חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:42 זריחה: 6:27 י"ח באלול התשע"ט, 18/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

לא לחפש יציאה מהעולם
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש, מעובד ע"י צ. לבנוני
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1163 - כל המדורים ברצף
אחדות בעלת תוכן אמיתי
חדש על המדף
לא לחפש יציאה מהעולם
פנימיות וחיצוניות
תולעת ולא איש
ספר הפלאים
גאולה מתוך שלום
לא מכירים
שומרי הכשרות
לא לשכוח

על מות שני בני אהרן אומרת התורה שהדבר קרה "בקרבתם לפני ה' וימותו". בספרים מבואר, שחטאם היה שהתקרבו יתר על המידה אל אור הקדושה, עד שנשמתם פרחה מגופם. אמנם זו דרגה גבוהה מאוד (וכך ניחם משה את אהרון: "עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך"), אולם הדבר נחשב חטא, כי האדם נדרש להימצא בעולם הזה ולמלא את תפקידו, ולא לעזוב את הגוף ולעלות למעלה.

עניין זה מעורר שאלה, שהרי מצאנו כמה וכמה צדיקים שמתו 'מיתת נשיקין', שעניינה יציאת הנפש מעוצמת המשיכה לאור הקדושה. כך מתו משה ואהרון, וכך הזוהר מספר על שלושה זקנים שמתו מוות כזה ושיבחם רבי שמעון בר-יוחאי.

נשיקה מלמעלה

בעל 'אור החיים' מסביר, שאותם צדיקים "הנשיקה מתקרבת אליהם", ואילו בני אהרון התקרבו ביוזמתם לנקודת ה'נשיקה'. אם הדבר בא מלמעלה, הרי זה רצון ה', אבל אם האדם מחליט להביא את עצמו למצב של פריחת הנפש מהגוף – בכך הוא פועל נגד רצון ה' והדבר נחשב חטא.

אצל אותם צדיקים שמתו 'מיתת נשיקין', הדבר בא מלמעלה, כמו שאמר משה רבנו: "היום מלאו ימיי ושנותיי". הוא כבר סיים את תפקידו בעולם, ולכן מיתת הנשיקה הייתה לו בבחינת זכות. גם שלושת הזקנים שהזוהר מספר עליהם, העובדה שרבי שמעון בר-יוחאי שיבחם מעידה שלא היה במיתתם דבר שהוא נגד רצון ה', ולכן זו זכות.

לא זכה

דבר דומה מצאנו אצל רבי יוסף קארו, ה'בית יוסף', מחבר השולחן-ערוך. בתחילה הובטח לו שיזכה לעלות על המוקד על קידוש השם, ולבסוף נענש ולא זכה לכך. משמע מזה, שאילו לא היה נענש והיה עולה השמימה על קידוש השם, היה הדבר נעלה מכל מה שעשה אחר-כך בחייו, ובכלל זה חיבור השולחן-ערוך.

נמצא אפוא שלפעמים רצון הבורא מתמלא דווקא בעלייה השמימה, ובכך דווקא האדם ממלא את תפקידו בעולם. אלא שכל זה מותנה בכך שאכן זה רצון ה', ולא שהאדם עצמו מחליט להסתלק מן העולם. לכן ה'בית יוסף' לא ניסה להביא את עצמו לידי מצב של מסירות-נפש, על-ידי הליכה למקומות שעל-פי טבע היה מגיע לכך. כי העניין הנעלה שבכך הוא רק כשהדבר בא מלמעלה.

מתי יבוא לידי

אנו מוצאים זאת גם אצל רבי עקיבא, שכאשר נהרג על קידוש השם אמר: "כל ימיי הייתי מצטער... מתי יבוא לידי ואקיימנו". ולכאורה, לשם מה הוסיף 'יבוא לידי', והלוא היה יכול לומר בקיצור 'מתי אקיימנו'? אלא שכל עניין מסירות-הנפש הוא רק כאשר 'יבוא לידי' מלמעלה, אבל האדם עצמו אינו צריך לקרב את עצמו לכך.

מכאן עלינו ללמוד הוראה, שהאדם מצד עצמו אינו צריך לחפש עניינים של התבודדות מן העולם, אלא מחובתו לפעול בתוך העולם ולהחדיר את אור הקדושה לתוכו. גם אם מזדמן לו עניין שנראה כמשהו שזומן לו מלמעלה, עליו לעשות חשבון צדק בנפשו ולברר אם אמנם דבר זה 'בא לידו' או הוא עצמו גרם לכך. כי העיקר הוא למלא את רצון ה', ורק כך האדם מגיע לשלמותו האמיתית.

(תורת מנחם כרך לג, עמ' 382)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)