חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:50 זריחה: 5:35 י"ז בסיון התשע"ט, 20/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כוונת האהבה והצימאון היא בהמשכת האלוקות למטה
דבר מלכות

נושאים נוספים
כוונת האהבה והצימאון היא בהמשכת האלוקות למטה
התקשרות גליון 776 - כל המדורים ברצף
לעשות הכול כדי למהר
בצל החכמה
פרשת בהעלותך
"הוו זהירין ברשות"
לוי במקום כהן / אמן ב'גאל ישראל'
הלכות ומנהגי חב"ד

מה בין האהבה שהמשיך אברהם לאהבה של אהרן? * עניין משותף להדלקת המנורה ומתן תורה, ללמדנו כי אור התורה צריך להאיר גם בתוך 'הנחות' העולם * ופיתרון לשאלה: כיצד ניתנה התורה לנשמות כל הדורות יחד, בעוד שרובן הם גלגולי אותן נשמות עצמן?! * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ביאור עניין "בהעלותך את הנרות"1:

נר – ענינו אור, ואור קשור עם עניין האהבה, כפי שמביא אדמו"ר הזקן בתניא2 (מה שכתוב בספרים שלפני זה3) ש"ואהבת בגימטריא ב' פעמים אור".

וזוהי עבודתו של אהרן – "בהעלותך את הנרות" – שהמשיך אהבה אצל כל בני-ישראל.

ומשום זה היתה גם הנהגתו של אהרן – בגשמיות – באופן של "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות כו'"4, וכמבואר בתניא5 דקאי על אלה ש"נקראים בשם בריות בעלמא", היינו, שמעלתם היחידה היא היותם "בריות" שנבראו על-ידי הקב"ה – על דרך המסופר בגמרא6 אודות אחד התנאים ש"נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר . . אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש . . אמר לו . . לך ואמור לאומן שעשאני כו'", והיינו, שלגבי מעלת היותו בריאה של הקב"ה ("אומן שעשאני"), הרי גם כיעור היותר גדול (עד כדי כך שהתנא לא היה יכול לסובלו) אינו נחשב לכיעור, ולא עוד אלא שמתעורר ברגש של אהבה אליו – "אוהב את הבריות".

ב. ובפרטיות יותר:

מצינו שעניין האהבה מתייחס לאברהם, כמו שכתוב7 "אברהם אוהבי", ובזה נכלל גם עניין המשכת האהבה לכל בני-ישראל, כמבואר בחסידות8 בפירוש "אברהם אוהבי", "שהמשיך האהבה לכל ישראל אחריו". אבל אף-על-פי-כן, מתייחס עניין האהבה גם לאהרן, ולא עוד אלא שיש מעלה באהבה דאהרן לגבי האהבה דאברהם.

וכללות החילוק ביניהם9 – שאהבה דאברהם היא אהבה מוגבלת, כמובן ממה שכתוב באברהם "הלוך ונסוע הנגבה"10, לצד דרום, ששם הוא תוקף החום, ובמדרגה זו היא האהבה דאברהם; מה שאין כן האהבה דאהרן היא אהבה בלתי מוגבלת, שנמשכת בכל מקום, כאמור, "אוהב את הבריות".

וכיוון שאהבה דאהרן היא בלי גבול שנמשכת בכל מקום, מובן, שאהבה זו אינה נשארת באופן של רצוא וכליון, אלא הכוונה היא שתהיה ההמשכה למטה דווקא. והיינו, שאף-על-פי שכללות עניין האהבה היא תנועה של רצוא וכליון, מכל מקום, האהבה דאהרן היא באופן שהכוונה בזה הוא עניין ההמשכה למטה.

וכמו עניין הצימאון, שאף שזהו תנועה של כליון ועלייה, הרי הכוונה והמבוקש בזה – שיתנו לו הדבר שמרווה את הצימאון, שזהו עניין ההמשכה למטה.

ובאופן נעלה יותר – "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה כו'"11, והיינו, שאודות עצמו אינו חושב כלל, כי אם – "איזהו חסיד המתחסד עם קונו, עם קן דיליה, לייחדא קוב"ה ושכינתיה בתחתונים"12, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים13, כך, שהמבוקש של אהבה זו הוא – המשכה למטה.

וזהו גם מה שאהרן נקרא "שושבינא דמטרוניתא"14 – דאף שענינו להעלות את המטרוניתא, מכל מקום, הכוונה בהעלאה זו היא שתהיה ההמשכה למטה דווקא.

