נושאים נוספים
	התקשרות 711 - כל המדורים ברצף
	נתינה שווה של מטבע "אש" היא הכפרה לחטא כללי
	המשכן ובית ראשון ושני יתגלו במקדש השלישי
	להרבות לומדי ויודעי תורה
	פרשת פקודי
	עבודה בשמחה ו'לקיחת' משקה
	פורים פר"ת בצל הסכנה
	מודה אני / עצי חיים מכסף / הנחת ספרים זה על זה / מזוזה בפתח גבוה
	הלכות ומנהגי חב"ד

יד אל יד – כיצד?

ב'התקשרות' גיליון תרכג עמ' 16 דנו כיצד בדיוק מניחים "יד אל יד" באמירת 'מודה אני'.

הרה"ח ר' יוסף שי' גולדשטיין, שליח הרבי בעיר ס' דיאגו, קליפורניה, הודיענו, שהיה נוכח בשעת ההתוועדות (יום ב' דחג-השבועות תש"ט בסעודה – סה"ש תש"ט עמ' 330), כשסיפר זאת לראשונה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, שהראה אז בידיו הקדושות איך אומרים מודה אני:

שתי כפות הידיים זו מול זו, והאצבעות, כולל האגודלים, מופנות קדימה

(הכותב גם טרח וצילם צורה זו, ושלח לנו את התמונות כדי למנוע כל ספק).

נמסר על-ידי בנו, המלמד הרה"ח ר' לוי שי' גולדשטיין, שכונת "כאן ציווה ה' את הברכה".

תגובות ל'הנחת ספרים'

בקשר לנושא "הנחת ספרי קודש זה על זה", שנדון ב'התקשרות' גיליון תש"ט, סיפר לנו הרה"ח ר' ליפא שי' קורצווייל, מנהל בית חב"ד נחלת הר חב"ד, קריית-מלאכי, שני מעשים מהנהגת הרבי:

א) פעם אחת, בתקופת ה'קבוצה' שלו (בשנים תשכ"ז-כ"ח), נכנס הרבי לאמירת תהילים בשבת מברכים באולם למטה. הש"ץ הקבוע לתהילים, הרה"ח ר' זלמן דוכמן [ע"ה], ראה שהרבי כבר הגיע, ומכיוון שהוא עצמו הגיע עטוף בטלית, פשט אותה והניחה על השולחן שהיו בו ספרים. הרבי הוריד את הטלית מהשולחן, והניחה על הספסל.

ב) בתקופה האמורה, בימי ו' ערב שבת-קודש היה הרבי מתפלל תפילת מנחה באולם למעלה, בצד הרחוק מהכניסה הראשית ל-770 (לעומת ימות החול, שבהם היה מתפלל בצד הקרוב לאותה כניסה). כרגיל אז, בכל יום חמישי היו מדפיסים חוברת 'לקוטי שיחות', והחוברות היו פזורות על השולחנות בבית חיינו. כרגיל, היו מנקים ומסדרים לכבוד שבת את האולם הגדול למעלה, ומכניסים את הספרים לחדר הפנימי הגובל בספריית הישיבה. הרבי היה נכנס לתפילת מנחה בערב שבת-קודש דרך המסדרון, וגם יצא משם. פעם אחת, בראותו ערימת ספרים בחדר הפנימי, הוציא מהם כל חוברת 'לקוטי שיחות' שהיתה מונחת בתוך סידור או חומש (אבל לא הוציא את החוברות שהיו בתוך ספרי גמרא, שולחן-ערוך, חסידות או ספרים אחרים).

הרב יוסף שימחה גינזבורג, עומר

עוד על ספרים זה על זה

בגיליון משבת-קודש פרשת תשא (תש"ט), במדור "בירורי הלכה ומנהג" של הרב גינזבורג שי', נכתב לגבי "הנחת ספרי קודש זה על זה" על-פי-דין, וכן לגבי הנהגת הרבי בזה.

וברצוני להעיר ולהאיר שבזמן שזכיתי ללמוד אצל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (בשנים תשמ"ט-תשנ"ג) ראיתי פעם שכ"ק אדמו"ר בכניסתו לבית המדרש לתפילה נעצר בדרך הילוכו והוריד ספר "פלח הרימון" (חסידות, לרבי הילל מפאריטש) שהיה מונח על גבי סידור (וזה מתאים עם מה שהבאתם מספר "גנזי הקודש", שאין להניח תורה שבעל-פה על-גבי סידור, שקדושתו כדין נביאים וכתובים).

כמו-כן ראיתי פעם שכ"ק אדמו"ר הוריד תפילין שהיו מונחות על גבי סידור, ובפעם אחרת ראיתי שהוריד עלונים של "מבצעים" שהיו מונחים על-גבי סידור.

