בתחילת הפרשה מסופר על השכר שקיבל פינחס מהקב"ה על "אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני-ישראל". על המילים "ויכפר על בני-ישראל" אומרים חז"ל, שפעולתו זו של פינחס היא נצחית: "שעד עכשיו לא זז, אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים". כלומר, פינחס מוסיף בקביעות לכפר על בני-ישראל על עוון פעור.
במה שונה עוון פעור מכל עשרת הניסיונות שניסו בני-ישראל את הקב"ה במדבר, שדווקא בו יש צורך בכפרה תמידית? הלוא חוץ מחטא העגל וחטא המרגלים, שגרמו תוצאות שליליות לדורות הבאים, לא מוזכר בשום חטא שיצטרכו תמיד לכפר עליו. רק על עוון פעור נאמר ש"בכל שנה ושנה... בית פעור עולה למעלה, כדי לקטרג ולהזכיר עוון".
עוון פעור בדקות
סיבת הדבר טמונה במהותו של חטא זה. פעור הוא עבודה זרה שהחשיבה את הפסולת המופרשת מהאדם. במקום להתייחס לפסולת כאל דבר בזוי וחסר-ערך, הופכים אותה לעיקר.
החטא הגשמי של פעור נובע מעניין רוחני דק יותר, אבל גם בו קיים ההיפוך הזה, שהפסולת נהפכת לדבר חשוב ועיקרי. השפע האלוקי העליון, היורד מלמעלה, עובר בירור וזיכוך על-ידי המלאכים. המובחר שבו הוא התענוג העליון, המאיר בגן-העדן, ומהפסולת שבו נשתלשלו התענוגות הנמוכים, עד התענוגים הגשמיים של כסף וזהב וכו'. כאשר מחשיבים את התענוגים הגשמיים לעיקר, יש כאן בדקות מעין עוון פעור.
שוקע בגשמיות
לכן נאמר דווקא על עוון פעור "אשר לא הִטַהַרנו ממנו עד היום הזה". רואים במוחש, שגם אחרי התפילה, שבה האדם היה שרוי בעולם רוחני עליון, כשהוא בא למלא את צורכי הגוף, אכילה ושתייה וכדומה, הוא נכשל פעמים רבות ב'עוון פעור', והוא מתענג מהדברים הגשמיים, עד שנעשה שקוע בגשמיות.
יש לזה קשר גם לעובדה שעוון פעור אירע דווקא סמוך לכניסה לארץ, אחרי שכבר תמו כל בני דור המדבר. הסיבה שהאדם שוקע בעניינים הגשמיים נובעת מכך שהוא סבור כי ההצלחה והפרנסה וכדומה תלויות בעיקר בכוחו ובעוצם ידו ובהתנהלות הטבעית. הוא שוכח כי "ה' אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל", וכי ענייני הטבע אינם אלא כלים ולבושים לברכה האלוקית.
התיקון: מסירות-נפש
כאשר בני-ישראל חיו במדבר, כשמזונם היה המן, לחם מן השמים, ראו במוחש שהברכה באה מאת הקב"ה, ולא היה מקום לטעות ולחשוב שהדברים הגשמיים הם המעניקים את השפע לאדם. רק כשהתחילה ההכנה לכניסה לארץ, שבה היו אמורים לחיות חיים טבעיים המתנהלים בהנהגה טבעית, נוצר מקום לטעות של פעור.
התיקון של עוון פעור בא על-ידי מסירות-נפשו של פינחס, מסירות-נפש שלמעלה מהשכל. השכל מצד עצמו עלול לגרום טעות. האדם עלול לחשוב, שהואיל ורצון ה' שהדברים יתנהלו בדרך הטבע, הרי ענייני הטבע הם מקורות השפע ויש להחשיבם. הדרך לסלק העלם והסתר זה היא על-ידי מסירות-נפש שלמעלה מטעם ודעת.
(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1327) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
