חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:13 זריחה: 6:12 כ"ד באב התשע"ט, 25/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

חידושי הרמ"ק בזמן גלותו
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 771 - כל המדורים ברצף
קדושה ותפילה – כלל לכל התורה והמצות
להתעקש, לדרוש ולתבוע
חידושי הרמ"ק בזמן גלותו
פרשת אחרי-קדושים
"הכול צפוי והרשות נתונה"
נטילת ציפורניים / אופן ברכת נטילת-ידיים / קידוש על יי"ש
אמירת הנשיא / נולד בין השמשות / טבילה בשביעי-של-פסח
הלכות ומנהגי חב"ד

מדוע בארץ-ישראל מספיק יום-טוב אחד ובחו"ל יומיים? * אודות "ספר גירושין" להרמ"ק – מהימים שבהם ערך גלות – וביאור דבריו בראש הספר ממה שנתחדש לו ביום יו"ד שבט * שיטתו בהשגחה פרטית * ועל תפילה בכוונה כפסק דין הרמ"א, ולא על-פי כוונות הרמ"ק והאריז"ל * רשימה שלישית ואחרונה

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

איתא במדרש (שיר השירים רבה פרשת א' פיסקא ו(ה)) לגבי יום טוב שני של גלויות:

"אמרה כנסת-ישראל לפני הקב"ה, בארץ-ישראל הייתי שומר יום אחד, עכשיו שני ימים. כסבורה הייתי לקבל שכר על שניהן, ואיני מקבלת אלא על יום אחד".

מדרש זה, אומר הרבי בהתוועדות ש"פ תולדות תשד"מ ('התוועדויות תשד"מ' כרך א' עמ' 720), שייך גם לחסידים... שהרי הובא ונתבאר בלקוטי תורה לאדמו"ר הזקן (דרושים לשמיני עצרת צב, סוף עמוד ג. וראה דרך מצוותיך קיד, א-ב), וגם ל"מקובלים" – שכן אדמו"ר הזקן מביא גם "מה שכתב הרמ"ק בספר אור נערב".

אדמו"ר הזקן מבאר ש"אותה ההארה המאירה בחוץ-לארץ בשני ימים מאיר בארץ-ישראל ביום אחד, לקורבתו אל מקורו", וכפי שמביא שם את דברי הרמ"ק ש"בחוץ לארץ אינם יכולים לקבל ההארה ביום אחד כמו שמקבלים בארץ-ישראל, אלא צריך להיות יום שני כו'".

מכאן ביאר הרבי את מעלת ראש חודש כשהוא יום אחד בלבד – שאז נותנים כוחות מיוחדים שיוכלו לקבל את הגילוי דשני ימים ביום אחד.

היכן המקור?

אגב, לגופו של המקור בדברי הרמ"ק: במכתב מאדר"ח אדר תשט"ז ('אגרות קודש' כרך יב עמ' שכג) כותב הרבי לאחד (וכנראה הדברים מכוונים לעניין זה – אף שלא צוין שם על-ידי המהדיר):

במה שהעיר על-דבר המובא מספר אור נערב – יש לחפש בהוצאה הא' של הספר, כי רגיל בכגון דא שבהדפוסים שלאחרי-זה נשמטים כמה עניינים, ולעת-עתה לא יכולתי להשיג הוצאה זו.

לימים (בליל ב' דחג הסוכות תשכ"ט – המלך במסיבו כרך א' עמ' רסג), מתבטא הרבי:

הביאור בעניין יום-טוב שני של גלויות – מובא בדא"ח מספר "אור נערב" להרמ"ק וחיפשתי בכל הדפוסים ולעת-עתה לא מצאתי שם.

ואמנם תוכן הדברים נמצא בספר חסד לאברהם, מרבי אברהם אזולאי "אשר ספר זה מובא בחסידות ומבססים (מייסדים) כמה ביאורים (עניינים) עליו" – שיחת ש"פ שמיני תשמ"א (שיחות קודש תשמ"א כרך ב' עמ' 769).

