שאלה: הבית השני חרב בגלל שנאת חינם. מהי 'שנאת חינם', והלוא תמיד יש סיבה לשנאה?!
תשובה: התורה מצווה לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כשם שהאדם אוהב את גופו, ולחוס על כבודו ועל ממונו כמו שהאדם חס על כבוד עצמו וממונו, שנאמר (ויקרא יט,יח): "ואהבת לרעך כמוך". אסור מן התורה לשנוא אדם מישראל, שנאמר (שם, פסוק יז): "לא תשנא את אחיך בלבבך".
ואם הזולת מספק 'סיבה' לשנאה? כתב הרמב"ם: "כשיחטא איש לאיש, לא ישנאנו וישתוק, אלא מצווה עליו להודיעו ולומר לו 'למה עשית לי כך וכך?', שנאמר (בהמשך הפסוק הנ"ל): 'הוכח תוכיח את עמיתך'. ואם חזר וביקש ממנו למחול לו – צריך למחול, ולא יהיה המוחל אכזרי".
אולם: "מי שחטא עליו חברו ולא רצה להוכיחו ולא לדבר לו כלום מפני שהיה החוטא הדיוט ביותר, ומחל לו בליבו ולא שנאו ולא הוכיחו – הרי זו מידת חסידות. לא הקפידה תורה אלא על המשטמה".
סתם שנאה יכולה להיות מפני פרט (טעם) מסויים. 'שנאת חינם' היא שנאה כללית – מצב שבו אין לאדם 'סיבה' לשנוא את הזולת, שאינו פוגע בו במאומה, ובכל-זאת אינו יכול לסובלו, לשתף פעולה עמו או אף לשמוע את דעתו, כי הוא רואה בו 'מתחרה' (במקצועו, בתורתו, בעסקנותו וכדומה), ועצם קיומו בעולם מציק לו. זה בסיסה של שנאת חינם, ולאחר מכן באים או ממציאים נימוקים כדי לחפות על כך. שנאה זו קשה מכל שנאה אחרת, והיא שהחריבה את בית-המקדש, ועודנה מרקדת בינינו.
תיקון שנאה זו צריך להיות בנקיטת הקצה הנגדי – אהבת חינם. גם כאשר (לכאורה) לא נראית שום סיבה לאהוב יהודי פלוני, צריך לעשות זאת – למען ה', למען עם-ישראל ולמען קירוב הגאולה השלמה במהרה בימינו.
מקורות: יומא ט,ב. רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ו-ט ופ"ב ה"ב. שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' קנו ס"ה-ו. ספר המאמרים תרנ"ט עמ' ס, ריא. אג"ק ח"ד עמ' תה, תמ ועוד. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
