פרשיות ניצבים-וילך
עבודת התפילה היא דוגמה לחיבור שתי התנועות המנוגדות של "ניצבים" ו"וילך": בעת תפילת שמונה-עשרה עומדים 'כעבדא קמיה מריה', מבלי לזוז ("ניצבים"), ועם זה מתנועעים בחיוּת ובהתלהבות ("וילך").
ועל דרך המסופר על אדמו"ר האמצעי שנהג להתפלל ללא כל תנועות חיצוניות, ועם זה היו ניגרים ממנו פלגי זיעה...
(שיחת ש"פ ניצבים-וילך תשמ"ג. תורת מנחם התוועדויות תשמ"ד ח"ד עמ' 2038)
מחוטב עציך עד שואב מימיך (כט,ט-י)
פירש אדמו"ר הזקן:
"מחוטב עציך" – יש "לחטוב" ולעקור את ה"רבות מחשבות בלב איש" (עציך לשון עצה). "שואב מימיך" – יש לשאוב את המים המצמיחים כל מיני תענוג.
(היום יום יט אלול)
מוסיף כ"ק אדמו"ר:
עבודה זו שייכת לא רק ליושב אוהל אלא גם לבעל-עסק. שהרי חוטבי העצים ושואבי המים היו כנענים שנתגיירו בימי משה, כפי שרש"י מפרש כאן, והפירוש של "כנען" הוא סוחר, כמו "איש כנעני" (וישב לח), שרש"י מפרש "תגרא".
והכוח לעבודה זו בא מה"משה" שבנשמה – "ונתנם משה חוטבי עצים ושואבי מים".
(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 117)
והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך (כט,יח)
הפורק עול מתברך בלבבו שדווקא התנהגות שלא על-פי תורה תביא לו שפע רב בענייני העולם.
ידוע שהקליפות מקבלות את השפעתן מבחינת אור מקיף, ללא חשבון, וכתוצאה מכך נמשך לאומות-העולם שפע רב של עושר וכבוד בעולם הזה; ואילו בני-ישראל מקבלים את השפעתם מאור פנימי, "אור בכלי" דווקא, ולכן ההשפעה היא עם חשבון. העובר עבירה מקווה אפוא שכאשר יפרוק עול יקבל את השפעתו כפי שמקבלות אומות העולם – ללא חשבון ובשפע רב.
אך האמת היא שיהודי מוכרח לקבל את השפעתו דרך התורה, ולא יוכל לקבל השפעה מבחינת המקיף אלא לפי שעה בלבד.
(קונטרס ומעין, עמ' 72)
מוסיף כ"ק אדמו"ר:
תרגום יונתן מתרגם "והתברך" – "ויתייאש". כלומר: החוטא מתייאש מלקבל את השפעתו מעולם הקדושה, כי נדמה לו שאין לו חלק באלוקי ישראל ח"ו, ולכן הוא מנסה לקבל את השפעתו על-ידי הקליפות.
(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1185)
כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ושבת עד ה' אלוקיך (ל,א-ב)
בשלמא "הקללה" מעוררת את הלב לתשובה; אך מה ענינה של "הברכה" לכאן?
מפרש הבעל-שם-טוב:
למה הדבר דומה, להדיוט שמרד במלך, והמלך, במקום להענישו, מינה אותו למשרה חשובה וכך העלה אותו ממשרה למשרה עד שעשהו משנה למלך. ככל שהיטיב המלך עם ההדיוט, הכיר הלה יותר בגדולתו וברחמנותו של המלך, והצטער ביותר על שהעז למרוד בו. ואף כאן: כשאדם חוטא ומתחייב עונש, ובמקום להענישו משפיע לו הקב"ה טוב וחסד – הרי זה מביאו בסופו של דבר להתחרט באמת על חטאו ולחזור בתשובה.
(כתר שם טוב, עמ' יד)
אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך (ל,ד)
"שמים" – רומז לעניינים רוחניים. "אם יהיה נידחך בקצה השמים" – רומז למי שנמצא במצב רוחני ירוד ביותר. "משם יקבצך ה' אלוקיך" – ביום הגאולה יקבץ הקב"ה גם יהודים כאלה.
הווי אומר: כשמקרבים יהודי שהוא בבחינת "קצה השמים" מזרזים ומקרבים את ביאת המשיח וקיום הייעוד של "משם יקבצך ה' אלקיך".
(שיחת כ"ק אדמו"ר)
ובחרת בחיים (ל,טו-יט)
יש לדקדק בזה: מי זה שאינו רוצה בחיים? אדרבה, מי שאוהב חיים, אוהב את ההיפך, היינו תענוגי העולם הזה.
אלא יש מים עליונים, שהם התענוג באלוקות; ויש מים תחתונים – תענוגי העולם. יש לבחור בחיים ובתענוג העליון, בחינת עץ החיים, ולמאוס בתענוגים גשמיים, מים תחתונים, בחינת עץ הדעת טוב רע.
(לקוטי תורה ואתחנן יא, ב)
תקרא את התורה הזאת (לא,יא)
המלך היה קורא (רש"י)
על כל יהודי להקהיל ולקבץ את כל כוחות נפשו וכל מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, ולהכניסם ב'בבית-המקדש' הפנימי שלו. הקהלה זו נעשית על-ידי ה'מלך', על-ידי ביטול וקבלת עול מלכות שמים.
(לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 327)
הקהל את העם (לא,יב)
אותו היום כוהנים עומדים בגדרים ופרצות, וחצוצרות של זהב בידיהם, תוקעין ומריעין ותוקעין (להקהיל את העם אל בית-המקדש). כל כוהן שאין בידו חצוצרות, אומרין – דומה זה שאין כהן הוא (תוספתא סוטה פ"ז)
כל יהודי הוא בבחינת 'כוהן', ככתוב (יתרו יט) "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים". חובתו של כל יהודי היא אפוא (ובמיוחד מי שמכהן כרב ומנהיג רוחני) לעמוד ב'גדרים ופרצות' ו'לתקוע בחצוצרות' כדי להקהיל את העם ולהביא להם את דבר ה'.
(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 127)
האנשים והנשים והטף (לא,יב)
לפי ה"מנחת חינוך" (מצווה תרי"ב) גם תינוק שנולד הוא בכלל המצווה. נמצאנו למדים מזה כלל חשוב: חינוכו של ילד יהודי מתחיל מיד עם לידתו.
(לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 378)
הלא כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה (לא,יז)
מסביר אדמו"ר האמצעי:
"אין אלוקי בקרבי" – חסר בי, בהתקשרותי לאלוקות, ולכן "מצאוני הרעות האלה" – אני מוצא ורואה בזולתי כל מיני רע.
וכתורתו הידועה של הבעל-שם-טוב, שכאשר אדם רואה רע בזולתו הרי זו הוכחה שמעין אותו רע נמצא בו עצמו. וכאדם המסתכל בראי, שאם הוא רואה לכלוך אין זה אלא משום שפניו מלוכלכות.
(ספר השיחות תש"ה, עמ' 91) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