חידוש שנתחדש ביום יו"ד שבט!

בהתוועדות יו"ד שבט תשכ"ג (תורת מנחם כרך לו, עמ' 140 ואילך) חזר הרבי על דברים שחידש הרמ"ק ב"חודש שבט יום שישי, עשרה לחודש" ב"ספר גרושין" – אשר לדברי החיד"א "נקרא הספר כן, לפי שהיה מתגרש [=יוצא לגלות] לכבוד השכינה על-דרך רשב"י וחבריו, ומה שהיה מחדש בדרך, העלה על ספר".

ספר זה נחלק לאותיות, ויש בו כמה וכמה אותיות, ובתחילתו, באות א, כותב מה שחידש ביו"ד שבט.

וזה לשונו:

"הקשיתי כי לעולם תפארת ומלכות יונקים מצד החסד והגבורה . . ומה התחדש עוד בייחודם?

ותירצתי, כי הקבלה התמידית שהם מקבלים הוא מהחסד והגבורה בבחינת עצמם, ואל החיבוק ההוא בערך בחינת הגדולה והגבורה אל החכמה והבינה, רצונו-לומר שהשפע ההוא יושפע מהם אל הגדולה והגבורה, ועל-ידיהם יתיחדו, ואחר היחוד יושפע השפע מזוג עלי שניהם, כי קודם היחוד הוא נשפע אל המלכות בפני עצמה ואל התפארת בפני עצמה, ואחר היחוד יושפע על שניהם יחד.

[כלומר: החידוש שעל-ידי היחוד הוא שההמשכה היא מחסד וגבורה יחד, ולא רק מחסד וגבורה לבדם, אלא כפי שנמשך מחכמה ובינה על-ידי חסד וגבורה].

וזה ביארתי בפסוק "עלי עשור ועלי נבל עלי היגיון בכנור", שפירושו, קודם יושפע בשפע עלי עשור, שהיא המלכות בפני עצמה, עלי נבל שהוא התפארת ואחר כך יושפע על שניהם מיוחדים באופן שימזוג, וזהו עלי הגיון, שהוא הת"ת, כאומר "והגיון לבי" כנגד הת"ת, ו"אמרי פי" כנגד המלכות ופי' הגיון מיוחד עם הכנור שהוא ת"ת ומלכות מיוחדים.

[כלומר: "עלי עשור ועלי נבל" – מוסב על מלכות ("עשור"), ספירה העשירית, תפארת ("נבל") כפי שהם בפני עצמם – קודם היחוד ו"עלי הגיון בכנור" קאי על היחוד של תפארת ("הגיון" – "הגיון לבי", בניגוד ל"אמרי פי" שהוא המלכות) ומלכות (כנור)].

ועניין הפסוק הזה נקשר עם מה שנאמר למעלה "להגיד בבוקר חסדך", שהוא המשכת החכמה, ששם רמז ההגדה בכל מקום, ובוקר הוא חסד כנודע בוקר דאברהם, וחסדך הוא חסד עליון הכתר בסוד החסד, והנה צד החסד נשפע אל היחוד מלמעלה על-דרך הימין, "ואמונתך בלילות", אמונה היא הבינה, ולילות הם גבורה והוד, ונקראת לילות בסדר כח הדין, והנה השפע נשפע מצד השמאל אל היחוד, ועל ענין זה אמר עלי עשור ועלי נבל וכו', כמבואר לעיל.

[כלומר: הפסוק "עלי עשור ועלי נבל על הגיון בכינור", שקאי על היחוד של תפארת ומלכות – בא בהמשך לפסוק "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", שבו מדובר אודות ההמשכה מחכמה ובינה שנעשית על-ידי היחוד של תפארת ומלכות].

