חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:02 זריחה: 6:49 כ"א בתשרי התש"פ, 20/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

פסקי צדיקים על עצמם
ניצוצי רבי

מדורים נוספים
התקשרות 731 - כל המדורים ברצף
עיקר העבודה היא בבירור דברי הרשות
לרצות את הגאולה בלבד
פסקי צדיקים על עצמם
פרשת מטות
עשה לך רב
הפרשת חלה
רחום וחנון / השם 'דוב בער' / משקה למעלה מארבעים
הלכות ומנהגי חב"ד

פסק דין שיש ללכת "לכתחילה אריבער" * מעלת ההילולא וההשפעות הנמשכות באותו יום – אצל כל אלו שביארו עניין זה * זכותו של הרבי הרש"ב בהעמדת "חיילי בית דוד" * משמעותם הפנימית של תארים שאינם בשבח ישראל במשליו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב * ודוגמה לנשיא כל ישראל בגלוי – מדברי המדרש על מרדכי היהודי

הרב מרדכי מנשה לאופר

פעמים רבות הזכיר הרבי את תורת הבעל-שם-טוב הידועה בפירוש המשנה (אבות ריש פרק ג') "ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". באחת ההזדמנויות (תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ח כרך א' עמ' 148-149) הסביר זאת הרבי באותיות פשוטות ובהסברה קלה:

כיוון שהקב"ה הוא צדיק וישר, לכן מעמידים בפני האדם שאלה, שמתארים לפניו מעמד ומצב של מישהו ושואלים אותו מה, לפי דעתו, צריך להיות הדין בנידון כזה, ולאחר שעונה, בלי כל נגיעה בדבר, ואומר מהו ה"דין" – אזי מראים לו את החשבון של מעשיו ומראים לו את החשבון של מעשיו ומראים לו שהוא עצמו כבר פסק את ה"דין", ונמצא שה"דין" קודם ל"חשבון"...

מזה המשיך הרבי לגבי פתגמו המפורסם של אדמו"ר מהר"ש "לכתחילה אריבער":

ומזה מובן, אשר בשעה שמוצאים שצדיק (. . ועל אחת כמה וכמה צדיק בדרגא נעלית..) הכריז והודיע שההנהגה צריכה להיות באופן מסויים, מובן שלכל לראש יש בזה "דין" בנוגע לעצמו.

בנידון-דידן – הוסיף הרבי – אין כל עניין שלילי ב"דין" אלא כולו זכות, ואף-על-פי-כן נקרא "דין", להורות שמדובר בעניין המתבקש ("לא בתור צדקה או לפנים משורת הדין, אלא עניין מוכרח התובע בזרוע דבר המגיע לו") על-פי דין תורה ועל-ידי-זה זוכה לקבל את כל העניינים הכי נעלים שנותנים לו.

הרבי "הוריד" את הדברים בנוגע לפעילות באופן של "לכתחילה אריבער" כלומר: עבודת ה' באופן של מעל ומעבר!..

שלימות העבודה במאה עשרים ושבע

בכ"ף במרחשוון תשמ"ח מלאו קכ"ז שנים מיום הולדתו של כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. הרבי התעכב אז (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ח כרך א' עמ' 449 ואילך) על הרמז במספר זה, כפי המבואר בדרושי בעל יום ההולדת (משנות תרמ"ג, תרע"ה, ועטר"ת), וביאר את מעלת המספר קכ"ז המורה על שלימות העבודה בכל כוחות הנפש, ובסיום הסיק:

אשר מכיוון שהוא בעצמו [=כ"ק הרש"ב] מבאר את העילוי והשלימות של מספר זה (קכ"ז) הרי "על-ידי-זה פוסק גם בנוגע לעילוי ושלימות דקכ"ז שנה שלו".

