עד שנת תשל"ג נשאו אירועי חנוכה אופי פנימי כשבמרכזם - במיוחד בשנים הראשונות - חלוקת "דמי חנוכה" * הרבי שולח דמי-חנוכה לתלמיד בישיבה, מעניק דמי-חנוכה לילדים ומשלים דמי-חנוכה בחודש שבט * על מבצע "פרסומי ניסא" מיוחד במינו במיורקה, על הניצוצות שהתעוררו בעקבותיו ועל מכתבו המיוחד של הרבי לשליח ולכל הנוגעים בדבר

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

נפתח בסיפור מעניין שסופר על-ידי הרה"ח ר' לימא שיחי' מינקוביץ' ('כפר חב"ד' גליון 731 עמ' 52):

בשנת תשט"ז, כשהרבי חילק "דמי חנוכה" לתלמידי הישיבה ששמרו על סדרי לימוד החסידות - לא נכחתי, משום שעברתי תאונת-דרכים ומצב בריאותי לא היה כשורה. הרבי שאל את מנהל הישיבה הרה"ח ר' דוד שיחי' רסקין "היכן לימא מינקאוויטש?". הוא ענה שאני נמצא בביתי שבברונזוויל. הרבי מסר לו מטבע של דולר בעבורי. ייאמר לשבחו של ר' דוד שלא התמהמה אלא נסע מיד באותו לילה באוטובוס המגיע לברונזוויל ומסר לי את המטבע מהרבי. בסך הכול יש בידי חמש מטבעות כאלה שקיבלתי מהרבי בהזדמנויות שונות.

"עבור הילדים הנוספים"

לילה ראשון של חנוכה תשכ"ח. לילה קר ומושלג. הרבי נכנס לתפילת ערבית. כאשר הגיעו לשירת "הנרות הללו", פתח הרבי את הדלת כדי שגם הרבנית גרליק ממילאנו ובתה (שעמדו בלובי) יוכלו לשמוע. כשיצא הרבי, נתן לילדה שטר של דולר ואמר ביידיש, "זה דמי חנוכה עבורך". כאשר הת' לוי-יצחק יצא מה'זאל' העניק הרבי גם לו דמי חנוכה ולאחר מכן הכניס ידו לכיס, הוציא עוד ארבעה מטבעות ואמר, "אלו דמי-חנוכה עבור הילדים [הנוספים של משפחת גורליק] השוהים [=בבית הסבא השליח ר' שלום פוזנר] בפיטסבורג" ('כפר חב"ד' גיליון 1018 עמ' 78).

דמי-חנוכה מהחדר

ביום שני בבוקר, נר חמישי של חנוכה, לאחר קריאת התורה, כשחזר הרבי מבית הכנסת לחדרו הק' עמדו שם ילדיו של הרב עזרא שוחט. הרבי שאל אותם אם כבר קיבלו דמי-חנוכה ומיד אמר שיתן להם. נכנס לחדרו הקדוש וכעבור רגע יצא ונתן לכל אחד מהם דולר אחד ('כפר חב"ד' גיליון 882 עמ' 34).

"יקבל אחרי זה"

בערב חנוכה תשט"ו כתב לרבי הרה"ח ר' דובער בוימגרטן ז"ל - אז מהאברכים בברוקלין ולימים שליח כ"ק אדמו"ר לארגנטינה (נדפס ב'כפר חב"ד' גיליון 1025 עמ' 42):

"שמעתי שבליל אור ליום וערב שבת-קודש יחלק כ"ק אדמו"ר שליט"א דמי חנוכה מידו הקדושה. להיות שבשנה העברה זכיתי אשר כ"ק אד"ש נתן לי אף מבלי התעוררות שלי, מסתמא גם השתא כדאשתקד. ולהיות שבאותו הלילה [יש לי] הקביעות [בלימוד חסידות] עם האברכים, לפי-דעתי אין נכון לי להעדר ועל-ידי זה שלא אקבל מידו הק' (ואף שעל-ידי אחר יוכל כ"ק למסור לי), כי הרי זה חלקי מכל עמלי. ומכל-מקום להיות שהנני יודע נחיצות העניין של הלימוד הנ"ל, הריני שואל עבור הוראת כ"ק אד"ש בזה".

הרבי מתח קו תחת המילים "נחיצות העניין של הלימוד הנ"ל", והוסיף כאן: "ויקבל אח"ז" [אחרי-זה].

דמי-חנוכה בהתוועדות

ביום ד, כ' בכסלו תשל"ט (שיחות-קודש תשל"ט כרך ב עמ' 751)  קיבל הרבי ל'יחידות'. בין הנכנסים היו שנשאלו על-ידי הרבי מתי הם נוסעים חזרה לביתם וכשענו "אחרי חנוכה", רשם זאת הרבי בפתק ולא נתן להם דולר. לגבי ילד שאמר לרבי כי הוא ישוב לארץ-הקודש אחר כ"ד בטבת הגיב הרבי: שיהיה נוכח בהתוועדות של חנוכה ואז כבר יקבל דמי חנוכה.

עדיין לא מאוחר...

