נושאים נוספים
	התקשרות 684 - כל המדורים ברצף
	יהודי הולך לכל מקום במסירות נפש כדי לפרסם אלוקות
	מלכות משיח קשורה עם הירידה לגאול כל יהודי
	המלך בשדה
	פרשת תבוא
	"כתר שם טוב עולה על גביהן"
	הכוונות ב'הלל הגדול' / נוסח הש"ץ בבית כנסת חב"ד/ זמן ברכת הטלית
	דמות הרבי / פענוח ראשי תיבות / תספורת בלילה
	הלכות ומנהגי חב"ד

בשבת קודש ח"י אלול תרנ"ב שמע כ"ק אדמו"ר הרש"ב שבע תורות מפי הבעש"ט בגן- עדן – שנים רבות לאחר הסתלקותו * יהודי לא הולך אלא מוליכים אותו – אל המקום אשר יבחר ה' – כדי לגלות שם אלוקות * דברי הבעל שם טוב מכוונים לכל הלומדים ואלו שילמדו את תורתו, עד סוף כל הדורות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם בהתוועדות של שמחת-תורה¹ אודות מה שאירע בח"י אלול שנת תרנ"ב – שחל ביום השבת-קודש, כבקביעות שנה זו – שאביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע עסק אז בעניין מסויים, ואמר, שכיוון שהקב"ה לא נשאר בעל-חוב, הנה בגלל ההתעסקות בעניין הנ"ל, שילם לו אביו, אדמו"ר מהר"ש, בשבת ח"י אלול, באומרו אליו: בוא נלך לשמוע תורה מהבעל-שם-טוב [מאורע זה אירע תשע שנים לאחר הסתלקות אדמו"ר מהר"ש בשנת תרמ"ג, וריבוי שנים לאחרי הסתלקות הבעש"ט], ולקחו עמו להיכל הבעש"ט, ושמע מהבעש"ט באותה שבת-קודש שבע תורות.

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר בפרטיות אודות זמני אמירת שבעת התורות, מי היו המסובים בעת אמירת שבעת התורות, וכללות ציור הדברים ("ווי ס'האָט אויסגעקוקט"), וגם חזר על שבעת התורות – לא לשונם, אלא תוכנם.

ב. תורת הבעש"ט הראשונה – היתה אחר קבלת שבת – על הפסוק² "והיה כי תבוא אל הארץ גו'", ופירש ארץ לשון מרוצה, כי בתיבת ארץ יש ב' פירושים, כדאיתא במדרש³ למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וארץ לשון מרוצה⁴,

"והיה כי תבוא אל הארץ" – אַז דו וועסט צוקומען צו דעם רצון ומרוצה [=כאשר תגיע אל הרצון והמרוצה] – "אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירשתה" – וואָס דאָס איז אַ מתנה מלמעלה בירושה⁵ [=שזוהי מתנה מלמעלה בירושה] בכל אחד מישראל, דאַרף זיין די עבודה אין דעם [=צריכה להיות העבודה בכך] – "וישבת בה" – דאָס זאָל זיין בהתיישבות [=להביא זאת להתיישבות] – "ולקחת גו' ושמת בטנא" – מלביש זיין די אורות אין כלים [='להלביש' את האורות בכלים] – "והלכת אל המקום" – הוא עניין השגחה פרטית – "אשר יבחר ה' אלקיך" – אַז אַ איד גייט אין אַן אָרט, איז דאָס ניט וואָס ער גייט נאָר מי פירט עם, די השגחה העליונה. איז אַז ער קומט אין אַן אָרט איז די כוונה [=כאשר יהודי הולך למקום, אין זה שהוא הולך, אלא מוליכים אותו, ההשגחה העליונה. וכאשר הוא מגיע למקום, הכוונה היא] – "לשכן שמו שם" – לפרסם אלקות בעולם.

התורה השנייה היתה אחר תפלת ערבית. אמר עוד הפעם התורה הקודמת והוסיף: "והיה כי תבוא" – בכדי אויף צוקומען צו דעם רצון וואָס איז במתנה באַ יעדערן [=בכדי להגיע לרצון שישנו במתנה אצל כל אחד], הוא על-ידי – "לשכן שמו שם" – מוסר נפש זיין זיך [=למסור את נפשו] לפרסם אלקותו בעולם.

ג. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר אז, ששאר התורות אמר הבעש"ט במעמד יחידי סגולה ונשיאי-ישראל, אבל שתי התורות הראשונות נאמרו "בהקהל", ופירש הכוונה – במעמד תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם.

