נח "עולם חדש ראה", כי לפני המבול לא היו בעלי תשובה, אלא צדיקים או רשעים * המבול פעל ביטול בעולם החומרי, והכניס תנועה של הזדככות ושל תשובה * כיצד ניתן ליישב בין הדורשים את חסרונו של נח, לבין הדורשים את מעלתו? * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. החילוק בין קודם המבול ולאחר המבול:
ידוע שעניין המבול היה לטהר את הארץ, שלכן היו גשמי המבול במשך ארבעים יום, דוגמת עניין הטהרה שעל-ידי ארבעים סאה במקוה1, ועל-ידי זה נעשה זיכוך כללי בעולם, שסייע לזיכוך שנעשה על-ידי גלות מצרים בתור הכנה למתן תורה2.
[. .] וזיכוך העולם שנעשה על-ידי המבול – הוא עניין תנועת התשובה.
והעניין בזה:
קודם המבול לא היה עניין התשובה בעולם3, כי אם, אחד מב' הקצוות: מחד גיסא – היו בכל דור צדיקים שקיימו מצוות, על כל פנים שש המצוות שניתנו לאדם הראשון, וכמו כן למדו תורה, כפי שמצינו4 שאדם הראשון למד תורה עם שת, ושת מסרה לבניו אחריו, מדור לדור, ונוסף לזה, כיוון שקיימו מצוות, הרי בהכרח שהיה אצלם גם לימוד התורה, שהרי "תלמוד מביא לידי מעשה"5. ולאידך גיסא – היה הקצה השני – "מלאה הארץ חמס"6; אבל תנועת התשובה לא היתה אז בעולם.
וכדאיתא בגמרא במסכת סנהדרין7 "שהיה נח הצדיק מוכיח בהם . . והיו מבזין אותו", היינו, שתוכחתו של נח לא הועילה לעוררם לתשובה. ואף שמצינו במדרשי חז"ל8 שמתושלח וחנוך הקהילו קהילות ועוררו לתשובה (אף שלא נתפרש הדבר בתורה שבכתב ובגמרא) – הרי על כרחך צריך לומר שלא היה הדבר ניכר בגלוי, כדמוכח מזה שרק נח ובניו ונשותיהם נכנסו לתיבה, ולכאורה, היכן היו בעלי-התשובה של חנוך ומתושלח?! – ועל כרחך צריך לומר שלא היו אז בעלי-תשובה כלל.
וטעם הדבר – לפי שקודם המבול היה טבע וחומריות העולם בתוקף ביותר, ולכן לא היתה עבודת התשובה שעניינה הוא הזדככות.
ועניין התשובה נתחדש על-ידי המבול שפעל זיכוך בעולם, וזהו שמצינו בנבואת יחזקאל9 שנח נמנה בין השלשה ש"ראו שלשה עולמות", כיוון ש"ראה העולם בנוי וחרב ובנוי", "ראה עולם חדש"10 – שהתחדשות זו הוא עניין תנועת התשובה.
ובשביל "עולם חדש" זה הוצרך להיות עניין המבול – כי, בין יש ליש צריך להיות אין באמצע11, ולכן, בין העולם שהיה קודם המבול ובין ה"עולם חדש" הוצרך להיות הביטול של המבול, ועל-ידי זה נעשה ה"עולם חדש" של עניין התשובה.
ומתאים גם עם הפירוש הפשוט במאמר רז"ל "ראה עולם חדש", שקאי על העולם הזה שאנו נמצאים בו – כידוע שהחידוש של עולם הזה לגבי העולמות העליונים הוא שדווקא בו ישנו עניין התשובה, כמבואר בארוכה בכמה מקומות12, ונקודת הביאור – שבעולם הזה נמצא העצמות, שלהיותו "נמנע הנמנעות"13, הנה ממנו דווקא ישנו כוח התשובה להפוך זדונות לזכיות14.
