

"זאת חוקת התורה" (במדבר יט,א). חוקת הפרה האדומה נקראת "חוקת התורה", כי המיוחד בחוקת הפרה הוא שאפרה מטהר ומטמא בעת ובעונה אחת – מטמא טהורים ומטהר טמאים. היבט זה מצוי גם בתורה – "זכה, נעשה לו סם חיים; לא זכה, סם מוות".

(מאוצרנו הישן)

שני קצוות

"ולקחו לטמא מעפר שרֵפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי" (במדבר יט,יז). 'אדם' מלשון אדמָה, וגם מלשון 'אדמֶה לעליון'. עליו לזכור שהוא עפר ואפר, ובה-בשעה עליו לדעת להידמות לעליון. זהו שהכתוב אומר "ולקחו לטמא מעפר שרֵפת החטאת" – לוקחים עפר ואפר, אבל נותנים עליו "מים חיים אל כלי" – להזכירו להידמות לעליון, שיהיו בו חיים.

(רבי אברהם-מרדכי מגור)

התורה תיקון

כשהיו באים לפני רבי אלימלך מליז'נסק לקבלת תיקוני תשובה, היה רגיל להורות ללמוד תורה כתשובה לחטאים, באומרו שהתיקון היחיד לטמא הוא "מי חטאת" והתורה נמשלה למים, ותלמוד מביא לידי מעשה.

מים בתנועה

ישראל נמשלו למים. טבעם של מים שבכוחם לשטוף שטחים עצומים, להסיע הרים ולהבקיע דרכים, ולסחוף עמהם גם מכשולים ומעצורים גדולים. אלא שכל זה הוא כשהמים במצב של תנועה, ואילו כשהם קפואים אין להם כל כוח. אף ישראל כך – בהתלהבות אפשר להשיג הכול, אבל אם חלילה הם שרויים בקיפאון ובקור, לא ישיגו דבר.

(רבי מאיר שפירא)

שלמות מוטעית

"אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול" (במדבר יט,ד). בשעה שהאדם שלם עם עצמו ואינו מוצא בעצמו מום כלשהו, סימן שעדיין אין עליו עול תורה.

(החוזה מלובלין)

  אמרת השבוע

לא לספר

באחת מפגישותיהם של רבי שניאור-זלמן מלאדי ורבי ברוך ממז'יבוז' העיר רבי ברוך בנימה של תרעומת כי רבי שניאור-זלמן העלים ממנו דברי ביקורת שהשמיע כלפיו אחד מגדולי הרבנים.

נענה רבי שניאור-זלמן: "אנו רואים בתורה שכאשר ביקש הקב"ה להעניש את בני-ישראל על חטאיהם, הקדים וסיפר על כך למשה, אולם כאשר דיברו בלשון הרע על משה והקב"ה החליט להענישם, לא גילה זאת למשה אלא שילח בעם את ה'נחשים השרפים'. החטא נתגלה למשה רק כאשר אמרו לו בני-ישראל: 'חטאנו, כי דיברנו בה' ובך'.

"מכאן למדנו", סיים רבי שניאור-זלמן, "כי כאשר שומעים דבר שלילי על הזולת יש להימנע מלספר לו על כך, כי על-ידי זה נעשים שותפים ללשון הרע".

  מעשה שהיה

צדקה בטהרתה

בשחר ימיו של רבי שמחה-בונים מפשיסחה, בעודו אברך צעיר המסתופף בצלו של רבו 'היהודי הקדוש' מפשיסחה, נהג להעלים את גדלותו מעיני הבריות. תחילה היה סוחר ועשה מסעות לרגלי מסחרו, ולימים בחר להיות רוקח.

בעיר שֶפס התגוררו כמה מחבריו הקרובים, בני עלייה, מחסידיו הגדולים של 'היהודי הקדוש'. הם ידעו להעריך את גדולתו, ושמחו על כל הזדמנות לשוחח עמו בדברי תורה וחסידות. אחד מהם היה ר' זלמן.

הוא כונה 'זלמן הקטן', על שם מצבו הכלכלי הירוד. בביתו היה מחסור תמידי. לא רהיטים ולא מזון. בני משפחתו התהלכו לבושי קרעים. עם זה, פניו היו תמיד מאירות בשמחה יוקדת, שהדביקה את הסובבים אותו. לכן כונה גם 'זלמן חסיד'.