ג. עניין הנ"ל נתבאר במאמר של הצמח-צדק15, וזה לשון המאמר16:

דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות גו'1. להבין כפל הלשון דבר כו' ואמרת כו' . . ולהבין ביאור הדברים הללו יש להקדים בבחינת ומדת אהרן שהוא בבחינת אהבה רבה. וידוע שיש ב' בחינות ומדריגת האהבה, והוא מדריגת אברהם שנאמר בו7 אברהם אוהבי (לשון פועל, כי אבות סימן לבנים) שהוא שהמשיך האהבה לכל ישראל אחריו. והב' הוא בחינת ומדריגת אהרן שהוא בחינת האהבה רבה, והוא גם כן שהמשיך אהבה רבה זאת לכל נשמות ישראל כו'.

וההפרש שבין אהבה דאברהם לאהבה דאהרן יובן על-פי מה שכתוב10 באברהם הלוך ונסוע הנגבה . . ומעתה יש לבאר עניין ובחינת האהבה דאהרן שנקראת בשם אהבה רבה כו'. דהנה אהרן הוא בבחינת כהן גדול שהוא בחינת ורב חסד (דאית חסד ואית חסד, אית חסד עולם, כמו שכתוב17 כי אמרתי עולם חסד יבנה כו', ואית חסד דאיהו רב חסד דעצמות אור אין סוף ממש), הרי זה בבחינת המשכה מלמעלה למטה (דהיינו שאהרן היה שושבינא דמטרוניתא בבחינת העלאה דנשמות ישראל . . שזהו שכתוב בהעלותך את הנרות כו'. ואהבה זו הוא הנקרא צימאון, כאדם הצמא למים לרוות צימאונו, דהיינו הצימאון שיהיה המשכות אורות העליונים למטה כמו למעלה כו') . . שיהיה המשכת והתגלות אור העצמות . . עד שיבוא למטה מטה גם בבחינת מקום וזמן הגשמי.

והנה במתן תורה נאמר18 וידבר אלקים כו' לאמר, דלכאורה לאמר זה מיותר, דהרי כל ישראל שמעו עשרת הדברות. ואיתא בשם הרב המגיד ז"ל19 שזהו שעל-ידי התורה היה יחוד וחיבור דעשרת הדברות בעשרה מאמרות כו'. וזהו וידבר כו' לאמר כו' . . וזהו שכתוב דבר אל אהרן כו' ואמרת אליו כו', שיהיה החיבור והקשר הדברות למאמרות כו'.

ד. ובפרטיות יותר:

במתן-תורה20 נאמר18 "וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר". והקשו המפרשים21: בכל מקום שבו נאמר "וידבר גו' לאמר", הכוונה היא, שימסרו את הדברים לבני-ישראל שלא שמעו אותם בשעת מעשה. אבל, מכיוון שבעת מתן תורה היו נוכחים כל בני-ישראל, וכולם שמעו את הדברים – מהי הכוונה ב"לאמר"?

ואין לומר, שהכוונה ב"לאמר" היא בשביל דורות הבאים, שהרי בעת מתן תורה היו נוכחים גם הנשמות של הדורות שלאחרי זה22.

ומתרץ על זה המגיד ממעזריטש נשמתו עדן19 – שענינו של מתן תורה הוא להמשיך עשרת הדברות של התורה בעשרה המאמרות שבהם נברא העולם23, כידוע הפירוש24 על הפסוק25 "עשרה עשרה הכף בשקל הקודש", שעשרה המאמרות שקולים ומכוונים כנגד עשרת הדברות. ולכן נאמר "וידבר גו' לאמר", כי, הכוונה היא להמשיך את ה"וידבר" – עשרת הדברות, ב"לאמר" – עשרה המאמרות.

ה. וביאור העניין בעבודת השם:

אור התורה, עשרת הדברות – צריך להאיר גם בענייני העולם, עשרה מאמרות.

לא כדעת הסוברים שהתורה היא עניין בפני עצמו והעולם הוא דבר בפני עצמו; בהיותו בסביבה של תורה – יהיה יהודי תורני ("אַ תורה איד"), ואילו בצאתו לעולם יתנהג לפי הנחות העולם – לפי העמדה וההנהגות של העולם. אלא, נדרש מיהודי – שכל ענייניו, גם עניני העולם, יהיו לפי הנחות התורה.

לא מדובר אודות דברים האסורים, שכן, דבר הפשוט שמה שאסור – אסור ("דאָס וואָס מען טאָר ניט – טאָר מען דאָך ניט"). הכוונה היא, שאפילו בדברים המותרים – לא צריכות להיות הנחות העולם, "בעל-הבית'ישע הנחות"26, אלא הנחות של תורה.