ב. על-פי זה יש לבאר ב' הקצוות שמצינו בנוגע לנח15 – שלפעמים מצינו את החיסרון של נח, כדאיתא בזהר16 בביאור הטעם שהמבול נקרא על שמו, כמו שכתוב17 "מי נח", לפי שלא התפלל על אנשי דורו; ולפעמים מצינו את המעלה של נח, כמודגש בהמשך הכתוב "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך", המדבר על המעמד ומצב שבזמן הגאולה העתידה18 – שב' קצוות אלו הם בהתאם לב' התקופות שהיו אצל נח, קודם המבול ואחרי המבול.
ובהקדם ביאור דברי הזהר שהמבול נקרא על שמו של נח, לפי שלא התפלל על אנשי דורו – שלכאורה אינו מובן: מדוע אמנם לא התפלל על אנשי דורו ולא לימד זכות עליהם?
והביאור בזה – על-פי האמור שקודם המבול לא היה עניין התשובה בעולם, וכיוון שאצל נח עצמו לא היה עדיין התנועה של תשובה, לכן לא היה יכול ללמד זכות על אנשי דורו, כי, כדי ללמד זכות על הזולת צריך לחוות בעצמו עניין זה ("מען דאַרף דאָס אַליין איבערלעבן").
וכידוע הסיפור19 אודות הבעל שם טוב20, שאצל אחד מתלמידיו לא היה את העניין של לימוד זכות כו', וסיבב הבעל שם טוב כמה עניינים שהלה יגיע בערב שבת בשעה מאוחרת לפנות ערב, וכאשר ראה עד כמה יכול להיות גדול הקושי בשמירת שבת, אזי התחיל ללמד זכות על אחרים.
ולהעיר גם מהסיפור אודות אדמו"ר האמצעי21, שהפסיק פעם באמצע קבלת יחידות, כיוון שבא אליו אחד שביקש תיקון אודות עניין מבהיל, שלא עלה בידי אדמו"ר האמצעי למצוא בעצמו מעין זה אפילו בדקות דדקות, ולכן הפסיק את קבלת היחידות, עד שפעל בעצמו עניין התשובה כו'.
ובאופן כזה הוא אמיתית עניין הדין ומשפט – כמבואר בשיחת שמחת תורה לפני שלושים ואחת שנה22, שאין זה באופן שהדיין רואה את המעשה בלבד, אלא עליו להתבונן ולמצוא את הסיבות שהביאו לעשיית מעשה זה, ובאופן זה יהיה הדין והמשפט האמיתי אצל משיח, כמו שכתוב "והיה צדק אזור מתניו"23, ולכן "ושפט בצדק דלים"24, דהיינו שימצא זכות גם עבור אלו שהם במעמד ומצב של "דלים".
ועל-פי זה מובן, שכיוון שנח עצמו לא חווה ("ער האָט ניט איבערגעלעבט") עניין התשובה, לא היה יכול ללמד זכות עליהם, שכן, מי שלא היו לו ניסיונות, על כל פנים ניסיונות קשים, אינו יכול להבין כלל איך שייך שלא לשמוע להקב"ה, ולכן אינו יכול ללמד זכות על אחרים.
וכל זה – מצד התקופה שקודם המבול, שעדיין לא היתה התנועה של תשובה בעולם.
אבל מצד התקופה שלאחרי המבול, שאז נתחדשה התנועה של תשובה – נעשה העניין של "אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך", כפי שיהיה בימות המשיח25, על-ידי הקדמת התשובה.
ג. על-פי זה יובן גם מה שכתוב בעניין הקשת שהיא "ברית עולם"26:
לכאורה אינו מובן: הרי הצורך בעניין הברית הוא מצד האפשריות למצב של "מלאה הארץ חמס6", אבל כשיקויים עניין "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"27, אזי לא יהיה שייך כל העניין, ואם כן, מהו הפירוש שהקשת היא "ברית עולם"?
ויובן על-פי מאמר הזהר28: "לא תצפי לרגלא דמשיחא עד דיתחזי האי קשת בעלמא מתקשטא בגווני נהירין . . וכדין צפי ליה למשיח, מנלן דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם, והשתא דאתחזיא בגוונין חשוכין, מתחזיא לדוכרנא דלא ייתי מבול, אבל בההיא זמנא אתחזייא בגוונין נהירין".
