בעיר פליץ, בביתו של יהודי עשיר ונכבד, שוד ושבר. בתו היחידה, כלילת המעלות, נטרפה דעתה, ומאז נעשו חיי הבית בלתי-נסבלים.
הימים ימי ראשית התגלותו של הבעל-שם-טוב, ושֵמע מופתיו המופלאים הגיע גם לאוזניו של העשיר. באין יכולת לקחת עמו את הנערה, החליט לנסות ולהביא את הבעש"ט אליו, כדי לרפא את בתו.
ציווה העשיר להכין את המרכבה ויצא לדרך. באותה עת שהה הבעש"ט בעיר הולדתו, טלוסט, בבואו לבקר את אימו הצדקת. בני העיר כיבדוהו מאוד ושמחו בנוכחותו, במיוחד לאחר שהרבה מצרות העיירה באו על פתרונן באורח פלא בימי שהייתו בה.
הגיע העשיר לטלוסט וביקש מהבעש"ט לבוא עמו. בעיירה התעוררה סערה ואנשיה הביעו את צערם על שהבעש"ט עוזב אותם. טובת הרבים עדיפה, טענו, ומדוע יעזבם הצדיק בעבור היחיד? אולם הבעש"ט אמר כי אינו הולך בעבור היחיד בלבד, אלא לטובת הרבים. סתם ולא פירש.
ישב הבעש"ט במרכבה והעגלון האיץ בסוסים ויצאו לדרך. בטוחים היו שעוד באותו יום יגיעו למחוז חפצם, אולם עיכובים בלתי-צפויים האטו את הנסיעה. הלילה ירד ועל-כורחם נאלצו לעצור ללינה בעיירה פיסטין הסמוכה. פניהם הנפולות של תושבי העיר העידו כי צרה גדולה התרגשה עליהם.
העשיר שאל אחד מהם לפשר הדבר, והאיש סיפר כי העיירה נתונה לשלטונו של פריץ רע, המרבה להצר ליהודים. עתה נוספה צרה חדשה, בתו של האדון השתגעה, והפריץ החליט כי הדבר קרה בגלל תפילותיהם של היהודים השונאים אותו. הוא הודיע כי אם לא תתרפא בתו בתוך שלושה ימים, יחרים את רכושם של כל יהודי העיירה ואותם יגרש.
הבין העשיר כי מאת ה' הייתה זאת לאלצם להיכנס לעיירה ולהביא לה ישועה. הוא ביקש למסור לנכבדי העדה כי נמצא עמו הבעש"ט, אשר נודע כמחולל מופתים. הם פנו אליו מיד בבקשה לרפא את בת הפריץ, ולאחר שקיבלו את הסכמתו, מיהרו להודיע לפריץ כי הגיע לעיירה צדיק שיוכל לרפא את בתו.
הפריץ דחה את ההצעה על הסף. הוא טען כי טובי הרופאים בדקו אותה והם אסרו לתת לה שיקויים כלשהם, מחשש שהדבר יזיק לה. ודאי שלא יסכים לקבל תרופות מאדם שאיננו רופא.
מסרו את הדברים לבעש"ט, והוא הגיב: "אִמרו לו כי ארפא את בתו בלחישה על אוזנה בלבד, ללא כל סם או שיקוי". הסכים הפריץ והבעש"ט הגיע לארמונו, בליווי העשיר מפליץ ונכבדי קהילת פיסטין. הוא ביקש להכניס את הבת לחדר שאין בו פסלים וצלמים, ולקשור אותה, שלא תוכל לברוח. לאחר מכן פתח גמרא מסכת מעילה והחל לקרוא סיפור על רבי שמעון בר-יוחאי:
פעם אחת גזר מלך רומי על היהודים שלא לקיים מצוות, כמו שמירת שבת וברית מילה. החליטו החכמים לשלוח את רבי שמעון בר-יוחאי לבטל את הגזֵרה, בהיותו 'מלומד בניסים'. יצא רבי שמעון לדרכו, ובדיוק אז הכניס הקב"ה רוח של שד ושמו בן-תמליון בתוך בת הקיסר והיא השתגעה.
החלה הבת לצעוק: "יבוא רבי שמעון בן-יוחאי וירפא אותי!". בתוך כך הגיע רבי שמעון לרומא. מיד הביאוהו לארמון כדי לרפא את בת הקיסר. עמד רבי שמעון ליד הבת וקרא: "בן-תמליון – צא מבת המלך!", ואכן הרוח יצאה והיא נרפאה.
הקיסר, שהיה אסיר תודה לרבי שמעון, אמר לו: "היכנס לגנזי המלך וקח לך מה שתרצה". עבר רבי שמעון מחדר לחדר עד שמצא את כתב הגזֵרה, לקחו וקרעו ויצא בחזרה לדרכו.
סיים הבעש"ט את הלימוד, ופנה אל הפריץ שהביט בו כל העת, ושאל: "האם אתה מוכן להישבע כי לאחר שתתרפא בתך לא תשוב להצר ליהודים אלא תגמול להם אך טוב?".
הפריץ, ששלומה של בתו היה חשוב לו יותר מכול, הסכים מיד ונשבע בחייו ובחיי בתו. או-אז פנה הבעש"ט אל הבת החולה ולחש באוזנה: "כשם שגזר רבי שמעון בר-יוחאי על הרוח שתצא מבת המלך, כך גוזר אני על הרוח שתצא מבת האדון, ומי שריפא את בת מלך רומי ירפא את בת הפריץ הזה".
דממה מתוחה עמדה בחדר. הבעש"ט הורה להתיר את כבליה של הנערה, והנה היא קמה וחזרה להיות בריאה בנפשה, כפי שהייתה. יהודי פיסטין צהלו ושמחו על הנס הגדול וקבעו אותו ליום הלל והודיה, והעשיר מפליץ לא היה יכול להסתיר את התפעלותו.
הוא ישב מיד לכתוב מכתב לר' אפרים, הפרנס מטלוסט, והִרבה להפליא בחסד ההשגחה ובנפלאותיה על-ידי צדיק הדור. במכתבו כתב, כי רק עתה יוכלו להבין את הדברים הסתומים שאמר הבעש"ט לפני נסיעתו: הנה, לא בעבור היחיד נסע מעמם אלא בעבור הרבים, אלה בני קהילת פיסטין, שנושעו על-ידו.
למחרת יצא הבעש"ט עם העשיר לעיר פליץ, ועַם רב מבני פיסטין מלווים אותם. בבואו לביתו של העשיר גזר בתפילתו על הבת החולה שתתרפא, ומיד הבריאה כליל, לשמחת הוריה ובני-ביתה.
יצא העשיר בחזרה לטלוסט, הפעם כדי להחזיר את הבעש"ט, ושמו התפרסם עוד יותר כמחולל ישועות לעם-ישראל. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
