להוסיף במעשינו ועבודתנו מתוך שמחה
ובפרט לאחרי מעשינו ועבודתינו בהפצת המעיינות חוצה – שזהו תוכן עניין הנסכים, סולת, יין ושמן, בעבודה הרוחנית: "שמן" הוא עניין החכמה, ו"יין" הוא עניין הבינה, ו"סולת" הוא עניין הדעת ("אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעם טעם דגן"), כמבואר בדרושי חסידות, היינו, שהגילוי דתורת חסידות חב"ד ("מעינותיך") נמשך וחודר בכל העולם כולו, "חוצה" (דוגמת היין דנסכים שיורד על-ידי השיתין עד לתהום), שעל-ידי-זה פועלים את ביאת דוד מלכא משיחא.
ולכן, כשנמצאים יום נוסף בגלות, הרי עם היות שאפילו יום אחד נוסף בגלות הוא עניין רע ומר כו', שלכן צועקים "עד מתי" וכו' וכו', יש להוסיף במעשינו ועבודתינו מתוך שמחה וטוב לבב, מכיוון שיודעים שתיכף ומיד ממש נכנסים לארץ (ובלשון ההפטרה "כי נתן ה' בידינו את כל הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו"), ולא נותר אלא "לצחצח את הכפתורים", כדי שהכניסה לארץ תיכף ומיד תהיה באופן הכי נעלה.
(שבת פרשת שלח תשמ"ז, 'התוועדויות' תשמ"ז כרך ג' עמ' 544)
להכניס את "ימות המשיח" ב"כל ימי חייך"
...על-פי זה מובן גם כן מדוע "מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח" (אף-על-פי שאז יהיו במצב של גאולה, וגאולה שלא בערך לגאולת מצרים) – כי: (א) יציאת מצרים היא ההתחלה ו(יתירה מזו –) הפנימיות דימות המשיח, ו(ב) יציאת מצרים פועלת חידוש בימות המשיח, שישנה גם המעלה דיציאת מצרים (כמו שהיה בפועל, בגלל שלא זכו שתהיה זו מיד גאולה שלימה) – המעלה ד"אתכפיא סטרא אחרא", מכיוון שהרע היה עדיין בתקפו (כנ"ל).
אבל הזכירה דיציאת מצרים לעתיד לבוא היא רק בדרך "טפל" ("שתהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו"), כי עיקר הגילוי אז הוא מהגאולה השלימה, שלמעלה מכל מדידה והגבלה, אלא שיחד עם זה מזכירין יציאת מצרים (בדרך טפל), כי המעלה דגאולה השלימה למעלה מכל מדידה והגבלה לגמרי (באופן ד"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", "אתהפכא"), נמשכת במדידה והגבלה ד"כל ימי חייך" במציאות העולם הזה (המעלה דאתכפיא בגאולת מצרים). מה שאין כן אילו לא היו מזכירים אז יציאת מצרים, הווא-אמינא שהגאולה נפרדת מ"כל ימי חייך" בעולם הזה.
על-פי זה מובנת ההוספה והחידוש של החכמים לגבי בן זומא: נוסף על דברי בן זומא, שישנו העניין דיציאת מצרים "כל ימי חייך" גם "בלילות", בליל הגלות – מחדשים חכמים "כל ימי חייך להביא לימות המשיח", ש"כל ימי חייך" בעולם הזה (הן בימים ואפילו בלילות, בחושך הגלות) ישנה, נוסף על הדרגא דיציאת מצרים (גאולה שאינה שלימה, כמו שהיה אז בגלוי), גם הדרגא ד(יציאת מצרים כפי שהיא לאמיתתה) "ימות המשיח", הגאולה שלימה שאין אחריה גלות.
ולהוסיף בדיוק הלשון "להביא לימות המשיח" (ולא "לרבות" וכיוצא בזה כרגיל), שהעבודה ד(זכירת) יציאת מצרים "כל ימי חייך" בעולם הזה – א) מכניסה את ימות המשיח בעולם הזה עתה, עד יתירה מזו – ב) שזה מביא בפועל ב"ימי חייך" – השלימות דימות המשיח (לשון רבים, כולל כל התקופות בזה) בגאולה האמיתית והשלימה.
[מזה מובן שדברי חכמים אינם רק הלכתא למשיחא, אלא שבזה נפקא-מינה בעבודתו של יהודי (גם) בזמן הזה (קודם ביאת המשיח בפועל), שבזכירתו יציאת מצרים הוא יודע שזה קשור עם "(להביא ל)ימות המשיח"].
(שבת פרשת שמות תשנ"ב, התוועדויות תשנ"ב ח"ב עמ' 95 ואילך) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