והנה, בפירוש "תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם" נכללים כל אלה שלומדים תורת הבעש"ט עד סוף כל הדורות, והיינו, שכל אלו שלמדו תורתו, לומדים תורתו וילמדו תורתו מכאן ולהבא – שמעו שתי התורות הנ"ל.

כשם שבמתן-תורה במעמד הר סיני היו נוכחים כל בני-ישראל, "את אשר ישנו פה גו' ואת אשר איננו פה"⁶, כל נשמות בני-ישראל עד סוף כל הדורות (כדאיתא בפרקי-דרבי-אליעזר⁷), כך גם במעמד אמירת התורות על-ידי הבעש"ט בח"י אלול היו נוכחים הנשמות של כל תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם, כל הלומדים תורת החסידות, וכל אלה שילמדו תורת החסידות עד סוף כל הדורות, "את אשר ישנו פה גו' ואת אשר איננו פה", שכולם היו נוכחים במעמד אמירת שתי תורות הנ"ל.

ד. אמנם, אף שכל החסידים עד סוף כל הדורות שמעו תורות אלו, מכל מקום, כיוון שישנם עניינים המעלימים ומסתירים כו', לכן לא זוכרים המעמד של שמיעת התורות מהבעש"ט. ועל דרך מאמר רז"ל⁸ "הוולד כו' במעי אמו כו' מלמדין אותו כל התורה כולה כו' כיוון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על-פיו ומשכחו כו'".

והעצה לזה – עבודת התשובה שבחודש אלול, כי, עבודת התשובה ענינה השבת הנפש לשרשה ומקורה⁹, שעל-ידי זה מתבטלים העניינים המעלימים ומסתירים על האמת,

– ועל דרך פסק-דין הרמב"ם¹⁰ בעניין "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", שרצונו האמיתי של כל אחד ואחד מישראל הוא "להיות מישראל . . לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיוון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני . . (הרי זה) לרצונו", כיוון שמתגלה רצונו האמיתי –

ואז יכולים "לשמוע" מחדש התורות שאמר (ואומר) מורנו הבעש"ט.

[כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ניגון הבעל-שם-טוב (ג' תנועות, של הבעש"ט המגיד ואדמו"ר הזקן), ואחר כך המשיך:]

ה. ויש לבאר תוכן התורה ש"והלכת אל המקום גו' לשכן שמו שם", על-ידי עניין המסירות נפש:

כשם שבנוגע לכללות עניין ירידת הנשמה בגוף נאמר "על כורחך אתה חי"¹¹, כיוון שהנשמה אינה רוצה לירד למטה להתלבש בגוף, כדי שלא תצטרך להיות במעמד ומצב של "המתאבק עם מנוול כו'"¹² [ובפרט על-פי מה שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר¹³ שקודם הירידה וההתלבשות בגוף מוליכים את הנשמה דרך פתחי גן עדן וגיהינום, כדי שתדע במה המדובר כו', שמצד זה בודאי אין רצונה של הנשמה לירד ולהתלבש בגוף], וירידתה למטה להתלבש בגוף אינה אלא מצד גזירתו יתברך – כך גם לאחרי ובזמן ירידתה בגוף, יש מקומות שאין הנשמה רוצה לילך לשם.

לשם מה – טוען הוא – צריך אני לילך למקום ההוא, בה בשעה שלא תהיה תועלת מזה לא לי ולא לעולם, וגם לא להקב"ה ופמליא של מעלה. – בשלמא על תועלת גשמית מוכן הנני לוותר, אבל אין בזה תועלת לא בגשמיות ולא ברוחניות, לא בשבילי ולא בשביל העולם, ואם כן מוטב לי להיות "במקום תורה" – כדברי ר' יוסי בן קיסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה"¹⁴.

ועל זה אומר הבעש"ט: "והלכת", שצריך לילך במסירת נפש. והיינו, שגם כאשר אינך מבין את הדבר בשכל,

– כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר בהתוועדות הנ"ל שבאותיות תורת החסידות הרי זה נקרא "חב"ד" –

אף-על-פי-כן, צריך אתה ללכת, וטעם הדבר – "אשר יבחר ה' אלקיך" – שכן הוא רצונו של הקב"ה.