בילדותי - סיפר הרה"ח ר' יוסף-יצחק גולדמן (כיום שליח כ"ק בדרום אפריקה) - נכנסתי אל הרבי כמה פעמים ל'יחידויות' עם כל בני משפחתי. באחת מהן, שנערכה לקראת יום הולדתי החל בחודש שבט, הרבי נתן לי פתאום דמי-חנוכה (דולר נוסף מכסף טהור) ואמר שעדיין לא מאוחר לתת דמי-חנוכה... ('כפר חב"ד' גליון 881 עמ' 51).

משחק בסביבון בנוכחות הרבי

בשנת תשט"ז בערך שיחקו כמה ילדים בסביבון ליד חדרו הק' של הרבי, ביניהם שלום-ישראל חודוקוב ואבא פיקרסקי. לפתע הגיע הרבי מביתו וכשראה את הילדים משחקים, הוציא מכיסו מטבע של "דיים" [עשרה סנט], השליכו על הרצפה והורה לאחד הילדים לסובב את הסביבון. הסביבון נפל באות ה' והרבי שאל את הילדים מה עושים במקרה זה? הילדים ענו שצריך לחלק את הקופה לחצי. בינתיים נכנס הרבי לחדרו הק', הילדים ערכו בינם הגרלה והילד אבא פיקרסקי זכה במטבע...

חנוכיה על הגג במיורקה

בחנוכה תשל"ד שהה הרב אברהם-יצחק גליק ("השליח הנודד") בברצלונה. בשיחת טלפון שקיים עם הרב חודוקוב נתבקש לנסוע לאי מיורקה , מרחק חצי שעה מברצלונה, מקום שעד אז טרם ביקר שם.

לימים סיפר בריאיון להרה"ח ר' אהרון-דוב שיחי' הלפרין, עורך 'כפר חב"ד' (שם גיליון 882 עמ' 17):

המלון במיורקה שאליו הגענו היה אותו שבוע מלא ביהודים... בטרם הספקנו להתארגן בחדרנו, קבלתי שיחת טלפון מניו-יורק. על הקו היה הרב גרונר, מזכירו של הרבי. הוא הודיע לי שהרבי הוציא שני מכתבים כלליים בחנוכה - מכתב אחד לכל בני ובנות ישראל, ומכתב שני לכל הילדים והילדות שמתחת לגיל מצוות, והרבי הורה לו להתקשר אלי בדחיפות למיורקה ולהקריא לי מילה במילה את שני המכתבים (אז עוד לא הומצאה מכונת הפקס...),  ושעלי לדאוג לתרגם את שני המכתבים לספרדית, ולמסור זאת לכל היהודים הנמצאים במיורקה. שעה ארוכה או שעתיים ארוכות הקריא לי הרב גרונר את המכתבים, מילה במילה. אחר-כך השגתי מתורגמן, ישבנו כל הלילה, אני הקראתי לו את המכתבים והוא תירגם לספרדית.

בבוקר כבר הספקתי לשכפל  מאות עותקים מהמכתבים המתורגמים לספרדית, ובשבת חנוכה קראו את המכתבים ולמדו בהם מאות יהודים. היתה ממש התעוררות שמימית עצומה שקשה לתאר. במהלך הימים שהיינו במיורקה התקשרנו ליהודים שאת שמותיהם השגנו על-פי רשימה שקיבלנו. באותו ביקור הצלחנו ליצור הרבה קשרים שהניבו פירות לטווח רחוק.

קשה לתאר את ההצלחה השמימית המופלאה שהיתה לנו באותו חנוכה במיורקה ואת ההתעוררות והפירות לעתיד מאותו ביקור. אני יכול רק לומר שבאותו ביקור חשתי והבנתי יותר מתמיד את מה שהרבי אמר לי באחת ה'יחידויות' הראשונות שלי: "הרי אתה מייצר מנורות. המנורות דולקות רק כאשר מדליקים אותן בדרך זו, בכל מקום שאתה מגיע אליו, תדליק גם נשמות יהודיות".

אחת הנשמות היהודיות שהדלקנו באותו ביקור במיורקה היה צעיר יהודי ושמו ביני, עשיר גדול שגר בפנטהאוז מפואר. מישהו נתן לי את השם שלו, התקשרנו אליו והוא הודיע שאינו יכול לארח אותנו בביתו, אך הוא מוכן לבוא אלינו למלון. כשהגיע למלון, התחלתי לדבר עמו ולאחר מכן השמעתי לו את הקלטת שבה הרבי נשמע כשהוא שר את הניגון, "צמאה לך נפשי". כשהאיש שמע את הניגון, התחיל לבכות כמו תינוק. כשנרגע אמר לי שהוא נזכר בשנות הילדות שלו. הוא התעורר מאוד, ואמר לי שהוא מרגיש חובה לעשות מיד משהו למען היהדות. לאחר כמה דקות של מחשבה, אמר שביתו הגבוה משקיף על פני כל העיר ומכיוון שהיום חנוכה, הוא ידליק על הגג חנוכייה גדולה, כדי שכל יהודי העיר יראו זאת (זה היה הרבה זמן לפני מבצע החנוכיות הציבוריות ברחוב...). הוא עשה כך, והייתה מזה התעוררות גדולה שקשה לתאר, כשעזבנו את העיר הוא כבר התחיל להתקרב ליהדות בצעדים רציניים.

