שותפות באיסורים
העיסוק בהשקעה במניות, איגרות-חוב וכיוצא-בהן, של חברות בבעלות יהודית, כרוך בשאלות של בעלות/שותפות באיסורים, וקבלת רווחים שנוצרו על-ידי איסורים, כגון: חמץ בפסח, ריבית, חילול שבת, מכירת טריפות ועוד1 (וזו תופעה רווחת גם בחו"ל, שיהודים קונים מניות של חברות שונות ללא בדיקה אם אין שם כל הבעיות הנ"ל, או לחילופין אם במצב פלוני ישנו רב מוסמך המתיר השקעה זאת).
בשנים האחרונות עלה העניין למוּדעות ציבורית, וחיפשו דרך להרוויח מבלי להסתבך באיסורים. אף הוקמו קרנות נאמנות בפיקוח רבני, שנתנו את השירות לציבור וגם הרוויחו יפה, ולכאורה הצילו רבים מישראל מהרבה חששות.
אולם לאחרונה התברר (והרב אריה דביר הי"ו, המפקח על הקרנות הללו מטעם הגרי"ש אלישיב הי"ו, הודה בכך בפה מלא בשיחתנו, ושזו עמדתו ההלכתית), וכל אחד יכול לגלות זאת באמצעות יועצי ההשקעות בבנקים, שקרן כזאת נזהרת רק מ'יד ראשונה', כלומר אינה קונה מניות של חברות שאין עליהן היתר-עיסקא, או של חברות שמחללות שבת וכדומה; אבל אינה נזהרת מלקנות, למשל, מניות של בנק מסויים, שהוא מבעלי המניות של חברה המוכרת טריפות או של תחנות דלק הפתוחות בשבת, ועוד. זאת מפני שהם סומכים על דעת הפוסקים הסוברים שאחזקת מניות של חברה בע"מ איננה נחשבת 'בעלות' מבחינה הלכתית. ואם-כן, הרווח שבפעילות הקרן הוא רק ה'היתר עיסקא' והמלחמה הכלכלית במחללי שבת וכדומה2.
אי-לכך, הרי לטובת הציבור ולטובת הקרנות הללו עצמן צריך לגלות את האמת במלואה, ולפרסם שה'כשרות' של הקרן אינה 'למהדרין', אלא רק לפי הדעות המקילות (כגון: שו"ת צפנת פענח דפוס ווארשא סי' רלא, ודפוס נ.י. תשי"ד סי' קפד. שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' סג), ואילו לפי ה'מנחת יצחק' (ח"ג סי' א) וסיעתו המחמירים בזה, וכן דעת הרבי בצורה נחרצת (במכתבו משנת תרצ"א להרב דוברוסקין ז"ל, שנדפס ב'רשימות' שלו, חוברת קסא3. וראה גם דבריו הנחרצים נגד ה"היתרים" שנתנו רבנים מסוימים ל'בונדס'4 – איגרות מילווה ממשלתי שנעשה אז ללא היתר-עיסקא, ב'אגרות-קודש' שלו כרך י' עמ' רפח וכרך יג עמ' רסו), שאחזקת מניות מהווה שותפות הלכתית, ובלשונו הק' "היהודי הקונה האקציע (=המנייה) הוא הוא הבנק, כיוון שעל ידי קנייה זו נעשה שותף בבנק" – לכאורה, לדעה זאת הקרנות הללו אינן "כשרות".
הרב יוסף-שמחה גינזבורג, רב היישוב עומר
______________________
1) אלא אם משקיעים ב'תעודות-סל' או ב'אופציות ו'חוזים עתידיים' שאין בהן בעלות כלל, או באגרות-חוב בעלות 'היתר עיסקא' כמו אג"ח של חברות ממשלתיות.
תגובות:
2) א –עשיית היתר עיסקא הוא דבר שכל משקיע יכול לעשות בכוחות עצמו. ב- מלחמה בחילול שבת אין כאן שכן הימנעות מהשקעה במניה של חברה מסוימת לא אמור להוריד את ערכה. ג- לאור ההודאה הנ"ל איבדה הקרן את כל משמעותה שכן אם מותר להחזיק מניות בכל חברה כל עוד זה לא 'יד ראשונה' הרי שמותר להשקיע דרך כל קרן שכן הקרן עצמה כבר איננה 'יד ראשונה'.