פעם אחת נסע רבי שמחה-בונים לעסקיו, ועצר בעיר שֶפס כדי להיפגש עם ידידיו החסידים. הוא שמח לפגוש את חברו ר' 'זלמן חסיד', אשר ידע לעלות לגבהים ולרדת עד תהום בכל נבכי עבודת ה', והכול בחביבות ובפשטות. רבי שמחה בונים מצא בו אדם כלבבו.

אולם הפעם לא היה יכול להתעלם מעוניו וממצוקתו של חברו, אשר כגודל צדקותו גודל ייסוריו. הוא חש כי מחובתו לעשות מעשה למענו. הוא ידע כי עליו לעשות זאת בדרך שלא תפגום בכבודם של ר' זלמן ובני ביתו.

לקראת סיום ביקורו בעיר פנה רבי שמחה-בונים אל ר' זלמן ואמר לו: "רוצה אני לעשות סעודת פרידה לכל ידידינו היקרים. האוכל לעשות זאת בביתך?".

ר' זלמן הרים גבה: "סעודה בביתי?! הלוא אין לי אפילו כיכר לחם אחת, וכיצד תרצה לערוך סעודה?!".

החזיר לו רבי שמחה-בונים: "אל דאגה, אני אדאג להביא את כל צורכי הסעודה".

"אבל אין לי שולחנות וכיסאות בעבור כל החסידים. גם כלי אוכל והגשה אין לי בבית", אמר ר' זלמן בראש מורכן.

הרגיעו רבי שמחה-בונים. "אינך נדרש להכין דבר מלבד העמדת הבית לשירותנו", אמר לו במאור-פנים. "לכל השאר ידאגו בני החבורה". לזה לא היה ר' זלמן יכול לסרב, וכמובן שמח על הזכות לארח בביתו סעודה עילאית כזאת.

ביום הסעודה החלו לזרום אל הבית בני משפחותיהם של החסידים. זה הביא עמו כיסא וזה נשא סיר ומגש, קערת תבשיל או חבילת מזון. הדלת נפתחה ללא הרף, עד שהיה הבית עמוס. במקום מפות נפרשו על השולחנות סדינים ושמיכות, וכש'חסרו' ספסלים הגיעו במקומם מיטות. כמה צעירים נרתמו למלאכה וערכו את השולחנות עם כל המאכלים, כיאות לסעודה מכובדת.

בשעת ערב ישבו רבי שמחה-בונים וחבורת החסידים לסעודה, והיא התנהלה ברוח עילאית ובאווירת קודש של דבקות חסידית.

בשעת ערב מאוחרת נסתיימה ההתוועדות, וכאשר החלו ר' זלמן ורעייתו לסדר את הבית התברר כי נשארה כמות אדירה של מזון. המשפחה הענייה גם התעשרה בכלי-בית וברהיטים רבים. או-אז התבררה כוונתו העלומה של רבי שמחה-בונים, שעשה יד אחת עם החסידים, כדי לסייע למשפחה במצוקתה בדרך מכובדת.

רבי שמחה-בונים עמד לצאת לדרכו, וחבורת החסידים התאספה ליד אכסנייתו להיפרד ממנו. יום נעים היה אותו יום, אולם רבי שמחה-בונים יצא אל המרכבה לבוש בשני מעילי פרווה, כאילו זה היה יום כפור ורוחות סערה.

כל אחד ואחד מהחסידים נפרד ממנו לשלום, והאחרון ניגש ר' זלמן. באותו רגע נזכר כביכול רבי שמחה-בונים ששכח דבר-מה באכסניה. הוא מיהר לפשוט את המעיל העליון שעליו, ובעודו מניחו על כתפיו של ר' זלמן אמר: "שמור-נא את המעיל עליך בינתיים, כי החום מעיק עליי".

הוא נכנס לאכסניה וכעבור כמה רגעים יצא בחיפזון, עלה למרכבה וסגר אחריו את הדלת. בראותו זאת קרא ר' זלמן בקול: "הפרווה! שכחת את מעיל הפרווה!". רבי שמחה-בונים קרא לעברו: "איני יכול עתה לשאת עליי את מעיל הפרווה מרוב חום, השאר אותו אצלך". באומרו מילים אלו הושיט את ידו מחלון המרכבה אל ר' זלמן ולחץ את ידו בחום. רבי זלמן חש היטב במתנת-היד שנמסרה לו. כשפתח אחר-כך את ידו מצא כמה שטרות בני מאה רובל כל אחד, סכום נכבד באותם ימים.