ו. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר שכאשר דרו ברסטוב היתה דירת אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בדיוטא העליונה, ודירתו (של כ"ק מו"ח אדמו"ר) בדיוטא התחתונה. ולפעמים היה אדמו"ר נ"ע הולך לדירת בנו כ"ק מו"ח אדמו"ר לערוך קידוש והתוועדות. באחד ההתוועדויות אמר כ"ק אדמו"ר נ"ע אל בנו כ"ק מו"ח אדמו"ר: "לחיים, בעל-הבית". וביקש כ"ק מו"ח אדמו"ר מאביו כ"ק אדמו"ר נ"ע שיסיר ממנו את התואר "בעל-הבית", כי, "בעל-הבית" הוא דבר מזוהם. – כן היה לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר27.

והיינו, שגם "בעל-הבית" שמתנהג כדבעי בכל העניינים, ובמילא לא שייך לומר עליו דבר בלתי-רצוי, דבר האסור או אפילו דבר שאינו טהור – הרי זה בכל זאת דבר מאוס, דבר מזוהם.

וכיוון שחסידות שונאת ביותר "בעל-הבית'ישע הנחות", הנה סוף-סוף יהיה זה דבר מופרך אצל כל בני-ישראל, שהרי תורת החסידות היא לכל בני-ישראל, כדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר28 בשם אדמו"ר הזקן שתורת החסידות אינה עבור איזו מפלגה או כתה, אלא עבור כל בני-ישראל.

ז. וזהו כללות החידוש דמתן תורה שבו נאמר "וידבר גו' לאמר" – שגם בענייני העולם, עשרה מאמרות ("לאמר"), תהיה ההנהגה לא על-פי הנחות העולם, "בעל-הבית'ישע הנחות", אלא על-פי התורה, עשרת הדברות ("וידבר"), היינו, להמשיך את התורה בעולם.

וזהו גם הביאור בכפל הלשון "דבר אל אהרן ואמרת אליו": כיוון שהכוונה בעניין "בהעלותך את הנרות" היא שתהיה ההמשכה למטה, לכן נאמר "דבר גו' ואמרת", להמשיך את עשרת הדברות בעשרה מאמרות.

* * *

ח. בנוגע ל"נר" – שזהו העניין שמדברים אודותיו ("בהעלותך את הנרות") – איתא בתניא29 שזהו עניין "נר ה' נשמת אדם"30, "שישראל הקרויים אדם נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו כו'".

וזהו גם מה שכתוב בזהר31 שמטעם זה מתנענעים בני-ישראל בשעת התפילה ולימוד התורה. וכידוע שזהו אחד הטענות שטענו נגד ספר הזהר32.

(וסיים כ"ק אדמו"ר:) צריך להיות עניין של נענוע ("מ'דארף זיך צושאָקלען"). אינני יודע אם דרוש עניין של ניגון או ריקוד, אבל בכל אופן, שיהיה עניין של נענוע והזזה.

– יהודי אחד33 מאלה שלעת-עתה הם בפלוגה ד"חוצה" [שהרי הכוונה היא שיפוצו מעינותיך חוצה, שיש בזה ג' עניינים: "יפוצו", "מעינותיך", ו"חוצה"34], כתב פעם לכ"ק מו"ח אדמו"ר, שהוא מעריך מאד ("ער האַלט זייער שטאַרק") מהפעולות של ליובאוויטש בנוגע לישיבות וכו', אבל דבר אחד אינו מבין: מדוע מתנענעים תלמידי הישיבה באמצע לימודם, וכולם צועקים יחד – ללא סדר; למה לא יהיה הלימוד באופן מסודר, שכולם ישבו על מקומותיהם בשקט, מבלי להתנענע, וכשמישהו ירצה לשאול שאלה, יגביה את אצבעו וכו'. – כ"ק מו"ח אדמו"ר לא השיב לו מאומה על שאלה זו. זוהי אחת השאלות היחידות שכ"ק מו"ח אדמו"ר לא השיב עליהם.

(וסיים כ"ק אדמו"ר:) צריכה להיות הזזה עצמית.

[באמצע הניגון והריקוד, הפסיק כ"ק אדמו"ר ואמר:] מספרים שפעם רקדו בהתוועדות בליובאוויטש עד שהגג התרומם ("דער באַלקן האָט זיך געהויבן"). ובלשון חז"ל35 "פקע איגרא".

והעניין בזה:

גג – הוא מקיף הרחוק, שהוא למעלה יותר ממקיף הקרוב, לבוש, שלהיותו עשוי לפי מדת האדם הרי הוא בודאי בהגבלה. אבל אף-על-פי-כן, גם מקיף הרחוק יש לו שייכות להגבלה, שהרי הוא מקיף דבר המוגבל (עולמות כו').

