חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:02 זריחה: 6:49 כ"א בתשרי התש"פ, 20/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1158 - כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת כי-תשא/ פרה, י"ז באדר ה'תשס"ט (13/03/09)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1158 - כל המדורים ברצף
להיזהר מעבודה זרה
חדש על המדף
העולם ניתן בידינו
חטא העגל
הפגת המבוכה
נשמות של חסד
כעיוור שמתחיל לראות
סיפורו של כסף
מאחורי הקלעים של רשימת התרופות
ניקיון פסח

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1158, ערב שבת-קודש פרשת כי-תשא / פרה, י"ז באדר תשס"ט (13.03.2009)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

להיזהר מעבודה זרה

עבודה זרה יכולה להתקיים גם במובנים דקים. אדם יכול להאמין בבורא-העולם, להתפלל אליו, ועם זה לחוש כי את גורלו קובעים גורמים ארציים

אחד הדברים שהתורה רואה אותם בחומרה יתרה הוא חטא עבודה זרה. בכל ספרי התנ"ך אנו מוצאים את המאבק הבלתי-מתפשר של היהדות נגד עובדי האלילים. זו אחת משלוש המצוות שעליהן נקבע 'ייהרג ואל יעבור'. כלומר, יהודי נדרש להקריב את חייו כדי שלא לעבוד עבודה זרה, ואפילו למראית-עין בלבד. פרשת השבוע מספרת על הכישלון החמור של עם-ישראל, שהמיר את אלוקיו בעגל הזהב, והעונש הקשה שהוטל עליו בעקבות זאת.

שלילת האלילות היא אחת משבע המצוות שהעם היהודי נדרש להנחיל לאנושות כולה. כידוע, תרי"ג המצוות ניתנו לעם-ישראל בלבד, ואין לנו שום שאיפה שאומות-העולם יקיימו אותן. להפך, גם אם לא-יהודי בא ביוזמתו ומביע את רצונו להתגייר, עלינו לנסות לדחותו ולהסביר לו שאין לו שום צורך להיות יהודי (רק אם הוא מתעקש להתגייר יש לקבלו). אבל מוטלת עלינו חובה לגרום לאנושות כולה לקיים את 'שבע מצוות בני נוח', שאחת מהן היא האיסור לעבוד עבודה זרה.

לא עניין פרטי

העולם של ימינו מגדיר שחיתות רק דברים הפוגעים בזולת, ואילו ענייני אמונות ודעות נתפסים כעניין אישי של כל אדם ואדם. אבל בראייתה של התורה, עבודה זרה היא השחתה חמורה ביותר של העולם. בן המתכחש להוריו ואינו מכיר טובה להם על כל מה שהעניקו לו, נוהג בחוסר מוסריות. בדיוק כך האלילות היא התנהגות בלתי-מוסרית, כי יש כאן התכחשות למקור האמיתי של כל השפע שניתן לנו – הלוא הוא הקב"ה.

האדם נדרש להכיר באמת הבסיסית של הקיום – העולם נברא בידי הקב"ה והוא המנהיגו. הוא לבדו מקור הכוח והשפע, ואין עוד מקורות כוח שיכולים להעניק לנו דבר-מה או להנחית עלינו דברים רעים. הכול בא מאת הקב"ה ואין עוד מלבדו. לכן עלינו להודות אך ורק לקב"ה על כל הטוב שבחיינו, והוא הכתובת האחת והיחידה שאליה עלינו להפנות את בקשותינו ותפילותינו.

למעשה, עבודה זרה יכולה להתקיים גם במובנים עדינים ודקים יותר. אדם יכול להאמין בבורא-העולם, להתפלל אליו, ועם זה לחוש כי את גורלו קובעים גורמים ארציים. הוא עלול לחשוב כי אדם כלשהו הוא שיקבע אם יתקבל לעבודה או יקבל את פרנסתו. הוא יכול לדמות בנפשו כי עסקיו הם מקור כוחו ועוצמתו.

גישה זו בטעות יסודה. אכן, הקב"ה מנהיג את העולם בדרך הטבע ומעביר את השפע על-ידי כלים ארציים. הוא גם מצווה על האדם לעשות השתדלות טבעית וליצור כלי שבו יוכל השפע להתקבל. אדם שיושב בביתו בחיבוק ידיים ומצפה כי הקב"ה ישלח לו את פרנסתו מן השמים – נוהג שלא כראוי. ועם זה עליו לזכור כי אין אלה אלא כלים לקבלת הברכה האלוקית, אבל מי שקובע אם הברכה תינתן הוא הקב"ה בלבד.