ו. ויש להוסיף בביאור הצורך וההכרח בעניין המסירות נפש:

תורת הבעש"ט הנ"ל נאמרה בגן עדן, לנשמות בלא גופים, ונשמות גבוהות, כולל ובמיוחד נשיאי החסידות [אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר נ"ע, ומסתמא היה גם אדמו"ר הזקן נוכח במעמד זה], ששמעו התורה מהבעש"ט עצמו, בהיותו במעמד ומצב שלאחרי ההסתלקות, שאז היתוסף אצלו העילוי של "אל עפר תשוב"¹⁵ [כידוע¹⁶ מאמר הבעש"ט שהיה יכול לעלות בסערה השמימה כאליהו הנביא¹⁷, אלא שרצה להגיע לעילוי יותר גדול שנעשה על-ידי "אל עפר תשוב"], ונעשה במעמד ומצב ש"אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי"¹⁸.

ולכאורה, כאשר הבעש"ט, בהיותו בתכלית העילוי, אומר תורה לנשמות בגן-עדן, שצריך להיות "והלכת אל המקום" – הרי זה צריך להיות הרצון והתשוקה שלהם. ואם כן, למה הוצרך הבעש"ט לדרוש מהם עניין של מסירת נפש?

אך העניין הוא – שכאשר מדובר אודות עניין שקשור עם ירידה, ולא עניין של "גילויים", יש צורך במסירות נפש.

והגע עצמך:

אם נשמות בגן עדן ששומעים מהבעש"ט עצמו שצריך להיות "והלכת אל המקום", אין הדבר נקלט בשכלם, וזקוקים למסירות נפש – כיצד יובן הדבר לנשמה שירדה למטה והתלבשה בגוף חומרי, שמצד זה נמצאת היא במעמד ומצב שצריכה תיקון¹⁹, ומהו הפלא שכאשר הנשמה היא למטה בהתלבשות בגוף, אינה מבינה את התועלת שבעניין "והלכת אל המקום".

ועל דרך זה בנוגע לעניין "לשכן שמו שם" – שזוהי הכוונה ב"והלכת אל המקום" – שאין לו ידיעה כלל מהו עניין שמו יתברך,

– כשם שבנוגע לעניין הדעת מבאר הרמב"ם ש"הוא ודעתו אחד"²⁰, ולכן, "כשם שאין כוח באדם להשיג למצוא אמיתת הבורא . . כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא"²¹, כן הוא גם בנוגע לשמו יתברך, שכשם שאין אנו יודעים עצמותו יתברך, כך אין אנו יודעים שמו יתברך, כיוון ש"הוא ושמו אחד" –

ואם כן, מהו הפלא שאינו מבין כיצד ביכולתו "לשכן שמו שם".

ז. ועל זה אומר הבעש"ט שיש לקיים את הציווי "והלכת אל המקום" מתוך מסירת נפש, היינו, שלא להתחשב עם השכל, אלא לילך במסירת נפש.

וכיוון שכוח המסירות נפש ישנו אצל כל אחד ואחד מישראל בכל הדורות, ובפרט בזמן הגלות ובעקבתא דמשיחא, שאז מתגלה יותר כוח המסירות נפש, וכמשל הידוע²² שנקל להכניס את הרגל למים חמים יותר מאשר את הראש, כיוון שרגל הוא עניין המסירות נפש,

– אין הכוונה שכח המסירות-נפש ישנו רק ברגל ולא בכל הגוף, בודאי ישנו כוח המסירות-נפש בכל הגוף, אלא שברגל הרי זה מאיר בגילוי יותר –

הרי בכוחו וביכולתו של כל אחד ואחד לנצל את כוח המסירות נפש כדי לקיים את ההוראה "והלכת (הליכה ברגל) אל המקום אשר יבחר ה' גו'", לילך במסירת נפש אל המקום אליו נשלח על-ידי ההשגחה העליונה, כדי "לשכן שמו שם".

ח. וכאשר הולכים מתוך מסירת נפש "אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך" – אזי פועלים "לשכן שמו שם":

גם כאשר נמצא יהודי אחד בכל העיר, או יהודי אחד בכל המדינה – הרי הוא משַכן שמו יתברך שם, כמובן ממאמר חז"ל²³ "ומניין אפילו אחד (שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו) שנאמר²⁴ בכל המקום אשר אזכיר את שמי".

ומזה מובן גם גודל העילוי ב"לשכן שמו שם" – "כמה שכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי"²⁵:

"המקום אשר אזכיר את שמי" – קאי על שם המפורש שניתן רשות להזכירו רק בבית המקדש²⁶, שכן, בדרך כלל שמו של הקב"ה הוא באופן ש"לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת", ורק לעולם הבא יהיה "כולו כאחד"²⁷, וכמו כן בבית המקדש, ששם ניתן רשות להזכיר שם המפורש (והיינו, ששמו יתברך נמצא אמנם בכל העולם, אבל התגלותו היא בבית המקדש דווקא).

