נושאים נוספים
	התקשרות 694 - כל המדורים ברצף
	ראש-חודש: הנהגה ניסית שחודרת בתוך הטבע
	כי הרחיב ה' לנו – בניין נצחי
	כתביו וספריו של ה"משכנות לאביר יעקב"
	פרשת תולדות
	ר' שמואל מונקעס
	ש"ץ בבית-כנסת בנוסח אחר
	הלכות ומנהגי חב"ד

ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק (כה,יט)

יצחק נתעטר באברהם, ואברהם נתעטר ביצחק (מדרש תנחומא)

יש המתגאים ומתפארים בייחוס האבא והסבא ה'נאה' שלהם, אך הם עצמם במצב שהאבא והסבא כלל לא גאים בהם. כאן מרמז הכתוב שצריכים להיות שני הדברים:

"יצחק בן אברהם" – הבן גאה באביו ("זכות אבות"),

"אברהם הוליד את יצחק" – האב גאה בבנו ("זכות בנים").

(ליקוטי-שיחות, כרך ב, עמ' 661)

אברהם הוליד את יצחק (כה,יט)

אברהם הוליד את יצחק: לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה . . צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק (רש"י)

זו היתה טענת "ליצני הדור": אמנם בעניינים רוחניים אין יהודי כפוף להגבלות הטבע; אבל בעניינים גשמיים, מוכרח היהודי להיות כפוף לחוקי הטבע, ל"אבימלך", המלך והשר של המדינה, שדרכו עוברות כל ההשפעות הגשמיות – "מאבימלך נתעברה שרה".

לכן צר הקב"ה את קלסתר פניו של יצחק דומה לשל אברהם, ללמדך, שגם את ההשפעות הגשמיות של היהודי אין הוא מקבלם מ"אבימלך" ח"ו, אלא מ"אברהם" – "אברהם הוליד את יצחק". כשיהודי מעורר את כוחות נפשו ומתגבר על המניעות של הגוף והנפש הבהמית, גם ענייניו הגשמיים אינם כפופים לחוקי הטבע.

(לקוטי שיחות כרך ג, עמ' 784)

ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה (כה,כז)

יהודי צריך לעסוק גם בעבודתו של עשיו, כפי שעבודה זו היא על-פי תורה. כלומר: יש 'לצוד ציד' מענייני העולם, 'שדה', ולעשות מהם 'מטעמים' לאבינו שבשמים. לשם כך צריכים להיות 'יודע ציד', היינו שיש להתלבש בלבושי העולם, ולדעת במה 'מונח' העולם, במה הוא 'חי'. לדוגמה, כשמדברים עם יהודי הנמצא ב'שדה', וצריכים לקרבו ליהדות, אי-אפשר לדבר אתו בלשון הקודש, בסגנון המתאים ליושב אוהל; יש לדבר אתו בשפת המדינה, והתוכן של הדברים צריך להיות ב'לבוש' מתאים.

(לקוטי-שיחות חלק כ עמ' 114)

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת (כז,א)

ותכהין: בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לעבודת אלילים) (רש"י)

מדוע אין רש"י מפרש כפשוטו של מקרא, ש"ותכהינה" אירע בדרך הטבע – "כי זקן יצחק"?

אלא בסוף פרשת וירא (כה,יא) נאמר "ויברך אלוקים את יצחק". לא ייתכן אפוא, שדווקא לאחר ברכת הקב"ה תשפיע הזקנה על יצחק באופן שיינטל ממנו מאור עיניו. לכן מוכרח רש"י לפרש שסיבות צדדיות גרמו לכך ולא עצם הזקנה.

(ליקוטי-שיחות כרך טו עמ' 211-213)

* * *

מדוע הזיק העשן ליצחק בלבד ולא לעשיו ולנשיו?

העשן, "שהיו מעשנות ומקטירות לעבודת כוכבים", הזיק רק ליצחק, שהיה "טהור עיניים מראות ברע"; דווקא עיניו הטהורות לא היו מסוגלות לסבול עשן טמא זה.

