נוסף על אהבת-ישראל שהשרישה החסידות, היא הולידה מושג חדש - אהבת חסידים. החסידים התאפיינו באהבה הגדולה ששרתה ביניהם. אהבת חסידים הייתה כמו אהבת אחים ממש. מסופר על אחד החסידים הראשונים, שרצה לתאר את האהבה הגדולה ששרתה בין שני אחים בעיר-מגוריו, והתבטא שאהבתם היא כמו אהבת חסידים זה לזה.

למעשה, הבעל-שם-טוב השריש אהבה זו בקרב תלמידיו. כל אחד מהתלמידים נדרש לקנות לו חבר טוב. גם ביהודים הפשוטים ביותר השריש הבעל-שם-טוב את מידת אהבת ישראל; להביט על הזולת בעין טובה - בלבד. ואמר: "אין אנו יכולים לשער את עוצם גודל פעולת אהבת-רעים. חברים המעוררים רחמים רבים על חברם ובן-גילם בשעת דוחקו - קורעים גזר-דין של שבעים שנה. הם הופכים את הקללה לברכה, ואת המוות - לחיים ארוכים".

פת הלחם שלי - שלך היא

בקובץ 'היום-יום' נאמר: "דרכי החסידות הן - שהחסידים כולם יהיו כמשפחה אחת, על-פי תורה באהבה". רבנו הזקן בעל התניא כותב באחת מאיגרות-הקודש: "על-כן אהוביי ידידיי, נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בליבו". אמר על כך כ"ק אדמו"ר ה'צמח צדק': "מי שתוקע אהבת רעהו בליבו - נעשה אהובו וידידו של אדמו"ר הזקן".

רבנו הזקן מסר את נפשו על כך שעדת החסידים תהיה כבני משפחה אחת ממש: "כל איש ואיש ידרוש טובת חברו בפרנסה, וכל סיוע המושט לזולת יהיה באהבה וחיבה גדולה". הוא חינך את החסידים להיות תמיד באהבה ובאחווה, כגוף אחד ממש, שכל איבר שונה מחברו במהותו ובתפקידו, אך כולם קשורים יחד ועוזרים זה לזה. אז, ורק אז, הגוף בריא וראוי לפעול פעולותיו כאדם שלם.

בקרב זקני החסידים היה שגור הפתגם: "אהוב עצמך - כאהבת זולתך". חסידי רבנו הזקן היו אומרים: "פת הלחם שיש לי - היא שלך כשם שהיא שלי". והיו מקדימים 'שלך' ל'שלי'. ואמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב: "אהבת-רעים אצל חסידים היא טבע, ולא טבע שני (טבע נרכש) אלא טבע ראשון (טבע מולד). חסיד שחסר לו עניין זה - הוא בעל-מום, כמו מי שנולד חסר-יד או חסר-רגל".

טובה ליהודי

חסיד אחד נכנס לרבי מהר"ש ל'יחידות'. שאל אותו הרבי: "מה נשמע אצלך, ואיך העניינים בעסקך?". השיב החסיד: "ברוך-השם, אבל יש לי צער רב על מצבו של חסיד פלוני המתגורר ביישוב שלנו. אין לו הצלחה בשום דבר, כל הדברים השלומיאליים קורים לו. רבי, במה אני יכול לעזור לו?". ופרץ בבכי, באומרו: "רבי, תנו לו ברכה". ענה הרבי: "אכן, אתה יכול לעזור לו הרבה. כשיהודי מצטער בצערו של חברו ומבקש בעבורו, הוא מסיר ממנו על-ידי כך את כל הקטרוגים ושובר את כל הדינים הקשים". הרבי הוציא מטבע מכיסו ומסרו לחסיד, באמרו: "רצוני להיות שותף שלך. יעזור לך השם יתברך שתוכל לעשות טובה ליהודי ושיהיה בהצלחה".

ומסופר על אדמו"ר ה'צמח צדק', שכאשר נסע לאספת הרבנים הידועה בפטרבורג, שאלו הגאון רבי יצחק מוולוז'ין: "איך סיכנתם את עצמכם, מה היה קורה עם הכלל?" (הרבי היה שרוי אז בסכנה גדולה, בגלל דבריו החריפים והתקיפים לפני שרי הממשלה בנושאי דת). ענה לו הרבי: "ראשית, יש לי בנים. ושנית, אחדותם של החסידים תוביל אותם עד ביאת משיח-צדקנו".