נושאים נוספים
	התקשרות 684 - כל המדורים ברצף
	יהודי הולך לכל מקום במסירות נפש כדי לפרסם אלוקות
	מלכות משיח קשורה עם הירידה לגאול כל יהודי
	המלך בשדה
	פרשת תבוא
	"כתר שם טוב עולה על גביהן"
	הכוונות ב'הלל הגדול' / נוסח הש"ץ בבית כנסת חב"ד/ זמן ברכת הטלית
	דמות הרבי / פענוח ראשי תיבות / תספורת בלילה
	הלכות ומנהגי חב"ד

המאמר המפורסם "אני לדודי" של אדמו"ר הזקן, והמשל הידוע על המלך שיוצא לשדה * הרמז במיקומו של המאמר בסדר הדרושים ובמספר הדף * מדוע שינה הרבי הריי"צ והוסיף על לשון אדמו"ר הזקן במשל? * הצורך ב'הורדת' ההסבר במשל, ופסק הדין המשתמע מזה

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

לפני מאתיים ועשר שנים, בשבת מברכים אלול תקנ"ז, אמר כ"ק אדמו"ר הזקן את המאמר הפותח (ב"דיבור המתחיל") "אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות אלול". הנקודה המרכזית במאמר: המשל הידוע שהארת י"ג מידות הרחמים בחודש אלול, היא כדוגמת "המלך בשדה". המאמר נדפס בספר 'לקוטי תורה' פרשת ראה דף לב. בקשר לזה מתבטא הרבי בשנת תשמ"ו על המאמר, שהוא ה"לב של ליקוטי תורה" (בדוגמת פרק לב בתניא).

ביטוי נוסף, המצביע על חשיבותו, נאמר אז על-ידי הרבי: שמאמר זה הוא "אבוהן דכל הדרושים עם התחלה זו" (תורת מנחם תשמ"ו ח"ד עמ' 250 (וראה שם עמ' 265)).

בש"פ ראה תשל"ג (לקוטי שיחות חי"ד עמ' 261) הסביר הרבי כיצד משל המלך בשדה יכול להיות מובן גם על-ידי ילדים קטנים:

משל זה שייך גם לילדים קטנים שהרי גם הם שייכים להבין משל זה באם יסבירוהו להם, ולגביהם הרי ישנה מעלה גדולה ונפלאה כשהמלך נמצא בשדה . . יותר מאשר גבי הגדולים.. [משתי סיבות]: 1) כשהמלך נמצא בשדה הרי גם הקטן יכול לגשת אליו. 2) אצל קטן הנה יראתו לא תמנענו מלגשת לדבר שיקר אצלו.

אכן, בערב מלחמת יום-הכיפורים מסר הרבי הוראה דחופה (ליקוטי שיחות שם עמ' 263-262) בלשון זו:

לאסוף ילדים קטנים . . ולהסבירם המשל המובא בלקוטי תורה . . ולהסבירם גם הטעם על זה שהמלך נמצא בשדה דווקא – אף שמקומו של המלך הוא בהיכל מלכותו – שזהו מפני שהמלך רוצה להיות יחד עם בניו, והיות וחלק מבניו הם בדרגה כזו שנמצאים בשדה, ואינם ראויים עדיין להכנס לעיר ועל-אחת-כמה-וכמה לא להיכל מלכותו, לכן המלך יוצא לשדה להיות יחד איתם.

ויתירה מזו: . . בהיותו בשדה הוא לא במצב של צער כביכול . . כי אם אדרבה, הוא ב"סבר פנים יפות", וב"פנים שוחקות" . . שגם "מקבל" . . ו"מראה" . . וזה פועל ומשפיע בהם ש"בלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו".

הארת חודש אלול באופן של "ראה"

מדוע נדפס המאמר בדרושי פרשת ראה?

במאמר משנת תשל"ה (ספר המאמרים תשל"ה עמ' 466) מבאר הרבי את הסיבה לכך בפשטות – בגלל הקביעות בזמן: "השייכות (בין אני לדודי וגו' לפרשת ראה) מובנת בפשטות, שהרי שבת פרשת ראה חלה בראש-חודש או בשבת מברכים אלול".

אמנם, אחת-עשרה שנים לאחר מכן, במאמר משנת תשמ"ו (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו כרך ד' עמ' 332 ואילך), מתייחס הרבי בהרחבה לשאלה, ונותן הסבר נרחב:

בכללות דרושי חודש אלול בליקוטי תורה, שנסדר ונדפס על-ידי כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק, מצינו דבר פלא, שבדרושים אלה אין כותרת בפני-עצמה "דרושים לאלול", ונכללו בהדרושים לפרשת ראה. וצריך ביאור הקשר דדרושי אלול עם פרשת ראה . . ויש לומר הביאור בכל זה . . אשר העבודה דחודש אלול היא כמשל המלך בשדה . . ויש-לומר שזהו גם הקשר עם פרשת ראה, דענין הראייה, הארת י"ג מידות הרחמים הוא שיהיה פנים בפנים, פנימיות רצונו יתברך לישראל ופנימיות רצון ישראל אליו יתברך.. וכמו שנאמר ראה אנכי נותן לפניכם, בחינת פנים בפנים.

