חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:51 זריחה: 5:37 כ"ב בסיון התשע"ט, 25/6/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

גידול זקן
ניצוצי רבי

הרב מרדכי-מנשה לאופר

כשיהודי מתחיל לגדל זקן הרי זה כמו הוספת קומה חדשה לבניין קיים, והחרבת הקומה עלולה לזעזע את כל הבניין כולו – כותב הרבי להורים שהסתייגו מכך שבנם החל לגדל זקן * הרבי מעניק ברכה לחסיד בתנאי שיתחיל לגדל זקן, ולאחר מכן מתעניין במפורט במצבו * איגרת מופלאה לרעיית הרב פלדי להסכים לגידול הזקן על-ידי בעלה ולעודדו בכך * רשימה שנייה

"כל אדם הוא קומה שלימה חיה ובפתרון כל שאלה צריכים להתחשב עם אדם חי זה שאינו אוטומטי, ובמילא לא תמיד פתרון כללי מתאים אליו". דברים אלה מקדים הרבי (ליקוטי-שיחות כרך ז עמ' 325-326) בטרם הוא משיב ישירות לשאלת הורים – "אם אפשר להיות יהודי דתי בלא זקן".

הרבי ממשיך ומבאר:

בית בעל קומה אחת או שתי קומות גם הוא בית הוא ולכשיבנו עליו קומה שנייה ושלישית הרי זה הוספה על בית הקודם. אבל אם ירצו לאחר הבניין להרוס את הקומה הנוספת, מובן שההריסה תהרוס את כל הקומות ואפילו את היסוד, כיוון שכבר נתאחדו כל הקומות על-ידי מלט כו' וכו'. ועל-אחת-כמה-וכמה שאם ירצו להרוס את הקומה התחתונה, שהריסה זו תהרוס את הקומות אשר על גביה.

ומכאן לעצם השאלה:

החלטה דנשיאת זקן נתקבלה על-ידי בנם שי' מתוך התעוררות פנימית וקשה יהיה לברר אם זהו אצלו "הקומה הראשונה" שבמשל הנ"ל או "קומה נוספת" על עניינים שקדמו לה, וספק בעיניי אם גם צריך לחתור בנשמתו... בכל אופן ברור במצבו העכשווי, נעשו אצלו כל העניינים חטיבה אחת שעלתה לו במלחמה נפשית פנימית בזעזועים וכו'... על כל קרוביו וידידיו... לחזקו ולעודדו... כיוון שזהו טובת בנם ובמילא זהו גם-כן טובתם.

נשתנו הזמנים – לטובה

והנה מכתב נוסף (ליקוטי-שיחות כרך יב עמ' 207) שבו מבאר הרבי את חשיבות גידול זקן, אף-על-פי שבמקומות ובזמנים מסויימים התירו "יראי ה' באמת" להסירו. הרבי נוגע קלות בסיבות שעמדו ברקע ההיתר:

מובן ופשוט שלא נעלם ממני שבכמה מדינות ובמדינה זו [=ארצות-הברית], יראי ה' באמת, התירו את הנ"ל ובכמה וכמה הסברים וכו' ובמילא בדור שלאחרי זה היו גם יראים וחרדים שקיימו זה בעצמם [=לנהוג בהיתר], אבל בוודאי לא נעלם גם ממנו השינוי שחל בינתיים, שאז במדינות מסויימות וזמנים מסויימים נראה היה להמתירים שרק זו הדרך להצלת כמה וכמה מבני ישראל מקצה השני, ועמלו ויגעו למצוא היתר כו', ודי למבין. והרי גם באיסורים ברורים וגדולים מן התורה – נמצאים עניינים כאלו, ולא עוד אלא גם בתורה שבכתב – על העניין דיפת תואר אשר היתר ברור ניתן מן התורה בזה. וביארו חז"ל גם הטעם. ואל תדין את חברך עד וכו', ואולי במדינות ההם ובימים ההם מי יודע וכו'.