(ומסיים:) עוד נתחדשו שם כמה דברים מחודשים בין מורי וחברי' והעלום בכתב אצל מורי יצ"ו, עכ"ל.

להבחין כראוי על-ידי המשכת המוחין

להלן המשיך הרבי בלימוד הוראה מפירוש זה בעבודת ה':

וכללות העניין בזה – בהנוגע אלינו:

ידוע בענין תפארת ומלכות – שמלכות נקראת כנסת ישראל, ותפארת נקרא קוב"ה.

והנה, יש מעמד ומצב שקוב"ה הוא בפני עצמו, וכנסת ישראל היא בפני עצמה.

לא באופן של פירוד חס-ושלום, אבל גם לא באופן של "יחודא שלים" שזהו ענין הנישואין. כי אם באופן של אירוסין בלבד, כדאיתא במדרש רבה פרשת בא "העולם הזה אירוסין היו.. אבל לימות המשיח יהיו נישואין",

שזהו ענין שמלכות ותפארת הם בפני עצמם; וישנו גם היחוד שלהם. ומעלת היחוד היא – שאז ההשפעה היא מחסד וגבורה ביחד כפי שמקבלים מחכמה ובינה:

יש אופן שלפעמים, כשנמצא בתנועה של חסד, אזי משפיע חסד לכולם, וכשנמצא בתנועה של גבורה, אזי משפיע גבורה לכולם.

אבל כאשר ההמשכה היא מצד השכל ומוחין שבראש – אזי מבחין למי צריך להשפיע חסד, ולמי צריך להשפיע גבורה.

וזהו "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" – שההמשכה היא הן מצד הימין והן מצד השמאל, כיוון שנמשך מבחינת המוחין, שזהו היפך המעמד ומצב ש"אלקיהם ישן הוא", כמבואר בארוכה בדרושי פורים, ואז באה גאולתן של ישראל, ועד לאופן ד"נהפוך הוא" ש"ישלטו היהודים המה בשונאיהם".

וענינו בעבודה – שלומדים תורה בהבנה והשגה (המשכת המוחין), ולא רק לימוד התורה הקשור עם ששה סדרי משנה, שהם כנגד ששה מדות, אלא גם בחינת חב"ד, שזהו כללות הענין דתורה שבעל פה כפי שבאה בגמרא, ועד לפנימיות המוחין ("חסדך" בחינת הכתר, כנ"ל מספר גירושין), שהוא ענין פנימיות התורה.

וכאשר יפוצו מעינותיך חוצה – אזי באה הגאולה האמיתית והשלימה.

עד כאן השיחה הנדירה והמיוחדת!

השגחה פרטית

בספר שומר אמונים (לתלמידו של הרמ"ז) כתב בעניין השגחה פרטית: "פרטי ההשגחות... כפי מה שמצאתים בספרי המקובלים ובפרט בספר אלימה".

ומבאר הרבי (בקונטרס השגחה פרטית – נדפס באגרות קודש כרך א, עמ' קע):

ומה שהביא מספר אלימה, הוא בספר אלימה רבתי להרמ"ק שכתב שם – עין כל תמר ה' פ"א – וזה לשונו:

אין לעלות בדעת שום מאמין שימצא שום פעולה קטנה או גדולה שיהיה על-דרך מקרה חס-ושלום, אלא הכל בהשגחה עליונה ולא השגחה מהכוחות המחודשים בין מלאכים או כסאות או ספירות חס-ושלום, אלא הכל בסוד השגחת האין סוף כו'.

והולך ומבאר פרטי ההשגחה פרטית כנ"ל בשומר אמונים.

ומסביר הרבי:

והנה ליישב הסתירה מרישא [=תחילת] דדברי הרמ"ק והשומר אמונים שכתבו שאין דבר במקרה, לסיפא [=סוף דבריהם] דענין אישי הבעלי-חיים הוא במקרה גמור – יש לומר שלתרץ זה אמר בשומר אמונים שאפילו מדריגת המקרה מייחסה לו יתברך, כי הכול מאתו בהשגחה-פרטית.

