נושאים נוספים
	התקשרות 706 - כל המדורים ברצף
	הירידה לאחר מתן תורה היא לצורך התיקון ועבודת הבירורים
	שלום בין אדם לחברו מזרז את הגאולה
	להרבות לומדי ויודעי תורה
	פרשת משפטים
	לבישת הבגדים / מסורה ומנהג / בעניין ניטל / הפסק בתפילה / מזוזה בפתח גבוה / השקעות
	הלכות ומנהגי חב"ד

שיקול חשוב לגבי בחירת חתן * כאשר נפגשים בשליחות עם רבנים ויודעים לחזור 'מפרשים', הדבר נוגע לכבוד הבעש"ט וכל נשיאי חב"ד * אם היו מדווחים לי על לימוד דפי גמרא ומאמרים בעל פה, התלמיד היה מקבל 'מילה טובה' ומוסיף ללמוד בחיות... * התעסקות בהפצת המעיינות לא על חשבון שגשוג בלימוד

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

מעשה בחסיד בר-אוריין שנשאל על ידי הרבי במהלך 'יחידות' איזו מסכת בחר במסגרת "חלוקת הש"ס". הלה השיב כי בחר במסכת סוטה. הרבי הגיב: עליך לבחור מסכת נוספת כי את מסכת סוטה לומדים (בלאו-הכי) בין פסח לשבועות.

עדיפות לשידוך עם למדן יותר

מעשה בהצעת שידוכין שהוצעה לנערה, והיא התלבטה אם לגשת אליה. אחי הנערה קיבל מענה מהרבי: "להתעניין בשידוכים אחרים". כשכתבה לרבי שקיבלה את המענה הנ"ל, המשיך הרבי וכתב:

ואחר-כך תחליט מה טוב יותר בשבילה . . שכנראה ממכתב אחי[ה] שי' יש ספקות לשידוך זה.

והרבי הוסיף:

באם אין הדבר כן, או לא כתב בשליחות שלה – אין מקום למענה שלי ותעשה כהרגשה.

וכאן הבהיר הרבי פרט מדהים:

"אחד הטעמים למענתי הוא – [...] שקדימה לאברך שיהי[ה] עוד יותר למדן מהמדובר שי'.

ב'יחידות' של אחד מראשי ישיבות חב"ד, דיבר הרבי באריכות אודות לימוד הנגלה של תלמידי התמימים. וכה אמר:

"מכיוון שבחורים נוסעים ל'שליחות המל"ח' [=בתקופת הקיץ] וחלק מהסדר שנקבע, שבכל מקום צריכים להיכנס למרא דאתרא של המקום ולשוחח בלימוד. הרי אם הרב רואה שמדברים איזה עניין מה'שאגת אריה' וכיוצא בזה (הרבי מנה עוד כמה וכמה ספרים) אזיי הוא רואה שעומדים לפניו תלמידי-חכמים, ודבר זה מהווה הצלחה בשליחות. מה-שאין-כן להפך, הרי אז מוציאים לעז ח"ו על הבעש"ט, על המגיד, על אדמו"ר הזקן וכך הלאה עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר".

כשעה וחצי יחידות בדברי תורה...

ביומנו של אחד מאנ"ש מפסח שני תשי"ד הוא מתאר את סדרי ה'יחידות' ביום א' בשבוע:

"הסדר ביום א' כך הוא: מאחר וביום זה מרבית העסקים סגורים, ועל-כן פנויים ביום זה יותר מביום אחר, לכן נקבעה אסיפה שבועית של ועד מרכז תומכי-תמימים-ליובאוויטש . . ולפנות ערב בשעה 7:30 נכנסים חברי הוועד למסור דו"ח לכ"ק אדמו"ר שליט"א, ובסיימם את מסירת הדו"ח מתחילה הכניסה ל"יחידות" . . הפעם לא נכנסו הרבה אנשים, כעשרה או יותר. אבל היו כאלו שהתעכבו שעות . . גם בני תורה ראשי ישיבות, להתדבר בדברי תורה, וה"יחידות" בדברי תורה – ערכה כשעה וחצי. ועוד אמר [=אותו תלמיד-חכם] בצאתו שכ"ק אד"ש אמר לו, שהיום מכיוון שמחכים על-כן יקצר, והבטיחו להיכנס אחר חג-השבועות [=להמשיך בשיחה]".

במענה לבחור-אברך שכתב לרבי על "אי התמדתו בלימודו בתורת הנגלה כו'", כתב הרבי באופן חד משמעי (אגרות קודש כרך ט' עמ' סא):

ידוע עד כמה הקפידו רבותינו נשיאנו הקדושים על השקידה בלימוד הנגלה, וכבר אמרו רז"ל יגעת ולא מצאת אל תאמין ובמילא בידו הדבר שאם רק ירצה באמת ילמוד בשקידה וגם יצליח.

והרבי ממשיך:

מובן אשר אחרי ההפסק בזה כל ההתחלות קשות, אבל מזמן לזמן יהיה לו זה בנקל יותר ובלבד שישתדל בזה אליבא דנפשיה.

