מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1160 - כל המדורים ברצף
	לא רק השקטת המצפון
	יש חדש
	פעולתו של המזבח
	צניעות וענווה
	איך מתרוממים
	השכן ברכבת
	קרבנות לעתיד
	אדם צריך להתבונן
	מי מטפל בגניזה שלכם?
	מצות בעבודת-יד

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1160, ערב שבת-קודש פרשת ויקרא, ב' בניסן תשס"ט (27.03.2009)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

לא רק השקטת המצפון

לפעמים אנו תורמים תרומה צנועה לאחד מארגוני הסיוע ומשקיטים את מצפוננו. השנה עלינו לשאול את עצמנו אם אמנם עשינו כל אשר בידנו

מספרים על הצדיק רבי חיים מצאנז, שכאשר גברה המצוקה הכלכלית והחריף העוני, עלה בשבת הגדול לשאת את דרשתו ואמר: "דרכם של הרבנים לפתוח את הדרשה בקושיה על הרמב"ם, ולאחר מכן לתרצה בפלפול חריף. השנה יש לי קושיה חזקה מאוד שבינתיים לא מצאתי לה תירוץ: הרמב"ם פוסק שבליל הסדר מצווה לאכול מצות ולשתות ארבע כוסות, ושאפילו עני שבישראל המחזר על הפתחים חייב לקיים מצוות אלה. על כך יש לי קושיה גדולה – איך יוכלו העניים, שאין בידם פרוטה, לקיים זאת? קושיה חזקה היא, ולא אזוז מכאן עד שתתרצוה אתם". הבינו הנוכחים את הרמז ובו-במקום התחייבו לתרום ביד נדיבה ל'מעות-חיטים' בעבור העניים.

השנה הקושיה הזאת טורדת את מנוחתן של משפחות רבות מאוד. העמותות וארגוני הסיוע למשפחות הנזקקות מדווחים על  גידול חד במספר המבקשים עזרה, ובה-בשעה על ירידה ניכרת בתרומות, בשל המצב הכלכלי. גם מי שלא נפגעו קשה מהמשבר העולמי מצמצמים את ההוצאות, וכך נפגעות גם התרומות. שיהיה ברור – משפחות רבות לא יוכלו השנה לחגוג את הפסח אם לא יקבלו תמיכה.

המציאות השתנתה

ראוי לשים לב להיבט שאין הציבור מודע לו די-הצורך. בעבר התחבר המושג עוני לבעיה אובייקטיבית – נכות, חולי, אלמנות, יתמות, אבטלה וכדומה. משפחה רגילה, שבה בני-הזוג בריאים ויכולים להתפרנס, לא הייתה מתקרבת לקו העוני, ויכלה לקיים את עצמה בכבוד. אפילו מפרנס אחד היה יכול להבטיח אמצעי-קיום בסיסיים למשפחתו, קל-וחומר אם שני בני-הזוג משתכרים ומביאים פרנסה לביתם.

המציאות השתנתה. אם תשוחחו עם פעילי העמותות שמסייעות למשפחות הנזקקות תשמעו על הגידול העצום במספר המשפחות ה'רגילות', שמוצאות את עצמן נזקקות לחסדי הציבור. יש כיום משפחות לא-מעטות, שבהן שני בני-הזוג משכימים בבוקר לעבודת יומם, ואף-על-פי-כן המשפחה חיה בעוני ובמחסור. גרוע מזה הוא שההורים עצמם מסרבים לקלוט שלמעשה אין בידם לספק את צורכי המשפחה, והם נוטלים הלוואות ושוקעים בחובות, בתחושה שעוד מעט הכול ייפתר, עד שהקריסה מגיעה.

יש אומרים שהפתרון טמון בשינויים במבנה תקציב המדינה, במדיניות המיסים ובתכניות כלכליות גדולות. זה עניין לכלכלנים ולמומחים, ולאזרח מן השורה אין הרבה לעשות בעניין זה. אבל יש דבר שכולנו יכולים לעשות – להושיט יד עוזרת למשפחות שנקלעו למצוקה, ולסייע להן לחגוג את הפסח כראוי.