עברו ימים, ושוב נפגשו רבי שמחה-בונים ור' זלמן. פנה רבי זלמן למיטיבו ושאל גלויות: "הבנתי כי רצית לקיים בי מצוות צדקה, ואכן שיפרת את מצבי מאוד, אולם לשם מה הרגשת צורך להוסיף ברגע האחרון גם את שטרות הכסף?!".

נענה רבי שמחה-בונים: "כשהתעוררתי בהחלטה לעזור לך, זה היה מרוב רחמנות. ליבי נשבר לרסיסים לראותכם במצבכם הקשה, ועשיתי ככל יכולתי לעזור לכם. אך בעצם, בכך השקטתי את מצפוני. מצוות הצדקה פירושה שעלינו לעזור לכל נזקק, גם אם אין מצבו מעורר בליבנו רחמנות. לכן כאשר רגשות הרחמנות שבליבי באו על סיפוקם, ראיתי צורך לתת לך את הכסף כדי לקיים את מצוות הצדקה בטהרתה".

  לומדים גאולה

כוח המעשה בגאולה

הגמרא (קידושין מ,ב) מספרת על דיון שהיה בעליית בית-נתזה בלוד, ששם הסבו רבי טרפון וזקנים, בשאלה: "תלמוד גדול או מעשה גדול?". כלומר, מה גדול ממה – הלימוד או המעשה. "נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר: תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה".

אולם פנימיות התורה מגלה (אור-התורה תחילת פרשת ויגש ועוד), שעדיפות זו, שיש ללימוד על המעשה, היא רק בזמן הזה, ואילו לעתיד לבוא, בזמן הגאולה, יתהפכו הדברים – המעשה יהיה גדול מהלימוד. הדבר הזה מעורר כמה שאלות. ראשית, היתרון של הלימוד על המעשה מנומק ש"תלמוד מביא לידי מעשה", וכפי שרש"י מפרש: "נמצאו שניהם בידו"; ואיך יהיו שני היתרונות הללו במעשה עצמו? שנית, לאחר שכבר נקבעה ההלכה, איך ייתכן שיחול בה שינוי?

התאנה תצווח

עלינו לומר, שאותו נימוק שמכריע עכשיו לטובת הלימוד, הוא שיכריע בזמן הגאולה לטובת המעשה. כלומר, כשם שכיום "תלמוד מביא לידי מעשה", כך לעתיד לבוא יביא המעשה לידי תלמוד. על-ידי עצם קיום המצוות יגיע היהודי לדרגות גבוהות ביותר של לימוד התורה, וממילא על-ידי המעשה יהיו "שניהם בידו" (ראה לקוטי שיחות כרך כה, עמ' 263).

כיום אנו זקוקים ללימוד כדי לדעת מה מותר ומה אסור. מי שאינו לומד, אינו יכול לקיים ועלול להיכשל באיסורים מאיסורים שונים. אולם בזמן הגאולה תשתנה מציאות העולם, עד שהיא עצמה תזהיר אותנו מפני דבר אסור. כשם שכיום חום האש מזהיר מפני הכנסת היד לתוכה, וטעמו המר של יָרָק רע מזהיר מפני אכילתו, כך בזמן הגאולה, כשהעולם כולו יזדכך ויתעלה, יזהיר אותנו העולם עצמו מפני איסורי התורה.

וכך נאמר במדרש (תהילים עג בסופו ועוד): "בעולם הזה אדם לוקט תאנה בשבת, אין התאנה אומרת לו כלום. אבל לעתיד לבוא היא צווחת ואומרת – שבת הוא!". המדרש מביא עוד כמה דוגמאות, כדי להמחיש את מצב הדברים המופלא שיחול באותם ימים – המציאות הגשמית עצמה תזהיר אותנו מפני איסורי התורה.

לכן יגבר יתרונו של המעשה על הלימוד, כשם שיש יתרון ללימוד מעשי על לימוד תאורטי. על-ידי שיהודי יעסוק בקיום המצוות הוא ילמד מהניסיון את כל הלכות התורה, ביתר עמקות ויסודיות משילמד אותן על-ידי הלימוד עצמו.

הרוב יקבע

ביתר עמקות מוסבר הדבר על-פי הידוע, שבזמן הגאולה תתגלה מעלתה של הגשמיות. כיום הרוחניות ניצבת למעלה מהגשמיות, ותפקידה של הרוחניות לזכך את המציאות הגשמית ולעדן אותה. אולם בזמן הגאולה תתגלה הפנימיות של המציאות הגשמית, שדווקא בה חבוי הכוח האין-סופי של הקב"ה בכבודו ובעצמו.