וזהו החידוש ד"פקע איגרא" – שצריכה להיות הזזה עצמית עד שיתבטלו אפילו ההגבלות דמקיף הרחוק.

[ורמז כ"ק אדמו"ר שירקדו בחוזק יותר].

* * *

ט. והנה, בביאור הקשר והשייכות ד"וידבר גו' לאמר" שנאמר במתן תורה ל"דבר גו' ואמרת" שנאמר בהדלקת המנורה, שבשניהם מודגש עניין ההמשכה למטה דווקא, כנ"ל – מבאר במאמר:

ועל דרך במתן תורה שהיה בו התגלות אור העצמות ממש, בחינת שמי הוי' כמו שהוא לבדו, והיה התגלות זאת גם למטה בבחינת מקום וזמן (בחינת מקום הוא שאמרו רז"ל36 שהיה הקול נשמע מארבע רוחות, להיות שהמקום אינו נתפס כו', ובחינת זמן הוא מה שכתוב37 את אשר ישנו פה ואשר איננו פה . . והתורה הוא עניין אחד עם בחינת המנורה שהיה בזמן הבית, וכמו שכתוב38 כי נר מצוה ותורה אור כו'.

י. והעניין בזה:

ידוע בפירוש הכתוב39 "ראיתי והנה מנורת זהב כולה גו'", שנוסף על הפירוש הפשוט שזהו חיזיון זכריה, ישנו גם הפירוש ש"כללות נשמות ישראל נקרא מנורה ויש בה בחינת ז' נרות שהם ז' מדרגות בעבודת ה"40, וכמו כן ישנו הפירוש דקאי על התורה, כמובא במאמר ש"כמו שבמנורה היו ששת הקנים שמצידה נוטים בהדלקתם אל מול קנה האמצעי כמו שפרש"י1, כמו כן בתורה שיש בה ב' בחינות תורה שבכתב ושבעל פה שהן ששה סדרי משנה, שצריך להיות הששה סדרי משנה נוטים אל קנה האמצעי שהוא תורה שבכתב, וכמו מאי טעמא – אמר קרא כו'"41.

וב' הפירושים (שמנורה קאי על ישראל ועל התורה) מתאימים זה לזה – כיוון שישראל אורייתא וקודשא-בריך-הוא כולא חד42.

וזהו שבהעלאת הנרות מודגש עניין ההמשכה למטה – כמו במתן תורה שהיה התגלות אור העצמות למטה, היינו, שהבחינה שלמעלה ממקום וזמן נמשכה במקום וזמן.

דהנה, הגילוי של מתן תורה היה למעלה מבחינת המקום ובמילא גם למעלה מבחינת הזמן:

למעלה מבחינת מקום – כמאמר רז"ל שהיה הקול נשמע מארבע רוחות, "מסתכלים למזרח ושומעין את הדיבור יוצא אנכי, וכן לארבע רוחות כו'", דלכאורה היה צריך להיות באופן שאלה שעמדו במזרחו של הר סיני ישמעו את הדיבור מצד מזרח, ואלה שעמדו בדרומו של הר סיני ישמעו את הדיבור מצד דרום וכו', ואף-על-פי-כן, באיזה צד שעמדו שמעו כולם את הדיבור מכל ד' הרוחות, כיוון שגילוי מתן תורה היה למעלה מבחינת מקום;

ולמעלה מבחינת זמן – שהרי במתן תורה היו כל הנשמות, כמו שכתוב "את אשר ישנו פה גו' ואת אשר איננו פה".

ובהקדם מה שכתוב43 "דור הולך ודור בא" – שלכאורה אינו מובן: מאי קא-משמע-לן שלמה המלך, החכם מכל אדם, הרי כל אדם יודע שדור אחד הולך ודור אחר בא במקומו? אלא הפירוש הוא – שדור זה שהולך הוא הוא הדור הבא, כי, רוב הנשמות אינם נשמות חדשות [לא מבעי בדורות האחרונים שאין נשמות חדשות בכלל, כי אם, לעת מן העתים בלבד, אלא אפילו בדורות הראשונים הנה מלבד יחידי סגולה, רוב הנשמות אינם נשמות חדשות], אלא נשמות שכבר היו בעלמא דין, ובאים עוד הפעם לעולם כדי לתקן ולהשלים שליחותם44.

ועל-פי זה אינו מובן: איך יתכן שבמתן תורה היו כל הנשמות, גם הנשמות העתידים להיות – דכיוון שהנשמות העתידים להיות הם אותם הנשמות שהיו לפני זה, בהכרח לומר שמציאותם של הנשמות העתידים להיות שייכת רק לאחרי שהנשמות שלפני זה אינן נמצאות, ואם כן, איך יתכן שבאותה שעה שהיו הנשמות שלפני זה היו גם הנשמות העתידים להיות?