3) אינני פוסק ודעתי העניה דעת בעלי בתים היא, אך לענ"ד ניתן להקשות על אמירה זו של הרב, ומשתי סיבות עיקריות, שלענ"ד היה ראוי שהרב יתייחס אליהן:
א) העובדה שהרבי לא דיבר על נושא זה על אף שהתייחס מספר פעמים (אם כי בודדות) להשקעה במניות (בין השאר לעובדה שהרבי מהר"ש השקיע במניות) והרי השקעה במניות איננה פחות שכיחה מנסיעה באוניה בשבת וכיו"ב, נושאים שהרבי עסק בהם. ולענ"ד זו קושיא שלא מן הנמנע לתרצה בכך שדעתו ב'רשימות' היתה משנה ראשונה.
ב) העובדה שהחזקה במניות משמעותה בעלות על החברה (בניגוד להחזקה באג"ח) עדיין איננה מחייבת שנאסור כל אחזקה, בכל חברה שעושה כל איסור ומדבריו הק' של הרבי קשה להסיק מה דעתו. למשל ייתכן שדעת הרבי היא שרק בחברה שעיקר עיסוקה הוא עשיית איסור (כמו בנק שעיסוקו הוא – הלוואה בריבית) אסור יהיה להשקיע שכן רק שם המשקיע לא יכול לומר שהוא איננו מעוניין שהחברה תעשה איסור משא"כ בחברה שעיסוקה העיקרי הוא בתחום המותר אלא שאגב פעילותה נעשים בה איסורים – יהיה מותר להשקיע או שבאמת דעת הרבי היא שכל חברה שנעשה בה כל איסור (למשל חברה שאיננה מקפידה שעובדיה יטוסו רק ביום חול) אסור להחזיק בה בכל שיעור ומה'רשימות' הנ"ל קשה להסיק מה באמת טעמו של הרבי ולהיכן ניתן לדמות את המקרה בו דן ולהיכן אי אפשר.
4) לענ"ד אין זה נכון לכרוך את שאלת ה'בונדס' שהן אגרות-חוב בשאלת החזקת מניות, שכן - בניגוד לטעות נפוצה - המהות הכלכלית של שתיהן שונה מהותית (וזו כוונת הרבי לכאורה ב'רשימות' שבמניות, בניגוד לאג"ח מחזיק המניות הוא הוא החברה) וממילא השאלות ההלכתיות הכרוכות בהן שונות.
איתן אחיטוב, בית א-ל
תיקונים ללוח ההפסקים בתפילה
בהמשך למאמרו של הרב גינזבורג שי' (בגיליון ת"ש) בעניין ה' אמנים דקדיש בפסוקי דזמרה, ברצוני להעיר על כמה וכמה טעויות בלוח הפסק בתפילה (להרר"י איידלמן ע"ה), הנדפס בסוף סידורי תהילת ה' (מהדורת אה"ק).
אין הזמן גרמא לעבור על הכול, והרשימה לקמן היא חלקית בלבד, אך דיי בה כדי להדגיש את ההכרח למסור את הלוח להגהה מדוקדקת מחדש, כדי שלא ייכשלו בו רבים.
א. בלוח: בין הנחת תפילין של יד לשל ראש מותר להפסיק כבברכות קריאת שמע.
הטעות: יש להבחין בין תפילין דרש"י לתפילין דר"ת, ובשתיהן ההלכה איננה כמצויין בלוח: 1. בתפילין דרש"י מותר להפסיק ל"דברים שבקדושה" בלבד, ולא ל"מודים אנחנו לך", עלייה לתורה, וברכת ברק ורעם, על אף שמפסיקים עבורם בברכות קריאת שמע1. 2. בתפילין דרבנו תם מותר להפסיק גם לעניית אמן על כל ברכה, כבפסוקי דזמרה2.
ב. בלוח: פסוקי דזמרה – בהכללה, ללא כל פרוט.
הטעות: יש להבחין בין הפסקה באמצע עניין בפסוק3, לבין הפסקה בין הפסוקים (ובין עניין לעניין), שכן אמצע עניין בפסוק של פסוקי דזמרה דינו כברכות קריאת שמע (ונפקא מינה עיקרית, כי על פי זה רוב פסוקי דזמרה דינם כברכות קריאת שמע)4.
ג. בלוח: בפסוקי דזמרה יש לענות את כל חמשת האמנים הראשונים של הקדיש.
