חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:14 זריחה: 6:12 כ"ג באב התשע"ט, 24/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

תפילה בזמנה / רגל ישרה באמירת קדיש
בירורי הלכה ומנהג

נושאים נוספים
התקשרות 693 - כל המדורים ברצף
שווין לטובה – עבודת ה' תמידית בכל המצבים
נבואה גלויה ממש
תארי כבוד ותארים אצל חסידים
פרשת חיי-שרה
פנינים מ'תורת שלום'
עבודת החסידות
תפילה בזמנה / רגל ישרה באמירת קדיש

הרב יוסף-שמחה גינזבורג, רב אזורי עומר

תפילה בזמנה

מספרים שפעם אחת התווכחו חסיד ומתנגד על "תפילה בזמנה" מול "כוונה בתפילה". שמע את הוויכוח יהודי פשוט והעיר: שניכם אינכם מתפללים בזמן, כי המתנגד אינו מתפלל, והחסיד – תפילתו אינה בזמנה...

הננו מגישים כאן תמצית בעניין החשיבות של קריאת-שמע ותפילה בזמנן.

בשולחן-ערוך

קריאת-שמע של שחרית: זמנה – משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת בריחוק ד' אמות ויכירנו (והוא בערך שעה זמנית לפני הנץ החמה). זמן מועדף – כ"וותיקין" לפני הנץ החמה, כדי שיתפלל שמונה-עשרה מיד עם הנץ. סוף הזמן – בתום שלוש שעות1 זמניות (רביע היום מהנץ עד השקיעה), ואם לא קרא – קוראה בברכותיה כל שעה רביעית, ואם עברה – קוראה בברכותיה עד חצות היום2.

תפילת שחרית: זמנה – בשעת הדחק או בדיעבד – מעלות השחר, ולכתחילה – מהנץ החמה, עד ארבע שעות זמניות שהן שליש היום, ובדיעבד עד חצות היום ותו-לא (מי שנאנס ולא התפלל עד חצות, צריך להמתין עד חצי שעה אחרי חצות ויתפלל מנחה, ואחריה יתפלל שמונה-עשרה כתשלומין לשחרית)3.

תפילת מוסף: זמנה – מיד אחרי שהתפלל תפילת שחרית (ובדיעבד שהתפלל מוסף לפני שחרית, מעמוד השחר ואילך, יצא), עד שבע שעות זמניות, והמאחר נקרא 'פושע', אבל יצא ידי חובתו, מפני שזמנה כל היום עד צאת הכוכבים4.

תפילת מנחה: זמנה – משש וחצי שעות זמניות (אם רוצה לצאת לדרך או להתחיל בסעודה גדולה, ואם לאו – עדיף) מתשע וחצי שעות זמניות, ולסיים עד השקיעה, ואם התפלל עד צאת-הכוכבים – יצא5.

קריאת-שמע של ערבית: זמנה – החל מצאת הכוכבים (ואם קראה מפלג המנחה ואילך, חוזר וקוראה בזמנה ללא ברכותיה, שדינם כתפילת ערבית דלהלן) עד חצות הלילה, ואם עבר ולא קראה – יקראנה עד שיעלה עמוד השחר, ואם היה אנוס אז כגון שיכור או חולה – יקראנה בברכותיה (חוץ מ'השכיבנו') עד הנץ החמה (וימתין עם קריאת-שמע של שחרית עד אחרי הנץ)6.

תפילת ערבית: זמנה – מצאת הכוכבים ועד עלות השחר7. ובדיעבד אם התפלל מפלג המנחה, שהוא שעה ורבע זמנית לפני השקיעה, ואילך – יצא ידי חובתו, וכשהציבור מתפלל בשעה זו – יכול להתפלל עמהם אם נוהג כך בעצמו לפעמים, וכשהציבור עלול להתפזר – ניתן להתפלל מנחה וערבית יחד (אף שמנחה היתה לאחר פלג וערבית היא לפני צאת הכוכבים)8. ובמקרים אלו יש להזכיר לכולם לקרוא קריאת-שמע לאחר צאת הכוכבים (ואם כבר הגיע הזמן – גם לקרוא עמהם בפועל).