לכן כיום יש יתרון ללימוד (הרוחני) על המעשה (הגשמי), אולם בזמן הגאולה, כאשר המציאות הגשמית תזדכך ותחדל מלהסתיר את האמת הפנימית שבה, הרי דווקא על-ידי המצוות המעשיות יוכל יהודי להגיע לדרגות עליונות של התקשרות ודבקות בקב"ה, יותר משישיג על-ידי לימוד התורה. לכן אז יהיה "מעשה גדול".

נותרה השאלה השנייה, איך ייתכן שיחול שינוי בהלכה לאחר שכבר נקבעה. זו שאלה יסודית על דברים רבים שעתידים להשתנות בזמן הגאולה, כמו למשל מה שכתוב שאז ההלכה תהיה כבית-שמאי ולא כבית-הילל. אלא ברור שגם שינוי זה ייעשה על-פי כללי התורה: יתאסף בית-דין שיהיה גדול מהראשון "בחכמה ובמניין" (ואין קל מזה, מכיוון שאז יהיו עמנו משה ואהרן וכל גדולי הדורות), והוא יכריע על-פי הרוב שההלכה כבית-שמאי וש"מעשה גדול".

  פתגם חסידי

הרוצה ישמע

חסידים נדחקו לשמוע דברי תורה מפי רבי חיים מצאנז. קרא הצדיק: "מי שרוצה לשמוע, ישמע גם מרחוק; ומי שאינו רוצה לשמוע, לא יקלוט גם כשיידחף לעמוד קרוב".

  חיים יהודיים

עורכי-דין של מצווה

כאשר עו"ד שחר ולנר מספר על פרוייקט 'שכר מצווה', שהוא מהעומדים בראשו, הדבר נשמע טבעי לגמרי: יהודי חרדי מדבר על מצוות. אבל לפרוייקט הזה הגיע כאשר עדיין לא חלם על שמירת תורה ומצוות. העניין החל להתבשל בליבו עוד כשהיה סטודנט למשפטים. הוא וכמה מחבריו חשו כי הצדק יוצא נפגע, כי הדרך להשגתו כרוכה בתשלום יקר לעורכי-דין, והדבר אינו בהישג-ידם של רבים. כך נולד הרעיון להעניק לנזקקים שירותי עריכת-דין ללא תמורה.

העניין קרם עור וגידים כאשר כבר היה עורך-דין צעיר. באותה עת נערכו בחירות ללשכת עורכי הדין. "ארגנתי קבוצה של מאות עורכי-דין צעירים, והודענו למועמדים כי מי שיסייע לנו להקים תכנית סיוע משפטית, בו נבחר", הוא מספר. "זכה בבחירות עו"ד הד"ר שלמה כהן. למחרת בחירתו צלצל ושאל איך מיישמים את ההבטחה". כך מצא עצמו עו"ד ולנר הצעיר בתפקיד יו"ר משותף עם אחד מבכירי עורכי הדין בישראל, יגאל ארנון, בפרוייקט 'שכר מצווה'.

חבר פתח ספר

"לא אני בחרתי את השם", הוא מחייך. "אז עדיין לא ידעתי מה הוא שכר מצווה. את השם בחר יגאל ארנון". כיום שותפים בפרוייקט כאלפיים עורכי-דין מתנדבים. הארגון מפעיל 43 לשכות ברחבי הארץ, המסייעות לאנשים קשי-יום, שאין להם מושג איך מתמודדים עם עורכי-דין, הוצאה לפועל, מעקלים, רשויות וכל מי שמנסה לפגוע בהם (פניות לסיוע מתקבלות בטלפון: 1700505500).

השינוי בעולמו החל ממפגש חברתי אקראי לכאורה. "יום אחד באתי לערב חברתי חילוני לחלוטין", הוא מספר. "פגשתי שם חבר שבאותו זמן התחזק ביהדות. הוא הציע לי ללמוד יחד ונעניתי. החבר פתח ספר, ספר ההקדמות של בעל הסולם, ואני הרגשתי שנשמתי נמשכת לעולם שנחשף לפניי. החלטתי להכיר את האנשים שסביב הספר, וכך הגעתי אל הרב מרדכי שיינברגר, איש רב-פעלים המקרב לבבות, שתלמידיו מיישמים את תורת בעל 'הסולם' ביישוב אור הגנוז שבגליל העליון".