לעשות צדק

הציבור נדרש להבין את משמעות המציאות החדשה והקשה. היא מחייבת גם אותנו לחשבון-נפש. לפעמים אנו תורמים תרומה צנועה לאחד מארגוני הסיוע ומשקיטים את מצפוננו. נדמה לנו שבכך אנו יכולים לסמן וִי ליד המטלה ששמה 'קמחא דפסחא' ולהמשיך בהכנות הרגילות לקראת החג. השנה עלינו לשאול את עצמנו אם אמנם עשינו את כל אשר בידינו לעשות.

התורה מצווה אותנו 'ואהבת לרעך כמוך'. עלינו להתייחס אל הזולת באותן אמות-מידה שאנו מתייחסים לעצמנו. האם זה נכון שאנו נעמיס במרכולים עגלות מלאות כל טוב, נקנה כלים חדשים, בגדים יקרים ומתנות, ונסתפק בתרומה זעומה למשפחה הנזקקת? האם פער כזה – צודק?

מתן סיוע לנזקק מכונה ביהדות 'צדקה' – מלשון צדק. אדם הנותן צדקה לנזקקים אינו עושה 'טובה', אלא ממלא אחר חובת הצדק. הוא יודע שאם בירך אותו הקב"ה בשפע, המשמעות האמיתית היא שהוא זכה להיות שליח כדי להעביר מהשפע הזה גם לנזקק. לכן הוא נותן לזולת ביד נדיבה, ככל שידו משגת.

זו החובה הגדולה של ימי ערב פסח תשס"ט – לדאוג באמת שכל משפחה בישראל תוכל לחגוג את החג כראוי. לפתוח את הלב ואת הכיס, כדי שבאמת 'כל דכפין – ייתי וייכול'.

  יש חדש

יום ההילולא לרש"ב

ביום שישי זה, ב' בניסן, חל יום ההילולא של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום דובער) מליובאוויטש, הנשיא החמישי של חסידות חב"ד. הוא נסתלק ונטמן בעיר רוסטוב, בשנת תר"פ, לפני שבעים ותשע שנים. בבתי-כנסת חב"ד יהיו התוועדויות מיוחדות לציון היום.

מאות סדרים

בתי-חב"ד ברחבי הארץ נערכים לארגן השנה יותר ממאתיים סדרים ציבוריים, ל'כל דכפין', בכל עיר ועיירה ברחבי הארץ. הסדרים מיועדים לכל שכבות הציבור, לכל מי שמעוניין לחגוג את הסדר כהלכתו, באווירה חסידית שמחה ומאחדת. לפרטים יש לפנות לבית-חב"ד המקומי.

עושים סדר בעולם

ברחבי העולם שליחי חב"ד עוסקים בהכנות לסדרים הציבוריים, להמוני המטיילים. סדרים כאלה יהיו בנפאל, בתאילנד, בהודו, בסין, ביוון, בקפריסין, בווייטנאם, בבוליוויה, בטורקיה, בקונגו, בניגריה, בקולומביה, בקרואטיה, ועוד ועוד. השנה מושם דגש מיוחד על אבטחת הסדרים, בסיוע כוחות הביטחון המקומיים. מאות סדרים מאורגנים ברחבי מדינות חבר-העמים, על-ידי תלמידי ישיבות חב"ד מהארץ, שיוצאים לנהל את הסדרים, ככוח-עזר לשלוחים בכל מקום ומקום.

מלכהלי חלק ג

הופיע חלק השלישי של שמות עם מלכהלי – סיפורי חומש שמות על-פי פרשיות השבוע. החלק הזה עוסק במתן-התורה על הר-סיני ובאירועים הקשורים בו. לכל פרשה סיפור, דקלום, שיר ומופע מוזיקלי. טל' 1-700-704120.

  שלחן שבת

פעולתו של המזבח

בפרשת ויקרא התורה מתחילה לפרט את דיני הקרבנות שיש להקריב על המזבח. בגמרא נאמר שהמילה מזבח מתחילה באות מ, שהיא ראשיתן של המילים – מזיח, מזין, מחבב, מכפר. כלומר, המזבח מזיח (מזיז) ומבטל גזֵרות רעות; מזין את העולם בשפע שבא על-ידי הקרבנות; מחבב את עם ישראל אצל הקב"ה; ומכפר על עוונותיהם של ישראל.

