חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:41 זריחה: 6:28 כ"ט באלול התש"פ, 18/9/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ההכנה למתן תורה – שנאת וביטול הרע
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות 723 - כל המדורים ברצף
ההכנה למתן תורה – שנאת וביטול הרע
לדעת את מעלת דורנו
תשובות ה"נודע ביהודה"
פרשת במדבר
"ותן חלקנו בתורתך"
שלום דובער / רחום וחנון
הלכות ומנהגי חב"ד

"סיני" – הוראת דרך כהכנה למתן תורה: יש להתנתק מכל ענייני העולם בעבור התורה, ואף לשנוא ו'לשבור' את הרע שבו * ביאור נפלא לשאלה: כיצד תואמים הדברים את שיטת הבעל שם טוב, שיש לעבוד עם הגוף ולא לשברו?! * ומהו "עמל מלאכה" אצל תלמידי התמימים? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בהתחלת הפרשה מדובר אודות הציווי למנות את בני-ישראל, והכתוב מדגיש שציווי זה נאמר "במדבר סיני".

ועל דרך זה מצינו בכמה פרשיות שהכתוב מציין את המקום שבו נאמרה פרשה זו, אף שלכאורה אין הדבר נוגע.

ובפרט בנדון דידן אינו מובן מדוע נאמר בכתוב "במדבר סיני":

פרשה זו באה בהמשך לפרשיות בהר ובחוקותי, והרי בתחילת פרשת בהר נאמר כבר "וידבר גו' בהר סיני", ובינתיים לא מצינו עוד מסע בהליכת בני-ישראל.

ונמצא, שמה שכתוב בהתחלת פרשתנו "וידבר גו' במדבר סיני" – לא זו בלבד שלכאורה לא נוגע המקום שבו נאמרה פרשה זו, אלא יתירה מזה, שתיבות אלו מיותרות, כיוון שיודעים כבר שבני-ישראל היו במקום זה.

ב. ועל דרך זה מצינו בפרשת יתרו1 בנוגע לקבלת התורה – "בחודש השלישי גו' ביום הזה (ראש-חודש) באו מדבר סיני":

לכאורה אינו מובן: (א) למאי נפקא-מינה לידע המקום שבו ניתנה התורה? (ב) כיוון שבלאו-הכי צריך להזכיר בהמשך הפרשה אודות הר סיני – "כי ביום השלישי ירד ה' .. על הר סיני והגבלת את העם .. הגבל את ההר וקדשתו"2, אם כן, מהו הצורך להזכיר מיד בהתחלת הפרשה "באו מדבר סיני"?

ועל כרחך צריך לומר, שנוגע להדגיש את עניין "במדבר סיני" בשייכות לקבלת התורה, שלכן מדגישים זאת מיד בהתחלת ההכנה לקבלת התורה, עוד לפני שלשת ימי הגבלה, תיכף בראש-חודש, כיוון שזוהי ההכנה העיקרית לקבלת התורה.

ג. השם "סיני" הוא אחד מחמשה שמות3. וכיוון שנקרא בכתוב בשם "הר סיני", מובן, שעיקר ההכנה לקבלת התורה מתבטאת בעניין "סיני" דווקא.

אודות השם סיני אמרו חז"ל4 "שירדה שנאה לעכו"ם עליו". ומזה מובן, שהתחלת ההכנה לתורה היא – השנאה לענייני העולם5.

ודלא כדעת הטועים שיכולים להיות שני העניינים: גם "געשמאַק" (נועם ועריבות) בעולם, וגם "געשמאַק" בתורה. – האמת אינו כן, אלא כפי שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר6 בשם ספרי מוסר7: כאשר לא תשכון אש ומים בכלי אחת, כן לא תשכון בלב המאמין אהבת ה' ואהבת עולם הזה.