אגב, ביאור נרחב זה מבואר בקצרה במאמר דיבור-המתחיל "את הוי' האמרת" תשל"א (ספר המאמרים תשל"א עמ' 538): "ובפרט על-פי ביאור רבינו הזקן בליקוטי תורה פרשת ראה (ויש לומר רמז בדבר, שזהו בבחינת ראייה)".

בשיחה מוגהת משבת פרשת ראה תש"נ (תרגום תורת מנחם תש"נ ח"ד עמ' 173) מסביר הרבי בהרחבה איך ש"שלימות עבודת "אני לדודי ודודי לי" (ההתאחדות בין המציאות ("אני") של יהודי עם הקב"ה) היא כאשר זה באופן של "ראה" – ראייה דווקא.

תוכן הדברים: 1) ראיה מתאחדת עמו ומתאמתת, באופן שלא ייתכנו בה שינויים. 2) התאמתות זו כוללת גם את פנימיותו, כל האמת שבו. 3) כל הדברים הללו הם גם בעבודה בנפש האדם.

כל זה דווקא כאשר העבודה היא בכוח האדם עצמו – מלמטה למעלה – "אני לדודי" – בדומה לעניין הראייה ("ראה") שעל-ידה נקלט ונתאחד עם האדם בתכלית השלימות [יצויין שדברים אלו לא נאמרו כהסבר ישיר למיקומו של המאמר, אלא על השייכות בין אלול לראה].

הוספות אדמו"ר הריי"צ מותאמות במיוחד לדור זה

במשל "המלך בשדה", המובא במאמר הנ"ל בליקוטי תורה, כותב אדמו"ר הזקן, שכאשר המלך נמצא בשדה "אז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו". אולם כאשר צוטט משפט זה במאמרו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, שנדפס בשנת ה'שי"ת (ספר המאמרים ה'ש"ת עמ' 167 ספר המאמרים ה'שי"ת עמ' 258), נאמר שם: "רשאים ויכולים".

הסבר לשינוי המיוחד ביאר הרבי בהתוועדות שבת קודש פרשת ניצבים תש"י (תורת מנחם כרך א, עמ' 216), בשיחה שנאמרה תוך בכיות עצומות:

ויש לומר שטעם השינויים הוא בהתאם לשינוי במעמד ומצב מדורו של אדמו"ר הזקן לדורנו זה – שבזמנו של אדמו"ר הזקן לא היה צורך להבטיח זאת כל כך, מה שאין כן בדורנו זה...

וההסברה בזה: בנוגע לשינוי הא' – בדורו של אדמו"ר הזקן היה מספיק לומר ש"רשאין כל מי שרוצה לצאת ולהקביל פניו", ולא היה צורך להוסיף יותר, מה שאין כן בדורנו זה צריכים להוסיף בפירוש ש"רשאים ויכולים כו' להקביל פניו".

הרבי ממשיך ומצביע על שינוי נוסף:

בדורו של אדמו"ר הזקן מספיק לומר ש"בלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו", ומובן מאליו ש"הם" מוסב על אלה שאודותם מדובר לפני זה; מה שאין כן עבור דורנו זה – הדור שבו חי ("געלעבט און לעבט") כ"ק מו"ח אדמו"ר – הוסיף בהמאמר ששלחו בכל מרחבי תבל ש"כולם הולכים אחריו", כדי להבהיר בבירור (שלא יהיה מקום לטעות) שהכוונה היא לכולם ממש, גם אלה שהמלך הראה להם פנים שוחקות ולא הועיל להם, גם הם – כולם – הולכים אחריו.

ט"ל שנים לאחר-מכן, בשיחתו בליל אדר"ח אלול ה'תשמ"ט (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט כרך א' עמ' 222) מתייחס הרבי לשינוי הראשון של הרבי הריי"צ במשל "(רשאין) ויכולין":

בזה מודגש תוכן המשל, שביכולת כל אחד לגשת למלך, כולל גם לבקש ממנו כל הבקשות, וגם אותם מקבל המלך בסבר פנים יפות, מכיוון שכל עניני הקב"ה ניתנים רק באופן של צדקה . . נמצא שכל עניני הקב"ה הם בסבר פנים יפות . . וכמו-כן צריך יהודי לעשות כלי (ודוגמא) לזה – לעסוק בנתינת צדקה . . באופן של "כפליים לתושיה"...

