חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:37 זריחה: 6:11 ב' באדר התש"פ, 27/2/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

חישובי קיצים
לומדים גאולה


מאת: הרב מנחם ברוד
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1149 - כל המדורים ברצף
להשלים את המלאכה
יש חדש
אותו מלאך, אותה הגנה
גילוי הקץ
למחול מיד
הצדיק והמושל
חישובי קיצים
יצר מתחפש
לוחמה פסיכולוגית כנשק מכריע
ניקוי בגד בשבת

זמן הקץ, כלומר, זמן הגאולה, הוא מן הדברים המכוסים והנסתרים. יעקב אבינו ביקש לגלות את הקץ, ונסתלקה ממנו השכינה (פסחים נו,א). הגמרא (סנהדרין צז,ב) גם אומרת: "תיפח עצמן של מחשבי קיצין", וכך פסק הרמב"ם להלכה (הלכות מלכים פי"ב ה"א): "לא יחשב הקיצין".

אחד ההסברים להעלמת הקץ הוא, שאילו היה הקץ נאמר בפירוש, לא היה אפשר לזרז את הגאולה, אלא היא הייתה חייבת לבוא במועד שנקבע ולא קודם לכן. לכן אין רשות לגלות את הקץ, ומכיוון שהוא לא נתגלה בעולם הזה, אין הוא מכריח את המציאות, וכך הדבר נתון בידנו.

לעורר תקווה

אולם בפועל אנו מוצאים שפע רב של קיצים בתורה. באותה סוגיה בגמרא שבה נאמר "תיפח עצמן של מחשבי קיצין", מובאים כמה וכמה קיצים. כמו-כן הובאו קיצים בספרי גדולי ישראל בכל הדורות. יתרה מזו, הרמב"ם עצמו, שפסק: "לא יחשב הקיצין", עורך חשבון של קץ (ב'איגרת תימן')!

את ההסבר יש למצוא בנימוק הגמרא: "שהיו אומרים, כיוון שהגיעה עת הקץ ולא בא, שוב אינו בא". מכאן נראה שסוגיית חישובי הקיצים אינה חד-משמעית, אלא תלויה בנסיבות: כשיש חשש שקץ שלא יתגשם יערער את האמונה – הדבר אסור; ואולם כשיש צורך לעורר בעם תקווה לגאולה, הדבר מותר.

קרובים לקץ

הרמב"ן (ספר הגאולה, השער הרביעי) מביא כמה טעמים לגילוי קץ לפי חישובו. תחילה הוא אומר שהאיסור הוטל רק על הדורות הראשונים, שהיו רחוקים מן הגאולה, ולוּ היו מגלים אז את הקץ, היה הדבר גורם חלישות בעם-ישראל. אולם מאחר "שאנחנו קרובים מהם לקץ... אולי בטלה הגזֵרה שנגזרה עליו להעלים אותו". עוד הוא אומר, שגילוי הקץ נאסר כאשר הדבר עלול להכשיל את הרבים, ואילו הקץ שהוא מגלה יש בו לחזק ולהביא "תוספת טובה ונחמה". לבסוף הוא מציין כי האיסור הוא רק כאשר אומרים קץ בצורה ברורה ומוחלטת, שזה דבר שרק נביאים רשאים לאומרו, אבל הקץ שהוא כותב, נאמר באופן של "דברי שמא ואפשר" ולא כדבר ודאי ומוחלט.

האברבנאל (מעייני הישועה, מעיין א, תמר ב ) סבור, שחז"ל גינו את מי שמחשב את הקץ על-פי הכוכבים והמזלות, "אבל לא גינו חכמים בדבריהם מי שיחקור ויבין את הקץ מתוך דברי הנביאים ומדברים ברוח-הקודש, כי כה היה משפטם כל הימים לתת אותות ומופתים לדור שבן-דוד בא בו". לעצם העניין הוא טוען, שהשאיפה לדעת את הקץ מבטאת תשוקה אמיתית ונכונה לביאת המשיח, ולכן מצאנו בגמרא שכאשר אליהו הנביא התגלה למי מחכמינו, היו שואלים אותו מתי יבוא המשיח. עוד הוא אומר כי הקץ נסתם מהדורות הראשונים, אבל כאשר מתקרבים לזמן הגאולה – "יפתח ה' את אוצרו הטוב, והעם ההולכים בחושך... יראו מה שלא ראו הראשונים".

רבי מאיר-ליבוש מלבי"ם (מחבר פירוש מלבי"ם על התנ"ך) הביא על כך משל מילד שאביו לקחו עמו במסעו לעיר הירידים לייפציג. כשאך יצאו מעיר מגוריהם, והילד התחיל לסבול את טלטולי העגלה, שאל את אביו מתי כבר יגיעו ללייפציג. גער בו האב: 'מה אתה שואל שאלה של שטות'. יום אחד, אחרי נסיעה ממושכת, שאל האב את העגלון אם הם כבר קרובים ללייפציג. התפלא הילד: 'הרי אמרת שזו שאלה של שטות?!'. צחק האב: 'כשאך יצאנו לדרך זו הייתה שאלה של שטות, אך עתה השאלה במקומה עומדת'. כך סיים המלבי"ם: "ודאי בתחילת הגלות אסרו חז"ל לחשב קיצים... אבל כעת, שאנו עומדים כבר תחת 'לייפציג', שפיר מותר וראוי לשאול שאלות כאלה" (הובא ב'אם הבנים שמחה', פרק ב, סימן כא).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)