מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1144 - כל המדורים ברצף
	האור יכניע את החושך
	יש חדש
	הלב בשמים והעיניים בארץ
	סולם
	ולא יידום
	הברכה הגיעה
	ייסורי הלידה
	גאולה בין כך ובין כך
	"נזכור תמיד את האחדות הזאת"
	הכאה על הלב

שאלה: מדוע נוהגים להכות על הלב בברכת 'סלח לנו' שבתפילת שמונה-עשרה?

תשובה: על הפסוק (קוהלת ז,ב) "והחי – ייתן אל ליבו", אמרו חז"ל: "ולמה כותשין על הלב? מימר דכולה תמן [=לומר שהכל משם]". ופירשו זאת: "כשאדם מתחרט על עוונותיו כשבאה לו צרה פתאום, הוא כותש ומכה על הלב, לומר שהכול בא לו משם, והוא הסיבה הראשונה לכל עוון ולכל חטאת".

[ר' חיים, אחיו של המהר"ל מפראג, כתב שמכים ביד, מפני שנאמר (איוב לז,ז) "וביד כל אדם יחתום", שהידיים הן עדים על כל מעשי האדם, ולכן (דברים יז,ז) "יד העדים תהיה בו בראשונה"].

ואכן, בכתבי האר"י ז"ל ובפוסקים מובא, שבשעת הווידוי יש להכות באגרוף על החזה, על כל מילה – הכאה אחת (אשמנו, בגדנו וכו'). וכמו-כן נהגו להכות כשאומרים את וידוי הכוהן הגדול, בשם כלל ישראל. למנהג חב"ד מכים גם ב'ואנחנו הרשענו' וכדומה, וב'על חטא' גם ב'ועל חטאים...', וגם ב'סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו'.

גם בברכת 'סלח לנו', שבתפילת שמונה-עשרה, מכים על החזה כשמזכירים 'חטאנו... פשענו', כעין הווידוי. למנהג חב"ד, אין מכים על החזה באמירת 'סלח לנו' בכל תפילה שאין אומרים בה תחנון, ובכלל זה תפילת ערבית בכל יום, כדי שלא ייראה כמתוודה ממש.

אחד מגדולי החסידים היה אומר: "ב'אשמנו' צריך היה להכות על החזה לא ביד, אלא בבול-עץ. כשמכים ביד, יצר-הרע חושב שמלטפים אותו"...

מקורות: קהלת רבה פ"ז ס"ה, ומת"כ. שער הכוונות, סוף עניין כוונת חזרת העמידה. אגרת הטיול, חלק הרמז עמ' כה. מג"א סי' תרז ס"ק ג, ושו"ע אדמו"ר הזקן ס"ז. ט"ז סי' קיג ס"ק ד, ושו"ע אדה"ז ס"ד. בן-איש-חי ש"א פ' תשא אות ג. לקוטי-דיבורים ח"ג עמ' 985. ספר המנהגים – חב"ד עמ' 11. 'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' רא. חקרי מנהגים ח"א עמ' מז.