נושאים נוספים
	התקשרות גליון 751 - כל המדורים ברצף
	החסד שבהתגלות פנימיות התורה ובדרך חב"ד דווקא
	נשאר בגלות וממתין לדורו שיהיו מוכנים לגאולה
	להמיס את הכפור ולחמם את העולם
	פרשת וישלח
	"מבצע חנוכה"
	הלכות ומנהגי חב"ד

"החיבור בין 'קרירות' ו'770' אינו הולם . . ליובאוויטש דכאן וכן במנצ'סטר, אנגליה ובכל מקום אחר בעולם, הצליחה בעזר ה' לשבור את עידן הקרח" * התקשרות לרבי מוסיפה בתוקף החום של "שמש הוי'" ומסייעת לבירור החומר וביטול הקרירות * לימוד חסידות מביא חמימות בעבודת ה' * התבטאויות שהרבי ראה בהם סימן מלמעלה...

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

באחד מביקוריו של מר שז"ר אצל הרבי, בחודש שבט תשל"ג ('נשיא וחסיד' עמ' 336-335), שרר בחוץ קור של כעשרים מעלות צלסיוס מתחת לאפס.

כשנכנס, התבטא שז"ר: "כל-כך קר בניו-יורק, קור מוזר, היכן שאני רק יוצא החוצה מכה בי הקור". הרבי השיב: "לשם כך נשלחו היהודים לעולם הזה, כדי לחממו. הם המביאים חמימות לעולם!".

"תאירו ותחממו בביתכם ובסביבתכם" – איחל הרבי בכמה וכמה הזדמנויות לחתנים וכלות ב'יחידות' שלפני חתונתם.

בהזדמנות אחרת (תורת מנחם כרך א' עמ' 116) הזכיר הרבי את דברי חותנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שאמר כי באמריקה יש חיסרון, שמתחממים מהר ומתקררים מהר ("מ'ווערט גיך וואַרעם און מ'ווערט גיך קאַלט").

והרבי סיים:

יש להשתדל אפוא שבעניין זה – הסיוע והמשך ארגון עבודת ה"מרכז לענייני חינוך" – תישאר החמימות כו'.

חזרה מ-770 בחום, התלהבות ואנרגיה

המכתב הבא התפרסם לאחרונה. הוא נכתב בשנת הקהל תשמ"א, לחסיד המפורסם הר"ר זלמן יפה ע"ה, במענה למכתבו, כהמשך לביקורו בחודש תשרי בבית חיינו. במכתב ציין הרב יפה, כי אורחי תשרי הלונדונים חזרו 'מקוררים' [הצטננו]. הרבי השיב במכתב קצר בלשון הקודש וב'נ.ב.' ארוך באנגלית:

ב"ה, ד' כסלו תשמ"א

ברוקלין

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ כו' מו"ה שניאור זלמן שי'

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכ' מכ"ד מ"ח וכו' ודבר בעתו – בתחלת תקופת ויעקב הלך לדרכו גו' דשנת הקהל.

הפ"נ שבמכ' יקראו בעת רצון על הציון הק'.

בברכה להצלחה ולבשו"ט [ולבשורות טובות]

חתימת יד קדשו

נ.ב. השורות הבאות יבואו באנגלית, במענה למכתבך באנגלית, ובמיוחד במענה על ההתבטאות "כמעט כל אלו ששהו בניו יורק במשך סוכות חזרו עם קור" [הצטננות].

אני, כמובן, הופתעתי מהתפתחות זו. כשנמצאים ב-‏770, במיוחד בתקופת זמן שמחתנו, לא ציפיתי שזה יגרום תנועה רחבה של התקררות (בשם העצם). אני רגיל לקבל דיווחים על חזרה מ-‏770 כשהחוזרים הם מלאי חום ובוערים בהתלהבות ואנרגיה, אשר – אם יש לזה איזה ביטוי גשמי – ללא ספק הדבר העלה את טמפרטורת הגוף בכמה מעלות. והרי אפילו באנגלית הדבר נקרא = מיט היץ (ולא – קעלט [קור]). אבל לחזור מכאן עם 'קרירות'?!. ידוע שהאקלים באנגליה קריר במשך כל השנה, וכן האנגלים בדרך כלל שמרנים וקרי מזג ואינם מוחצנים. אך חשבתי שדברים השתנו באנגליה בשנים האחרונות.

כמובן, שלא באתי להאשימך, ועל כל פנים הצהרתך היתה בלתי מכוונת. אולם החיבור בין 'קרירות' ו'770' אינו הולם, במיוחד לאור מה שליובאוויטש דכאן וכמו כן במנצ'סטר, אנגליה ובכל מקום אחר בעולם, הצליחה בעזר ה' לשבור את עידן הקרח.