אדם נדרש ליצור מקור טבעי לפרנסה, אבל הפרנסה עצמה מגיעה מהקב"ה. הוא הקובע אם העסק יצליח, אם המעסיק ירצה בהעסקתך, אם הזרעים שזרעת יצמיחו יבול. אם הקב"ה אינו נותן חלילה את הברכה, יכול האדם להתרוצץ יומם ולילה, להשקיע בכל המקומות הנכונים, ושום דבר אינו מצליח בידו. כי יש אדון אחד ויחיד לעולם, והכול בידו.

תודה על הכול

לכן יהודי מודה לקב"ה גם על הדברים הפשוטים ביותר. כשהוא קם בבוקר הוא מברך את ה' על שנפקחו עיניו, על שיש לו בגד ללבוש ונעליים לנעול. כשהוא אוכל, הוא זוכר לברך את ה' לפני הארוחה ואחריה, כי "הוא נותן לחם לכל בשר". ואילו אם הזולת פגע בו, הוא יודע שבעומק הדברים, הפגיעה באה מאת הקב"ה, אלא שאותו אדם בחר להיות השליח לכך. לכן אין הוא כועס עליו, אלא משתדל לתקן את מעשיו. ואכן, אמרו חז"ל: "כל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה".

זו האמונה האמיתית בקב"ה ש'הוא לבדו ואין זולתו'.

  ספרים

תורת מנחם לה-לו
שיחות הרבי מליובאוויטש
בהוצאת קה"ת

מהדורה חדשה של התוועדויות הרבי, בעברית. שני כרכים ראשונים שבהם מרוכזים השיחות ומאמרי החסידות שנאמרו בשנת תשכ"ג. שיחות רבות מתפרסמות כאן בפעם הראשונה. טל' 03-9606018.

זהירות כאן בונים
מאת יצחק א' רוט
בהוצאת 'ספרייתי' אחים גיטלר

כרך שני של הספר הרואה בחיי האדם בניין שצריך לבנות. אדם שבונה את חייו נכון, יוכל לגדל ב'בניין' הזה דור בריא בנפשו ונאמן למסורת אבותיו. 388 עמ'. טל' 03-5792612.

מקום שבעלי-תשובה עומדים
מאת דן טיומקין
בהוצאת פלדהיים

הספר עוסק בשאלות ובלבטים המעסיקים בעלי-תשובה בשלב מתקדם יותר בתהליך התקרבותם לחיי התורה והמצוות. יש כאן התייחסות לבעיות אישיות וחברתיות שעלולות לצוץ. 170 עמ'. טל' 02-6513947.

מלכי יהודה וישראל
מאת הרב אליהו שלומי
בהוצאת המחבר

שלושה כרכים: שניים על מלכי יהודה וישראל ואחד על דוד המלך. הספרים מוגשים בניקוד מלא ומתמצתים את תולדותיהם של המלכים, על-פי מדרשי חז"ל. טל' 02-5837783.

  שלחן שבת

העולם ניתן בידינו

בפרשתנו מופיע הציווי על איסור מלאכה בשבת. אחת ממטרות השבת היא לקבוע בנפשנו את האמונה שהקב"ה ברא את העולם ואף עכשיו הוא בורא אותו תמיד מאַיִן ליש ומנהיג כל פרט בבריאה. על-ידי שמירת השבת היהודי מביא לידי ביטוי את שליטתו של הקב"ה על העולם, וכשם שהקב"ה שבת ממלאכת הבריאה ביום השביעי, כן היהודי שובת ביום השבת מכל מלאכות החולין שהוא עושה בימי החול.

העיקרון הזה בא לידי ביטוי בעיקר באיסור ההוצאה של חפצים מרשות לרשות בשבת. האיסור הזה מדגיש את הצורך לשמור את הגדרים המיוחדים של כל אחת ואחת מהרשויות ולא לבלבל ביניהן. לכן מסכת שבת נפתחת בעניין הזה.