לבד על שפת הים

עם הלימוד הבין שצריך גם לקיים. "בהתחלה קיימתי מצוות בסתר. המצווה הראשונה הייתה נטילת ידיים. לאחר מכן באה מצוות ציצית. לבשתי אותה כמובן תחת החולצה ודאגתי שלא תיראה בחוץ. אחר-כך באו התפילה והנחת התפילין. כלפי חוץ נשארתי אדם חילוני".

המפנה אירע לילה אחד, על שפת הים. "הלכתי לים לכאורה כדי לטבול. למען האמת זה היה יותר מתוך רצון לעשות חשבון-נפש. טבלתי ונשארתי שם לבדי בחושך. 'עד מתי אתה פוסח על שתי הסעיפים?', ייסרתי את עצמי. 'אם אתה דתי, הראה זאת, שים כיפה על ראשך'".

הגלימה והמגבעת

את הלילה הזה סיים בהחלטה נחושה לחבוש כיפה. הוא הוציא מכיסו את הכיפה ששימשה אותו לתפילה בסתר וחבש אותה לראשו. בבוקר המחרת התייצב במשרד עורכי הדין ולנר-אלטשולר וכיפה על ראשו.

כיום הוא חסיד ברסלב המשלב את שני העולמות. על שולחן משרדו פזורים ספר ההקדמות לצד סדר הדין האזרחי, ספרי הבן-איש-חי לצד דיני בנקאות וקניית רוחני. גלימת עורכי הדין מונחת לצד המגבעת החרדית. וכיום הוא כבר יודע ש'שכר מצווה' הוא למעלה לאין-ערוך מ'שכר טרחה'.

עו"ד ולנר: "שכר מצווה למעלה משכר טרחה"

  פינת ההלכה ומנהג

מים על הריצפה

שאלה: האם מותר לנקות בשבת את הרצפה על-ידי גריפת מים, ומה עושים אם נשפכו מים על הרצפה?

תשובה: חז"ל אסרו לשטוף את הרצפה בשבת, לא במטלית (שיש בה איסור סחיטה) ואף לא בעזרת מגב גומי (שאין בו איסור זה). אם התלכלכה הרצפה, מותר לטאטא את הלכלוך במטאטא יבש, אבל אין להשתמש במים.

רק בעת צורך חיוני, כגון במרכז רפואי וכדומה, שיש להקפיד בו במיוחד על הניקיון, אפשר להקל לשטוף את הרצפה, אך בשום אופן לא במטלית, אלא במגב גומי בלבד.

אם נשפכו מים על הרצפה מותר לנגבם (נקודתית) במטלית המיוחדת לכך, ויש להיזהר שלא לסחוט את המטלית. אם כמות המים שנשפכה גדולה ולא תוכל להיספג במטלית, אסור לנגבם, שמא יסחטו את המטלית (אך אפשר להשתמש בכמה מטליות, שיוכלו להכיל את המים בלי שיהיה צורך לסחטן). אם נשפך יין או מיץ דביק, יש להקל לשפוך עליו מעט מים ולספוג אותם בדרך המותרת.

נשפך נוזל על השולחן או משטח-העבודה במטבח וכדומה, מותר לנקותו במטלית יבשה, מכל חומר שהוא, אבל אסור לנקותו במטלית רטובה או לחה, שכן בהכרח יבואו לידי סחיטה (מים שנשפכו על מפת-בד, מותר לנגבם במטלית המיוחדת לכך, ומשקה שאינו נקי מותר לסופגו בכל מטלית). מותר להשתמש במגב גומי כדי להסיר את המים, אבל אסור לנקות את המשטח במטלית רגילה, אפילו היא יבשה, אלא לספיגת הנוזל בלבד.

מותר לטלטל את המטליות הרטובות למקום אחר, אך אסור להניחן במקום שרגילים לייבשן או סמוך לתנור.

מקורות: שו"ע או"ח סי' שא סמ"ו-מ"ח ונו"כ, ושו"ע אדמו"ר הזקן שם סנ"ח-ס. סי' שב ס"ט, ושו"ע אדה"ז ס"כ-כא. סי' שלז ס"ג ונו"כ, ושו"ע אדה"ז ס"ד. ש"ש כהלכתה פי"ב סל"ח וס"מ, פט"ו סי"ב וסט"ו ופכ"ג ס"ו-ז ובהערות. וראה קצות השלחן סי' קמו בבדי-השלחן ס"ק נט.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)