אבל כנ"ל, ת"ל [=תודה לה'], אין זה המצב כלל בזמננו זה. וכל הרוצה באמת – היכולת בידו (והלוואי – וינצלה במילואה) הפצת היהדות בלי פשרות בכל מקום שידו מגעת; ובזה גם נידון דידן (שם).

כיצד נראה היה משה רבינו...

בהמשך מציין הרבי היבט מעניין ומקורי בסוגיית גידול הזקן:

בשיחתי עם אחד אשר ביקר אצלי... ורצה להראות חריפות ובקיאות להיתר [=אי גידול זקן], שאלתיו (בהקדמת בקשה, שיענה מסיח לפי תומו מבלי כוונה): מהי הסיבה שכשמציירים פני משה רבינו או אהרון הכהן, הן מבני-ישראל והן להבדיל מאומות-העולם – מציירים דווקא בזקן גדול. ואם בנוגע לאהרון מסתמכים על הכתוב בתהילים שזקן אהרון יורד על פי מידותיו, למה מציירים כן בנוגע למשה רבינו, והרי הוא קיבל תורה מסיני, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתנו למשה מסיני, והרי כוח דהיתרא עדיף.

ובהיותו איש ישר, ענני, שגם בדעתו כשמצייר לעצמו ולא רק דמשה רבינו אלא אפילו למי שהוא בדורות אחריו, שומר תורה ומצוות, פשוט בעיניו שהיה לו זקן יורד על-פי מידותיו מבלי שנגע בו כלל וכלל.

בלי זקן ועובד בעשיית תפילין?!

מעשה בצעירה שעבדה כמורה בבית-ספר של ה'רשת'. בחורף תשכ"ב שודך לה בחור חרדי והיא כתבה על כך לרבי. הרבי השיב לה בנוסח הרגיל, כפי שנהג לענות אז בענייני שידוכין, אך בסוף תשובתו הוסיף קטע:

נ.ב. מובנת הפליאה שהבחור הוא בן ישיבה אבל בלי זקן ועובד בעשיית תפילין.

והרי ידוע עד כמה הפליגו חכמינו ז"ל ובפרט בזוהר הקדוש – בעניין גידול הזקן, ובפרט שהמדובר בבן ישיבה ועוסק בעשיית תפילין, זאת אומרת מלאכת הקודש מקודש ביותר, וכלשון חכמינו ז"ל, הוקשה כל התורה כולה לתפילין, ועשרים ואחד פעמים נזכר בהם שם הקדוש, שם הנכבד, וכל הלובשים תפילין במשך הזמן, תלויים בהיראת-שמים של זה העוסק ועובד בעשיית התפילין.

סופו-של-דבר, מסבב הסיבות סידר כך שהשידוך הנ"ל לא יצא אל הפועל.

הרבי דורש בשלום הזקן...

סיפור מרתק התפרסם לאחרונה (בלקט סיפורים, י"א ניסן תשס"ג, בהוצאת ועד התמימים העולמי עמ' 37) מפי הרה"ח הרב שמואל-יוסף-יהושע גרליצקי, שליח הרבי בתל-אביב:

בשנת תשל"ט נתקבלה הוראה מהרבי להדפיס מהדורת תניא בבירת טורקיה (בהמשך להדפסות בלבנון ובקפריסין). אחת ההנחיות שנתקבלו, שטרם נסיעתם יבקרו אצל ר' שניאור-זלמן שמרלינג, שחתנו מכהן כשגריר ישראל במדינה זו. השלוחים יציעו לר' זלמן לנסוע איתם, אך שלא ירבו בהפצרות, ואם לא ייענה יסעו הם לבדם. השלוחים לצפת, שהתעסקו בעניין, נסעו לביתו של ר' זלמן שמרלינג ושוחחו עמו על-כך.