רשות היחיד

באופן כללי המציאות מתחלקת לשתי רשויות: 'רשות היחיד' ו'רשות הרבים'. 'רשות היחיד' מייצגת את הדברים שבהם ניכרת שליטתו המלאה של הקב"ה והיותם שייכים לתחום הקדושה. אלה כל ענייני התורה והמצוות, שבהם היהודי עובד את הקב"ה. הדברים האלה מבטאים את 'רשות היחיד' – יחידו של עולם.

לעומת זה, 'רשות הרבים' מייצגת את הדברים הסותרים את הקדושה. אלה כל הדברים שהתורה אסרה, משום שהם מנוגדים לרצונו של הקב"ה. הדברים האלה מבטאים אשליה שהעולם הוא 'רשות הרבים', שבה שליטים רבים ומקורות רבים של כוח ועוצמה. ההתייחסות לדברים האלה צריכה להיות בדרך דחייה – לדחות אותם מלפנינו ולא לעשותם.

משמעות ה'עירוב'

השבת מדגישה עניין זה. בשבת יהודי נדרש לרכז את פעולתו ב'רשות היחיד' ואסור לו להוציא דברים מ'רשות היחיד' ל'רשות הרבים'. עליו להימצא בתחום הקדושה בלבד ולהימנע מכל מגע עם הדברים המבטאים חלילה פירוד מהקב"ה.

אולם יש עוד סוג של 'רשות' – זה תחום שמן התורה מותר לטלטל בו בשבת, אבל רבנן אסרו זאת. אך מכיוון שהאיסור הוא איסור מדרבנן, נתנו חכמים עצה איך יהיה מותר לטלטל ברשות זו – על-ידי עשיית 'עירוב'.

בשבילנו נברא העולם

ה'רשות' הזאת מייצגת דברים שלכאורה נמצאים מחוץ לתחום הקדושה, אבל האדם, על-ידי עבודתו, יכול להכניסם אל הקדושה. אלה כל הדברים המותרים, שאינם מצווה או עבודת ה' ישירה, אבל גם הם יכולים להיכלל בעולם הקדושה, אם על-ידי 'קדש עצמך במותר לך' אם על-ידי שהאדם עושה אותם 'לשם שמים' או בבחינת 'בכל דרכיך דעהו'.

כוח זה ניתן ליהודי משום שבריאת העולם כולה היא 'בשביל ישראל'. הקב"ה מסר את העולם ביד היהודי, שיוכל לשנותו ולהפוך לקדושה גם דברים שמצד עצמם אינם שייכים לתחום הקדושה. על-ידי העבודה הזאת פועלים שהעולם כולו יהיה 'רשות היחיד' ליחידו של עולם, בגלוי לעין כול, בביאת משיח-צדקנו בקרוב ממש.

(תורת מנחם כרך לד, עמ' 216)

  מן המעיין

חטא העגל

ירידת ישראל וירידת משה

"וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך" (שמות לב,ז). אמר רבי אליעזר: אמר הקב"ה אל משה: לך רד מגדולתך. כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. עכשיו שישראל חטאו, אתה למה לי!

(ברכות לב,א)

זכות שאבדה

זה לא היה עונש חלילה שניתן למשה רבנו. הקב"ה אמר למשה "לך רד מגדולתך" לא כעונש, אלא כנטילת גדוּלה שקיבל בזכות ישראל. עתה, לאחר שחטאו, לא קיימת להם עוד זכות זו.

(ספר המאמרים קונטרסים)

כסף או אלוקים

בני-ישראל חטאו במעשה העגל חטא כבד, ואף-על-פי-כן הם עמדו בדרגה גבוהה יותר מהיהודים שבימינו. בחטא העגל הם היו מוכנים להשליך את כספם וזהבם ובלבד שיהיה להם אלוקים, ואילו בימינו, בעוונותינו הרבים, יהודים מוכנים לעזוב חלילה את האלוקים ובלבד שיהיה להם כסף וזהב.    

(רבי אייזל מסלונים)

קרוב מדי

מדוע לא מינה העם את אהרון הכהן במקום משה? לפי שאהרן, רודף השלום, היה קרוב מדיי אליהם, ואין לבריות דרך-ארץ למי שמרגישים כלפיו קרבה יתרה. 