הטעות: בפסוקי דזמרה מותר לו לענות רק אמן יש"ר, ואמן של דאמירן בעלמא5.
ד. בלוח: לברכת 'אשר יצר' מותר להפסיק בפסוקי דזמרה.
הטעות: דבר זה שנוי במחלוקת הפוסקים, אם לברך בפסוקי דזמרה או לדחות הברכה לאחרי שמונה עשרה6. אדמו"ר הזקן לא דן בזה, אך לכאורה ממה שלדעתו אסור לברך על הטלית והתפילין בפסוקי דזמרה7 נראה להוכיח שיהיה אסור לברך גם 'אשר יצר'8. ומכל מקום "שב ואל תעשה – עדיף".
ה. בלוח: באמצע ברכת 'ישתבח' אסור להפסיק לכלום. ובהערה "דהיינו משיתחיל לומר 'ברוך אתה ה'' עד סוף הברכה".
הטעות: 1. ברכת 'ישתבח' מתחילה במילה הראשונה שלה – "ישתבח", והחל מאז, דין ההפסקה בה כברכות קריאת שמע (ושאר ברכות הארוכות), שמותר לענות דברים שבקדושה ועוד9. 2. הדין בנוגע לכל ברכה שבסיומה, החל מ"ברוך אתה ה'", אסור להפסיק כלל, אך דווקא בנוגע ל'ישתבח' מסתפק המשנה ברורה להקל, וזאת בגלל שסיומה ארוך, ויתכן שאין בהפסקה שם כדי לקלקל הברכה, ועל פי זה דין סופה יהיה כדין כולה10.
ו. בלוח: "בין גאל ישראל לשמונה עשרה" אסור להפסיק כלל.
הטעות: יש להבחין בין שבת לחול. בחול אכן אסור להפסיק כלל, אך בשבת דינו כברכות קריאת שמע11.
ז. בלוח: "אחר 'יהיו לרצון' הראשון ד'אלוקי נצור'" אם הזמינוהו לעלות לתורה יעלה, אך לא יקרא בתורה עם החזן.
הטעות: ברגע שעוקר רגליו ממקומו, דינו שיכול להפסיק לכל דבר. ולכן אם הלך לבימת הקריאה, בוודאי שיכול לקרוא בתורה עם החזן12.
הרב יואב למברג, פתח תקווה
_____________________
1) ראה מש"כ באריכות בזה ב'התקשרות' גיליון תפ"ט, שרבנו בסידורו (הל' תפילין ד"ה בד"א) התיר להפסיק מטעם "שלא לבטל מעניית דבר שבקדושה", אך לא לשאר דברים שחומרתם פחותה, ואפילו בק"ש וברכותיה יש מחלוקת אם יש להפסיק עבורן.
2) שוע"ר סי' כה סכ"ב. סידור הל' תפילין קטע ד"ה "כל אשר" (לענין אמן של כל הברכות). קצות השלחן סי' ח בבדי השלחן ס"ק עד (למד ממשמעות הסידור ושוע"ר שם שדינו כפסוד"ז לכל דבר).
3) דוגמא לזה אנו מוצאים בדברי רבנו גבי ק"ש "כגון פסוק ושמתם וגו' יכול להפסיק בין 'נפשכם' ל'וקשרתם' שהוא ענין אחר, אבל עד 'נפשכם' לא יפסיק בין תיבה לתיבה שהוא באמצע הענין" (סי' סו ס"ב).
4) כמו שכתב בשוע"ר (סי' נא ס"ה במוסגר) "אבל באמצע פסוק דינו כאמצע פסוק של קריאת שמע כמו שיתבאר בסי' ס"ו" (ושם ס"ב מבואר שחומרת אמצע פסוק היא באמצע עניין שבו). וכן הוא משמעות הסדור (הלכות תפילין קטע ד"ה 'כשמפסיק') שכתב ש"בפסוקי דזמרה מ'ברוך שאמר' ועד ישתבח מותר לענות אמן אפילו באמצע פרק", ושינה מלשונו קודם לכן, לענין הפסקה לקדיש קדושה וכיוצא, שכתב "ועונין אותו אפילו באמצע פסוק". וכן כתב משנ"ב סי' נא ס"ק ח.