באחד הימים שלאחר הפגישה (עם ר' זלמן) התקשר הרב גרליצקי למזכירות הרבי כדי לברר איזה שם לציין על לוחות ההדפסה – קושטא או איסטמבול (=אלה שני שמות העיר בתקופות שונות). הרב חודוקוב ביקש להמתין ומששב לטלפון השיב: "שיכתבו כפי שכותבים בגט".

בטרם נסתיימה השיחה נשאל לפתע על-ידי הרב חודוקוב: "הייתם אצל ר' זלמן?". הרב גרליצקי השיב בחיוב. שקט נשמע מעבר לקו, וכעבור שניות ספורות שואל הרב חודוקוב: "כיצד הוא נראה?". הרב גרליצקי השיב שהוא נראה ב"ה בסדר. הרב חודוקוב הבהיר: "לא, כוונתי אם הוא מגדל זקן". גם לשאלה זו השיב הרב גרליצקי בחיוב.

שוב כמה שניות של המתנה (בהן הדריך הרבי את הרב חודוקוב מה לשאול) ואחר-כך השאלה: "ומה גודל הזקן?". הרב גרליצקי שתק מכיוון שלא ידע מה לענות. הרב חודוקוב: "תן לי דוגמה למי הוא דומה?". הרב גרליצקי הרהר רגע והשיב הוא נראה כמו המזכיר הרב בנימין שיחי' קליין. הרב חודוקוב: "האם הוא מקצץ?". הרב גרליצקי ענה כי לא שם לב לכך ואינו יודע. הרב חודוקוב סיים את השיחה באומרו: "מובן שכל המדובר כאן צריך להישאר בסוד".

כשפגש לאחר-מכן הרב גרליצקי את הרב שמרלינג, ביקש ממנו שיספר לו על ה'יחידות' האחרונה בחודש תשרי. זה נענה: ביקשתי מהרבי שיברכני בעניין מסויים, שהיה מאוד חשוב לי, והרבי התנה זאת בכך שאתחיל לגדל זקן. הרב שמרלינג, שכבר היה בגיל שמונים, אמר לרבי שהוא חושש מלעגם של בני משפחתו על שנעשה לפתע 'חרדי' מדי. הרבי הגיב: אם כך, גם אני אינני יכול לפעול למילוי בקשתכם. וכך נסע ר' זלמן שמרלינג לארץ מבלי לקבל ברכה על אותו עניין. כעבור זמן נפטר אחיו של ר' זלמן, ובעקבות מאורע זה החל לגדל זקן אבל. כשראה שהוא מצליח להתמודד בהצלחה עם גידול הזקן, החליט להמשיך ולגדל זקן באופן קבוע. לאחר-מכן אכן הסתדר העניין שעליו ביקש מהרבי.

עתה הבין הרב גרליצקי את פשר שאלותיו של הרב חודוקוב, שהיה ברור כי הרבי עומד מאחוריהן.

"ייפרד ואל יעבור?"...

בשנת תשכ"ט התקרב ליהדות, וגם אל הרבי, הרה"ח ר' חיים-יהודא פלדי. הוא שהה כמחצית השנה בארצות-הברית. במהלך תקופה זו זכה ל'מופת' מיוחד מהרבי, והיה לחסיד נלהב.

כששב לביתו דיווח לרבי במכתב מא' דראש-חודש תמוז על פעולותיו ומילוי השליחויות השונות שהטיל עליו הרבי. בין השאר כתב דברים מרגשים מאוד בעניין גידול הזקן:

"אך דא עקא: הגעתי הביתה עם זקן קטן, שגרם במפתיע לסכסוך משפחתי. זוגתי תי' אשר במשך שישה חודשי העדרי מן הבית התנהגה וניהלה את הבית ברוח יהודית כשרה, ללא כל פגם, אדרבה, מצאתי גם שיפורים מסויימים. אולם... כל זקן מעורר בה דחייה... כך שאינה מסוגלת לדור בכפיפה אחת איתי, עד שלא אסיר את הזקן למשעי.