(רבי יצחק מוורקה)

נשאר לבדו

"וישלך מידיו את הלוחות" (שמות לב,יט). בא משה רבנו, יהודי אחד ויחיד ותורה בידיו, והוא מביט סביבו ורואה שנשאר מנהיג ללא עם, רבי ללא תלמידים, בני-ישראל עובדים עבודה זרה, ורק הוא מתהלך לבדו עם התורה. דבר זה גרם ל"וישלך מידיו את הלוחות".

(רבי יחזקאל מקוזמיר)

כוחה של ראייה

"וירא את העגל ומחולות וייחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות" (שמות לב,יט). אף-על-פי שכבר שמע משה מפי הגבורה על עשיית העגל, בכל-זאת לא התפעל מן המעשה כל-כך כמו כשראה זאת בעיניו. כי אינה דומה שמיעה לראייה, ולכן רק כאשר ראה זאת משה בעיניו, שבר את הלוחות.

(ביאורי הרנ"ג על התניא)

ירידה בדרגה

על-ידי מתן תורה היה משה רבנו במדרגת אדם הראשון, כפי שהיה לפני חטא עץ הדעת. לאחר שחטאו ישראל בעגל וירדו מדרגתם, ירד גם משה מדרגתו זו.

(ספר המאמרים תש"ה)

מופשט מהעולם

כל זמן ששהה משה בהר, היה מובדל ומופשט מכל ענייני העולם, ולכן עשיית העגל לא פגעה בו. רק לאחר שירד מן ההר וראה את העגל, נגע בו הדבר והשליך מידיו את הלוחות.

(לקוטי שיחות)

  אמרת השבוע

הפגת המבוכה

לאחר שהאדמו"ר בעל 'אמרי חיים' מוויז'ניץ הגיע לארץ-ישראל, הלך פעם אחת עם בנו, האדמו"ר הנוכחי, ברחובות תל-אביב. בדרכם פגשו שני יהודים שהאדמו"ר הכיר, אחד חבש כיפה לראשו והשני היה גלוי-ראש. חובש הכיפה ניגש מיד אל הרבי והושיט לו את ידו לשלום. היהודי גלוי-הראש נראה נבוך והעדיף לעמוד בצד.

הצדיק ניגש אליו מיד, הושיט לעברו את ידו, ולאחר מכן קירב אליו את ראשו ולחש באוזנו: "אני מקווה שאינך כועס עליי על שאני חובש כובע"...

היהודי התרגש מאוד מחביבותו של הרבי, החל לכסות את ראשו והיה נוהג לבקר אצל האדמו"ר מדי חודש בחודשו.

  מעשה שהיה

נשמות של חסד

השכם בבוקר הוא יצא לתפילת שחרית, להתפלל כמנהגו במניין הראשון. לפתע, בעברו ליד הפונדק המקומי, שמע קול בכי של אישה. הוא עצר לרגע ושמע תפילה חרישית הנקטעת בבכי כואב. הדבר היה לחידה בעיניו, מכיוון שהכיר את בעל הפונדק ואשתו, אנשים גסים ומגושמים, וידע שאין לצפות מבעלת-הבית לתפילה תמה כזאת. הוא החליט לבדוק את העניין מיד אחרי התפילה.

טעוול היה שמו. הוא היה יתום מאב ואם. אימו נפטרה בהיותו ילד רך, ומאביו התייתם כאשר היה בן שבע-עשרה. הבן נטל לידיו את ניהול מאה ועשרים הכוורות שמהן התפרנס אביו, וראה ברכה בעמלו. בתוך זמן קצר התעשר מאוד.

ידיעותיו בתורה היו דלות מאוד, אך הוא התנהג ביראת-שמים ובתמימות. בכל יום התפלל שלוש תפילות, אף שלא ידע את פירוש המילים. ליבו היה פתוח לכל דבר מצווה וחסד, והוא נהג להפריש מרווחיו סכומים מכובדים ל'מתן בסתר' בעבור עניי העיר. את הכסף היה מוסר בצנעה לרבה של פינסק, רבי משה יפה.

לאחר התפילה, בעברו שוב ליד הפונדק, שמע גערות רמות מפי בעלת-הבית: "דבר חדש! משרתת שהיא רבנית! במקום לעבוד עוסקת בתפילות ובאמירת תהילים! מי שמע על עוזרת-בית שמתפללת וקוראת תהילים?". זעמה גאה והיא הוסיפה: "אם אראה אותך עוד פעם מחזיקה סידור ביד, אשבור את מפרקתך!".