עניינו העיקרי של המזבח הוא להקריב קרבנות, כדי לכפר על עוונותיהם של ישראל. על-ידי כך נעשה "ריח ניחוח לה'", נחת-רוח לפני הקב"ה, ואז הוא מעניק את שפע ברכותיו לעם-ישראל. בתורת החסידות מוסבר שהקרבן הוא כמו דורון, שהאדם שחטא כנגד המלך משגר אליו, אחרי שביקש את סליחתו, כדי שיתרצה לו, ואז יוכל לבוא לפניו ולבקש את בקשותיו.

סדר נכון

על-פי זה היה סדר הדברים צריך להיות הפוך – תחילה 'מכפר' ורק אחר-כך 'מחבב', 'מזין' ו'מזיח'. אין זה הגיוני שתחילה המלך ממלא את בקשותיו של האדם, ורק אחר-כך יכפר על חטאיו. מדוע אפוא הגמרא נוקטת סדר שלכאורה אינו הסדר הנכון?

אלא כאן רמזו חז"ל את עניינו הפנימי המהותי של המזבח. פעולתו של המזבח היא דווקא בסדר הזה – מזיח, מזין, מחבב, מכפר. גם אם עדיין לא נעשתה הכפרה, וקל-וחומר שעדיין לא הגענו ל'מחבב' – בכל-זאת הקב"ה כבר דואג לעם-ישראל, מסלק ממנו את הגזֵרות הרעות ומזין אותו בכל השפע הגשמי והרוחני הדרוש לו.

לפנים משורת הדין

קודם כול הקב"ה 'מזיח' – מבטל את כל הגזֵרות הרעות העלולות לפגוע בעם-ישראל בעתיד. עכשיו, כשהיהודי חי וקיים, הוא זקוק לפרנסה, והוא מבקש אותה מהקב"ה, שהרי מי שנותן חיים נותן גם מזון. גם את זה הקב"ה עושה – 'מזין'.

הקב"ה נותן ליהודי כל זאת לפנים משורת הדין, אף שעדיין לא נתכפרו חטאיו. כך נאמר: "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", היינו שהקב"ה נותן לכל אחד ואחד על-פי רצונו, אף-על-פי שרצונו הוא על-פי מושגיו והבנתו, ואין הוא יודע מה באמת לבקש. בכל-זאת הקב"ה נותן לו את משאלות ליבו, מכיוון שזה רצונו.

חיבה וכפרה

לאחר מכן היהודי מתעלה לדרגה נעלית יותר, שהוא כבר מבין את המעלה של שפע רוחני והוא מבקש את האור האלוקי והקדושה. זה השלב של 'מחבב', שמגלים ליהודי את אהבתו וחיבתו של הקב"ה.

אחרי כל זה באים לידי מצב של 'מכפר', הקב"ה מכפר ליהודי על עוונותיו. כי מצד הקב"ה אפשר שאין החטא מפריע לקשר עם היהודי, בבחינת "השוכן איתם בתוך טומאתם". אלא זו דרגה עליונה עוד יותר בקשר שבין יהודי לקב"ה, שהקב"ה מכפר לו על חטאיו ומביא אותו לדרגת בעל-תשובה, שלמעלה מדרגת צדיק, כמאמר חז"ל "במקום שבעלי-תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בו".

(תורת מנחם כרך כו, עמ' 173)

  מן המעיין

צניעות וענווה

לא להתרגל

"ויקרא אל משה" (ויקרא א,א). האות א היא 'זעירא' – קטנה. ללמדנו שעל האדם ללמוד להקטין את עצמו, שלא להתרגל למידה הרעה של גאווה והתנשאות.

 (רבי פינחס מקוריץ) 

הגובה של ההר

אף שנתעלה משה רבנו למדרגה הגבוהה ביותר, לא התפעל מכך וקיים בעצמו את הציווי "מאוד-מאוד הווי שפל-רוח". כמו אדם העומד על פסגת ההר, שלא יעלה על דעתו להתרברב בגובהו, כי לא גובהו הוא אלא של ההר. כך ידע משה שהתעלותו היא מאיתו יתברך.

(רבי בונם מפשיסחה)

כבוד ישראל

על עצמו כתב משה רבנו באלף זעירא, אבל כשהגיע ל"אשריך ישראל מי כמוך" (דברים לג,כט), כתב אלף רבתי.