כמובן שאין שום קפידא כלל אבל ברוח כמה פדיונות שראיתי, המבטאים את התפילה והבקשה "שתהיה השפעה עלי ועל אחרים", מתפלל אני שמה שנאמר לעיל תהיה לו השפעה על עצמי, שהתנהלותי לא תשאיר שום מקום לאיזו שהיא קרירות אצל אחרים.

איגרת הרבי לר' שניאור זלמן יפה בתגובה להערתו שאנשים חזרו מ 770- 'מקוררים'

עבודת ה' מתוך חיוניות וחמימות

בשבת פרשת שלח תש"י ('תורת מנחם' כרך א, עמ' 109) ביאר הרבי:

עניין החום הוא מעלה בעבודת ה', כדאיתא בספרי מוסר וחסידות שכל העניינים דעבודת ה' צריכים להיות בחמימות דווקא.

והוסיף:

ועל-פי הידוע שתכלית הבריאה היא "בשביל התורה ובשביל ישראל", מובן, שגם עניין החום שנברא בעולם בשביל התורה ובשביל ישראל עיקרו הוא בענייני תורה ועבודת ה'.

ואף שלכאורה גם הקרירות הוא נברא שתכליתו להביא תועלת בעבודת ה' – הרי באמת יש הפרש בין קרירות לחמימות. שכן חמימות היא מציאות חיובית, הבאה מצד חיות דווקא, מה-שאין-כן הקרירות שמציאותה הוא העדר, שבהעדר החיות והתנועה – ממילא נוצרת קרירות. וכיוון שמציאותה של קרירות הוא רק העדר, לא שייך לומר שתכלית בריאתה הוא בשביל התורה, כיוון שאינה בריאה, מה-שאין-כן בחמימות.

הרבי המשיך:

לאמיתו של דבר היה צריך להיות עניין החמימות בקדושה דווקא, והטעם שענין זה ישנו גם בעניני העולם, הוא כדי שיהיה ענין הבחירה. אמנם, עיקרה הוא בקדושה דווקא.

אמנם, יתכן מעמד ומצב שגם בזמן שמאיר תוקף החום ד"שמש הוי'", יש בו עניין הקרירות, ואין בו שום חמימות וחיוניות בעניני קדושה, מצד תוקף החומריות ("חמרא . . קרירא ליה") – עליו לפעול מתוך קבלת עול דווקא, לברר ולזכך עד שסוף-כל-סוף לא יהיו עניני התורה-ומצוות למשא, אלא אדרבה, ירגיש שזהו כל חיוניותו.

עוד זאת, על-ידי חיזוק ההתקשרות לכ"ק אדמו"ר נמשך, מתגלה ומאיר לנו תוקף החום ד"שמש הוי'", המוסיף כוח בכללות העבודה של בירור החומר – לבטל הקרירות שמצד החומר, ולהוסיף חיוניות וחמימות בכל עניני קדושה.

אגב, במכתב כללי שהחל הרבי לכתוב ולא סיים את כתיבתו, בט"ו בשבט תשי"א ('אגרות קודש' כרך כא עמ' קיט), מעלה הרבי את החשש: "ויש מקום לחשש אשר יתיישן הדבר, ואור וחום ההתקשרות לנשיאנו, לתורתו ולהוראותיו – אשר כולא חד – ילך הלוך וחסור חס ושלום". ולכן מבקש הרבי "שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום"...

בין שמחת חסידים לעולמ'שע

בכ"ד אדר תשי"ג כתב הרבי (אגרות קודש כרך ז, עמ' קצו) לאדם מגזע החסידים:

קיבלתי מכתבו משושן פורים, בו כותב אשר נתקרר בשני הפירושים, ובמילא לא השתתף בהתוועדות (חסידים המשפיעה בהמתוועדים אור וחום חסידותי). ובטח מבין גם מעצמו אשר למרות מכתבו, הנה ככל שיגדל הקור בחוץ היינו בנפש הבהמית צריך להגדיל החום מבפנים היינו בנפש האלוקית, וכשבורחים מהתוועדות הרי אין זה עצה אפילו לא בתור דזשאק [=בדיחה].

בהמשך המכתב (שם עמ' קצז) אחרי איחולים אישיים אותם מסיים במלים: "ויחוגו כולם יחד את חג הפסח הבא עלינו לטובה בכשרות ובשמחה", מעורר הרבי:

ולמותר להאריך אשר גם בשמחה ישנם שני אופנים, וכידוע מנהג העולמות'שע המקפידים כמאן דאמר ומגדיל החששא לרקוד ולטפח בשבת ויום טוב, ובמילא את זה עושים בשינוי, היינו אחרי כפות היד זה על גב זה ולא פנימיות, ושותים כוסות חלב שמפיל תרדמה (שופטים ה, כה), ומובן אשר כל-זה פועל התקררות, ודי-למבין.