טעוול הבין מיד את פשר העניין וחיפש הזדמנות לשוחח עם המשרתת. כעבור כמה ימים הגיעה ההזדמנות. טעוול מצא מולו נערה צנועה ומיוסרת, אשר סיפורה היה כואב וקורע-לב במיוחד. שמה חווה-דבורה, והיא התייתמה בילדותה מהוריה. בתחילה אימצה אותה אחת המשפחות בפינסק, אך בהיותה בת שתים-עשרה נשלחה להיות עוזרת-בית באחד מבתי העיר.

אלה היו שש שנים קשות. בעלי-הבית העבידו אותה בפרך, עד שנדמה היה לחווה-דבורה כי גרוע יותר מזה לא יכול להיות. יום אחד הודיע לה אדונה כי מעתה תהיה משרתת בפונדק שבבעלות אחיו. הוא כמובן לא חשב שצריך לקבל את הסכמתה.

בבית הפונדקאי סבלה חווה-דבורה שבעתיים. הללו העמיסו עליה עבודות קשות, חירפו וגדפו אותה על כל צעד ושעל, והיא נאלצה לספוג הכול בשקט ובשתיקה כואבת.

על-אף הסבל והעבודה הקשה הצליחה חווה-דבורה לרכוש ידיעה בתורה, שכן ניחנה בכישרונות מבורכים. זאת עשתה ביום המנוחה היחיד שהיה לה, שבת-קודש. מפעם לפעם הייתה חומקת לפינה בחצר הפונדק, שם הייתה שופכת את ליבה בתפילה או באמירת תהילים, עד שרווח לה מעט. היא ידעה שה' שומע את תפילתה.

התעניינותו הכנה של טעוול פתחה את ליבה והיא סיפרה לו את כל צרותיה. סיפורה נגע מאוד לליבו, והוא החליט להוציאה מהפונדק שבו היא שבויה, ויהי מה.

טעוול מיהר לגשת אל רבה של פינסק וסיפר לו את דבר סבלה של הנערה היתומה. בתום-ליבו אמר לרב כי הוא נחוש בדעתו לעזור לה. אם הרב סבור שהנערה מתאימה לו ויכול הוא לשאתה לאישה, מה טוב. אם לאו, הוא מבקש מהרב למצוא בעבורה שידוך הגון והוא מתחייב לממן את כל הוצאות החתונה.

הרב ביקש כמה ימים לבחון את העניין. לאחר שבירר את העובדות שלח לזַמן אליו את הפונדקאי וציווה עליו לשחרר מיד את המשרתת. הוא העביר אותה למשפחה טובה וחמה, כדי שתוכל לנוח ולהתאושש. לאחר שבירר את מוצאה ואת תכונותיה, קרא לטעוול ואמר לו כי לדעתו חווה-דבורה אכן ראויה לו והוא מעניק את ברכתו לנישואיהם.

חווה-דבורה קיבלה את ההצעה בשמחה. השניים הקימו בית יהודי לתפארת, מיוסד על יסודות של חסד ואהבת הזולת. הם הוסיפו לתרום סכומים גדולים לצדקה בסתר, ורק הרב היה בסוד העניין.

טעוול העריך את חווה-דבורה על ידיעותיה בתורה, והיא החלה ללמדו עד שידע לקרוא בחומש ולהבין. כעבור זמן הזמינו אברך בן-תורה ומשפחתו, שיגור באחוזתם וילמד איתם ועם ילדיהם. במרוצת הזמן הגיע טעוול להישגים מרשימים, כתלמיד-חכם מן המניין.

כל אותה עת הקפידו בני-הזוג שדבר לא ייוודע על ידיעותיהם בתורה ועל כספי הצדקה שהם נותנים. כאשר בא רבי נפתלי כץ להחליף את רבי משה יפה ברבנות פינסק, מסר הרב היוצא לרב הנכנס את דבר סודם המיוחד של בני-הזוג.

בני-הזוג הגיעו לזקנה בעודם ממשיכים במעשיהם הטובים. ואז עלה רב חדש על כס רבנות העיר פינסק, רבי נפתלי הערץ. גם הוא התוודע לסודם. הוא אף חקר אחר ייחוסם וגילה כי אבותיהם היו צדיקים נסתרים. הוא הביע את דעתו כי ראוי לפרסם את מעשיהם והליכותיהם בציבור, כדי שילמדו מהם.