הן אמת שהתורה יש לה מקום גם בשכל אנושי, שהרי "היא חכמתכם ובינתכם (גם) לעיני העמים"8, וכמו כן בעניין קיום המצוות, שגם שכל אנושי מסכים על זה,

– לא מבעי המצוות ד"משפטים", שגם אלמלא ניתנה תורה היה השכל מחייבם, אלא אפילו המצוות ד"עדות", ואפילו המצוות ד"חוקים" שאין עליהם טעם על-פי שכל, הרי כיוון שבנוגע לחלק מן המצוות מסכים השכל שהם דברים ישרים, הנה ביודעו שכולם "ניתנו מרועה אחד"9, מוכרח הוא להודות שגם המצוות שאינו מבין אותם הם בודאי חוקים ישרים, ומה שאינו מבין אותם, עליו לתלות שזהו מצד קוצר המשיג –

אבל אף-על-פי-כן, ראשית ההתחלה בתורה היא – היציאה משכל אנושי ו"הנחות העולם".

וכמבואר בתניא10 בנוגע לנפש האלקית ונפש הבהמית, שהם באופן ד"לאום מלאום יאמץ"11, "כשזה קם זה נופל כו'"12, ולכן צריכה להיות הנפילה דנפש הבהמית.

ואף-על-פי שגם נפש הבהמית יש לה מוחין, ואם כן, יכול השכל דנפש האלקית להסביר לשכל נפש הבהמית, ועל-ידי זה לפעול גם על מדות נפש הבהמית, ואכן התכלית היא לא לבטל את נפש הבהמית, אלא לבררה ולזככה, כמו שכתוב13 "בכל לבבך", "בשני יצריך"14 – הנה כל זה הוא לאחרי שפועלים תחילה ביטול ושבירה כללית בנפש הבהמית, שכן, בניין נפש הבהמית הוא עניין בלתי-רצוי, כמאמר רז"ל12 "לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים", ולכן, לכל לראש יש לפעול בנפש הבהמית ביטול ושבירה כללית, ולאחרי זה יכולה להיות העבודה בבירור נפש הבהמית, ועד לעבודה ד"בכל לבבך", "בשני יצריך".

ד. בכל עניין, הרי לתלמידי התמימים נאמרים הדברים בגלוי.

ובנדון דידן – ידועה השיחה15 שאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, המייסד של תומכי תמימים, לתלמידי התמימים, ובנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, נתנה להעתיקה ולפרסמה, בעניין "כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו"16, היינו, שצריך להתנתק ("אָפּזאָגן זיך") מכל עניני העולם.

ולהעיר:

גט כריתות אינו עניין של שנאה, ואדרבה – ישנה מצות אהבת-ישראל לכל אחד מישראל, ובפרט לאשתו שנתגרשה, וכסיפור הידוע במדרשי חז"ל17, אבל אף-על-פי-כן, הרי זה מצב של כריתות לגמרי, "אינגאַנצן אָפּגעשניטן דערפון", כך, שאין שייכות ביניהם כלל.

ועניין זה דורשים מתלמידי התמימים:

יש עניינים שאמנם לא צריך לשנוא אותם, אבל אף-על-פי-כן, בזמנים שיוצא למלחמת בית דוד, שאז צריך להקדיש את עצמו לגמרי למלחמה זו, עליו לכתוב "גט כריתות" לכל עניינים אלו, לנתק עצמו מהם.

ובלשון הכתוב18: "האומר לאביו ולאמו גו' ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע", אף-על-פי שעל-פי תורה צריכה להיות אהבה אליהם. ועל דרך שמצינו בשולחן ערוך19 שאסור לנשק בניו הקטנים בבית-הכנסת ובית-המדרש, והיינו, שכאשר נמצאים במקום שבו צריכים להיות עסוקים באהבת הוי', אין מקום לערב בזה אהבת בניו הקטנים.

אמנם, יש עניינים שבנוגע אליהם לא מספיק לכתוב "גט כריתות", אלא צריכה להיות שנאה אליהם – שזהו עניין "סיני", "שירדה שנאה לעכו"ם עליו", שנאה לענייני העולם.

וכאמור, זהו אחד העניינים העיקריים – התנאי הראשון בהתחלת ההכנה לקבלת התורה.

ה. ועל-פי זה יובן גם מה שנאמר בפרשתנו "וידבר גו' במדבר סיני":

בעניין הפקודים, מנין בני-ישראל – נכללים כל בני-ישראל, אפילו הפחות במדריגה, ועד שאפילו נושא פסל מיכה20 נכלל גם הוא במניין בני-ישראל21.

