הייחוס נעצר
"ויקח קורח בן יצהר... בן לוי" (במדבר טז,א). פירוט ייחוסו נעצר בלוי ולא נאמר בן יעקב. לפי שביקש רחמים על עצמו, שלא ייזכר שמו על מחלוקתם, שנאמר (בראשית מט) "בקהלם אל תֵּחַד כבודי".
(מדרש רבה)
לזכות ולא למחלוקת
הדבר מלמדנו שאם אדם רוצה להשתמש בייחוסו כדי לבקש על עם-ישראל, הוא יכול להזכיר את שמות אבותיו ואבות אבותיו עד יעקב אבינו; אבל כדי לעורר ריב ומדון אל לו להסתמך על ייחוס אבות, ואין לו להזכירם במחלוקת.
(הידור זקנים)
מתוך רחמים
יעקב אבינו ביקש שלא ייזכר שמו במחלוקת, וזאת מתוך רחמים על קורח ועדתו. מי שמתנהג בדרך מגונה והוא בן לאבות גדולים, הדבר מחמיר את דינו ואת עונשו.
(הרב אליהו קלצקין)
ה'זכות' היחידה
הפסוק מונה ומפרט את ייחוסם של קורח ואנשיו – זה בנו של זה, וזה נכדו של זה; שכן על-פי-רוב זו 'זכותם' היחידה של בעלי המחלוקת, שבכוחה הם תובעים להם את הכיבודים והמשרות הרמות.
(החוזה מלובלין)
ענוות הייחוס
ייחוס הוא דבר נאה ומועיל, שצריך להביא את האדם למידת שפלות וענווה. על האדם להרהר ולומר: מה אני לעומת אבותיי. אך לדאבוננו, ככל שייחוסו של אדם גדול יותר, הוא נעשה בעל-גאווה ובעל מחלוקת גדול יותר, כפי שמצאנו אצל קורח.
(רבי נפתלי מרופשיץ)
מי גדול ממי
רבי נפתלי מרופשיץ היה יחסן גדול. פעם אחת, בשעה שישב בין חסידיו, אמר: "אין כמותי בייחוס אבות". נענה חסיד אחד ואמר: "שלי גדול משלו, שכן אחד ויחיד אני בכל משפחתי שמניח תפילין ושומר שבת". אמר רבי נפתלי: "אם כן, הריהו באמת יחסן גדול ממני".
כבוד הדדי
יש המתגאים ומתפארים בייחוס האב והסב הנכבד, אבל הם עצמם אינם במצב שהאב והסב יכולים להיות גאים בבנם ובנכדם. זהו שאומר הכתוב (בראשית כה,ט) "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". אצל אבותינו הבן, יצחק, גאה באביו, והאב, אברהם, גאה בבנו – יצחק.
(לקוטי שיחות) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
