בשבת שלפני פורים קוראים תמיד את פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק". הסיבה הפשוטה לכך היא משום שהמן הרשע היה מזרעו של עמלק, אך בעומק יותר, יש זיקה פנימית בין פרשה זו לפורים.
עניינו של פורים מנוסח במגילה במילים: "קיימו וקיבלו היהודים עליהם", וכמאמר חז"ל: "קיימו מה שקיבלו כבר". כלומר, בזמן נס פורים קיימו היהודים את מה שקיבלו מכבר, במתן-התורה. על-ידי מסירות-נפשם, שהיו מוכנים למות ולא עלתה על דעתם מחשבה להמיר חלילה את דתם – נעשתה שלמות הקבלה של התורה והמצוות.
חוצפה בלי היגיון
ההכנה לזה היא קריאת פרשת זכור. עמלק מייצג את הניגוד המוחלט להתקשרות של יהודי עם הקב"ה במסירות-נפש. עניינה של מסירות-נפש היא התמסרות לקב"ה למעלה מכל שיקול שכלי והגיוני. אף עמלק אינו פועל על-פי טעם ודעת, אלא בחוצפה שאין בה שום היגיון.
יש שאדם עובר על רצון ה' כי לא האיר בנפשו גילוי אלוקי, אבל ברגע שהאור האלוקי יאיר בנפשו – מיד ישוב בתשובה. לעומת זה, עמלק מתמרד נגד הקב"ה גם בשיא הגילוי האלוקי – "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו". לכן אין לו תקנה, אלא מחייתו המוחלטת זו תקנתו.
מקרירות למקריות
הביטוי המעשי לפעולתו של עמלק הוא בכמה וכמה רמות. על עמלק אומרת התורה: "אשר קרך בדרך". 'קרך' מלשון קיררך. עמלק מקרר את האדם, שגם כשיהודי הולך בדרך התורה, עמלק מנסה לקררו, שעבודתו תהיה בקרירות, בלי התלהבות וחמימות.
הפירוש השני של 'קרך' הוא מלשון מקרה. עמלק מנסה להשפיע על היהודי שיחשוב שהכול קורה במקרה. הוא מונע ממנו לראות את ההשגחה הפרטית המנווטת את כל הנעשה. כך יורד האדם חלילה מדחי אל דחי, עד שיכול להיות מצב של "הנחשלים אחריך" שבהם עמלק יכול לפגוע ממש.
ההפך מעמלק
על כך נאמר: "זכור את אשר עשה לך עמלק" ו"לא תשכח". דבר ראשון יהודי נדרש לזכור את הסכנות האורבות מעמלק ולהיזהר מהקרירות שהוא מנסה להחדיר. יהודי צריך להיות בבחינת 'אש', שכן הוא קשור עם "ה' אלוקיך אש אוכלה", ואסור לו להניח לקרירות של עמלק לחדור לליבו.
שנית, על יהודי לחזק את העניין החיובי, ההפך הגמור ממה שעמלק מייצג – שהתקשרותו עם הקב"ה תהיה מתוך התבטלות ומסירות-נפש שלמעלה מטעם ודעת. זאת עליו לחקוק בליבו תמיד ולא לשכוח זאת לעולם – "לא תשכח". כך יצליח בכל ענייניו במהלך היום כולו, גם בעת עיסוקיו בענייני חולין ואף בעת השינה.
(התוועדויות תשמ"ט כרך ב, עמ' 417) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