(רבי שמשון מאוסטרופולי)

מול הקב"ה

אדם יכול להגיע להרגשת שפלות אמיתית לפני חברו רק כשהוא רואה כיצד חברו קרוב אל הקב"ה ממנו.

(תורה אור)

שפל-רוח באמת

הענווה אינה מצווה הכתובה בתורה, כי אילו הייתה כתובה בתורה היה האדם אומר בליבו שבאמת הוא אדם גדול וחשוב, אלא שהוא שפל-רוח כדי לקיים את ציווי התורה. ראוי לכל אחד ואחד לדעת שהוא באמת קטן ועליו לנהוג בצניעות ובענווה.   

(רבי יחיאל-מאיר מאוסטרובצה)

מקור הרע

גס-הרוח רואה בעצמו איש-מעלה, מרגיש את עצמו חשוב, ולכן הוא יקר ותופס מקום בעיני עצמו. תחושה זו היא המקור לכל המידות הרעות.

(ספר המאמרים קונטרסים)

תלוי בשימוש

יש מי שמנצל את הגאווה לטוב, ועושה מצוות גדולות בבחינת "ויגבה ליבו בדרכי ה'" (דברי-הימים-ב,יז,ו); ויש מי שמנצל את הענווה לרעה – הוא שפל בעיני עצמו שלא לעשות מצוות.

(כתר שם טוב)

רוחניות גסה

מי שהוא גס-רוח בעצם מהותו, גם רוחניותו גסה. לכן 'גאוה' בגימטרייה חמש-עשרה, כי היא פוגמת באותיות י' וה' של שם הוי-ה, שגם הן חמש-עשרה בגימטרייה.

(ספר המאמרים קונטרסים)

  אמרת השבוע

איך מתרוממים

באחת מהתוועדויותיו אמר הרבי הרש"ב מליובאוויטש, שדברי חסידות מגביהים את האדם טפח מעל הקרקע.

באותה התוועדות נכח אחד מחסידי פולין והעיר, ששמע בשם רבי מענדל מקוצק, שזמירות מגביהות את האדם שלושה טפחים מהקרקע.

הגיב הרבי: "הרי שצריכים לדעת לזמר. יש בחינה של 'וישרנה הפרות', ושירה זו ודאי שאינה מגביהה. ואילו חסידות אכן מגביהה את האדם טפח מעל האדמה".

  מעשה שהיה

השכן ברכבת

שוק המקרקעין הרוסי סער במיוחד. הממשלה ברוסיה פרסמה מכרז לבניית עשרות בניינים, על שטח רחב-ידיים, וקבלנים רבים מיהרו להגיש את הצעותיהם. לקראת פרסום התוצאות שרר מתח רב, שכן היה ברור כי הזוכה ייהנה מנתח שמן מאוד.

אחד ממשתתפי המכרז היה יהודי, חסיד של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש. הוא היה קבלן, וקיווה להתפרנס בכבוד מהזכייה במכרז. כשפורסמו התוצאות התברר שהחסיד הוא הזוכה. הוא הודה לה' בכל ליבו, ומעמדו שגשג והלך.

מתחריו התקשו לעכל את העובדה שדווקא יהודי וחסיד הצליח כל-כך, וחרשו עליו מזימה. הם זייפו מסמכים שמהם עולה לכאורה כי הקבלן החסיד הרוויח סכומים גדולים פי כמה וכמה מכפי שהרוויח באמת. באמצעות ה'מסמכים' האלה הלשינו עליו כי אינו משלם את המיסים שהוא חייב לשלם.

העלילה השפלה הצליחה. חוקרי המשטרה קיבלו את המסמכים ופתחו בחקירה נגד היהודי. בחקירתו טען החסיד כי אלה מסמכים מזוייפים, ובידו המסמכים האמיתיים, אולם טענותיו חוקרי המשטרה דחו את גרסתו, ויום המשפט נקבע לעוד חודש.

שבור ומודאג חזר החסיד לביתו. הוא ידע היטב מה משמעות המשפט. השופט עלול להרשיעו ולשלוח אותו למאסר של שנים רבות. ימי ההמתנה למשפט היו לו ימי סבל קשים ביותר.