"בקושי השגתי אצלה דיחוי של שבוע ימים, עד שאוכל לקבל את חוות דעתו של כ"ק שליט"א. זוגתי תי' מדגישה, שדרישתה נמרצת ואין לה כל שייכות לצד היהודי שבדבר אלא זה מצב נפשי עמוק, שאינה מסוגלת להשתלט עליו (אם כי חוששני, כי ויתור מצידי יגרור בהכרח גם ויתורים אחרים...).

"אמנם נכון, כי עד עכשיו הלכתי בלי זקן ולכאורה הייתי צריך לוותר עליו למען שלום-בית, ואולי זה איננו בבחינת ייפרד ואל יעבור, אולם מאידך אני מרגיש באופן ברור, כי הזקן הזה שלי אינו מורכב משערות בלבד, אלא הוא צמח משורשים עמוקים מאוד בנשמתי, והוויתור עליו היה חס-ושלום ההפך של 'מעלין בקודש'.

"ועתה שאלתי ובקשתי: בכדי למנוע התפרדות החבילה, הייתי אולי בכל זאת מחליט להוריד את הזקן, אלא אם-כן אקבל הוראה מכ"ק לבל אעשה זאת, ובקשתי המיוחדת היא שכ"ק יתחשב נא בדחיפות העניין ויורה נא לשלוח את המענה בדואר מהיר".

ביסוס השלווה הפנימית

ביום ג' תמוז משגר לו הרבי מכתב תשובה ובו התייחסות קצרה בלבד לעניין הזקן:

ואשר לשאלה שכותב, הרי אפשר שבכלל תרד מסדר היום.

הרבי מוסיף עוד:

ובכל אופן ככל שאלה וכיוצא-בה על העומד בספק לפנות לרב מורה הוראה בסביבתו שישמע טענת שני הצדדים ויורם דעת תורה.

אך בזאת לא הסתפק הרבי ושיגר לרעייתו, מרת עדה פלדי, איגרת ארוכה (נדפסה ב'היכל מנחם' כרך א' עמ' נג- נה). באיגרת זו מבקש הרבי לעודדה לחזק את ידי בעלה ולעמוד לימינו מול כל הקשיים הסביבתיים שעוד נכונו לו בהמשך דרכו. הרבי אינו מתייחס ישירות לקשיים שעורמת היא עצמה בדרכו החדשה של בעלה, אלא כותב בלשון עקיפה ומדבר על "מלעיגים" ועל "קשיים". בתוך כך מנתח הרבי את תופעת הלעג מצד אנשים שונים, הנובעת כלשונו, מ"הצדקת עצמו של המלעיג בעניין שמצפונו מבלבל אותו מזמן לזמן":

ברכה ושלום,

אף שאיני מכירה אישית, אבל כיוון ששמעתי רבות אודותה מבעלה מר יהודא שי' מרשה אני לעצמי לפנות אליה בשורות הבאות ותקוותי שלא תקפיד.

לאחרי ההתקשרות על-ידי מכתבים נעם לי להכיר את בעלה אישית בביקורו כאן במשך זמן ארוך לפי ערך. ועל יסוד שיחותינו פעמים אחדות, שסיפר לי ראשי פרקים מדברי ימי חייו, ושמחתי לראות אשר מצא שלווה נפשית על ידי התקשרותו – עוד יותר – להשקפת עולם הנובעת מתורתנו תורת חיים תורת אמת, שלווה אשר גובלת היא ומביאה גם לאושר פנימי, אושר נפשי.

ובוודאי אשר התקרבות האמורה, אשר תוצאותיה שלווה והרמוניה ואושר, אפשריים הם בעזר ה"עזר" כלשון הכתוב, היינו האשה; דיעה אשר נתאמתה אצלי על-ידי סיפור בעלה אודות העזר אשר מצא בה והסיוע בכלל, ובפרט בהאמור.

ולמותר להאריך על-דבר ההכרח בשלווה פנימית והרמוניה בשביל שיהיו חיי האדם ראויים לשמם, ובפרט בתקופתנו זו רבת המהפכות בחיי הציבור והכלל וגם בחיי הפרט והיחיד.

