חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:39 זריחה: 6:28 י"ט באלול התשע"ט, 19/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

פרשת חיי-שרה
ממעייני החסידות

נושאים נוספים
התקשרות 693 - כל המדורים ברצף
שווין לטובה – עבודת ה' תמידית בכל המצבים
נבואה גלויה ממש
תארי כבוד ותארים אצל חסידים
פרשת חיי-שרה
פנינים מ'תורת שלום'
עבודת החסידות
תפילה בזמנה / רגל ישרה באמירת קדיש

פרשת חיי-שרה

פרשתנו, המדברת על מותה של שרה, נקראת בשם "חיי שרה".

ויש לבאר זאת על-פי מאמר רז"ל (תענית ה, ב) "יעקב אבינו לא מת... מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". חיים אמיתיים הם חיי נצח. מתי ניכר אפוא שחיי יעקב היו אמיתיים? כאשר רואים את המשכם גם לאחר מותו, בהיות "זרעו בחיים" – חיי זרעו שווים לחייו.

אף השפעתה הרוחנית של שרה הוסיפה להתקיים לאחר מותה, ואז התגלה שחייה היו אמיתיים. שהרי יצחק לקח לו אשה שהיתה דומה לאמו בצדקתה, עד ששלושה ניסים שאירעו אצל שרה חזרו והופיעו אצל רבקה: נר דלוק מערב שבת לערב שבת, ברכה בעיסה וענן על האוהל (רש"י פרשתנו כד,סז).

(לקוטי שיחות כרך טו עמ' 145)

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים (כג,א)

בת מאה כבת עשרים... ובת עשרים כבת שבע (רש"י)

מאה – גיל זה מסמל גמר ושלימות העבודה, 'בירור' וזיכוך עשר כוחות הנפש, כפי שכל אחד ואחד מהם כלול מעשר.

עשרים – מסמל את ראשית העבודה. בגיל זה מגיע האדם לבגרות מלאה, שכן יש בידו חמש שנים של מקרא, חמש שנים של משנה וחמש שנים של גמרא (ראה אבות ה,כב).

שבע – רומז לתכלית הביטול, קבלת עול מוחלטת, כילד זה שאין לו דעה משלו והוא כפוף למרות ההורים והמחנכים.

מה יעשה אדם כדי להגיע לשלמות העבודה ("מאה")? יתנהג בתחילת העבודה ("עשרים") בביטול ובקבלת עול ("שבע"). לא ילך בדרכים חדשות, אלא ימלא בנאמנות את ההוראות שקיבל מרבו.

(ליקוטי שיחות כרך ב, עמ' 462)

ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה (כג,יט)

בני ישמעאל טוענים שמערת המכפלה שייכת להם, בהיותם צאצאיו של אברהם. כמה תשובות בדבר:

א) לישמעאל לא היתה זכות ירושה, שהרי הוא בן השפחה ואין בן השפחה יורש.

ב) לישמעאל אין כל קשר לשרה אמנו, וממילא אין לו קשר למערה שנקנתה בעבור קבורתה.

ג) רובם המכריע של הערבים הגרים בארץ-ישראל ובשכנותה אינם צאצאי ישמעאל (אבן עזרא בראשית כז, א בסופו).

(לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 153)

ואברהם זקן בא בימים (כד,א)

הזוהר מפרש (ח"א רכד,א):

"ימים" – היינו לבושי המצוות. קיום מצווה יוצר לבוש לנשמה, ולבוש זה מאפשר לה ליהנות מזיו השכינה בגן-עדן.

"בא בימים" – לא היה חסר לו אפילו לבוש אחד.

והנה, פירוש הזוהר קשור בפירוש הפשוט של מילת "ימים", שכן לכל יום יש לבושים השייכים לאותו יום, וכדי להשיג לבושים אלה צריך שיום זה יהיה 'ממולא' במצוות.

ויש לומר, שמטעם זה הזהיר הבעל-שם-טוב ש"לא יניח שום יום מעשיית מצווה" (צוואת הריב"ש סימן א). שהרי גם אם יוכל להשלים למחרת מה שהחסיר היום, באופן שלא יחסר מהמספר הכולל של המצוות, בכל-זאת, מכיוון שחסר לו יום אחד, חסר לו הלבוש השייך ליום זה.

(לקוטי שיחות כרך לב, עמ' 12)

וילך אל ארם נהריים וכל טוב אדוניו בידו (כד, י)

יש ללמוד משליחות זו, שהיא השליחות הראשונה שעליה מסופר בתורה, לגבי עבודתו של יהודי, שנשלח לעולם הזה כדי לעשות ממנו 'דירה' להקב"ה.

המטרה – שליחות זו היתה קשורה בנישואין, שתכליתן הולדת ילדים. אף שליחותו של יהודי היא לפעול 'הולדה' רוחנית, לעשות עוד יהודי.

המקום – יהודי צריך ללכת אפילו ל'חרן', הרומז לחרון אף של מקום בעולם, כדי למצוא שם יהודי ולקרבו לתורה.

האמצעיים – הקב"ה מעניק ליהודי "כל טוב", כדי שיוכל למלא את שליחותו על הצד היותר טוב.

(ספר השיחות תשמ"ח כרך א, עמ' 88)

ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק (כד, יד)

מדוע בחן אליעזר את רבקה דווקא בדבר הזה?

כי ההבדל העיקרי בין קדושה לקליפה הוא בעניין ההשפעה. הקדושה משפיעה תמיד לזולת, להוות ולהחיות את העולם מאין ליש; ואילו הקליפה רוצה אך ורק לקבל לעצמה.

כשאמרה רבקה מעצמה "וגם גמליך אשקה", ראה בזה אליעזר סימן שהיא שייכת לקדושה וראויה להידבק בזרעו של אברהם.

(סדור עם דא"ח צב, ב)

ואבא היום אל העין (כד,מב)

יפה שיחתן של עבדי אבות...מתורתן של בנים (רש"י)

עבד – רומז לבעל עסק. אצל בעל עסק ענייני העולם מורגשים כמציאות בפני עצמם, וכאשר הוא עוסק בהם לשם שמים, הוא פועל שינוי בתחתון שאין למטה ממנו.

בן – רומז ליושב אוהל. כאשר יושב אוהל עוסק בענייני העולם, אין זה בבחינת תחתון שאין למטה ממנו, שהרי עסק זה הוא מלכתחילה אך ורק לשם תורה.

לכן יפה עבודת ה'עבד' מעבודת ה'בן', שכן כוונת הבריאה היא, שגם ענייני העולם אשר נרגשים למציאות בפני עצמם יהיו 'דירה' לו יתברך.

(לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 334)

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים (כד,סג)

יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח וגו', ואין שיחה אלא תפילה (ברכות כו,ב)

ב'קדושת לוי' מבואר, שבתפילת מנחה נזכרו "גמלים", משום שזמן מנחה הוא עת רצון מיוחד, שאז הקב"ה גומל חסד עם ישראל. כמאמר רז"ל (ברכות ו, ב) "אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה".

ויש לשאול, הרי בזוהר (ח"ב קנו, א) נאמר שזמן מנחה הוא עת דין?

ויש לומר, שבעת תפילת שחרית שולטת מידת החסד, ולכן כשינטו צללי ערב ותבוא מידת הדין, היא עלולה לעורר קטרוג חדש. אבל המתפלל מנחה מנצח בבית-דין של מעלה בעת שליטת מידת הדין, ולכן ביכולתו לפעול גדולות, כי גם המנגד עונה אמן.

(אגרות קודש כרך ד, עמ' קפג)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)