והתוצאות מכך הם ההשפעות "לתלמידיו ותלמידי תלמידיו, החסידים והמקושרים לבנו יחידו וממלא מקומו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ועל-ידם לכל ישראל – שגם אצלם יתוסף שלימות בכל עניני העבודה [=עבודת ה'], ובמיוחד בעניינים העיקריים דשנה זו, שמחה והקהל".

כל השפעות יום ההילולא חלות גם עליו

את הרעיון האמור ביטא הרבי בבהירות כבר בשיחת יו"ד שבט תש"כ ('לקוטי שיחות' כרך ו, עמ' 283), שאז אמר:

רז"ל אמרו: מרובה מידה טובה כו', ואם במידת פורעניות אמרו אשר בדינו של אדם על אדם אחר, פוסק הוא דין עצמו, במידה טובה על אחת כמה וכמה.

כ"ק מו"ח אדמו"ר כותב בנוגע ליום הסתלקותו של אביו (כ"ק אדמו"ר מוהר"ר שלום דובער נ"ע): "מסוגל הוא היום הזה להתקשר בעץ החיים . . אנ"ש ותלמידי התמימים . . עמדו הכן כולכם, אתם נשיכם בניכם ובנותיכם, לקבל ברכת ה' בשפעת חיים ופרנסה טובה ונחת מיוצאי חלציכם, אשר ישפיע השם-יתברך לכם ולנו על-ידי התעוררות רחמים רבים . . אשר יעורר כ"ק אדמו"ר בעל ההילולא, וברוכים תהיו בבני חיי ומזוני רויחא".

פסק דין הלזה שהוציא כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לאביו, הרי בזה פסק גם על עצמו בנוגע ליום הסתלקותו הוא, אשר יום זה הוא יום סגולה להתקשר בעץ החיים ולקבל ברכת ה' בשפעת חיים וכו' אשר ישפיע השם יתברך על-ידי התעוררות רחמים רבים שיעורר כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא.

ואין דרושות לזה הכנות חמורות מיוחדות, ורק ההכנה שכותבה במכתבו: "עמדו הכן כולכם".

"עמדו" – עמידה ועכבה מכל עניני הבלי העולם, ועל-דרך עמידה דתפלה.

"הכן" – להתכונן לקבל הברכה, וכמו בברכת כהנים שצריכה להיות פנים כנגד פנים, המורה על חביבות הברכה וקבלתה באהבה.

"כולכם" . . על-ידי ההתכללות והאחדות של כל השייכים אליו...

העמדת חיילי בית דוד להביא את משיח

בשתי איגרות תנחומין שכתב אדמו"ר הזקן בעל התניא מבוארת מעלת הסתלקות הצדיקים (והשפעתם גם לאחר פטירתם), והם ב"איגרת הקודש" בתניא סימנים כ"ז וכ"ח. אחת היא איגרת תנחומין על פטירת הרב הקדוש ר' מנחם מענדל מהורודוק (סכ"ז), והשנית, איגרת תנחומין למחותנו הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיטשוב על פטירת בנו (סכ"ח).

מאיגרות אלו – הסביר הרבי בהתוועדות ש"פ שמות תשמ"ג (תורת מנחם התוועדות תשמ"ג כרך ב' עמ' 789) – נוכל להבין את גודל העילוי ביום ההילולא של אדמו"ר הזקן – שכן מהמבואר באותן איגרות מובן "שבזה פסק בעצמו בנוגע ליום ההסתלקות וההילולא שלו".

כיוצא בזה:

ידועה שיחת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (שנאמרה בשיחת שמחת תורה תרס"א) בקשר להתייסדות ישיבת "תומכי תמימים", בעניין "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו". שם מבואר כי תכלית ומטרת התייסדות ישיבת "תומכי תמימים" היא – להעמיד "חיילי בית דוד", על-ידי היותם "נרות להאיר" כו'.