כהאריז"ל ולא כהרמ"ק

ולהעיר – אומר הרבי (הובא בתורת מנחם תפארת לוי יצחק לזוהר ספר שמות עמ' קצה – ו הערה 7) – שפירוש זה של אביו המקובל רבי לוי יצחק בהערותיו לזוהר פרשת תצווה:

הוא דלא כפירוש הרמ"ק באור החמה.. ואף שבכמה מקומות מביא אאמו"ר פירוש הרמ"ק (והובא גם בדרושי חסידות דהצמח צדק), הרי, בנידון-דידן שהאריז"ל מפרש באופן אחר (שהדלקת הנרות, "לאדלקא בוצינין", קשור עם קו האמצעי – דלא כהרמ"ק ש"לאדלקא בוצינין מן השמאל מצד הבינה"), סומכים יותר על פירוש האריז"ל [השווה: 'שיחות קודש' תשל"ב כרך א' עמ' 496].

אגב, לאור קביעה זו תובן תמיהתו של הרבי על אדמו"ר הזקן, כדלהלן:

סדר קבלת שבת – חמשת המזמורים – מ'לכו נרננה' ואילך – הרי הם כנגד חמשת ימי החול, ו'מזמור לדוד' נגד ערב שבת. סדר אמירת פרקים אלו מיוחס – על-ידי היעב"ץ – להרמ"ק ז"ל (ראה סידור הגאונים והמקובלים כרך ד' עמ' נז). [ראה גם ר"ד ליל א' דחג השבועות תשכ"ו – 'מקדש מלך' כרך ב' עמ' 386].

הסדר הזה הובא בסידורי האריז"ל – בלי כוונות כו'. ורק אמירת 'מזמור לדוד' הובא ונתבאר בארוכה בכתבי האריז"ל.

הרבי (שיחות קודש תשמ"א כרך ב, עמ' 122 ואילך) תמה על אדמו"ר הזקן שהביא את חמשת המזמורים, אחרי שהאריז"ל (שחי לאחר הרמ"ק) לא הורה לאומרם.

לסיום רשימה זו, יש בנותן טעם לחתום ברשימת ה'יחידות' הבאה.

להמתין לכוונות הרמ"ק והאריז"ל?!

ב'יחידות' בחורף תשי"ד אמר הרבי לאחד ('ספר היחידות', עמ' 237):

צריכים לקיים [=לנצל] מיד את ההתעוררות בענין של מעשה או בלימוד להוסיף בשיעורים או לתת צדקה, ואם הדבר מתרחש בשבת או בחג, יש ליישם את ההתעוררות בדיבור, לדבר עם יהודי בדבר טוב, כמו הנר הזקוק לפתילה, לאחיזה בדבר ממשי.

מה שהחסירו בחודש תשרי, יכולים לתקן בחודש חשוון וכסלו.

להתפלל במתינות ובאריכות – נכון הדבר מאוד, אלא שהנפש הבהמית והיצר הרע אינם רוצים בכך ואינם מרשים לעשות זאת, הנפש הבהמית אומרת שאין זה נעשה מתוך אמת... הרי אדרבה שיש לעשות זאת, ובאם לא? מה לעשות? לשבת ולחכות עד ש"יתפלל" לו? לחכות עד שתהיינה לו הכוונות של הרמ"ק והאריז"ל?!.. צריכים לעשות!

הרמ"א אומר במפורש שלפני התפילה "יתבונן ברוממות הא-ל", הרי שצריכה להיות התבוננות בגדולת אין סוף. ואין הכוונה במאמר שלם, אלא אפילו שורות ספורות שיחדרו אל האדם, וצריכים הרי לציית לרמ"א כפי שנוהגים אחרי פסקיו באיסור אכילת בשר בחלב, כך צריכים לציית לו גם בזה!...


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)