בפרשתנו כתובה המצווה להקריב את 'שתי הלחם' בחג-השבועות. את הלחם, קובעת התורה, יש להביא "ממושבותיכם" – מארץ-ישראל בלבד. חיטים שצמחו בחוץ-לארץ אינן כשרות להקרבת 'שתי הלחם'.
בעניין זה יש בגמרא דיון בשאלה לא-שגרתית: ר' זירא שואל מה דינן של 'חיטים שירדו בְעָבִים'. רש"י מפרש שהכוונה לחיטים שהועלו על-ידי רוח עזה לעננים, ולאחר מכן נפלו לארץ עם הגשם, והשאלה היא אם החיטים האלה כשרות להקרבת 'שתי הלחם'.
לשם מה הנס?
ה'תוספות' תוהים על פירושו של רש"י: ממה-נפשך, אם החיטים מחוץ-לארץ, האם יותרו משום שהיו על העננים, והלוא התורה אומרת 'ממושבותיכם' ולא מחוץ-לארץ; ואם הם מארץ-ישראל, למה ייאסרו? אלא הם מפרשים ש'חיטים שירדו בעבים' הכוונה לחיטים שנפלו מהשמים בדרך נס, ור' זירא שואל מה דין חיטים כאלה.
השאלה הזאת לא התבררה עד הסוף, ולכן הרמב"ם קובע ש'חיטים שירדו בעבים' יש בהם ספק ולכן אין להביא מהן את קרבן שתי הלחם. אם-כן מתעוררת השאלה, לשם מה יעשה הקב"ה נס כזה, של הורדת חיטים מן השמים, בשעה שגם אם יקרה הנס אין להשתמש לכתחילה בחיטים האלה להקרבת הקרבן?!
עמל ויגיעה
על-פי הצד הנגלה של התורה אין הדבר מובן, אבל בפנימיות העניינים הדברים מקבלים משמעות עמוקה. בתורת החסידות מבואר ההבדל בין קרבן העומר ל'שתי הלחם'. העומר בא משעורים, שהן מאכל בהמה, והוא מייצג את בירור הנפש הבהמית שבאדם. לעומתו, 'שתי הלחם' באו מחיטים, שהן מאכל אדם, והקרבן מייצג את הצורך לבטל אל הקב"ה את השכל וההבנה.
עבודה זו, של ביטול השכל ושעבודו לקב"ה, צריכה להיעשות על-ידי האדם עצמו, מתוך יגיעה ועמל, כשם שהחיטים מושגות על-ידי השקעת עמל ויגיעה, בחרישת הקרקע ובגידול התבואה. אין לצפות שהדבר יבוא מלמעלה, אלא חייבים להתייגע כדי להשיג זאת.
לנצל כל התעוררות
אמנם זה הסדר הנכון והראוי, אבל אם הקב"ה רואה שהאדם עצמו אינו מתייגע – הוא נותן לו זאת מלמעלה, בבחינת 'חיטים שירדו בעבים'. הקב"ה מכניס באדם הרהור תשובה, ועל-ידי כך הוא מבטל את שכלו ומשעבדו לקב"ה.
עלול האדם לטעון שעניין כזה נתון בספק, ואין הוא יודע מה ערכה של התעוררות תשובה שבאה מלמעלה, בלי שהוא עצמו התייגע עליה. על זה אומרים לו, שאמנם לכתחילה נדרש שהחיטים יבואו מן הארץ ולא מן השמים, אבל "אם הביא – כשר". אכן, הדבר הראוי הוא שהתעוררות התשובה תבוא מתוכו, מלמטה, אבל מכיוון שבפועל ניתנה לו התעוררות תשובה מלמעלה, עליו לנצלה, כי בינתיים יינצל מכל מיני דברים שליליים, וסוף-סוף יגיע לכך שהתעוררות זו תחדור גם לפנימיותו ותבוא מתוכו.
(תורת מנחם כרך יב, עמ' 35) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