בית המשפט המרכזי היה בעיר פטרבורג, ולשם היה עליו לנסוע. החליט החסיד להקדים את צאתו לדרך, ובתוך כך לנסוע לליובאוויטש, להיכנס אל הרבי.

בחדר ההמתנה של הרבי המתינו אורחים רבים, איש איש וצרותיו. גם מיודענו היה ביניהם והמתין לתורו. כאשר נכנס אל הרבי, שטח את סיפור העלילה שנרקמה נגדו ואת המשפט המיועד לימים הקרובים.

הרבי נשא אליו את עיניו ובמבט משרה ביטחון שאל את החסיד: "בדרכך לפטרבורג, באיזו מחלקה ברכבת אתה מתכוון לנסוע?".

החסיד הופתע מעט מן השאלה וענה: "במחלקה השנייה או השלישית".

"אני מציע כי תיסע במחלקה הראשונה", אמר הרבי בנחת ובירך את החסיד שיצליח במשפט. ה'יחידות' נסתיימה.

יצא החסיד בלב מאושש ומעודד מברכות הרבי, והלך לקנות את הכרטיס למחלקה הראשונה. במחלקה הזאת נסעו רק אנשים אמידים, אשר היו מוכנים לשלם מחיר יקר. כל האחרים היו נוסעים בזול, במחלקה השנייה או השלישית. החסיד לא נהג בעבר לנסוע במחלקה הראשונה, אבל עכשיו הלוא קיבל הוראה מפורשת מהרבי.

במחלקה הראשונה ניתן תא נפרד לכל שני נוסעים. החסיד נכנס אל תאו ומצא שם את שותפו לתא, אדם שעשה רושם של איש נכבד.

עם בוא השחר התעטף החסיד בטליתו והתעטר בתפילין, ופתח בתפילה. שכנו הגוי שכב על המיטה ונראה ישן, אבל האמת היא שהביט ביהודי ועקב בתשומת-לב אחר תפילתו.

הפעם הייתה תפילתו של החסיד נרגשת במיוחד. הוא התרכז במילות התפילה, ושפך את ליבו לפני ריבון העולמים, שיציל אותו מהצרה הנוראה שנפל לתוכה. תפילתו ארכה זמן רב, ואחריה קרא מזמורי תהילים, ודמעות חמות זלגו על לחייו. לאחר שסיים, פתח את תרמילו והוציא פת שחרית שהכין לעצמו.

בינתיים קם הגוי ממיטתו, ואף הוא ישב לאכול את ארוחת הבוקר. בעת הארוחה פתח בשיחה עם החסיד. "שמתי לב", אמר האיש, "שבשעת תפילתך ניכר שמשהו מציק לך. במה העניין?".

החסיד לא ראה צורך להסתיר את עניינו, וסיפר לשכנו את כל הפרשה, מהמכרז, העלילה ועד המשפט הצפוי לו. אחר-כך שוחחו השניים בעניינים אחרים, ובתוך כך הגיעה הרכבת לפטרבורג. הם ירדו מהרכבת ונפרדו לשלום.

בוקר המשפט הגיע. שוב התפלל החסיד בכוונה רבה, ואחרי התפילה פנה לבית-המשפט. רגשותיו היטלטלו מקצה אל קצה. רגע אחד הרגיש פחד וחשש, וברגע הבא התעשת, נזכר בברכתו של הרבי, שם בה' את מבטחו וקיווה לטוב.

אולם המשפט המה מקהל רב שבא לצפות בדיון. סיפורו של היהודי המואשם בעבֵרות כספיות כבדות התפרסם, ועתה הקהל מצפה לראות במפלתו. החסיד פילס את דרכו אל ספסל הנאשמים וישב עליו בראש מורכן. בדקות האחרונות שלפני כניסת השופטים, הספיק להבחין במתחריו הקבלנים, היושבים בתוך הקהל ומחככים ידיהם בהנאה.

באולם הושלך הס. השופטים נכנסו זה אחר זה, והתיישבו על מקומותיהם. החסיד הרים את עיניו להביט בהם, ופתאום קפא על מקומו. מבטו ננעץ ביו"ר חבר השופטים. הלוא זה שכנו לתא הרכבת! הוא ולא אחר!