בני-הזוג הסכימו לכך בלב כבד, אך הִתנו שמיד עם פרסום הדברים יעקרו את דירתם למקום שבו לא יכירו אותם. העיר הייתה כמרקחה. לפתע התברר כי הישיבה המפורסמת בפינסק הוחזקה בכספם שלבני-הזוג במשך ארבעים שנה! לצד מעשה רב זה הִרבו לעשות מעשי חסד, תמכו במשפחות ועוד.

באותו יום הוחלט לשנות את שם הישיבה, ולקוראה 'הישיבה של טעוול וחווה-דבורה'. בני-הזוג קיימו מיד את התנאי שקבעו: הם מכרו את אחוזתם, ארזו את חפציהם, ועברו לקרקוב, ושם חיו בצניעות ובסתר, עד יומם האחרון.

  לומדים גאולה

כעיוור שמתחיל לראות

במדרש (תנחומא תחילת פרשת חוקת) נאמר: "דברים המכוסים מכם בעולם הזה, עתידין להיות צפויים לכם לעולם הבא, כהדין סמיא דצפי" [=כסומא זה שמתחיל לראות]. כלומר, טעמי המצוות, שמכוסים מאיתנו בזמן הזה, יתגלו לעינינו בימות המשיח.

את משמעות הדבר אפשר להבין מהעובדה ששלמה המלך, החכם מכל אדם, לא הצליח להשיג את טעמה של מצוות פרה אדומה, וכפי שאמר (במדבר-רבה פרשה יט,ו): "על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני".

למעלה מההבנה

לעומת זאת, המדרש (שם) מספר, שמשה רבנו זכה להשיג את טעמה של מצוות פרה אדומה: "אמר לו הקב"ה למשה, לך אני מגלה טעם פרה". אם-כן, למה לא השיג זאת שלמה המלך, שעליו נאמר: "ויחכם מכל האדם", ובכלל זה משה?! אפשר לשאול עוד, למה שמר משה רבנו את טעם המצווה לעצמו ולא גילהו לכל ישראל, כשם שנהג בדברים אחרים שנתנם לו הקב"ה במתנה, ואף-על-פי-כן "נהג בה טובת-עין" ונתנם לכל ישראל?!

עלינו לומר שהעובדה שמשה לא גילה לעם-ישראל את טעמה של מצוות הפרה האדומה לא באה משום שלא רצה לגלותו, אלא מפני שעניינה נעלה מיכולת הבנתו של נברא. משה לא היה יכול לגלות את הטעם, שכן עם-ישראל לא היה מסוגל להבינו, וכדברי ה' למשה: "חוקה היא וגזֵרה גזרתי, ואין כל ברייה יכולה לעמוד על גזֵרתי". אף משה רבנו לא היה יכול להגיע בכוחות עצמו להשגת המצווה, אלא שהקב"ה, בכוחו הבלתי-מוגבל, העניק זאת במתנה למשה: "לך אני מגלה טעם פרה".

בכוחו זה השתמש הקב"ה רק לגבי משה רבנו, אבל לא לגבי כל העם, כי רצון ה' שתישאר לפחות מצווה אחת בבחינת 'חוקה' – דבר על-שכלי לגמרי. התורה מדייקת לומר: "זאת חוקת התורה" (ולא "חוקת הפרה"), משום שמצווה זו מלמדת על כל התורה כולה. אל לנו לחשוב שהתורה כולה היא דבר שכלי והגיוני, ורק מצווה זו היא על-שכלית – אלא היסוד העל-שכלי הוא "חוקת התורה", הוא הבסיס לכל התורה. יהודי צריך לדעת שהתורה והמצוות, במהותן השורשית, הן למעלה מכל גדרי השכל וההשגה; הן רצונו וחכמתו של הקב"ה. וכשם שאין ביכולת שום נברא להשיג את הבורא, כך אין שום אפשרות להשיג את חכמתו ורצונו.

