חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:32 זריחה: 6:17 כ"ו בשבט התש"פ, 21/2/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הצדיק והמושל
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1149 - כל המדורים ברצף
להשלים את המלאכה
יש חדש
אותו מלאך, אותה הגנה
גילוי הקץ
למחול מיד
הצדיק והמושל
חישובי קיצים
יצר מתחפש
לוחמה פסיכולוגית כנשק מכריע
ניקוי בגד בשבת

סבל רב סבלו יהודי ירושלים מהמושל האכזר, שהציק ללא הרף לתושבים היהודים ועשק את כספם. מפעם לפעם היה מכריז על עוד גזֵרה, ואוי לו למי שלא קיים את פקודתו. פקידיו היו סובבים בין חצרות היהודים, לוודא שאכן הם ממלאים את ציוויו, ומי שנמצא מפר את הציווי, אחת דינו להיענש עונש קשה.

בימים ההם התגורר בירושלים הצדיק המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי. רבי שלום היה ידוע בצדקתו הגדולה, ופעמים רבות גונן על אחיו בעזרת כוחותיו הקדושים.

בוקר אחד נודע על גזֵרה חדשה של המושל: 'מס קבורה'. בני-משפחתו של נפטר נדרשו לשלם סכום גבוה, שהיה למעלה מיכולתם של יהודי ירושלים העניים ברובם.

למושל הייתה דרך נוחה לפקח בעצמו על קיום הגזֵרה החדשה. ביתו עמד בדיוק על אם הדרך העוברת לבית-העלמין, ולא היה אפשר לעבור שם בלי שיבחין במסע ההלוויה.

באותם ימים נפטרה אישה צדקת מנשות ירושלים, אולם היא הייתה ענייה מרודה, ובידי יורשיה לא היה מאומה לשלם את 'מס הקבורה'. קבורתה התעכבה אפוא, ובני-המשפחה לא ידעו מה לעשות.

בצר להם פנו בני המשפחה אל רבי שלום שרעבי. הצדיק ענה להם בתוקף אל להם לחשוש. עליהם לערוך את ההלוויה כדת, ולא לשית את ליבם לגזֵרת המושל.

בני המשפחה החלו במסע ההלוויה עד שהגיעו קרוב לביתו של המושל. המושל ידע כי לא שולם המס בעד קבורתה של האישה הזאת. הוא קרא לעברם מחלון ביתו: "שלמו מיד, ואם לאו אטיל עליכם עונש מר".

המלווים נבהלו מאוד, אך רבי שלום שרעבי הורה להם להמשיך במסע ולא לעצור. כשראה זאת המושל ציווה על חייליו לעצור את ההלוויה, להכות את המלווים ולקחתם למעצר.

המושל עצמו הוציא את ראשו מבעד לחלון כדי להשקיף על המתרחש. החלון היה מסורג, והמושל תחב את ראשו בין הסורגים. מבטו נפגש בדמותו האצילית של רבי שלום שרעבי. באותו רגע הביט בו הצדיק ולפתע התרחש דבר מדהים: סורגי הברזל נעו אט-אט ממקומם והמִרווח ביניהם נעשה צר יותר ויותר, עד שהמושל כבר לא היה יכול להוציא מהם את ראשו...

חיילי המושל שעמדו לעצור את מהלך ההלוויה הבחינו פתאום במה שאירע למושל, ורצו אל הבית, להגיש לו סיוע, אך כל מאמציהם היו לשווא. במהרה הבינו כי רק תפילת הצדיק רבי שלום היא שיכולה לפתוח את סורגי החלון ולהציל את אדונם. בקול נכלם ומיואש קרא המושל וביקש מהצדיק להתפלל עליו.

נשא הצדיק את עיניו ואמר, כי אם יבטיח המושל לבטל לגמרי את גזֵרת 'מס הקבורה', יתפלל עליו. באין-ברירה נאלץ המושל להסכים, ואז שבו סורגי הברזל וחזרו למקומם, והמושל הצליח לחלץ את ראשו.

היהודים הודו לה' על הנס, ההלוויה נמשכה והאישה נקברה ללא הפרעות.

גם אחרי המקרה הזה, שהותיר חשש בלב המושל מפני כוחו של רב היהודים, לא נטש את שנאתו ליהודים, וקיווה למצוא דרך להציק להם בלי שייוודע כי הוא עומד מאחורי המעשה.

ההזדמנות הגיעה. אחד מחכמי ירושלים קנה לכבוד חג הפסח מצנפת חדשה, שהייתה מעוטרת בפסים ירוקים. קנאי מוסלמי ראה זאת והחליט כי השימוש בצבע הירוק מבזה את האִסלאם. הוא התנפל עליו והפילו ארצה, לקח את כובעו ופנה לבית המושל כדי להוכיח לו שהיהודים פגעו באמונתם.

החכם שהוכה סיפר את אשר אירע לחבריו. דאגה רבה אפפה את כולם, כי הבינו שלפניהם עלילה חדשה. ניגשו אפוא אל הצדיק רבי שלום שרעבי, לבקש את עצתו. אמר להם הצדיק: "אל תחששו, לכו לבתיכם ועשו את החג בשמחה. ה' יגן עלינו שלא יאונה לנו כל רע".

באותו יום חלתה לפתע בתו היחידה של המושל. דאגתו לשלום בתו הייתה עכשיו בראש מעייניו, והוא זימן אליו את טובי הרופאים, אולם במהרה אמרו הרופאים נואש ולא ידעו כיצד לעזור לחולה.

כשאפסו הסיכויים להציל את הבת בדרך הטבע, הציע אחד מיועצי המושל לפנות אל רבם של היהודים, הצדיק רבי שלום שרעבי. פני המושל התכרכמו. הלוא בשעה זו הוא חורש רעה על היהודים, וכיצד יפנה לבקש את עזרתו של הצדיק היהודי. אך מצב בתו הגוססת לא הותיר לו ברירה והוא החיש את נאמניו לקרוא לצדיק שיבוא מהר לביתו.

המושל קיבל את רבי שלום שרעבי בכבוד ובהכנעה, והביאו לחדר הבת החולה. אך החל הצדיק בתפילה, השתנו פני הבת לטובה, ובתוך כמה שעות התאוששה, עד שנתרפאה כליל. שמחתו של המושל לא ידעה גבול, והוא נשק את ידיו של רבי שלום, ושאל: "כיצד אוכל לגמול לך על שהצלת את חיי בתי היחידה?!".

הביט בו הצדיק במבט נוקב ופנה אליו גם הוא בשאלה: "האם תחדל מלהציק ליהודים?! הלוא רק בגלל מעשיך חלתה בתך!".

 המושל נבוך, כי לא ציפה לאמירה מפורשת כל-כך, אולם הבין כי מהצדיק אי-אפשר להסתיר דבר. הוא הביע חרטה על מעשיו והבטיח כי לא יוסיף לפגוע ביהודים. אחר-כך הוציא את מצנפת החכם, ומסרה לרבי שלום כדי להחזירה לבעליה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)