היו"ר ניהל את המשפט ביד רמה והגיע במהירות לשאלה העיקרית, בדבר אמינות המסמכים. הוא הצליב את העדויות ובמהרה התברר כי המסמכים שעליהם התבססה התביעה היו מזוייפים ולא אמינים. בתום הדיון קבע חבר השופטים כי התביעה בטלה ומבוטלת ואין לה כל יסוד.

החסיד שמע את הדברים כמתוך חלום. עתה הבין למה הורה לו הרבי לנסוע במחלקה הראשונה דווקא.

  לומדים גאולה

קרבנות לעתיד

הרמב"ם פותח  את הגדרת תפקידו של המשיח במילים האלה (בתחילת פרק יא מהלכות מלכים): "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה... ובונה המקדש... וחוזרין כל המשפטים... מקריבין קרבנות וכו'". ואכן, כשאנו מבקשים על הגאולה ועל בניין בית-המקדש, העיקר הוא – חזרת הקרבנות.

קין והבל, נוח, האבות – כולם הקריבו קרבנות. אחת העבודות העיקריות של המשכן והמקדש הייתה הקרבת קרבנות. וגם עכשיו, התפילות שאנו מתפללים אינן אלא תחליף – לא-מושלם – לקרבנות שהיו מקריבים בבית-המקדש.

בעניין הקרבנות מילה אחת חוזרת ונשנית הן אצל מפרשי התורה הן בספרי הקבלה – 'סוד'. הרמב"ן אומר (פירושו לויקרא א,ט): "יש בקרבנות סוד נעלם". בזוהר (חלק ב, רלט,א) הקרבן מכונה: "רזא דקורבנא" (=סוד הקרבן). דיי בכך להמחיש את רום-מעלתו של הקרבן.

קרבן – מלשון קירוב

בקרבן שני מרכיבים בסיסיים: א) הקרבן עצמו – בהמה מן החי או מנחה מן הצומח; ב) המעורבות של האדם המקריב. מעורבות זו של האדם אינה רק הבאת הקרבן, אלא גם התייחסות נפשית עמוקה. הרמב"ן אומר שכאשר אדם מביא קרבן, עליו לחשוב שכל מה שנעשה עכשיו בקרבן, בעצם היה צריך להיעשות בו-עצמו, אלא שבחסד הבורא ניתן לו הקרבן חילוף ותמורה. מחשבה זו צריכה להביאו לידי התעוררות נפשית עמוקה, ועליו לחוש כאילו הוא מקריב את נפשו לקב"ה.

במובן זה אפשר להקריב קרבן גם בימינו. על הפסוק "אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה וגו'", תורת החסידות שואלת (לקוטי תורה ויקרא ב,ב): למה נאמר "אדם כי יקריב מכם", ולא "אדם מכם כי יקריב"? אלא שהקרבן הוא אכן "מכם", מעצמכם ממש – עליכם להקריב את נפשכם קרבן לה'. ואיזו נפש? "מן הבהמה" – הנפש הבהמית שבכל אדם. את הנפש הזאת יש 'לשרוף' באש האהבה לה', עד שגם היא תבוא לידי אהבת ה'.

זו המשמעות הרוחנית, הנצחית, של הקרבן – קרבן מלשון 'קירוב', להתקרב אל ה'. להצית אש של אהבה לה' גם בנפש הבהמית (כדברי חז"ל על הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" – "בשני יצריך"), שגם הנפש הבהמית תאהב את ה' ותכלה אליו. דבר זה נעשה בעת התפילה, שאז האדם מעורר בליבו אש של אהבה לקב"ה, ושואף להדביק באש הזאת גם את הנפש הבהמית. לכן התפילות הן "במקום קרבנות".

החזרת הסדר ששובש

אך הקרבן איננו תהליך נפשי או סמלי בלבד. המרכיב הגשמי – של הקרבת בהמה או מנחה – חשוב עד מאוד. הזוהר אומר: "רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין-סוף" (=סוד הקרבן עולה עד סוד האין-סוף). הביטויים שנאמרים בתורה על הקרבנות מדהימים: הקרבן מכונה "לחמי" – 'לחמו', כביכול, של הקב"ה. הקרבן הוא "ריח ניחוח לה'" – "נחת-רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני".