בהוראות הרבי

בשיחת י"ט כסלו תשי"א מדבר הרבי על כך, שנדרשת מיהודי עבודה באופן של 'שלום', שעניינו חיבור הפכים. "ועל-דרך-זה בנוגע לעבודה שבלב זו תפילה, שאף-על-פי שתובעים הנהגה על-פי שולחן-ערוך, ועל-פי שולחן ערוך צריכים לדלג חלקים מסויימים בתפילה בשביל להתפלל בציבור... מכל-מקום אומרים הרביים שאין לעשות כן, כי-אם להתפלל כל התפילה על הסדר, והתפילה צריכה להיות בכוונה דווקא (כפסק-דין הרמב"ם ש"כל תפילה שאינה בכוונה – אינה תפילה"9), ובהקדמת העניין ד'כובד ראש'... ובשביל זה כדאי להפסיד תפילה בציבור, ולהפסיד אפילו זמן תפילה, כי העיקר שתהיה התפילה עצמה כדבעי"10.

וכדבריו בשיחת י"ט כסלו תשי"ט: "וזהו הטעם שהנהיגו שחייבים ללמוד קודם התפילה עניין שמביא לידי התבוננות בגדולת הוי' – שאין זה לימוד נוסף במשך היום, אלא לימוד שהוא תנאי המעכב, שלולי זאת לא יכול להיות עניין התפילה"11.

אולם כל זה – אך ורק כשאיחור זמן התפילה הוא במידה ההכרחית כדי להתפלל בכוונה כנדרש, החל מההנהגה הכללית שהנהיגו רבותינו שתפילת שחרית של שבת-קודש רגילה מתחילה בשעה 10, כדי שיספיקו כולם ללמוד על-כל-פנים שעה אחת חסידות לפני-כן, וכלה בהכנות של כל אחד ואחד לתפילה במתינות לפי ערכו: לימוד חסידות, מקווה ועוד, ולא יותר מזה12. ופשיטא שיש לקרוא שלוש פרשיות קריאת-שמע בזמנה, כפי שהנהיגו רבותינו13.

גם אז, כשהאיחור בהתחלת התפילה גדל והגיע עד אחרי חצות היום, ובנוסף גם הפך להרגל ולסדר קבוע, שלל זאת הרבי. וכדלהלן:

לאחד החסידים, שהתפלל כפי דרישת תורת החסידות, אבל מרוב הכנות היה מתחיל בקביעות להתפלל בשעה מאוחרת, כתב הרבי14: "מסיים במכתבו, אשר מפני כמה סיבות מתחיל להתפלל בשבת קרוב לשעה ב' [=2 אחר-הצהריים], ולא טובה בעיני שמועה זו כלל, כי אין לעשות קביעות מהנהגות כמו אלו, ומובן החילוק בין אם מתחיל בשעה מוקדמת ומסיים בשעה מאוחרת15, או שמתחיל [מ]לכתחילה בשעה ב'. ויתייעץ בזה עם זקני אנ"ש במקומו, אשר יתנו לו הוראות בזה איך לתקן שלא יוצרך לקצר בההכנה הנחוצה לעבודת התפילה ובענייני התפילה עצמה, ובכל אופן16 לא יתחיל תפילתו אחר חצות".

______________

1)    ב'ס' הליקוטים – דא"ח, צמח צדק' (מילואים לערך 'תפילה', כרך המילואים עמ' תקמו), נתבאר הטעם לזה ע"פ חסידות, כיוון שזמן ק"ש מתחיל מהנץ החמה לשון גילוי אור בחי' ראיה, וממנה נמשך יחו"ע פ' שמע שכנגד ראובן, ואח"כ פ' שניה היא בחי' שמעון להיות נבזה בעיניו נמאס מצד גופו ונפשו הבהמית, ואח"כ פ' ציצית הוא בחי' לוי ל' התקשרות וחיבור ע"י התעוררות רחמים על נפשו, ולכן סופו עד ג' שעות הוא גילוי ג' מוחין חב"ד שהן בחי' יה"ו דשם הוי', ולהיות גילוי זה בה' אחרונה הוא שמו"ע, כריעות והשתחוואות ביטול לגמרי בחי' יהודה לשון הודאה וביטול, לכן זמן תפילה הוא עד סוף ד' שעות, וזהו ממש עניין מלחמה לה' בעמלק, "ועל כן עיקר שעת הכושר למלחמה הוא בשעת ק"ש ותפילה מטעם הנ"ל עד סוף ד' שעות ביום דווקא", עיי"ש.