והנה, מכיוון שכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע הכריז וגילה שהוא מייסד ומעמיד את "חיילי בית דוד" אשר יצאו ל"מלחמת בית דוד" הרי – אומר הרבי בהתוועדות ליל הושענא רבה תשמ"ג (התוועדויות תשמ"ג ח"א עמ' 251 ואילך) – הרבי נ"ע פוסק אפוא "מדעתו" שהוא אשר מייסד ומעמיד את "חיילי בית דוד" שעל-ידי עבודתם ופעולתם נזכה לביאת משיח צדקנו – דוד מלכא משיחא.

התארים במשל הם שבח נעלה ביותר

רעיון זה מובא לא רק בשיחות כי אם גם במאמרי החסידות של הרבי:

במאמר דיבור-המתחיל אדון עולם שנאמר ביום שני של ראש השנה תשמ"ג, אות יו"ד (תורת מנחם – ספר המאמרים מלוקט ח"א עמ' תכט), נתבאר משל מרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, אשר הובאו בו תארים מסוימים שבנמשל אינם מדברים בשבחם של ישראל. ביאר הרבי כי בתורה אחרת של רבי לוי יצחק נתבארו התארים השליליים לכאורה שבספר ישעיהו, כי משמעותם הפנימית הם שבחים נעלים ביותר שלא ניתן לאומרם באופן רגיל. בהמשך לכך אמר הרבי:

דעל-פי הידוע בפירוש מאמר רז"ל נפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו (ועל-דרך-זה בפירוש לשון המשנה "דין וחשבון"), דכאשר אדם אומר פסק דינו של אדם אחר הוא פוסק בזה גם על עצמו, הרי פסק דינו של הרב הצדיק [=רבי לוי יצחק] מבארדיטשוב בנוגע לתארים הנ"ל שב[ספר] ישעיהו הוא גם פסק-דין בנוגע לתוארים הנ"ל שבתורות ומשלים שלו.

המנגד עצמו הופך למסייע

ובאותו סגנון במאמר דיבור המתחיל פדה בשלום נפשי שנאמר בשבת פרשת ויצא יו"ד כסלו תשמ"ו (תורת מנחם – ספר המאמרים מלוקט ח"ב עמ' ס):

ועל-פי הידוע . . דכאשר אדם אומר פסק דינו של אדם אחר הוא פוסק בזה גם על עצמו, הרי פסק דינו של אדמו"ר האמצעי במאמרו ד"ה פדה בשלום נפשי, דפירוש פדה בשלום נפשי הוא שהמנגד מתבטל (כהשלום שהיה בימי שלמה), ויתירה מזו, שהמנגד נהפך לאוהב (כהשלום שיהיה לעתיד-לבוא), הוא פסק-דין גם בנוגע לענין פדה בשלום נפשי שבהגאולה שלו – גאולה דיו"ד כסלו [ומזה מובן גם בנוגע לענין פדה בשלום נפשי שבהגאולה די"ט כסלו ובהגאולה די"ב תמוז], דענין השלום שבגאולות אלו הוא שהמנגד מתבטל, ויתרה מזו, שהוא נהפך לאוהב.

גם במאמר ד"ה ואתה תצווה שנאמר בש"פ תצווה יו"ד אדר ראשון תשמ"א (תורת מנחם – ספר המאמרים מלוקט ח"ג עמ' לח אות ז'), נאמר:

ועל-פי-זה יש לבאר מה שמובא במאמר [=ד"ה וקבל היהודים שנאמר בפורים קטן תרפ"ז] ממדרש שמרדכי היה שקול בדורו כמשה בדורו . . ויש לומר, שמהמעלות דמרדכי היהודי הוא שהוא היה הרעיא מהימנא (בגלוי) של כל ישראל שבדורו . . על-ידי שגילה כח המסירות נפש שבכל אנשי דורו. ויש לומר, דעל-ידי שמביא בהמאמר מה שכתוב במדרש שמרדכי בדורו היה שקול כמשה בדורו, על-ידי-זה פסק בעל המאמר את הדין על עצמו, שהוא הרעיא מהימנא (בגלוי) של כל אנשי הדור.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)