הקרבן אף מעורר רצון חדש אצל הקב"ה – "ונרצה לו". כמו-כן אנו רואים שבקרבנות מוזכר תמיד שם הוי'ה דווקא, שהוא שם-העצם, ולא השמות האחרים. כל זה משקף את ערכו העצום של הקרבן הגשמי.

כאן אנו מגיעים אל 'סוד הקרבן'. כדי להבינו, צריך לדעת מעט על מבנה העולמות הרוחניים. הנקודה היא, שהקרבן מחזיר את העולם לסדר הנכון ששובש. בחי ובצומח יש ניצוץ רוחני ממקור נעלה ביותר. כשאדם נוטל בהמה ומביאה קרבן, הוא מעלה את נפשה לשורשה האלוקי, ועל-ידי כך שופע מהקב"ה אור אין-סופי לעולם. בזמן בית-המקדש עמד העולם בדרגה גבוהה לאין-ערוך בזכות השפע האלוקי שבא על-ידי הקרבנות, ובביאת המשיח יחזרו הדברים לקדמותם, אלא שפי כמה וכמה פעמים.

  פתגם חסידי

אדם צריך להתבונן

"מהי התבוננות? אדם צריך להתבונן מה הוא יכול להיות, מה הוא מוכרח להיות, ומה הוא בהווה. זוהי התבוננות!" (אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש)

  חיים יהודיים

מי מטפל בגניזה שלכם?

סיימתם לקרוא את העלון הזה, מה אתם עושים בו? יש השומרים את העלונים או כורכים אותם, אבל רוב הקוראים מניחים את העלונים באחד ממכלי הגניזה. ומה הלאה? האם שאלתם את עצמכם מי מטפל בהררי הגניזה ומה עושים בה?

ימי הניקיון לפסח מייצרים כמויות אדירות של גניזה. "אנשים מנקים את הבית לקראת הפסח, עושים סדר בארונות, ומעבירים הרבה חומר לגניזה", מסביר הרב אליעזר בונדהיים, יו"ר הגניזה הכללית. "אנחנו עושים מאמץ אדיר לאסוף את דברי הגניזה ולטפל בהם כהלכה".

הגבאים כעסו

לעיסוק הזה הגיע בשנת תשמ"ו (1986), כשהתגורר בשכונת בית וגן בירושלים. באותם ימים אירעו בשכונה כמה טרגדיות, ונערכו כינוסים שבהם חיפשו מה לתקן בתחום הרוחני. אחד הנוכחים העלה את עניין הגניזה, המושלכת סמוך לבתי-הכנסת ואין מי שדואג לטמון אותה באדמה, כדין ההלכה. "אנשים היו מביאים לבתי-הכנסת את דברי הגניזה שהצטברו בבתיהם", הוא אומר. "הגבאים כעסו על שהופכים את בתי-הכנסת לאתרי גניזה, והיו מוציאים את ארגזי הגניזה החוצה ומשאירים אותם שם. דברי קודש התגוללו בחוצות, בהעדר טיפול הולם".

בונדהיים החליט לנקוט יוזמה. "הקמתי בשכונה מתקן דומה למכלי האגודה למען החייל, המשמשים לאיסוף עיתונים, והציבור נקרא להכניס לשם את דברי הגניזה", הוא מספר. עד מהרה הגיעו פניות מעוד שכונות בירושלים ובעקבותיהן מהארץ כולה. בתחילה היה מפנה את הגניזה ברכבו הפרטי, ואט-אט המערכת גדלה והתרחבה.

אגרה לפי משקל

כיום מכלי הגניזה מפוזרים בכל הארץ. משאית מיוחדת פוקדת בכל יום עיר אחרת ברחבי הארץ ואוספת את הגניזה. שמונה אנשים עובדים באיסוף הגניזה, במיונה ובהטמנתה. "כבר יותר מעשרים שנה אני עוסק בתחום הזה, שאליו נשאבתי בלי שהתכוונתי לכך", הוא אומר ומוסיף אנחה: "אבל הכמויות גדלות והולכות והעומס המוטל עלינו גדל אף הוא".

