גאולה ותחיית המתים ברוחניות אינה מספקת
התחלת השירה היא "אז ישיר משה ובני-ישראל", וסיומה "תביאמו ותטעמו וגו'", "ה' ימלוך לעולם ועד" (לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו). והיינו, ששירה זו כוללת החל מהשירה הראשונה בקריעת ים סוף, ועד להשירה העשירית, "שירו לה' שיר חדש", בגאולה העתידה.
וכמובן גם מדרשת חז"ל על הפסוק "אז ישיר משה גו'", "שר לא נאמר אלא ישיר (משמע לעתיד), מכאן לתחיית המתים מן התורה", היינו, שבשירת הים מרומזת השירה דלעתיד לבוא, לאחרי תחיית המתים.
ומובן, שלא מספיק עניין הגאולה ותחיית המתים ברוחניות, אלא צריך להיות גאולה ותחיית המתים כפשוטם, כמדובר לעיל שיש צורך בעניינים פרטיים כפי שבאים בעולם, ובאופן שהעולם נעשה דירה לו ית', ובמילא יש צורך בגאולה ותחיית המתים כפשוטם.
ישנו אמנם עניין הגאולה ברוחניות, על דרך הסיפור הידוע בנוגע להדפסת ה"ליקוטי תורה" (פרסום פנימיות התורה) בשייכות לעניין ה"קץ". אבל, למרות גודל העילוי שבהפצת המעיינות חוצה, הרי זה רק הכנה והקדמה וכלי, ואי אפשר להסתפק בכך, כיוון שעדיין חסר העניין העיקרי – גאולה כפשוטה מהגלות כפשוטו, שיהיה חירות אמיתי, לא רק "חירות מיצר הרע", אלא גם חירות משעבוד אומות העולם, שזהו חירות כפשוטו, גם עבור נפש הבהמית והגוף.
גם ארבעים שנה האמורים בזוהר יהיו "כימים אחדים"
ועל דרך זה בנוגע לתחיית המתים:
עניין תחיית המתים ישנו גם ברוחניות – שזהו שאמרו רז"ל "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", ובפרט על-ידי לימוד תורתו, כמאמר רז"ל "אגורה באהלך עולמים . . בשני עולמים . . שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות כו'".
ובכן: כל זה הוא אמנם טוב ("עס איז טאַקע אַלץ גוט"), וטוב על-פי תורה, ופסק-דין בתורה, אבל אף-על-פי-כן, כדי שיהיה העניין המקֻוה של "תחיית המתים מן התורה", שהוא אחד מיסודות האמונה – צריך להיות "אז ישיר משה", ישיר לשון עתיד, על-ידי משה שבדורנו, נשיא דורנו, כאשר יקוים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", והוא בתוכם ובראשם, ויוליכנו קוממיות לארצנו, מתוך "שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו", גאולה בגשם וגאולה ברוח, חירות מיצר-הרע וחירות משעבוד אומות העולם.
וההכנות לזה – הפצת תורתו בפרט, והפצת המעיינות, ועד שיגיע גם ל"חוצה", היכן שנפגשים עם אומות העולם.
ועל-ידי זה פורצים את כל הגדרים ומדידות והגבלות, אשר, למרות מה שכתוב בזהר שצריך להיות משך זמן של ארבעים שנה בין עניין אחד למשנהו, הרי גם משך זמן של ארבעים שנה יכול להיות "כימים אחדים באהבתו אותה", "ברגע קטן", "בשעתא חדא וברגעא חדא",
והוא יוליכנו קוממיות לארצנו, כפשוטו, למטה מעשרה טפחים, בגאולה האמיתית והשלימה.
(התוועדות יום ב' בשלח, יו"ד שבט ה'תש"כ. 'תורת מנחם –התוועדויות' ה'תש"כ חלק א' (כז) עמ' 346-347) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