2)    קצות השלחן סי' יט סי"א-יב ע"פ שו"ע אדה"ז סי' נח ס"ב-ד וס"י, וחידושי הצמח צדק ברכות פ"א מ"ב, עיי"ש. והקורא ק"ש אחר ג' שעות הוא "כקורא בתורה" בלבד, ולהלכה גם אין לה תשלומין לאומרה אחרי ק"ש הבאה (כשמו"ע), כי כבר עבר "זמן שכיבה" או "זמן קימה" שאמר הכתוב, והיא בגדר "מעוות לא יוכל לתקון" (שו"ע אדה"ז שם סי"א).

3)    שם סי' כ ס"א, ע"פ שו"ע אדה"ז סי' פט ס"א-ב. וכתב שם בבדי השלחן ס"ק ד, שנראה לו פשוט, שאם התחיל לחש או חזרה לפני חצות רשאי להמשיך בתוך חצי שעה זאת, אבל לא להתחיל את החזרה אחר חצות.

4)    שם סי' פג ס"ה, ע"פ שו"ע אדה"ז סי' רפו ס"א-ג, ועיי"ש בבדי השלחן ס"ק כב.

5)    קצות השלחן סי' כו ס"א. והביא שם מסידור אדה"ז, שאין למחות בידי המקילין להתפלל בין השמשות (=הזמן שמהשקיעה ועד צאת הכוכבים). וראה 'התקשרות' גיליון רעח עמ' 18 (ע"פ לקו"ד ח"א עמ' 79) שחסידים נוהגים בד"כ להמתין אחרי השקיעה אם על-ידי כך יוכלו להתפלל בציבור, עיי"ש.

6)    שם סי' כז ס"א וס"ג.

7)    שם ס"ד. וראה שם בבדי השלחן ס"ק יג באריכות.

8)    משנה ברורה סי' רלג ס"ק יא.

9)    הל' תפלה פ"ד הל' טו-טז, וראה בעניין זה בהמובא בס' שערי הל' ומנהג או"ח ח"א עמ' קד-קה. קז. וריש עמ' קיא. קיב.

10)  'תורת מנחם – התוועדויות' (ב) תשי"א ח"א עמ' 134 (ההדגשות שלי). וראה גם באג"ק כרך ד עמ' תעח (שם עונה הרבי בקשר לתפילה שלא בציבור, אבל אינו עונה בעניין זמן התפילה!).

11)  תורת מנחם (כד) תשי"ט ח"א עמ' 265.

12)  ראה גם במאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמ' שצח: "...אבל אנשים פשוטים... אסור להם לעבור זמן הקבוע בתלמוד...".

13)  ראה קונטרס עץ החיים פכ"ה. אג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ כרך י עמ' ב (שני אלה לגבי הנהגה בישיבות תומכי-תמימים). היום יום יז אייר. אג"ק כרך טו עמ' תכז - שם מביע הרבי בטחונו שכל אחד (מהחסידים שהרבי עונה שם בעניינם) קורא ק"ש קטנה בזמנה. האמור ב'היום יום' שיש אומרים - אולי כוונתו להוציא חסידים המתפללים כל התפילה וק"ש בזמנה.

14)  אג"ק כרך ו עמ' שנד – מכתב מכ"ב אלול תשי"ב (שערי הל' ומנהג שם ס"ע קיב).

15)  ראה בעניין זה בס' שערים מצויינים בהלכה לקיצור שו"ע סי' יח ס"ק ב, ובשו"ת יביע אומר ח"ז חאו"ח סי' לד אות ד ואילך, וש"נ.

16)  היינו – גם אם לא ימצאו עצה לזה. כנראה מכיוון שהפך זאת לקבע, שלל זאת הרבי לגמרי.

 

 

'רגל ישרה' באמירת קדיש

מנהג רווח (כנראה – בכל העדות) שהאומר קדיש מקפיד לעמוד ברגליים צמודות, 'רגל ישרה', כמו בתפילת שמונה-עשרה. וצריך עיון מה המקור לזה. כי לעניין קדושה נזכר הדבר פעמיים בשולחן ערוך הבית-יוסף1 וכן בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן2. אבל לעניין קדיש לא מצאנו לעת עתה כלל.

