חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:05 זריחה: 6:47 י"ז בתשרי התש"פ, 16/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מציאות המצווה – המציאות היחידה
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש, מעובד ע"י צ. לבנוני
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1167 - כל המדורים ברצף
פתאום זו ארץ-הקודש
יש חדש
מציאות המצווה – המציאות היחידה
הונאה
סדר עדיפויות
שכר התמימות
עומק הידיעה
אין שתי יראות
נפילת הרובע ושחרורו המחודש
פניות בצמתים

פרשת בחוקותיי נפתחת במילים: "אם בחוקותיי תלכו". חז"ל מסבירים שזו בעצם בקשה ותחינה של הקב"ה לעם-ישראל: "אין 'אם' אלא לשון תחנונים". הקב"ה כביכול מתחנן לפני עם-ישראל: אנא, שמעו לי, בחוקותיי תלכו.

בבקשתו זו של הקב"ה טמון עניין עמוק יותר – יהודי נדרש שלא להביט על שום עניין מחוץ למצוות התורה. אל ליהודי להתחשב בשום גורם ובשום מציאות, אלא אך ורק בתורה ובמצוותיה, ואז "ונתתי גשמיכם בעיתם" – הוא יקבל את כל השפע הגשמי הנחוץ לו.

המצווה היא חיסרון?

עניין זה טמון בהלכה שלכאורה מעוררת תמיהה רבה. המשנה קובעת שאסור להדליק אש ביום-טוב בשמן של תרומה שנטמא, שדינו שריפה. לדברי הגמרא הטעם לכך הוא, "לפי שאין שורפים קָדָשים ביום-טוב". המלאכות שהותרו ביום-טוב הן מלאכות 'אוכל נפש' (דברים שהאדם זקוק להם לצורך אכילה ושתייה וצרכים בסיסיים אחרים), אבל שריפת תרומה טמאה איננה צורך של 'אוכל נפש', אלא מצווה.

נשאלת השאלה: מה אכפת לנו שאגב השריפה האדם גם מקיים מצווה (שריפת שמן תרומה שנטמא), והלוא הוא נזקק לאש כדי לבשל, וזה בוודאי בגדר 'אוכל נפש'. וכי העובדה שיש כאן גם מצווה היא חיסרון?

המציאות העצמית מתבטלת

ההסבר הוא, שהעולם כולו נברא למעשה אך ורק לצורך קיום התורה והמצוות. לכן כל דבר שקיים בעולם, עיקר מציאותו היא שעל-ידו אפשר לקיים מצווה ולעבוד את ה', ואילו מציאותו העצמית טפלה לעומת תכליתו ועיקר מהותו. כאשר מגלים את תכליתו של הדבר, על-ידי שמקיימים בו מצווה, מציאותו העצמית מתבטלת ונשאר רק העיקר – המצווה שמקיימים על-ידו.

לכן ביום-טוב אסור להסיק את האש תחת התבשיל בשמן תרומה טמא. אמנם האדם נהנה מהאש לצורך התבשיל, אבל מאחר ששריפת השמן היא מצווה, מתבטלת המציאות העצמית של השמן (מה שהאדם יכול ליהנות ממנו), וכל מהותו היא המצווה. ומאחר שאסור לקיים את המצווה הזאת ביום-טוב, אסור להדליק אש בשמן הזה.

לא להתחשב

מכאן עלינו ללמוד, שכאשר יהודי הולך לקיים מצווה, אל לו להתחשב בשום דבר, לא בדברים הקשורים בו-עצמו ולא בדברים הקשורים עם העולם שמסביבו. מאחר שמדובר במצווה – מתבטלים מלכתחילה כל העניינים האחרים, והמציאות היחידה הקיימת היא של קיום המצווה.

כשהאדם לא יתחשב בשום דבר אלא יעשה את המצווה מתוך ביטול מציאותו – בכך הוא מתעלה לדרגה רוחנית עליונה יותר, הוא וכל הדברים הגשמיים שהוא עוסק בהם. ואז גם מובטחים לו הצרכים הגשמיים, כפי שהקב"ה מבטיח: "אם בחוקותיי תלכו, ונתתי גשמיכם בעיתם".

(תורת מנחם כרך יב, עמ' 34)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)