(לקוטי שיחות כרך י עמ' 74)

אנכי עשו בכרך (כז,יט)

החסיד רבי הילל מפריטש אמר:

כאשר אך לבש יעקב את בגדי עשיו, אמר על עצמו "אנוכי עשיו בכורך"! ללמדך, עד היכן מגיעה עוצם ה"קליפה" של לבושי הגויים...

ואף שיעקב אמר זאת במרמה, כפירוש רש"י ("אנוכי המביא לך, ועשיו הוא בכורך") – הרי זה גופא ראיה שלבושי עשיו השפיעו, שאף יעקב, שהוא "איש תם", ידבר בעורמה ובמרמה!

(רמ"ח אותיות, אות כג)

ויבא לו יין (כז,כה)

ארמי מיא לגו חמרא (זח"ג קפט)

יין – רומז לבחינת גבורה, כרשפי אש העולים מלמטה למעלה.

מים – רומז לבחינת חסד, כמים היורדים מלמעלה למטה.

ארמי מיא לגו חמרא – יעקב, שמידתו מידת התפארת, המחברת וממזגת חסד וגבורה, מזג מים (חסד) לתוך היין (גבורה).

לכן הטעם בתיבת "יין" הוא מרכא כפולא, לרמז על החיבור וההתכללות של חסד וגבורה.

(תורה אור, פרשת וישלח, דף כה,ב)

בא אחיך במרמה ויקח ברכתך (כז,לה)

מדוע לקח יעקב את הברכות במרמה דווקא?

כי נפילת ניצוצות הקדושה לתוך הקליפות היתה בדרך ערמה, ככתוב (בראשית ב) "והנחש היה ערום", שרימה את אדם וחווה, וחטא עץ הדעת גרם כידוע לירידת ונפילת הניצוצות. לכן גם הבירור וההעלאה של הניצוצות צריכים להיות בדרך של מרמה, ככתוב (תהלים יח) "עם עיקש תתפתל".

והבירור נעשה על-ידי יעקב, שהוא בדוגמת אדם הראשון, כמאמר רז"ל (בבא בתרא נח) "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון".

(ספר המאמרים תש"ג, עמ' 187)

ללמדך:

בירור הניצוצות הנמצאים בדברים גשמיים נעשה בדרך "מרמה" דווקא. לדוגמה, כשאדם אוכל לשם שמים, ואחר-כך לומד ומתפלל בכוח האכילה ההיא, עולה הניצוץ שבמאכל ונכלל בקדושה.

אולם בשעה שהאדם אוכל רואים רק את הפעולה החיצונית, שהאדם אוכל ושותה, ובזאת הוא דומה לעשיו. ואילו כוונת ומטרת האכילה – שבכוח האכילה יעבוד את ה' בתורה ותפילה וכו' – דבר זה לא נראה כרגע כלל. רק לאחר מכן, כשהוא לומד, מתפלל ומקיים מצוות בכוח האכילה ההיא, רק אז מתגלה המטרה והכוונה שבאכילה.

נמצא שבירור הניצוצות המצויים בדברים הגשמיים, נעשים בדרך "מרמה".

(ספר המאמרים תש"ג, עמ' 189)

וישלח יצחק את יעקב (כח,ה)

וישלח יצחק – הרבי הריי"צ, נשיא דורנו, הודיע, שהשליחות של כל יהודי בדורנו היא, הפצת תורה ויהדות ומעיינות החסידות, ולשם כך יש לצאת מ"באר שבע" וללכת ל"חרן", יש להגיע לכל יהודי באשר הוא שם. ויש אלו שזכו ונבחרו להיות שלוחיו בפועל. שלוחים אלו פרוסים בכל קצווי תבל, והם מסורים להפצת התורה והיהדות, באופן של מוסיף והולך ואור. עבודה זו מהווה משקל נגד להתגברות חשכת הגלות.

(ספר השיחות תנש"א חלק א עמ' 148)