ואף-על-פי שבשביל מנין בני-ישראל אין צורך במדריגה נעלית, וכנ"ל שאפילו הפחות שבפחותים נכלל במניין בני-ישראל, מכל מקום, ההכנה לזה היא – "במדבר סיני", "שנאה לאומות העולם", ולאחרי שישנו עניין השנאה לאומות העולם, אזי מונים אותו בין בני-ישראל.

והעניין בזה: מנין בני-ישראל הוא התחלת העבודה ד"עשה טוב", ואילו השנאה לאומות העולם ענינה "סור מרע". וסדר העבודה הוא – תחילה "סור מרע", שהוא עניין היציאה מענייני העולם, ואחר כך "עשה טוב", שהוא עניין מנין בני-ישראל.

ו. וזהו גם תוכן כללות הפסוק – "וידבר גו' במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני גו'":

"מדבר סיני" ו"אוהל מועד" – הם ב' מדרגות (כמבואר בליקוטי תורה22), שהם דוגמת עניינם של ב' החדשים ניסן (חודש הראשון) ואייר (חודש השני), שניסן ענינו "סור מרע", ואייר ענינו "עשה טוב"23.

וזהו גם מה שנאמר "בחודש השני" – שכולל גם חודש הראשון.

ועל-ידי זה באים לחודש השלישי – קבלת התורה.

וזהו שקורין פרשת במדבר קודם חג השבועות24 – כיוון שבה כלולים ב' אופני העבודה של חודש הראשון וחודש השני, שעל-ידם באים לחודש השלישי25.

ז. ויש להוסיף, שהאמור לעיל בעניין השנאה לאומות העולם ושבירת נפש הבהמית כו', מתאים גם לתוכן המאמר26 "תוקפא דגופא חולשא דנשמתא, חולשא דגופא תוקפא דנשמתא".

ואין זה בסתירה לתורת הבעל שם טוב27 על הפסוק28 "עזוב תעזוב עמו", כי:

ידוע שבכל דבר יש שני עניינים: גוף ונפש. וכמו כן ישנם ב' עניינים אלו בגוף האדם: גוף הגוף ונפש הגוף.

גוף הגוף היינו מציאות הגוף כפשוטו, רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו כו'; ונפש הגוף היינו החיות והלהט ("דער קאָך") שבעניין הגופניות – לא מצד התועלת שבדבר למציאות הגוף, אלא מצד הגשמיות עצמה, שהחיות שלו היא בגשמיות כשלעצמה.

ומצד הנפש שבגוף – נעשית ההנהגה שמקלקלת לא רק לרוחניות, אלא גם לבריאות הגוף, ובאופן של ירידה מדחי אל דחי כו', ועל דרך מאמר רז"ל29 הידוע בעניין בן סורר ומורה שזולל וסובא, ש"נידון על שם סופו".

ועל זה אמרו "תוקפא דגופא" – התוקף בהחיות של הגוף, נפש הגוף – "חולשא דנשמתא"; מה שאין כן בנוגע לגוף הגוף – הנה על זה נאמרה תורת הבעל שם טוב שצריכה להיות ההנהגה באופן ד"עזוב תעזוב עמו"30.

ח. והנה, נתבאר לעיל31 שאצל תלמידי התמימים לא שייך עניין "עמל מלאכה" – שהוא עניין עבודת הבירורים שהיא באופן של עמל ויגיעה עצומה, להלחם עם ההעלמות וההסתרים שבעולם – שהרי עניני העולם אינם צריכים להיות מלכתחילה בד' אמותיהם, אלא כל עבודתם היא ב"עמל תורה".

ועל זה נאמר32 "לא ראה עמל בישראל", כמבואר במאמר משנת תרס"ט33 ששלילת ה"עמל" בבחינת ישראל היא רק בנוגע לעמל שלמטה מעמל תורה, אבל "עמל תורה" הוא תכלית המעלה.

אמנם, כיוון שיש להם כוח עבור "עמל מלאכה" (שאינם עוסקים בו) – עליהם לנצל כוח זה עבור "עמל תורה":

העבודה ד"עמל מלאכה" היא באופן שכל זמן שנשאר עניין לא טוב (העלם והסתר כו'), הרי זה מצב בלתי-רצוי, וצריכים להוסיף ב"עמל מלאכה" ולבטל את ההעלם וההסתר, "ברעכן וועלט".

