אצל מי היתה הזזה באמת
א. עד עתה היה עדיין [זמן'] ה'מקיפים': ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות עד שמיני-עצרת, ושמחת תורה שגם הוא בכלל שמיני עצרת.
ב'מקיפים' עדיין איננו יכולים לדעת בבירור. ייתכן והוא הזיז משהו [אַ קרים גיטאָן] במשהו. אך זה לא יותר מאשר הזזה [. .].
יש מי שבטבעו הוא כמי שלא נוגע לו דבר. וכאשר אצלו 'זז' משהו, זהו אכן דבר טוב. אך אני לא יכול לדעת. ייתכן ואין זו אלא הזזה קטנה, אך מכיוון שאני צריך לדון אותו לכף זכות – "והוי דן את כל האדם לכף זכות" – אני מעריך שהוא מאותם אנשים שבטבעם אינם מתפעלים, ואם כן, כאשר אדם זה 'כופף' את עצמו, היה זה כתוצאה מהתעוררות אמת שהיתה לו. דבר זה נחשב אצלי כאחד שצועק ומתפעל, כי מכיוון שמטבעו אינו מתפעל, הנה כאשר נעשה אצלו 'הזזה' – הרי שה'לא טוב' הרוחני שלו נגע לו עוד יותר מאשר זה שצועק כ'כרוכיא'.
מאידך, מכיוון שחייב אני ללמד עליו זכות, איני יכול לדעת האמת, לכן נשאר הדבר כהפקר לראות כיצד יתפתח בהמשך. הוא עצמו יכול להטעות את עצמו, הרי עשה רק 'הזזה' קטנה והוא כבר יוצא ידי חובתו בזה. והוא – מרמה את עצמו אף יותר: כי אני מביט עליו כפי שהזולת מביטים עליו, אך הוא הרי קרוב לעצמו, ודאי שיכול הוא 'לרמות' את עצמו.
אך כאשר לא ירצה לרמות את עצמו, יכול הוא לדעת את האמת. אנו איננו יכולים לדעת, אך הוא כן. מאידך, מי שרוצה לרמות את עצמו – יכול, אך בפנימיות העניינים, כאן הדברים כבר ידועים.
עלי להוסיף לכם על הנאמר: גם למעלה הדבר הוא כך. בזמן ה'מקיפים' עדיין הדברים לא ידועים. הוא – הקב"ה – כביכול גם אינו יודע, שהרי "כי עמך הסליחה", הסליחה מופקדת אצלך מראש-השנה ועד יום-הכיפורים, הרי לא יודעים עדיין כיצד יתנהגו איתו.
– לא מדברים על פי "דעת עליון", שהרי שם ודאי הכול ידוע, אלא מדובר בידיעה הכללית.
מלמעלה מחכים ומצפים שיעשה תשובה
ב. הרי נאמר "כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב", שיש דין ומשפט על האלקות שביעקב, כמה גילוי אלקות יומשך לו בקיום התורה והמצוות שלו בכל ימות השנה. כי עיקר הדין ומשפט הוא על החיים הרוחניים – לא על החיים הגשמיים בלבד – אלא על החיים הרוחניים. נכון אמנם שגם על החיות שבגשמי, אך העיקר הוא על החיות הרוחני, כי נשמות מצד עצמן אינן שייכות לגשמיות.
[. .] אך זה תלוי בהעלאת מ"ן [=מיין נוקבין, התעוררות מלמטה], שזהו לפי ערך העבודה בשנה שעברה, ובאופן עליית התורה ומצוות שנעשו אז. אם זה כראוי, הרי שיומשך טוב גם בעתיד. לפי אופן עבודתו בשנה שעברה בקיום התורה והמצוות ובעבודה בהתבוננות ובהזדככות, כך יומשך לו גם להבא.
אך כשיודע שבשנה שעברה לא היה זה כראוי, על כך יש לעשות תשובה. שהרי באמת היה צריך לעובדו ולהמשיך אלקות, והוא לא עשה, אמור הדבר לגרום לו להרגיש לא-טוב מזה, ועל ידי זה נמשך לו מלמעלה.
אך אם לא עשה תשובה, עדיין מצפים ומחכים עד יום-הכיפורים – והארבעה ימים שאחר יום-הכיפורים שייכים גם-כן ליום-הכיפורים – אולי יעשה תשובה. עדיין לא ידוע כיצד תהיה ההנהגה איתו, כמו שנאמר בפיוט "יקו תשובת יציר אדמתו"; מצפים ורוצים שיעשה תשובה, שהרי הוא באמת יציר אדמתו. הוא [הקב"ה] הרי ברא אותו והתעסק עמו וטיפל בו. אמנם כתוב "נעשה" לשון רבים, אך הוא הרי ברא אותו, ולכן רוצה ומחכה שיעשה תשובה.
(שמחת תורה תרס"ד. ספר השיחות "תורת שלום" מכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, עמ' 13 - תורגם מאידיש) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
