רבה של קהילת מכּנס, רבי רפאל-ברוך טולדאנו, שכב במיטתו קודח מחום. הקור העז השפיע על בריאותו, והרופא אסר עליו לצאת למסעו המתוכנן.
הרוחות החדשות שהתפשטו בעולם הדאיגו מאוד את רבני מרוקו, ובראשם את רבי רפאל-ברוך טולדאנו. רשת 'אליאנס', שהחלה לפעול בצרפת, פתחה שלוחות גם במרוקו. אלה היו בתי-ספר ששינו את המסורת והחינוך שעליהם היו אמונים בני מרוקו לאורך הדורות.
רבי רפאל-ברוך הוטרד מזה מאוד. בראותו כי הנוער מתרחק והולך מדרך אבותיו, וכל מאמציו להפסיק את פעולות 'אליאנס' לא נשאו פרי, החליט כי יש צורך חיוני בהקמת תלמודי-תורה נאים ומרוּוחים, שייתנו מענה לבתי-הספר האלה.
כך הוקם במכּנס תלמוד-תורה מפואר בעבור בני העיר, וכן ישיבה שיסד וטיפח רבי רפאל-ברוך למען בני הכפרים והגלילות. הוא היה נוסע ומכתת רגליו בין כפרים רחוקים בדרום המדינה, להזמין את בני הכפרים ללמוד בישיבתו. תלמידים רבים נתקבצו אליו והוא דאג לכל מחסורם במסירות ובאהבה.
יום אחד נודע לרבי רפאל-ברוך כי בני הקהילה היהודית בעיר אוז'דה, השוכנת על גבול אלג'יריה והרחוקה ממכּנס מרחק רב, הולכים לבית-הספר של 'אליאנס'. הורים רבים היו מעדיפים את הלימודים בתלמוד-תורה, אך לא היה תלמוד-תורה במקום. לפני ההורים עמדה אפשרות לשלוח את ילדיהם למרחקים, אך הם חששו מכך.
הרב יצר קשר עם פרנסי הקהילה, וקבע עמם אסֵפה דחופה, כדי להקים במקום תלמוד-תורה. מכיוון שהנסיעה ברכבת ממכּנס לאוז'דה אורכת לילה שלם, הודיע הרב לעוזרו הנאמן, רבי יצחק אוחנה, כי יֵצאו לאוז'דה במוצאי-השבת.
באותה שבת קדח הרב מחום, עד שרופאו ציווה עליו לבטל את נסיעתו. אך ככל שהתקרב מועד יציאת הרכבת, לא היה יכול להשלים עם הביטול. גורל חינוך ילדי אוז'דה נתון עתה בידו, וכיצד יוכל לוותר על אסֵפה חשובה זו! מי יודע מתי יואילו פרנסי הקהילה להתכנס שוב למטרה החיונית. הרב סבר כי הוא אינו רשאי לבטל את הנסיעה, ולפתע קרא לעוזרו והודיעו כי הם יוצאים לדרך.
השעה הייתה מאוחרת, ובקושי עלה בידם להספיק לעלות לרכבת. עתה עמדה לפניהם בעיה גדולה: הרכבת הייתה עמוסה עד אפס מקום, והרב ועוזרו לא הצליחו להיכנס לתוך הקרון. חולה וכואב נאלץ רבי רפאל-ברוך לשבת על המדרגות, נתון לחסדי הרוחות המקפיאות. רק לאחר זמן רב ומאמצים עילאיים מצד עוזרו נמצא לו מקום בתוך הקרון.
בבוקר הגיעו השניים ליעדם. הם התקבלו על-ידי אנשי הקהילה, שהביאום אל מקום האסֵפה. הרב, שקודם לכן נראה חלוש וחיוור, שפע עתה מרץ ותקיפות. בקול איתן החל להרצות לפני ראשי הקהילה על הסכנה הרוחנית הנשקפת לנוער בגלל מחסור בלימודי תורה על-פי המסורת. דבריו, שנאמרו בלהט אש וברגש רב, עשו רושם עז על כל הנוכחים, אך קשה הייתה דרישתו בעיניהם.
מעודם חיו יהודי מרוקו בחוסר ביטחון בגלל שכניהם המתנכלים להם. בתקופה ההיא, של הקמת המדינה, גדל חששם פי כמה וכמה. המאורעות בארץ-ישראל היו עלולים לפגוע במעמדם ובחייהם בקרב שכניהם הערבים. הם האמינו שפתיחת תלמוד-תורה עלולה לגרום להתגברות העוינות כלפיהם.
עוד טענה עמדה מאחורי סירובם. באותה עת החלה במרוקו הפעילות למען העלייה לארץ-ישראל, ואנשי הקהילה סברו שאין זה הזמן המתאים לבנות בניין חדש.
האסֵפה נתארכה ועדיין לא התקרבו לתוצאות ממשיות. בתוך כך ניגשו נציגי הקהילה אל הרב ועוזרו והציעו להם לאכול ארוחת הבוקר, בהבטיחם כי מיד אחריה ישובו לדיונים.
הרב סירב. "לא אוכל לשבת לאכול עד אשר יסכמו סופית על הקמת תלמוד-תורה, שהיא המטרה שבעבורה עשיתי את הדרך הארוכה", הודיע נחרצות.
הדיונים נמשכו, ופרנסי הקהילה חתרו לכיוון אחד – הם אינם מתכוונים להקים עתה תלמוד-תורה בעיר.
הרב האזין בשקט ובדריכות לדברי כל אחד ואחד מהם, ופתאום החלו עיניו זולגות דמעות, דמעות שהיו לבכי בלתי-פוסק. התרככו מעט חשובי העדה ושאלוהו: "מפני מה רבנו בוכה?".
השיב להם הרב: "אמרו חכמים כי מי שיש בו יראת-שמים, דבריו מתקבלים. והנה רואה אני כי דבריי אינם מתקבלים, שמא הדבר נובע מחיסרון שיש בי ביראת-שמים"...
התרגשו הנוכחים מאוד וכאבו של הרב נגע עד עומק נפשם. רוח אחרת החלה לנשב באסֵפה, האווירה השלילית השתנתה, וקולות אחרים נשמעו.
כאשר ערכו הצבעה בדבר הקמת תלמוד-תורה, היו כמעט כולם בעד הצעתו של הרב. בו-במקום הכינו תכנית לצעדים הבאים, והחלו לגבות את הכסף הדרוש להקמת הבניין.
רבי רפאל-ברוך טולדאנו חזר לדרכו. עוזרו הביע באוזניו את תחושות הסיפוק מההצלחה הגדולה, אך הרב כבר היה הרהר ועסק במשימות הבאות. הלוא יש להקים תלמודי-תורה גם בערים אחרות, כפי שיעשה בעתיד גם בערים ויזאן ופור-ליוטה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