וזוהי גם שייכות תורת הבעש"ט הנ"ל לעניין הביכורים (שאודותם מדובר בפסוק הנ"ל) – שהרי מצות ביכורים היא בבית המקדש דווקא²⁸ (לא בנוב וגבעון, אלא בשילה ובבית עולמים²⁹), ומזה מובן גם בנוגע למה שכתוב בעניין זה "לשכן שמו שם", שקאי על השם שהיו מזכירים בבית המקדש.

ועל זה נאמר "לשכן שמו שם" – ששמו יתברך שהיו מזכירים בבית המקדש, הרי הוא משכן גם שם (במקום שהלך אליו במסירת נפש), וסוף-סוף בא הדבר בגילוי, שגם הוא רואה בעיני בשר איך שנשלמת הכוונה של "לשכן שמו שם".

ועוד זאת, שעניין "לשכן שמו שם" נמשך ופועל גם בעניינים גשמיים, וכמו בביכורים שהם "מראשית כל פרי האדמה"², פירות מובחרים שבאים מהשדות והכרמים המובחרים³⁰, והיינו, שהמשכת שמו יתברך באה בגילוי באופן שרואים את כל הטוב גם בעיני בשר.

וכל זה נעשה על-ידי המסירות נפש של "והלכת אל המקום אשר יבחר ה'",

שעל-ידי זה נעשה "הוי' אלקיך", היינו, ש"הוי'" שלמעלה מהשתלשלות, נעשה "אלקיך", כחך וחיותך³¹, בפועל ובגילוי.

(קטעים מהתוועדות שבת פרשת תבוא, ח"י אלול, ה'תשי"ג. 'תורת מנחם – התוועדויות' התשי"ג חלק ג' (ט), עמ' 161-167)

__________

1)    שיחת ליל שמע"צ תרצ"ז (סה"ש תרצ"ז ע' 189 ואילך). וראה גם כש"ט (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סתי"ט ואילך. וש"נ. וראה גם שיחת ח"י אלול דאשתקד ס"כ ואילך (תורת מנחם – התוועדויות ח"ו ס"ע 170 ואילך).

2)    פרשתנו כו,א-ב.

3)    ב"ר פ"ה, ח.

4)    ראה תו"א בראשית ד"ה כי כאשר (א, סע"ג ואילך). סה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשיב. אוה"ת בראשית ח"ג תפא, ב ואילך. ח"ו תתרמג, א ואילך. וראה גם סה"מ עטר"ת ע' תקכג. ועוד.

5)    ראה ב"ב (קכט, ב. קלג, א) בענין מתנה במי שראוי ליורשו. ונת' באוה"ת בראשית ח"א טז, ב ואילך.

6)    נצבים כט, יד.

7)    פרק מא.

8)    נדה ל, ב.

9)    ראה לקו"ת ר"פ האזינו. ובכ"מ.

10)  הל' גירושין ספ"ב.

11)  אבות ספ"ד.

12)  תניא ספכ"ח.

13)  לקו"ד ח"א קעג, סע"א ואילך.

14)  אבות פ"ו מ"ט.

15)  בראשית ג, יט.

16)  סה"ש תורת שלום ע' 46. לקו"ד ח"א צו, ב.

17)  מלכים-ב ב,א.

18)  זח"ג עא, ב. הובא ונת' בתניא אגה"ק ביאור לסז"ך.

19)  דמ"ש שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל (תניא פל"ז (מח, ב) – מע"ח שער כ"ו פ"א) – הרי זה בנוגע לנשמה מצד עצמה, משא"כ לאחר ירידתה למטה, שלאח"ז שולחים אותה למטה עוד פעם בשביל ענין של תיקון כו' (וראה גם לעיל ע' 71).

20)  הל' יסודי התורה פ"ב ה"י. הל' תשובה ספ"ה.

21)  הל' תשובה שם.

22)  ראה סה"מ תרמ"ח ע' קפז ואילך. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ד ע' קפח.

23)  אבות פ"ג מ"ו.

24)  יתרו כ, כא.

25)  או"ת להה"מ עה"פ (נו, רע"ג).

26)  פרש"י עה"פ.

27)  פסחים נ, א. וש"נ.

28)  ראה ביכורים פ"ב מ"ג. שקלים פ"ח מ"ח.

29)  ראה רמב"ן עה"פ. הנסמן באנציק' תלמודית ערך ביכורים ע' ש.

30)  ראה ביכורים פ"א מ"ג.

31)  ראה לקו"ת בלק עג, ג. פינחס פ, א. ובכ"מ.