את דפי הגניזה אורזים בשקים וקוברים אותם באתר קבורה מיוחד, שהקצה לגניזה המשרד לאיכות הסביבה. קלפים של ספרי-תורה, תפילין ומזוזות מוטמנים בכדי פלסטיק מיוחדים, הנאטמים בסיליקון. כל שק ומֵכל נשקלים לפני קבורתם, כדי לקבוע את שיעור האגרה שהמדינה גובה על הקבורה.

פרסומות גנוזות

העומס גדל שכן מפרסמים עסקיים החלו להשתמש בפסוקים ובתפילות, והדבר מחייב את גניזת פרסומיהם. "באחת הערים מצאנו אלפי כרוזים שפרסם שרברב, ובהם תפילה לפרנסה. עכשיו עלינו לגנוז גם פרסומות של שרברבים", אומר בונדהיים. "יש דברים חמורים יותר. נגר מפרסם את רהיטיו, ובהם עמוד לחזן, שעליו מופיע הפסוק 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד' עם השם המפורש. מי יודע כמה יהודים תמימים נכשלו והשליכו את השם המפורש לאשפה".

ומי מממן את הפעילות הענקית הזאת? שוב הוא נאנח. "יש מועצות דתיות שמקצות סכום מסויים לטיפול בגניזה", הוא אומר. "מעט כסף נאסף בקופות שבמתקני הגניזה. אבל ההוצאות רבות וההכנסות מעטות" (טל' 9740876-08).

הרב בונדהיים על רקע הטמנת הגניזה

  פינת ההלכה ומנהג

מצות בעבודת-יד

שאלה: למה מהדרים לאכול בליל-הסדר מצות-יד דווקא, והחסידים אוכלים אותן כל הפסח?

תשובה: לפני כמאת וחמישים נפתח פולמוס חריף בין גדולי ישראל בעניין מצות-מכונה, שבימים ההם הופעלו ביד. המכונות עברו במרוצת השנים גלגולים ושינויים מרובים, לטוב ולמוטב. בהמשך התפתחו מכונות הפועלות בחשמל וצצו שאלות חדשות. למעשה, הוויכוח נמשך עד ימינו.

יש שאסרו מצות-מכונה לגמרי מחשש חמץ, מכיוון שלדעתם קשה לנקות את המכונה היטב משיירי החמץ הנדבקים בחריציה, או משום שחלקי המכונה מתחממים, והדבר גורם לדעתם חימוץ מהיר מהרגיל.

המתירים סברו שאפשר לנקות היטב את כל חלקי המכונה. הם אינם חוששים לחימום, כי הבצק עצמו אינו מתחמם הרבה, ומיד בהגיעו לשולחן המתכת הוא מתקרר, ולהפך – הכול נעשה במהירות ובלא שהיות, המצות מופרדות זו מזו, וחום התנור עצמו אינו מתפשט החוצה כדי שיחמיץ את הבצק. כמובן, הם דורשים הפסקה מוחלטת של המכונה כל 18 דקות, פירוק, ניקוי וביקורת מדוקדקת לפני המשך העבודה.

היבט נוסף בדיון קשור למצות-מצווה: האוסרים טוענים שהמצה הנאכלת בליל-הסדר לשם מצווה צריכה להיעשות בכוונה לשם מצווה, ולכן אין לצאת ידי-חובה במצה הנעשית במכונה. המתירים סבורים שצריך רק 'שימור לשמה' ולא גוף העשייה, וזאת יש גם במצת-מכונה, שהרי אין למכונה רצון משלה (מה שפוסל את אפיית 'חירש, שוטה וקטן').

יש שראו הידור במצות עגולות דווקא, ככתוב "עוגות מצות".

בקהילות החסידים מקובלת ביותר הזהירות לאכול מצות-יד דווקא כל החג. בקהילות אחרות רבים מהדרים שלפחות מצת-המצווה בליל-הסדר תהיה מצת-יד.

מקורות: סקירה בספר 'החשמל בהלכה' (ירושלים תשל"ח) ח"א פ"ט. וראה: 'שערים המצויינים בהלכה' לקיצור שו"ע קי,כב. 'מצות מצווה' פ"ז. 'אוצר מנהגי חב"ד' ניסן-סיוון, עמ' כט. וע"ע שו"ת יחוה דעת ח"א סו"ס יד.