והביאור בזה – שמתן תורה היה למעלה מהזמן, ולכן, כשם שבשני זמנים שונים יכולים להיות הנשמות שלפני זה והנשמות העתידים להיות, כמו כן היו יכולים להיות שניהם (אשר ישנו פה ואשר איננו פה) במתן תורה, שהיה למעלה מהזמן, עבר הווה ועתיד באותו רגע.

וזהו החידוש במתן תורה – שהגילוי שלמעלה ממקום וזמן, נמשך למטה במקום וזמן, כיוון שהעיקר הוא להיות ההמשכה למטה. וכן הוא בעניין המנורה שקשור עם עניין התורה כנ"ל.

(מהתוועדות ש"פ מקץ, זאת חנוכה, ה'תשי"ג. 'תורת מנחם' כרך ז עמ' 247-252, 258-260 – בלתי מוגה)

____________________

1)    ר"פ בהעלותך.

2)    ספמ"ג.

3)    ראה הנסמן ב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לשם (ע' רצ).

4)    אבות פ"א מי"ב.

5)    פל"ב.

6)    תענית כ, רע"ב.

7)    ישעי' מא, ח.

8)    ראה ד"ה דבר אל אהרן דלקמן ס"ג.

9)    ראה בארוכה ספר הערכים חב"ד ערך אהרן – ביחס לאברהם (כרך ב' ע' קכא ואילך). וש"נ.

10)  לך לך יב, ט. וראה תו"א ר"פ יתרו. לקו"ת ר"פ בהעלותך. ובכ"מ.

11)  ראה זח"ג רפא, א  (ברע"מ). הובא בתניא ספ"י. ובכ"מ.

12)  ראה תקו"ז בהקדמה (א, סע"ב). הובא בתניא שם. ובכ"מ.

13)  ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

14)  זהר ח"א רסו, ב. ח"ב מט, ב. ח"ג כ, א (ברע"מ). נג, ב. ערה, ב.

15)  ד"ה דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות גו' – תרי"ח (המאמר לא נדפס לע"ע, והוא בכת"י מס' 1230 קלט, א ואילך – בספריית אגודת חסידי חב"ד).

16)  כ"ק אדמו"ר אמר שיאמר עתה את תוכן הדברים באופן שיהי' נוח וקל יותר להשומעים, שלא יצטרכו לעמוד, וגם הוא לא יצטרך להטריח את עצמו כו'.

17)  תהלים פט, ג.

18)  יתרו כ, א.

19)  ראה גם מגיד דבריו ליעקב בהוספות ס"ח. וש"נ.

20)  מכאן עד סוס"ה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר, ונדפס (באידית) בלקו"ש ח"א ע' 149-148.

21)  ראה גם תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש מ, ב. ובכ"מ.

22)  פרדר"א פמ"א. שמו"ר פכ"ח, ו. תנחומא יתרו יא. זח"א צא. א.

23)  אבות רפ"ה.

24)  זח"ג יא, ב.

25)  נשא ז, פו.

26)  ראה סמ"ע בחו"מ ס"ג סקי"ג.

27)  ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"כ ס"ע קה ואילך.

28)  ראה סה"ש תש"ד ע' 93. 163. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"י ע' דש. לקו"ש ח"ט ע' 344. ועוד.

29)  רפי"ט.

30)  משלי כ, כז.

31)  ח"ג ריח, סע"ב ואילך.

32)  ראה השקו"ט בענין זה – בספרים שנסמנו בהערות וציונים שבסו"ס צוואת הריב"ש (הוצאת תשנ"ח) סימן סח (ע' קנג).

33)  ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"א ריש ע' 42.

34)  ראה שם ח"ד ע' 138. ועוד.

35)  פסחים פה, סע"ב. וראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ע' 10 ואילך.

36)  ראה תנחומא שמות כה. שמו"ר פ"ה, ט. תקו"ז תכ"ב (סד, ב). תניא פל"ו.

37)  ניצבים כט, יד.

38)  משלי ו, כג.

39)  זכרי' ד, ב.

40)  לקו"ת ר"פ בהעלותך.

41)  ראה גם "רשימת המנורה" (קה"ת תשנ"ח) – "המנורה ע"ד הדרוש" (ע' קיא ואילך).

42)  ראה זח"ג עג, א.

43)  קהלת א, ד.

44)  ראה שער הגלגולים הקדמה ו'. ועוד.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)