והשם יתברך יזכהו אשר ימשיך בגילוי הגמור מה שזרע [=נזרע] ונטע בו במשך היותו תלמיד ישיבת תומכי תמימים . . אלא שאהבת הצחות מסתרת לפעמים, וכאשר יש לו נפילת הרוח מזה הנה תחת [=במקום] שיתעורר על-ידי-זה לתוספת אומץ בהמלחמה נגד הגוף ונפש-הבהמית, הנה גיט ער אַ מאַך מיט דער האַנט [=יוצא הוא ידי חובה על-ידי הינף יד] ומסביר זה לעצמו שאין לו חיות וכו' וכו'. וכיוון שסוף-סוף הרי בטח יצא מן המיצר אל החירות שיהיה ענין חירות באמת, הנה ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, שחסידים – פיקחים הינם, ואינם משאירים למחר מה שאפשר לעשות היום...

את המכתב חותם הרבי שוב באיחולים, ומסיים "ולנחת חסידותי מעצמו ומכל בני ביתו שיחיו".

הסיבה והעצה לקרירות

ועוד מעשה: יהודי שאינו לומד חסידות כתב לרבי שמרגיש קרירות במצוות. בתגובה כתב לו הרבי בכ"ב בכסלו תשכ"ד (אגרות קודש כרך כג עמ' מט) את הדברים האלה:

...לכתבו על-דבר קרירות גדולה כו' – לפלא פליאתו: כשחוששים ללימוד המביא לחמימות (עיין רמב"ם הלכות יסודי התורה ריש פרק ב') ועד שהחשש מביא "למעשה" (היפך העשייה) – מובנות התוצאות.

רמז מלמעלה

בשבת פרשת בראשית תשח"י היה בדעתו של הרבי שתפילת שחרית תתקיים בחצר בית הכנסת – ה'שאלאש' – המקום שבו התקיימה ההתוועדות, מפני שהמקום היה בהרחבה, יחסית לבית הכנסת.

הגיע מישהו לשאול היכן יתפללו, והרבי אמר כפי שהיה בדעתו, שיתפללו למטה (בחצר). לתומו השיב הלה לרבי: "למטה קר ומלוכלך", ולפועל התפללו בבית-הכנסת. בהתוועדות הראשונה שהתקיימה באותו יום התייחס הרבי להתבטאות כושלת זו במרירות רבה: "הייתכן שאחרי כל עבודת ה' של אלול ותשרי נשלח מעין רמז מן השמים ש'קר ומלוכלך'...".

והרבי התבטא (תורת מנחם כרך כא עמ' 136):

קור (קרירות) – הוא היפך הקדושה, שהרי קדושה הוא עניין של חיות שענינה חמימות, מה-שאין כן קרירות מורה על העדר החיות, דהיינו העדר הקדושה. ויתירה מזה: "לכלוך" הוא היפך הקדושה – בדומה לשני הענינים שבחושך: (א) העדר האור, (ב) מציאות של חושך שהוא היפך האור.

ובנוסף לכך, היתה גם התפילה שלא באופן של הרחבה.

וכאן פרץ הרבי בבכי רב!...

הרבי סיים את דבריו בדברי תנחומים פורתא, מעצם העובדה שמונהגים ב"השגחה פרטית" בצורה גלויה!

מדוע לא למדו מ"טעותו" של יוסף?

חמש שנים אחר כך אירע מאורע דומה, שעליו מסופר בספר 'בית חיינו 770' (קה"ת תשס"ד) עמ' 201. זה היה בשבת קודש פרשת וישלח ח"י כסלו תשכ"ג, לאחר שה'שאלאש' נבנה. זמן קצר לפני כניסת שבת נפל החשמל בבית-הכנסת, והגבאי הודיע לרבי שלא ניתן להתפלל בבית-הכנסת למטה שכן שם "קר וחשוך".

תפילת ליל שבת התפלל הרבי בבית-הכנסת למעלה (ה'זאל' הקטן), אך בבוקר יום השבת הודיע הרבי כי ההתוועדות תיערך, למרות המצב, בבית המדרש ב'שאלאש'.