בהזדמנות נוספת בשולי מכתב כללי-פרטי (חודש אלול תשכ"ח, 'אגרות-קודש' כרך כה עמ' רלא) ציין הרבי בשולי-הגיליון את הדברים הבאים:

רשאין.. ומבאר.. יכולים: להעיר מספרי (ראה יב, יז) הובא שם בפירוש רש"י (המפרש פשוטו של מקרא): לא תוכל – יכול אתה אבל אינך רשאי.

[פענוח הדברים בדרך אפשר: ייתכן מצב שיש יכולת ואין רשות. לעומת זה ייתכן מצב הפוך, שיש רשות ואין יכולת. זה אפוא החידוש: יש גם רשות וגם יכולת, בפועל, לממש זאת].

"ובזה גופא – אמר הרבי בשיחתו לילדי מחנות קיץ ביום ד' פרשת כי תצא, יו"ד אלול תשמ"ח ('תורת מנחם התוועדויות תשמ"ח' כרך ד, עמ' 254) – ישנה מעלה מיום ליום בימי חודש אלול עצמם, ובפרט לאחרי שכבר עברו עשרה ימים שבהם "המלך בשדה"..".

משל ולקחו

להלן המשל בשלימותו:

"משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר-כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך העניין על דרך משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה".

"האריכות בפרטי המשל – הינה דבר נדיר ביותר בדרושים של אדמו"ר הזקן", אומר הרבי בהתוועדות שבת פרשת ראה תשמ"ז (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ז כרך ד, עמ' 260-259), ומסביר שלאור המבואר בכמה מקומות נמצא, שעל-ידי ה'ירידה' של המשל מיתוסף עילוי גדול יותר, שמתגלה עומק המושכל (וממילא, נעשה עילוי גם אצל אלו שאינם זקוקים למשל).

ויש לומר, שלכן מאריך רבנו הזקן במשל דמלך בשדה – כדי לרמז את החידוש והעילוי שניתוסף על-ידי המשל, בהתאם לתוכן הנמשל כאן, שעל-ידי הירידה של "אנשי העיר" ל"שדה" עד לבחינה היותר תחתונה של "איש שדה", מתגלה ענין חדש נעלה יותר – אהבת הקב"ה לישראל מצד עניין הבחירה.

נקודת הביאור שם היא: ב"שדה" נכללת גם תכלית הירידה, שבגלוי ובחיצוניות הרי היא בדוגמת "עשיו . . איש שדה", ואף-על-פי-כן בא המלך ומראה אהבתו כו', ואדרבה – התגלות האהבה ("דודי") העצמית שלמעלה מטעם-ודעת, מצד בחירת העצמות, היא ב"אנשי שדה".

משל אדמו"ר הזקן – כפסק-דין

בשבת פרשת ראה תשמ"ה (תורת מנחם תשמ"ה כרך ה' עמ' 2805) קובע הרבי:

משל זה שהביאו אדמו"ר הזקן – אשר להיותו פוסק הן בנגלה דתורה והן בפנימיות התורה, הרי מובן, שעל-ידי הפסק-דין שלו אודות משל ה"מלך בשדה" נפעל הדבר בכל העולמות כולם, מהעולם הכי עליון שאודותיו מדובר בנמשל, עד לעולם הכי תחתון ששם יש צורך במשל.

לשם מה נזקק אדמו"ר הזקן להביא משל?

במאמר משנת תשד"מ (תורת מנחם התוועדויות תשד"מ כרך ד' עמ' 2475) מבאר הרבי:

ויש לומר שמה שהביא על זה משל הוא, כי עניין נעלה זה משתקף גם במציאות העולם הזה הגשמי. ויתירה מזו, שזה שייך גם במלכי אומות-העולם, שהרי בפשטות קאי לא רק על מלך ממלכי בית דוד או אפילו ממלכי ישראל, אלא שקאי גם על מלך שמאומות-העולם שבעולם הזה, שגם הוא יוצא לשדה.

אלא שהרבי מבהיר מיד:

ויש לומר, דאמיתית ענין זה הוא רק במלכי ישראל ומה שענין זה נמצא גם במלכי אומות העולם, הוא כדי שיהיה ענין הבחירה חופשית, ובחרת בחיים.

נחתום רשימה זו במכתבו של הרבי מי"ז אלול תשט"ו ('לקוטי שיחות' כרך ט' עמ' 307):

…במה ששואל אודות התעוררות דחודש אלול, הנה כבר ידוע המבואר בליקוטי תורה פרשת ראה לב, ב. אשר בימים אלו כל אחד יכול לקבל פני מלך והוא מקבל את כל אחד בסבר פנים יפות, ובמילא אין הדבר תלוי אלא ברצונו, אלא כיוון שהיצר-הרע עוסק במלאכתו באומנותו (אף שבאמת לאמיתו גם הוא רוצה שינצחו אותו כמובא סוף פרק כ"ט) ולכן מפתהו שדווקא הנסיונות שלו הם כאלו שאי אפשר להתגבר עליהם...