אבל הדרמה העיקרית התרחשה בחצר הרבי. בסיום ההתוועדות בשבת שלפני חנוכה שאל פתאום הרבי בקול: "וואו איז גליק פון לונדון?" [=היכן הוא גליק מלונדון]. וחזר בשנית על שאלתו זו, ובשלישית: "וואו איז [=היכן הוא] הרב אברהם-יצחק גליק?". החלו לחפשו ולא נמצא, לאחר-מכן נודע שכלל לא היה אמור לשהות בחצר הרבי באותה שבת וכל העניין היה לפלא. לאחר שבת התקשר הרב חודוקוב להרב גליק וביקש למסור לו את דברי הרבי: "ידעתי שהוא לא נמצא כאן, אלא שרציתי לתת לו כוחות לבצע את מבצע חנוכה באירופה" ("איך האב געוואוסט אז ער איז ניט דא, נאר איך האב עם געוואלט געבן כוחות אנצופירן מיט 'מבצע חנוכה' אין יוראפ").

הרבי מודה לשליח

אחרי חנוכה קיבל הרב גליק מכתב מיוחד מהרבי על הפעילות במיורקה (היה זה המכתב הראשון שקיבל בשפה האנגלית. המכתב פורסם לראשונה בתרגום מאנגלית ב'כפר חב"ד' (שם עמ' 19):

ב"ה, כ"ט בטבת ערב ראש-חודש שבט תשל"ד

ברוקלין נ.י.

מר אברהם יצחק ומרת נחה גליק

דרך פאונטיין 20, לונדון אנגליה

שלום וברכה.

אני כותב לכם הפעם באנגלית, כדי לתת לכם את ההזדמנות להעביר את תוכנו של מכתב זה למעגל רחב יותר של ידידים, ללא הצורך לשפוך זאת מכלי אחד למשנהו. יתרה מזו, זה מקרה שבו הדבר החשוב הוא התוכן, ומוכרחת להינתן התחשבות בהימנעות ממגבלות השפה, כדי שהדבר יהיה נגיש לכול.

אנו עומדים כעת לעבור מחודש טבת, המתחיל בימים האחרונים של חנוכה, ולהיכנס לתוך חודש שבט, אשר בעבורנו יש בו דבר בולט במיוחד - היארצייט של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצ"ל ביום העשירי בחודש זה, וכפי שהודגש פעמים רבות, לכל עניין של זיכרון בחיי היהדות ולכל ציון שמוכתב על-ידי התורה או מנהג יהודי, יש המטרה העיקרית שלו - לתת ליהודי הזדמנות לחיות מחדש ולחוות באופן אישי את המאורעות או הנושאים שאותם זוכרים או מציינים.

לאור האמור, ראשית, אני רוצה להביע בפניך את הערכתי הכנה על פעילויותיך בקשר ל"מבצע חנוכה" שלנו, להאיר מספר רב ככל האפשר של יהודים באור התורה והמצוות, כפי שמסמלים נרות חנוכה, אשר יש להם הדרישה המיוחדת שעליהם להיות נראים גם בחוץ. יתרה מזו, כמו במקרה של האור אשר מביא תועלת מיידית לא רק למי שמדליק אותו, אלא גם לרבים אחרים באותה שעה, כך גם יהודי צריך להאיר את חייו האישיים, כמו גם את סביבתו, באור התורה והמצוות. אני מקווה ומתפלל שהתועלת שאתה הבאת לרבים, ותוצאותיה שאתה כבר ראית אותן, ימשיכו במידה גדלה, אף זאת בהתאם למסר של נרות החנוכה, אשר מדליקים אותם במספרים שגדלים מיום ליום, כפי שכבר הודגש כמה פעמים בעבר.

ומחנוכה ליו"ד שבט, שמביא אל המחשבה את מאמציו ומסירותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר במשך העשור האחרון לימי חייו במדינה זו, להפצת היסודות וההוראות של החסידות לרבים שהיו "בחוץ" כך שרבים שהיו בבחינת "חוצה" נהיו "פנימה", וחייהם הוארו באופן זוהר באורה, בחיותה ובחמימותה של החסידות, ואשר כתוצאה מכך נהיו "נרות להאיר" ומאירים אחרים.

בהתאם למאמר חז"ל "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות", יהי-רצון שההצלחה של העבר תשמש תמריץ גדול עוד יותר להישגים גדולים עוד יותר בעתיד בכל הנושאים והפעילויות האמורות למעלה.

בברכה (חי"ק)

נ"ב: מאחר שאין בידינו השמות והכתובות של כל אלה שהשתתפו אתכם ב"מבצע חנוכה" האמור, בבקשה העבירו לכל אחד ואחד מהם את התוכן של מכתב זה, ואולי אפילו העתק ממכתב זה, אם הדבר אפשרי.