ואכן כתב על זה במקור חיים לבעל החוו"י3: "לומר קדיש דווקא בשיווי רגליים – אין לנו ראיה". ובספר קב הישר4 כתב: "קיבלתי מחסיד אחד, שהיה מדקדק כשאמר 'יהא שמיה רבא'5 לכוון את רגליו להדדי כמו בתפילת שמונה-עשרה6, כי זה אות ומופת שהקב"ה חפץ מאוד בתפילתן של ישראל, כדאיתא במדרש יחזקאל7".

אמנם בטעם הנהגה זו בשמונה עשרה כתב בבית יוסף8: "נראה שהוא לפי שכיוון שעומד לדבר עם השכינה, צריך לסלק כל מחשבות הגוף מליבו, ולדמות כאילו הוא מלאך משרת. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב כתב טעם אחר, שהוא רמז שנסתלק ממנו התנועה לברוח, ולא להשיג שום חפץ מבלעדי ה'".

ולכאורה גם באמירת קדיש נחשב כעומד לפני המלך. ולכן נוהגים לפסוע ג' פסיעות גם בסוף הקדיש. וכלשון הבית יוסף9: "נהגו שאותו שאומר קדיש פוסע לאחוריו שלוש פסיעות לאחר שסיים הקדיש. וכתב בתרומת הדשן סימן י"ג שפוסע מקודם שלוש פסיעות ואחר-כך מתחיל מ'עושה שלום', ומביא ראיה לדבריו". וזאת למרות שאין מקפידין שם בכל הפרטים (כמו להמתין ד' אמות, ולחזור למקומו) כמו בשמונה-עשרה10.

ואגב, בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן בקשר לסיום תפילת שמונה-עשרה11, נאמר: "נותן שלום תחילה לשמאלו, שהוא ימין השכינה השרויה נגדו בצאתו מן התפילה, ואחר-כך לימינו, שהוא שמאל השכינה...". לפי זה, צריך ביאור מדוע מנהגנו בקדיש להיפך – לתת שלום תחילה לימינו ואחר-כך לשמאלו12?

ואולי זו כוונת הרבי בהערה ד"ה הטיית והרכנת הראש, שבספר המנהגים שם [לאחר שציין "ראה בית יוסף או"ח סי' נו13 "ושו"ע ר"ס קכג14]. "וצריך עיון".

 

____________________

1)    סי' צה (דיני שמו"ע) ס"ד וסי' קכה (דיני קדושה) ס"ב.

2)    סי' צה סו"ס א וסי' קכה סו"ס ג.

3)    ר"ס נה. הובא בפסקי תשובות סי' נו הערה 7. ושם כתב "אין לזה מקור, לא בראשונים ולא באחרונים".

4)    פרק נ, הובא שם (העתקתי במדוייק מהדפוס שלפני, כי שם נשמטו הרבה תיבות).

5)    משמעות דבריו שזה קאי גם על ציבור העונים.

6)    כן הביא שם משערי תשובה ריש הסימן בשם הברכי יוסף בשם מהר"י מולכו, שלא לעבור לפני האומר קדיש כמו לפני המתפלל.

7)    כנראה הכוונה למה שכתוב בילקוט שמעוני על אתר (יחזקאל, רמז שלז) שמן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה וכן בין כל רקיע לרקיע, ועד כמניין "ישרה" (תקט"ו), ואדם נכנס לבית-הכנסת ולוחש תפילתו והקב"ה מאזין לו.

8)    סי' צה (ס"ג) ד"ה וכתב עוד.

9)    סו"ס נו.

10)  בפסקי תשובות (סו"ס נו) הביא שמפורש במקור חיים הנ"ל (קכג ס"ב) שיש לנהוג בזה רק הש"ץ בקדיש תתקבל.

11)  נסמן להלן הערה 13.

12)  ספר המנהגים עמ' 6. יש טוענים שהכוונה שאומר הקדיש מייצג כביכול את הקב"ה בעצמו. וצריך ביאור ומקור לזה.

13)  לכאורה הכוונה למובא שם בסוף הסימן, נעתק לעיל ע"י ציון 9.

14)  הכוונה לסדר אמירת 'עושה שלום' בסיום שמונה-עשרה כנ"ל.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)