והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך (כו,א)
כל מקום שנאמר והיה אינו אלא שמחה (ב"ר פמ"ב)
ביאת הארץ רומזת לירידת הנשמה לעולם הזה, שהיא ירידה גדולה, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ובכל-זאת נאמר עליה לשון שמחה, שכן זה רצון הקב"ה, "אשר ה' אלוקיך נותן לך", ואם-כן ברור שירידה זו צורך עלייה היא.
(לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 357)
ולקחת מראשית כל פרי האדמה (כו,ב)
פירות ביכורים לא הוקרבו על-גבי המזבח אלא ניתנו לכהן לאכילה. ללמדך: תפקידו של האדם אינו לבטל את הגשמיות, אלא להחדיר לתוכה קדושה, כפי שהיא בגשמיותה.
זהו שנאמר "מראשית" (ולא כל ראשית, רש"י), פירוש: על האדם להשאיר לעצמו פירות בכלל, וגם פירות מובחרים ("ראשית"); אלא שצריך להחדיר בהם קדושה, שיהיה ניכר שמפירות אלו לקחו ביכורים.
(לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 358)
השקיפה ממעון קדשך . . וברך את עמך את ישראל (כו,טו)
כמה גדול כוחן של עושי מצווה, שכל השקפה שבתורה ארורה, וזה בלשון ברכה. אמר רבי יוסי בר חנינא: ולא עוד, אלא שכתוב בו היום הזה (ירושלמי מעשר שני פ"ה)
רבי יוסי בר חנינא מוסיף על דברי התנא קמא, שאין הדבר כן במצוות ביכורים בלבד, אלא כן הוא בכל זמן ובכל מקום: קיום המצוות הופך את הקללה לברכה.
(ספר המאמרים ת"ש עמ' 155)
את ה' האמרת (כו,יז)
לשון הפרשה והבדלה . . לשון תפארת, כמו יתאמרו כל פועלי אוון (רש"י)
לשון הפרשה והבדלה – מצד עצם מציאותו וטבעו אין יהודי שייך כלל לרע, הוא מובדל ומופרש מכל עניין של חטא ועוון.
לשון תפארת – גם אם חטא ופגם ועבר את הדרך, בכוחו לשוב בתשובה ולהפוך את החטא עצמו לתפארת ושבח, שהזדונות יהפכו לזכיות. וכנרמז בפסוק שרש"י מביא: "יתאמרו כל פועלי אוון".
(ליקוטי שיחות כרך ט, עמ' 173)
הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם (כז,ט)
"הסכת ושמע" – רומז למצוות תקיעת שופר, "לשמוע קול שופר". "הסכת" – תקיעות דמיושב, "ושמע" – תקיעות דמעומד.
(וסימנך: "הסכת ושמע" עולה תתק"א, ובכל המאה קולות יש תת"ק טרומיטין (שכן שיעור כל קול הוא תשע טרומיטין), והתקיעה האחרונה דתקיעות דמיושב היא גדולה, אם-כן צריכים לחשב טרומיט נוסף – סך הכול תתק"א).
"היום הזה" – קאי על ראש-השנה, כמאמר "זה היום תחילת מעשיך".
"נהיית לעם" – ככתוב (ניצבים כט) "אתם ניצבים היום . . למען הקים אותך היום לו לעם", שכידוע קאי על ראש-השנה.
(לקוטי לוי יצחק לזוהר חלק ב, עמ' שפח)
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך (כח,ב)
"ובאו עליך כל הברכות האלה" – היינו המשכת הברכה בעולם האצילות. "והשיגוך" – הברכה נמשכת ויורדת עד לעולם הזה.
לכן אנו מבקשים בכל יום "רפאנו", "ברך עלינו", וכיוצא בזה, אף שדינו של כל אדם כבר נפסק בראש-השנה, כי בראש-השנה נמשכות הרפואה והברכה בעולם האצילות, ואדם נידון בכל יום (לפי מעשיו של אותו יום) אם ראוי הוא שירד חסד זה אליו בעולם הזה.
(אור התורה דברים עמ' תתרפט)
וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך (כח,י)
רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש (מנחות לה)
"אליעזר הגדול" בגימטרייה שס"ו (366), כמניין "שם הוי'".
(לקוטי לוי יצחק לזוהר חלק א, עמ' סח)
פרשת התוכחה
אדמו"ר הזקן היה בעל-קורא. פעם לא היה הרבי בביתו בשבת פרשת תבוא, ושמע בנו, אדמו"ר האמצעי (שהיה אז לפני הבר מצווה), את קריאת התורה מפי אחר. שמיעת הקללות שבפרשת התוכחה גרמה לנער עגמת-נפש וכאב-לב עד שהיה ספק אם יוכל לצום ביום-הכיפורים.
שאלו את בנו של הרבי – הרי בכל שנה קוראים פרשה זו, ומה נשתנה השנה? ענה הנער: כשאבא קורא, לא שומעים קללות.
(היום יום יז באלול)
פרשת התוכחה
הקללות שבפרשה זו מכוונות כנגד הקליפה, ככתוב (ניצבים ל) "ונתן ה' אלוקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך". הכתוב מקללם שיאבדו וייכרתו לגמרי, דבר שיתקיים לעתיד לבוא, ככתוב (זכריה יג) "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".
(אור התורה דברים תתרצד)
תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב (כח,מז)
כלום מגיע עונש מר כזה על העדר השמחה בלבד?
אלא השמחה למטה מעוררת שמחה למעלה, וכאשר יש שמחה למעלה מתבטלים הדינים, ככתוב (משלי טז) "באור פני מלך חיים". מובן אפוא שמי שעובד את ה' בשמחה אינו נענש על חטאיו, ואילו כשחסרה אצלו השמחה, אין השמחה מגינה עליו מפני העונש.
(לקוטי תורה ויקרא עמ' כ)
והיו חייך תלואים לך מנגד (כח,סו)
זה התולה תפיליו (שהתפילין חייו של אדם ורמז לך הכתוב שייתלו חייו, רש"י) (ברכות כד)
תפילין – לשון התחברות (כמו "התופל כלי חרס"), רומז לאדם שמקשר שכלו בחוזק בהתבוננות בגדלות הבורא.
מי ש"מניח תפילין" מעורר בליבו אהבה ויראה, שהם חייו הרוחניים של האדם; ואילו "התולה תפיליו", שאינו מתבונן בגדלות הבורא והעניין רחוק ממנו, "חייו תלואים לו מנגד" – אהבת ה' מוסתרת בנשמתו אך אין היא מאירה בגלוי בלב.
(אור התורה שמות עמ' א'רנג)
ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזנים לשמוע (כט,ג)
שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה (רש"י)
חכמת – חכמה, משנתו – לימוד בהבנה, בינה, סוף דעתו – דעת. ושלושת הדברים נרמזים בכתוב: "עיניים לראות" – חכמה, ראיית עין השכל, "אוזנים לשמוע" – בינה (שמיעה מלשון הבנה), לב לדעת" – דעת.
(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 106)
ושמרתם את דברי הברית הזאת . . למען תשכילו את כל אשר תעשון (כט,ח)
"ושמרתם את דברי הברית הזאת" – שמירת התורה והמצוות. "למען תשכילו את כל אשר תעשון" – עשיית דברי הרשות לשם שמים.
(לקוטי שיחות כרך יד, עמ' 106) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