5) כמ"ש הרב גינזבורג ב'התקשרות' גיליון ת"ש. וכמש"כ בספרי "הפסק בתפילה" פרק ב אות יח. ובאריכות בקובץ פרדס חב"ד גיליון 11. שכן כל שאר האמן בקדיש אינם אלא מנהג, ולא עדיפים מעניית ברוך הוא וברוך שמו.
6) המשנ"ב (סי' נא ס"ק ח וביאור הלכה שם ד"ה 'צריך ליזהר', ביאור הלכה סי' נג ס"ג ד"ה 'אין לברך') וקצות השלחן (סי' יח ס"ז) כתבו בשם דרך החיים [סי' ל ס"ג, בסידור 'תורה אור' תשמ"ז הוא בעמ' 610] דשרי להפסיק (על כל פנים בין הפרקים).
החיי אדם (כלל כ, נשמת אדם ס"ק א) כתב דכיוון שיכול לברך הברכה אחר התפלה אפשר דאין לו להפסיק, וכן כתב הקיצור שו"ע סי' יד ס"א.
באג"מ (או"ח ח"ד סי"ד) דחה את סברת המשנ"ב אך לא הכריע, גם בתהל"ד (סי' נג ס"ק א) נשאר בצ"ע, וראה שו"ת 'יביע אומר' (ח"ח או"ח סי' ו ס"ק ז) וש"נ.
7) (לענין טלית) שוע"ר סי' נג ס"ג. (לענין תפילין) קצה"ש סי' יח ס"ו. (לענין בין הפרקים) בדה"ש שם ס"ק כג (ממשמעות שוע"ר שם).
8) שכן הסברא להתיר אמירתה בפסוד"ז הוא לפי שברכת אשר יצר שבח היא, ואינה חשובה הפסק בפסוקי דזימרה. והרי אין מקום לומר דברכת 'אשר יצר' שבח היא יותר מברכת הטו"ת (דהרי מכך שהותר להפסיק לענות אמן של כל הברכות משום דשבח הוא, והרי אמן אינה אלא אימות הברכה, א"כ כל הברכות שבח הן, והא דבכ"ז אין להפסיק בשבילם הוא מטעם שיכול לברך אח"כ משא"כ בעניית אמן (או מטעם שכתב האג"מ שם)). ועצ"ע.
9) וזה דלא כקצה"ש (סי' יח ס"ב, ובבדה"ש שם) שהבין שישתבח מתחילה ב"ברוך אתה כו''". וכבר העירו על טעותו זו כמה וכמה, ראה בספרי הפסק בתפילה עמ' צה וש"נ. [ולפי מה שהוכיחו ('הל' ליל הסדר משו"ע אדמוה"ז עם הערות וציונים', תשס"ה, סי' תפג ס"ו אות ב וסי' תפא ס"א אות יד. וראה 'התקשרות' גיליון תקס"ד עמ' 17 וש"נ) שדעת אדמו"ר הזקן היא שהעיקר כהסוברים ש'נשמת' אינה 'ברכת השיר', דין ההפסק גם ב'נשמת' עד תיבת 'ישתבח' הוא כדין פסוקי דזמרה – הרב י.ש. גינזבורג].
10) סי' נד ס"ק ג.
11) בשוע"ר סי' קיא ס"ב הביא את דברי הרמ"א להקל בשבת "במקום שצריך לכך", ובמשנ"ב סי' קיא ס"ק ט כתב דהיינו לדברים שבקדושה, וש"נ (וכן פסק בקצה"ש סי' יט ס"ק יז). [כיוון שפרט זה, להקל בשבת, לא נזכר בסידור רבינו, ואדרבה - רבינו בסידורו כתב שלא להפסיק גם בשבת ב'ושמרו' בין גאולה לתפילה דערבית, צע"ג אם ניתן להקל בזה – הנ"ל].
12) בשוע"ר קכ"ב ס"א "התחיל לומר אלוהי נצור .. מקצר ועולה ופוסע לאחריו" ואזי יכול להפסיק לכל. וראה ספר השיחות (תש"ד עמ' 161) אודות מנהג אדמו"ר הרש"ב (והאדמו"רים שלפניו) שהיה נוהג בכל תפלה (וגם כש"ץ) להפריד רגליו זו מזו בעת שהתחיל לומר 'יהיו לרצון', "וזה מקרי עקר רגליו" (שם). וראה גם משנ"ב סי' קד ס"ק כט. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