ההתוועדות התקיימה כמעט בחשיכה, כאשר אך מעט אור בוקע מבעד החלונות. במהלך ההתוועדות סיפר הרבי את הסיפור על אשה יהודייה ששמעה בקריאת התורה את פרשת מכירת יוסף, אך הודיעה שהיא אינה מרחמת על יוסף, שכן היה עליו לזכור מקריאת התורה של אשתקד את התוצאות ולהיזהר מאחיו!...

הרבי התבטא שהוא כבר מלומד ניסיון ממה שנאמר כמה שנים לפני כן שבית הכנסת "קר ומלוכלך", כך שאין כעת מה להתפעל.

בסיום ההתוועדות הורה הרבי שגם תפילת מנחה של יום השבת תיערך דווקא בבית-הכנסת, למרות האור המועט ביותר – עובדה נדירה באותה תקופה, שכן תפילות מנחת שבת-קודש, גם לאחר התוועדויות, היו מתקיימות ב'זאל הקטן'.

הנה עוד פרטים על מה שאירע באותם ימים, מתוך יומן שנרשם בזמנו על-ידי אחד התמימים:

"..כל השבוע [היה] כאן קר וכפור ושלג, ועדיין אין הסקה מרכזית למטה בבית-הכנסת, ...קרעו את חוטי החשמל למטה, וממילא היה הדוחק נורא ואיום. תאר לך מאות אנשים נדחקים למעלה, התפללו למעלה.

"כ"ק אדמו"ר שליט"א היה מאוד רציני בתפילה בליל שבת, וכן בבוקר כשנכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א היה חיוור כסיד, וישב בעת התפילה וסמך את ראשו על שתי ידיו עד שהגיעו ל'האדרת והאמונה'. ואז ציווה ברמז לשיר והתחילו לשיר 'האדרת והאמונה', ולבסוף סימן לנגן את הניגון בלי המילים, כך שחזרו על הניגון כעשר פעמים. ומכאן ואילך הכול הלך כשורה...

"אחרי התפילה התוועדות... שרו ניגונים שמחים כל הזמן, ואחרי-כן היה מאמר דיבור המתחיל קטונתי וגו' שנמשכה אמירתו משך כארבעים וחמש דקות. במאמר מוסבר ההבדל בין חסד וגדולה.

"השיחה הבאה הוקדשה לעובדה שהתפללו למעלה ולא למטה. הרבי סיפר כי כששאל מדוע מתפללים למעלה השיבו לו: "עס איז קאַלט און טונקעל" [=קר וחשוך]. תגובת הרבי בהתוועדות היתה: פעם ב[המשך ל]שמחת תורה כבר דיברתי על תשובות כאלו, והפעם אין מתפעלים מזה.

"והוסיף: ישנו סיפור על יהודי פשוט שקרא ב'צאינה וראינה' את פרשת מכירת יוסף ונכמרו רחמיו על יוסף. לשנה הבאה קרא עוד הפעם את הפרשה, ואמר: כל שנה קורה לו ליוסף אותו דבר, האם לא יכול היה להיזהר הפעם מללכת אל אחיו. אלא שהפעם – סיכם האיש – אין יוסף ראוי שירחמו עליו, והוא הדין בנידון-דידן. אחר-כך ציוה הרבי להתפלל מנחה למטה ולא למעלה, אחרי מנחה ציוה לנגן, שרו 'ופרצת' והרבי יצא (אגב, בהתוועדות היה נוכח המשפיע הגאון החסיד וכו' ר' ניסן נמענוב שי')..".

הקור והגשם שלא הזיקו

כ"ט אלול תש"י, ערב ראש-השנה הראשון אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ. אנ"ש והתמימים נסעו להשתטח על קברו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ. גם הרבי (אז 'הרמ"ש') נסע עמם, באוטובוס מיוחד, עם כולם. במשך שלוש שעות עמד שם וקרא פדיונות-נפש שהגיעו מקצווי תבל. כל משך זמן זה ירד גשם עז. בשעה שחזרו ניגש הרב ש"א קזרנובסקי לרבי וביקש ברכה עבור כל אלו ששהו באוהל ונרטבו בגשם שלא יינזקו חס-ושלום. ענה הרבי: 'גוט' [=בסדר].

בצום גדליה קרא הרבי לרב קזרנובסקי ושאל בשלומם של אלו שהיו באוהל בערב ראש-השנה, אם כולם בקו-הבריאות. הלה השיב שברוך-השם אף אחד לא ניזוק. הפלא שבדבר, שרבים אחרים התקררו באותה תקופה בשל שינויי מזג האוויר, ודווקא אלה שעמדו לצד הרבי במשך שעות בגשם לא התקררו ('ימי בראשית' עמ' 243, 252. כמה פרטים הושלמו על-פי סיפורו של הרה"ח ר' שלום חסקינד ע"ה).