ותנועה זו שב"עמל מלאכה" צריכה להיות גם אצל תלמידי התמימים בעבודתם ב"עמל תורה" – לבטל ("ברעכן") את כל ההגבלות וללמוד תורה באופן של בלי גבול.

אבל, כל זה צריך להיות מתוך "סדר" – שמירת סדרי הישיבה ושמירת בריאות הגוף, כנ"ל בעניין "עזוב תעזוב עמו", ובזה גופא צריך להיות ענין "ופרצת" בתורה34, ועד ל"נחלה בלי מצרים"35.

ט. [...] יום שבת קודש זה הוא שבת מברכים חודש סיון.

הנקודה התיכונה של חודש סיון היא – קבלת התורה.

והרי "חייב – וזכאי – אדם לומר בלשון רבו"36:

ייתן השם יתברך שנזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות37.

(מהתוועדות שבת במדבר ה'תשי"ט. 'תורת מנחם – התוועדויות' ה'תשי"ט ח"ב (כה) עמ' 309-314, 316, בלתי מוגה)

__________________________________

1)    יט, א ובפרש"י.

2)    שם, יא ואילך.

3)    שבת פט, סע"א ואילך. שמו"ר פ"ב, ד.

4)    שבת שם.

5)    ראה לקו"ת פרשתנו ב, ג. טו, ג. וראה גם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון תשט"ו ס"ו (תו"מ חי"ד ע' 80). וש"נ.

6)    סה"מ ה'ש"ת ע' 76.

7)    ראה חובת הלבבות שער ח פ"ג אופן כה.

8)    ואתחנן ד, ו.

9)    חגיגה ג, רע"ב.

10)  פי"ג.

11)  תולדות כה, כג.

12)  פרש"י עה"פ. וראה פסחים מב, ב. וש"נ.

13)  ואתחנן ו, ה.

14)  ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש"י עה"פ.

15)  שיחת שמח"ת תרס"א (לקו"ד ח"ד תשפז, ב ואילך. סה"ש תש"ב ס"ע 141 ואילך).

16)  שבת נו, א. וש"נ.

17)  ירושלמי כתובות פי"א ה"ג. ב"ר פי"ז, ג.

18)  ברכה לג, ט. וראה גם תו"מ חכ"ב ע' 291. וש"נ.

19)  רמ"א ושו"ע אדה"ז או"ח רסצ"ח. וראה גם תו"מ חי"ד ס"ע 285 ואילך. וש"נ.

20)  ראה שמו"ר פכ"ד, א. וש"נ.

21)  ראה גם תו"מ חכ"ב ע' 316. וש"נ.

22)  פרשתנו ב, ד.

23)  ראה גם לקו"ת שם ג, א.

24)  רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב. טושו"ע או"ח סתכ"ח ס"ד.

25)  חסר קצת (המו"ל).

26)  ראה זח"א קפ, ב. קמ, ב. סה"מ תש"ט ס"ע 63.

27)  ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סכ"א. וש"נ (נעתק ב"היום יום" כח שבט).

28)  משפטים כג, ה.

29)  סנהדרין עא, סע"ב (במשנה). וש"נ.

30)  ראה גם לקו"ש ח"ג ע' 806. ועוד.

31)  שיחת ש"פ בחוקותי ס"ה (לעיל [תו"מ תשי"ט ח"ב (כה)] ע' 296).

32)  בלק כג, כא.

33)  ד"ה לא הביט און ביעקב (סה"מ תרס"ט ע' רי ואילך). וראה גם ד"ה זה די"ב תמוז שנה זו (תו"מ חכ"ו ע' 61 ואילך).

34)  ראה משיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר שנה זו (לעיל [תו"מ תשי"ט ח"ב (כה)] ע' 266 ואילך). וש"נ.

35)  שבת קיח, סע"א.

36)  ברכות מז, א. וש"נ.

37)  ראה גם שיחת יום ב' דחה"ש תשי"ז בתחלתה (תו"מ ח"כ ע' 38). וש"נ.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)