הרב מתתיהו בראנדוויין

עצי חיים מכסף

הר' הרשקוביץ (האב, ז"ל) יצרן 'עצי חיים' לספרי תורה בירושלים ת"ו, מסר פעמים רבות, שכאשר סיימו את אחד מספרי התורה הכלליים הראשונים (בשנת תשמ"ב לערך?) רצו להזמין אצלו 'עצי חיים' עבורם, ושאלו את הרבי אם ניתן לצפות אותם בכסף. תוכן המענה היה:

בקשר לחלק העליון שלהם – אדרבה, יעשו כן, "זה א-לי ואנוהו".

בקשר לידית [מקום האחיזה] – לא יעשו ¹, "עץ חיים היא למחזיקים בה".

נמסר על-ידי הרה"ח ר' אברהם שי' סלמון, ראשון לציון

__________________________

1)    בקונטרס 'סדר הכנסת ס"ת ע"פ מנהג חב"ד' ס"ט, נכתב: "'עצי החיים' של ספר התורה – של עץ דווקא (ולא ברזל)", ובהערה 24* מצויין המקור: מפי ר' שמואל שי' גרייזמן בשם הרבי (כנראה שזו מההוראות שקיבל בקשר עם סיום ס"ת של ילדי-ישראל).

מזוזה בפתח גבוה

בגיליון 'התקשרות' פרשת משפטים (תשו עמ' 19) הובא מכתב הרב רסקין מלונדון לגבי מיקום מזוזה בשער גבוה. מדבריו עולה שיש סתירה בין דברי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב לבין דברי הרבי בנדון: לפי אדמו"ר הרש"ב – בהתחלת השליש העליון; לפי הרבי – כנגד כתפיו.

במראה-מקומות נאמר שייתכן שהרבי לא ראה את דברי אדמו"ר הרש"ב, ואילו ראה – היה חוזר בו. הערכה זו קצת קשה מכמה סיבות:

א) לגבי מי ששיעור קומתם היה ש"כל רז לא אניס להו", הרי גם אם לא ראו בעיני בשר, בוודאי לא נעלם הדבר מרוח קודשם¹.

ב) דעת אדמו"ר הרש"ב בוודאי היתה ידועה לבנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, במיוחד לפי הנאמר בגיליון התקשרות פ' בשלח שמזוזה גבוהה היתה בבית אדמו"ר הרש"ב [ברוסטוב – המערכת], ואם כן בוודאי שמע על כך הרבי ממו"ח².

ג. ההערכה שאילו ראה היה חוזר בו, אינה מוחלטת³, כפי שמובא שם במראי-מקומות משיחת הרבי, שאין אומרים זאת על פסקי הבית-יוסף.

לכן נראה לעניות-דעתי להציע שני יישובים חלופיים:

1) בשולחן ערוך יו"ד (סי' רפט ס"ב) מובאת ההגדרה של "התחלת השליש העליון". במקביל (בנושאי-כליו, ט"ז וש"ך) מובאת ההגדרה של "כנגד כתפיו". הגדרה זו האחרונה מותנית ומנומקת בצורך שהנכנסים והיוצאים יראו את המזוזה. אם-כן, אפשר לומר שאדמו"ר הרש"ב דיבר בגובה כזה שהמזוזה נראית4, ולכן "בהתחלת השליש העליון", ואילו הרבי התייחס לגובה כזה שבו לא נראית המזוזה, ולכן "כנגד כתפיו". אפשר אולי לבסס זאת על המילים "גבוה מאוד" הנזכרות בהקשר לדברי הרבי בגיליון פרשת משפטים.

2) גם אם בדורו של אדמו"ר הרש"ב לא היה הכרח שהמזוזה תיראה, לא כן הדבר בדור הרבי, שיש בו הרבה "תינוקות שנשבו", ויש הכרח לשחוק את היהלום שבכתר כדי להשקות את בן המלך החולה, וממילא כורח המציאות הוא שהמזוזה אכן תיראה, וכולי האי ואולי תביא להתעוררות נשמה כלשהי.

הרב יוסף כהן, רב שכונה, רמלה

______________________

1)    הערות המערכת

ככל הנראה בהתעניינות הרבי בנושאים שונים, כגון: תיקוני המקווה, קביעת מזוזה ע"פ היכר ציר, כתב סת"ם של אדה"ז ועוד – חיפש תמיד מסורת ברורה, וכמובן דן בפרטים מדעתו, אבל מעולם לא ידוע שפסק הלכה למעשה ע"פ רוח הקודש.

2)    אבל ראה לדוגמא באג"ק (חי"ג עמ' קסט) אודות ההנהגה להמתין כשבועיים מהכניסה לבית עד קביעת המזוזה, שראה ושמע כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב, והגיעה לרבי רק באמצעות הרב לנדא.

3)    אפשרות אחרת: באג"ק הנ"ל אודות ההנהגה האמורה, מסביר הרבי שאינה שייכת לרבים. וראה גם אג"ק ח"כ עמ' לט.

4)    ואכן ברוסטוב היה גובה הפתח פחות מ-3 מטר, כמסופר ב'התקשרות' גיליון ת"מ.