ובהתוועדות אחרון של פסח תשל"ו קבע הרבי ('ליקוטי שיחות' כרך יד עמ' 322):

עיקר עניינו של התלמיד הוא לימוד התורה; ואי-אפשר לו להצליח בלימוד התורה כי-אם על-ידי היגיעה, וכמאמר רז"ל "יגעתי ומצאתי תאמין": באם אינו מתייגע בתורה (יגיעה אמיתית – לימוד יותר מרגילותו, היפך טבעו) – גם אם מדייק בשמירת זמני הלימוד – אי-אפשר לו להצליח בלימודו...

לתת לתלמיד הרגשה שמחשיבים את הצלחתו

בהזדמנות אחת (שבת-קודש פרשת חוקת-בלק תשכ"ט) הזכיר הרבי בכאב לב מדוע אינו מקבל דיווחים על אותם בחורים הבקיאים במאות דפי גמרא בעל-פה ועל-דרך-זה עשרות מאמרי חסידות בעל-פה!

הרבי המשיך:

אינני חושב שאין בין הבחורים רבים כאלה – אלא שלמרבה הפליאה אין ההנהלה של המוסדות מדווחת על-כך; אילו היו כותבים לי – היה זוכה למילה טובה (של עידוד), והדבר היה מוסיף חיות בלימוד; אולם מאחר ואין איש מדווח על כך, אין התלמיד שומע מאומה – סבור הוא שהדבר אינו מעניין אף אחד וחושב "מהיכא תיתי" – ואז אם הבחור הוא כזה בעל מרה-שחורה, ימשיך בלימודיו הלאה (גם כשלא שמע מילת עידוד), אך אם הוא אינו כזה – עלול הוא להתחיל לעסוק בעניינים אחרים!..

עוד אמר הרבי:

כנראה שהסיבה שלא כותבים לי, כי חוששים שהבחור יקבל מזה ישות, דבר שהיו נמנעים ממנו בליובאוויטש. פעם היה בחור מתגאה במספר דפי הגמרא השגורים בפיו ובעשרות מאמרי חסידות החקוקים במוחו ולבו; והיום חוששים לישות!...

מאה ואחד דפי גמרא ועשרה מאמרי חסידות

בהמשך לכך הורה הרבי שהתלמידים בישיבות יחזרו על-פה מאה דפי גמרא ועשרה מאמרי חסידות.

כשנשאל אם הכוונה לחזרה עם התיבות או רק העניינים, כתב הרבי ('לקוטי שיחות' כרך ח"י עמ' 440):

ידיעת העניינים על-פי הסדר שבהגמרא והמאמרים, מלבד יחידים שבקלות אצלם בעל-פה עם התיבות.

כשהודיעו לרבי על תחילת החזרה "כמאה דפים" הוסיף הרבי (שם) "ואחד". כלומר: 101 דפים, וציין כמקור:

וכמו שנתבאר בלקוטי תורה פרשת ראה (כב,ג) דגם עתה מעלה דק"א [=101].

מה עיקר עיסוקו של תלמיד?

מחד דרש הרבי מהתלמידים להקדיש מזמנם להפצת היהדות ולהפצת המעיינות. עם זה קבע בנחרצות כי לא רק בעת הלימוד על התלמיד להיות מונח בו לגמרי ולא לחשוב אודות שום עניין אחר ("ולא שיחשוב מתי הוא יוכל כבר לעסוק בהפצת המעיינות, או שבשעה שרואה "טנק" [=המבצעים; המצוות], רץ הוא מיד ל"טנק"" – (שיחת ש"פ במדבר תשל"ו. 'שיחות-קודש' תשל"ו כרך ב' עמ' 237)) אלא "אפילו בשעה שעוסק הוא בהפצה עליו לדעת שעיקר עניינו ודעתו הוא בלימוד התורה" – שיחת אחרון של פסח תשל"ו (שם עמ' 81).

במקום אחר מבהיר הרבי נקודה מורכבת זו באופן ברור, וכך כתב בי"ט בסיוון תשי"ב ('אגרות הקודש' כרך ו' עמ' קלא):

נהנתי לקרות במכתבם, אשר שולחים תלמידים לקחת חלק בעסקנות חב"ד, וביחוד בהפצת המעיינות חוצה. ובטח גם להבא ימשיכו בזה, כמובן אשר התלמידים ידעו, אשר תפקידם ושליחותם היא ללמוד תורה, תורת הנגלה ותורת החסידות, אלא שמפני צורך השעה ופיקוח נפשות ממש, מוכרחים להקדיש מזמנם ולהתעסק בהצלת נפשות, והלב צריך לכאוב להם על כך.

במכתב ממשיך הרבי, כי על הצוות החינוכי להבהיר ולחדד נקודה זו לתלמידים, אשר עובדת עסקנותם אינה מעניינם ותכליתם – "לולא דרישת הזמן דעקבתא דעקבתא דמשיחא".

וכשבחור תלמיד ישיבת תומכי תמימים הכניס לרבי דו"ח על פעילותו במבצעי המצוות – נענה על ידי הרבי:

בכ[ל] הנ[זכר ל[עיל] – אין מזכיר כלל – הלומד בהתמדה ושקידה, כמה דפין גמרא למד, מאמרי חסידות וכו'?!