והביאור בזה – שענינו של משיח הוא "לאתבא צדיקייא בתיובתא", שהוא עניין תנועת הזיכוך והתשובה בכללות העולם, וגם עניין הקשת הוא תנועת הזיכוך והתשובה בעולם, ומצד זה שייך עניין הקשת גם לעתיד לבוא, ולכן היא "ברית עולם".
ד. ובפרטיות יותר:
על הפסוק29 "את קשתי נתתי בענן", אמרו רז"ל30 "דבר שהוא מוקש לי", והפירוש הפשוט בדבר הוא, שגווני הקשת הם בדוגמת המרכבה31. ובעניין המרכבה ישנם "רוח סערה גו' ענן גדול ואש מתלקחת"32, שהוא עניין ג' קליפות הטמאות33, וישנו גם "ונוגה לו סביב", שהוא עניין קליפת נוגה. וזהו שהקשת היא בדוגמת המרכבה ("דבר שהוא מוקש לי") – כיוון שעניינה של הקשת הוא עניין התשובה, להפוך את ג' קליפות הטמאות, על-ידי הממוצע של קליפת נוגה, עד שיהיו בבחינת "מוקש לי".
כלומר: מצד סדר ההתהוות וההשתלשלות – הסדר הוא מלמעלה למטה: תחלה עניין הקדושה, ואחר כך קליפת נוגה, ואחר כך ג' קליפות הטמאות. ובאופן זה נשארים הקליפות בחומריותם, ואין להם עלייה כלל. אמנם, כל זה הוא על-פי הסדר שמצד העולם. אך על-ידי המבול – שאינו כפי סדר העולם, שלכן לא נמנית שנת המבול במניין שנות העולם34 – נפעל סדר של זיכוך ועלייה מלמטה למעלה.
וזהו ביאור דברי הזהר "לא תצפי לרגלא דמשיחא עד דיתחזי האי קשת בעלמא מתקשטא בגווני נהירין . . וכדין צפי ליה למשיח" – כי, עניינם של גווני הקשת (שהם כללות הגוונים) הוא עניין הזיכוך (כנ"ל), וכאשר הקשת נראית "בגוונין נהירין", הרי זה מורה על כללות הזיכוך בעולם, שהעולם נמצא כבר בתנועה של "אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא"35. וזהו עניין הגילוי של משיח, שימשיך תמיד לגלות פנימיות נעלית עוד יותר, כך שהעולם יהיה תמיד בתנועה של זיכוך ועלייה.
וזהו גם ביאור המשך דברי המדרש על הפסוק "את קשתי" – "אפשר כן (וכי אפשר לומר שהקשת הוא דוגמא לכבודו יתברך36), אלא קשין דפירי":
אין הכוונה לדחות את הפירוש "דבר שהוא מוקש לי", אלא הכוונה היא – שכדי להיות "דבר שהוא מוקש לי" צריכה להיות העבודה ב"קשין דפירי", ש"קש" הוא עניין הקליפה, שתחילה היא באופן של קליפה השומרת על הפרי, ולאחרי זה נעשית קליפה המנגדת כו'37, והעבודה ב"קשין דפירי" הוא עניין עבודת הבירורים, ועל-ידי זה נעשה "דבר שהוא מוקש לי".
ולאמתו של דבר, הנה על-ידי עבודת הבירורים והתשובה מגיעים למדריגה נעלית יותר – כי, "דבר שהוא מוקש לי" קאי על אור הקו38, והרי ידוע39 שעכשיו נוגע הקו בעיגול רק בראשיתו, ולעתיד לבוא – על-ידי עבודת הבירורים והתשובה, שעל-ידי זה נעשה עילוי גדול יותר מכפי שהיה קודם החטא – יהיה הקו נוגע בעיגול גם בתחתיתו, שזוהי מעלה נפלאה.