אמנם הקב"ה הלביש את חכמתו בלבושים הקרובים להשגתנו, כדי שנוכל ללמדה ולקיים את מצוותיה מתוך תענוג ושמחה, אבל במקורן, התורה והמצוות הן למעלה מכל גדרי השכל וההבנה. יהודי צריך לזכור שהבנתו אינה ממצה את כל מהותן ומשמעותן של התורה ומצוותיה, ושיש בהן רובד עליון שלמעלה מכל תפיסה אנושית.

הבסיס למסירות-נפש

לכן הניח הקב"ה מצווה אחת שתהיה חוקה על-שכלית לגמרי, כדי שתהיה לאדם דוגמה מוחשית איך עליו לקיים את המצוות. אילו היה מגלה את טעמיהן של כל המצוות, היה האדם מתרגל להתייחס אל התורה ומצוותיה במושגים של שכל והיגיון. הוא לא היה מסוגל להפיק מעצמו את כוח מסירות-הנפש, שכן מסירות-נפש אינה דבר הגיוני, ואילו הוא התרגל לקיים מצוות בדרך ההיגיון.

לכן לא גילה הקב"ה לעם-ישראל את טעם הפרה האדומה, כדי שהיסוד העל-שכלי שבתורה יהיה חלק מקיום המצוות, והתורה לא תיתפס בעיני היהודי במושגי שכל והיגיון בלבד. רק למשה רבנו גילה את טעם הפרה האדומה, משום שכל מהותו אינה אלא מסירות-נפש והתבטלות מוחלטת לקב"ה, ולכן הוא יכול להשיג את טעם הפרה. אך לעתיד לבוא יוכלו כל ישראל להגיע להשגת טעמי המצוות, כפי שיגלה אותם משיח-צדקנו.

  פתגם חסידי

סיפורו של כסף

"איש אינו אוהב כסף, כי הכסף אינו אוהב איש, ומתגלגל בכל פעם לפעם למקום אחר. האדם רק חומד את הכסף, ולכן לא ישבע כסף" (רבי מאיר מאפטה)

  חיים יהודיים

מאחורי הקלעים של רשימת התרופות

מדי שנה מתפרסמת לקראת חג-הפסח חוברת חשובה מאין-כמותה – רשימת התרופות הכשרות לפסח. הרב מנחם רוזנברג, הרב של שירותי בריאות כללית, הוא המוציא אותה לאור. החוברת היא נר לרגליהם של רבנים ופוסקים, וכמו-כן נעזרים בה בתי-המרקחת, המבקשים לספק ללקוחותיהם תרופות כשרות לחג.

על הכנת הרשימה עמל הרב רוזנברג כבר מחודש מרחשוון. הוא פונה אל כל מפעלי התרופות בארץ ואל יבואני התרופות ומבקש את רשימת רכיבי התרופות. "בתרופות נעשה שימוש נרחב בחמץ", הוא מסביר. "מרבית הכדורים מגובשים על-ידי עמילן. בעבר הופק העמילן מקמח, והוא היה חמץ גמור. כיום מפיקים עמילן מקמח תירס, שזה קטניות, או מקמח תפוחי-אדמה, שאין בו חשש. יש תרופות שהחומר הפעיל שבהן עשוי מחמץ, וזו בעיה לעצמה".

מידע סודי

הרב רוזנברג מוסיף כי בעיה קשה יש גם בסירופים ובתחליפי חלב, שמוסיפים להם חומרי טעם כדי שהילדים יסכימו לשתות אותם. "ברבים מהחומרים אלה יש רכיבי חמץ האסורים בפסח. הצלחנו להגיע להסדר עם כמה מפעלים שגם כל ימות השנה יהיו חומרי הטעם מסוג כשר לפסח, אך יש מוצרים שהדבר אינו אפשרי בהם, וצריך להימנע מלהשתמש בהם בפסח".

היצרנים אינם ששים למסור את רשימת רכיבי התרופות. בחלוף השנים הצליח הרב רוזנברג לבנות עמם יחסי אמון, וכיום הם מפקידים בידיו את רשימות הרכיבים ללא חשש. "כל השנים שאני בתפקידי לא דלף מאיתנו מידע על רכיבי התרופות", הוא אומר. את הרכיבים בוחנים רוקחים מומחים, שמציינים איזה חומר עלול להיות חמץ. על-פי הנתונים האלה מורכבת הרשימה, ומקבלת את אישור הרבנות הראשית לישראל.

