מפתיעה למדיי העובדה שבשורת הגלות ניתנה מיד בראשית התהוותו של העם היהודי. במעמד הנשגב של כריתת 'ברית בין הבתרים' עם אברהם אבינו, אומר לו הקב"ה: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא-להם, ועבדום ועינו אותם ארבע-מאות שנה". עם כריתת הברית הנצחית בין הקב"ה לעם-ישראל, באה הבשורה על גלות מצרים, שהיא שורש כל הגלויות.
דבר זה תמוה ביותר. הבשורה על הגלות סותרת לכאורה את מהותה של כריתת הברית. לשם-מה כורתים שני אוהבים ברית ביניהם, והלוא גם בלי הברית הם אוהבים זה את זה? אלא מטרתה של כריתת הברית לעשות את האהבה לבלתי-תלויה ולנצחית, שגם כאשר יצוצו סיבות שיהיה בהן כדי לערער את האהבה, תשמור הברית עליה לבל תיפגע. כריתת הברית בין הקב"ה לאברהם אבינו אומרת אפוא, שגם אם יחטאו בני-ישראל ואף אם יתנכרו לקב"ה – לא תיפגע אהבת הקב"ה לעם-ישראל. איזה מקום יש אפוא לבשורת הגלות דווקא בעיצומה של כריתת הברית?
תקווה מתמדת
מזה עצמו אנו מבינים, שהגלות איננה עונש בלבד על חטאי בני-ישראל, אלא טמון בה עניין נשגב ונעלה ביותר. מתוך הגלות צומחת הגאולה, כשם שמריקבון הגרעין צומח האילן. בפנימיותה של הגלות טמון טוב נאצל ונפלא, והוא יתגלה בבוא הגאולה. רק בראייה חיצונית הגלות היא עונש, אך בפנימיות העניינים, הגלות היא ביטוי לאהבתו העצומה של הקב"ה לעם-ישראל, מכיוון שבאמצעותה הוא מביא את הגאולה השלמה.
מתפיסה זו נגזרת ההתייחסות האמיתית אל הגלות. נבין זאת על-ידי משל פשוט. למלך גדול היה ידיד-נפש, שהיה מקרבו ומראה לו חיבה גדולה. יום אחד ריחקו המלך ממנו, סילקו מארמונו ואף ציווה לגרשו מהמדינה אל אי נידח. השאלה עכשיו, מה תהיה תגובתו של אותו ידיד.
אפשרות ראשונה: בימים הראשונים יהיה הידיד שבור ורצוץ מנפילתו הגדולה, אך בנקוף הזמן יתאושש, ישלים עם מצבו ויתחיל לחשוב כיצד לפתוח בחיים חדשים בתנאים הקיימים. אפשרות שנייה: הקשר עם המלך חסר לידיד כל-כך, עד שהוא ממאן להתנחם. הוא מאבד את הטעם בחיים ונשאר עצוב וממורמר כל ימי חייו. אפשרות שלישית: אהבתו הגדולה למלך והביטחון באהבתו של המלך אליו גורמים לו לחוש, כי כל העניין אינו אלא זמני, וכי בוודאי אין המלך חפץ ברעתו, אלא שיש בזה כוונה נסתרת כלשהי, שכאשר תושלם, ישיבו המלך לארמונו. אמנם הוא מצטער על הריחוק מחצר המלכות, אך עם זה הוא חי בתקווה ובציפייה מתמדת לשובו חזרה אל היכל המלך.
אהבה בלתי-תלויה
אלה גם שלוש ההתייחסויות האפשריות כלפי הגלות. יש שהתרגלו אל הגלות; טוב להם כך ואין הם מצפים עוד לגאולה. אחרים מביטים אחורה, אל אלפיים שנות הגלות, והם כבר מיואשים מאפשרות הגאולה. ההתייחסות האמיתית והנכונה היא השלישית: מתוך אמונה שלמה באהבתו של הקב"ה לעם-ישראל, אנו בטוחים שהנה הנה, עוד מעט-קט, תתגלה הכוונה האמיתית של הגלות ותבוא הגאולה השלמה.
וכדי שיהיה לעם-ישראל הכוח לעמוד בקשיי הגלות ולהאמין שאין היא נובעת מפירוד חלילה בין הקב"ה לעם-ישראל, הודיע הקב"ה על הגלות דווקא בעת כריתת ברית בין הבתרים. כך הבהיר הקב"ה לעם היהודי לדורותיו, כי אהבתו לעם-ישראל היא נצחית ובלתי-תלויה, וגם הגלות עצמה היא ביטוי לאהבה זו, מכיוון שדווקא ממנה ומתוכה צומחת הגאולה (ראה לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 359 ועוד). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