(מהתוועדות שבת פרשת נח ה'תשכ"א. 'תורת מנחם – התוועדויות' תשכ"א חלק א' (כט) ע' 158-163)
__________________________
1) תו"א ריש פרשתנו (ח, סע"ג ואילך). ובכ"מ.
2) שם שמות נ, סע"ב. יתרו עד, סע"א ואילך. ובכ"מ.
3) בנוגע להתשובה דאדה"ר וקין – ראה לקו"ש חט"ו ע' 51 ואילך. ובהערה 41 שם.
4) ראה פרדר"א רפ"ח, ובביאור הרד"ל שם אות יו"ד.
5) קידושין מ, ב. וש"נ.
6) פרשתנו ו, יג.
7) קח, א-ב.
8) ראה ספר הישר – הובא בתורה שלמה בראשית עה"פ ה, לב (אות צב). וש"נ.
9) יד, יד ובפרש"י. תנחומא פרשתנו ה. יל"ש פרשתנו רמז נ.
10) ב"ר פ"ל, ח. וש"נ. וראה גם לקו"ש ח"ל ע' 22 הערה 59.
11) ראה תו"מ ח"ה ריש ע' 192. וש"נ.
12) ראה לקו"ת פינחס עה, ג. ראה לג, ב. ובכ"מ.
13) ראה שו"ת הרשב"א ח"א סתי"ח. הובא ונתבאר בס' החקירה להצ"צ לד, ב ואילך. ובכ"מ.
14) ראה גם תו"מ חכ"ח ע' 293 ואילך.
15) ראה גם לעיל ע' 116.
16) ראה זהר ח"א סז, ב. רנד, ב. ח"ג יד, ב.
17) ישעי' נד, ט (הפטרת פרשתנו).
18) ראה גם רד"ה את קשתי תרנ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' מג).
19) ראה "סיפורי חסידים" (להרש"י זעווין), מועדים ע' 39 ואילך.
20) כ"ק אדמו"ר הפסיק ואמר: לא שמעתי סיפור זה מכ"ק מו"ח אדמו"ר, ולכן אינני מאריך בפרטי הדברים.
21) אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ס"ע שעט ואילך. וש"נ. וראה "רשימות" חוברת קפב ע' 22.
22) שיחת יום שמח"ת תר"צ סל"ט ואילך (סה"ש תר"ץ ע' 117 ואילך).
23) ישעי' יא, ה.
24) שם, ד.
25) ראה גם לקו"ש ח"ל ס"ע 21 ואילך, ובהערה 58.
26) פרשתנו ט, טז.
27) זכרי' יג, ב.
28) ח"א פרשתנו עב, ב. וראה ד"ה את קשתי הנ"ל.
29) פרשתנו ט, יג.
30) ב"ר פל"ה, ג.
31) ראה פי' מהרז"ו: "וכוונתו כמפורש ביחזקאל (א, כח) כמראה הקשת אשר יהי' בענן כן מראה דמות כבוד ה'" (וראה ספר הלקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך קשת (ע' רעח ואילך). וש"נ).
32) יחזקאל שם, ד.
33) ראה תניא ספ"ו, וב"מ"מ, הגהות והערות קצרות לסש"ב", ב"לקוטי פירושים" לשם (ע' נח).
34) ראה ב"ר פכ"ה, ב. פל"ב, ו. ירושלמי ריש ר"ה.
35) ראה זח"א ד, א. הובא בתניא ספ"י.
36) פי' מת"כ.
37) ראה תו"מ ח"ו ע' 85 ואילך. וש"נ.
38) המשך תער"ב ח"א ע' תקסה. ח"ב ע' תשפא. ועוד.
39) ראה ד"ה לכל תכלה תרנ"ט (סה"מ תרנ"ט ס"ע קי ואילך) – בשם יש מקובלים אומרים. ד"ה כי תבוא תער"ב (המשך תער"ב ח"א ריש ע' קיז). סה"מ תש"ב ס"ע 122 ואילך. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