כמו במטוסים

רוזנברג (60), תושב בני-ברק ואב לשבעה ילדים, נענה לפני שנים רבות למודעה שפרסמה 'המחלקה לדת וכשרות' בהסתדרות וזכה במשרה. מאז הוא שם, מוביל מהפך בשמירת הדת והכשרות בשבעה-עשר המרכזים הרפואיים של שירותי בריאות כללית.

הוא מספר שכל מוצרי החלב המוגשים במרכזים הרפואיים שבאחריותו כשרים בתכלית. "בכל מרכז רפואי יש רב ומפקחי כשרות", הוא אומר. "ירקות העלים נקיים מתולעים, ובכל מטבח יש מכונות מיוחדות לניפוי קמח ואורז על-פי הדעות המחמירות ביותר. מוצרי הבשר כשרים, אך לא למהדרין. עם זה, חולה שמעוניין במנה כשרה למהדרין יכול לבקש מהאחות ויקבל מנה למהדרין סגורה, בדומה לארוחות המוגשות במטוסים".

אין בישול בשבת

הוא הוביל מהפך בשמירת השבת. לדבריו, כיום אין בישול בשבת במרכזים הרפואיים שבאחריותו. כל האוכל מבושל לפני שבת, מאוחסן במקררים על מגשים ומועלה בשבת למחלקות לאחר חימום אוטומטי. הם גם השקיעו במֵחמי שבת שבפיקוח המכון המדעי-טכנולוגי להלכה, בראשות הרב לוי-יצחק הלפרין. "זו השקעה כספית גבוהה", הוא מציין, "והצטיידנו ביותר מחמש-מאות מֵחמי שבת".

כיום, לדבריו, יש אוזן קשבת לדרישות ההלכה אצל מנהלי המרכזים הרפואיים: "כמו שמשקיעים בטיפוח דשא ופרחים, כך הם מבקשים להבטיח שחולה שומר מצוות יוכל להרגיש נוח אם יזדקק לשירותי המרכז הרפואי. זה קו המחשבה המוביל כיום".

הרב רוזנברג. עובדים על הרשימה מחודש מרחשוון

  פינת ההלכה ומנהג

ניקיון פסח

שאלה: מה הניקיון הדרוש כדי להכין את הבית לפסח?

תשובה: יש לנקות כל מקום שימושי (כשיש פעוטות – גם מקומות נמוכים) שמצוי בו חמץ תדיר, ואף מקומות שיש לחשוש שהכניסו לשם חמץ באקראי. ניקוי יסודי של הארונות וכדומה פוטר אותם מבדיקה בשעת בדיקת החמץ.

תיקים, ארונות, מגירות וכדומה, בפרט אלה של הילדים, טעונים ניקיון יסודי (בעדיפות ראשונה, לפני ניקוי הרצפות, הקירות ואף הרהיטים). צעצועים שאי-אפשר לנקותם היטב, יש להניחם במקום צדדי, ואחר-כך לסגרם ולמכרם עם החמץ.

מפורים והלאה יש לתת לפעוטות רק חטיפים כשרים לפסח, או פירות וקטניות נטולי חמץ ('במבה' במקום 'ביסלי' וכיו"ב). בגדים שלא נזהרו בהם כאמור, חובה לנערם ולנקותם היטב מכל פירור חמץ.

ספרים שהיו בשימוש – דיי להם בניעור ובניקיון, ואין צורך (ותועלת) ב'אוורור'. ברכונים, 'זמירות שבת', שבועונים ועלונים (ולפעמים גם סידורים) ששימושם תדיר עם חמץ ממש – ייסגרו ויצורפו למכירת חמץ.

מקורות: ראה שו"ע אדמו"ר הזקן סי' תמב ס"ל, תסט ס"ח, תלג סי"ב ואילך. סמ"ב-מג. שערי-תשובה תלג סק"א.

 

תיקונים: א) בלוח זמני ביעור-שביעית נפלה טעות. זמני הביעור של גודגדן, דובדבן, משמש ושסק עברו מזמן – בקיץ שעבר. ב) בעניין כספי מעשר אדמו"ר הזקן מתיר לשלם מכסף מעשר, "אם אין ידו משגת", רק הוצאות מחיה בישיבה (פנימייה וכדומה) של בנים מעל גיל מצוות, ולא שכר לימוד, שהאב חייב בו מן הדין גם אחרי גיל מצוות.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)