פעם אחת ניסו מחרחרי-ריב לחולל מחלוקת בין ה'חוזה' מלובלין ובין 'היהודי הקדוש'. בלובלין התגורר אז רב אחד, שהיה ידוע כמי שנזהר בקלה כחמורה, ואפילו מהרהור עבירה. באו הללו אליו ושכנעו אותו לדבר לפני ה'חוזה' נגד ה'יהודי'.

אותו רב השתכנע, הלך אל ה'חוזה' והחל לדבר בגנותו של 'היהודי הקדוש'. באותו זמן הגיע לבית ה'חוזה' מלמד מעיירה סמוכה, שהיה מחסידיו של ה'יהודי'. מאחורי הדלת שמע את דברי הדיבה נגד רבו, התפרץ אל החדר, תפס את התפילין של ה'חוזה' וקרא: "אני נשבע בנקיטת חפץ כי שקר הוא דובר".

אותו רב ברח משם מיד וה'חוזה' אמר 'יישר כוח' למלמד והוסיף: "ארבעים שנה שומר היצר-הרע את הרב הזה מהרהור עבירה, בתקווה שאולי אקבל ממנו לשון-הרע על ה'יהודי'".