ולכן תקוותי חזקה אשר כמו בעבר כן גם בעתיד – תעמוד ליד ימינו של בעלה שי' גם בהתקרבות האמורה והתקדמותו בזה, שהרי ככל דבר חי בטח תגדל גם ההתקרבות ותתקדם. כוונתי ששניהם יחד יילכו ויעלו בחיים על פי תורתנו תורת חיים.

בכל זה אמרתי אשר יש מקום לכתוב על דבר זה בפירוש, כתיבה שכוונתה הבעת תקווה ביחד עם עידוד וחיזוק, כיוון שלפעמים האדם פוגע [=נתקל] בדרכו בהתקדמות האמורה בקישויים [=קשיים] וכולי, ובפרט (על-פי מה שהורו חכמינו ז"ל) כשפוגע לבני אדם שעדיין לא הגיעו למצב האמור ומשתדלים לחזק את עצמם בעיני עצמם ובעיני הבריות על-ידי לעג והשפלת אלו שהתקדמו יותר מהם והגיעו לשלב יותר גבוה בהשקפת עולם – תורתנו ואמונתנו. והרי כמה הזהירו חכמינו ז"ל שלא להתבייש מפני המלעיגים, ביודעם טבע האדם אשר נסיון לא קל הוא. כוונתי גם לפרט מיוחד בדבר, והוא בנוגע גידול הזקן, אשר נראה בעלה שי' במשך שהותו כאן שהתחיל לגדל הזקן, שהוא בלשון חכמינו ז"ל "לבושו של הקב"ה" ומשרה על איש היהודי צלם אלוקים, כמסופר בכמה מדרשים – דבר אשר עלה לבעלה שי' בהיותו כאן לא בקל (בעיקר מטעם האמור, מפני המלעיגים), ובכל זה ומבלי כל השפעה מבחוץ החל בזה וכנראה שגם זה הוסיף אצלו בביסוס שלווה הפנימית וההכרה שעומד על בסיס חזק של התורה והמצוות. וזהו מעיקרי מטרת מכתבי זה, לבקשה ולהביע תקוותי אשר גם בזה תסייע אותו ותעודדו להמשיך גם להבא ומתוך שמחה ושלווה.

מובן שידוע לי שישנם כמה מבני ישראל מקיימי התורה והמצווה ואין מגדלים זקן, וכמבואר חילוקי הדיעות בזה והשיטות בפוסקים. הרי המדובר בנידון זה הוא לא רק מנקודת הפסק-דין, כי אם בעיקר מהתוצאות בחיי היחיד אודותו מדובר שהן לא רק משביעי רצון כי אם הרבה יותר מזה, ונצטרף עניין גידול הזקן לשאר התופעות הטובות בחייו במשך שנים האחרונות, כולל גם היחס שלה וכולי להוסיף אור וחיים בחייו, אשר בוודאי ובוודאי ניתוסף על-ידי זה גם בחייה היא. ומובן שאין ערוך להישג זה ולעלייה זו בחיים לעומת הלעג מאחדים בהסביבה, אשר כאמור תוכנו הוא הצדקת עצמו של המלעיג בעניין שמצפונו מבלבל אותו מזמן לזמן, והדרך הקלה היא השפלת אותם שגם בהערכתו נעלים הם ממנו. ובוודאי אין צורך באריכות בהאמור.

ורק להוסיף עוד נקודה, ובנידון האמור גם היא עיקרית, ציטוט דברי רבנו "הצמח צדק" אשר גידול הזקן סגולה מיוחדת לו להמשיך ברכת ה' ברבוי – הן בכמות והן באיכות. שמזה מובן אשר כל הזקוק לתוספת ברכה מה אם בענייני בריאות או בענייני ממונות ועל אחת כמה ברוחניות, עליו לאחוז בהתקדמות זו ביותר וביותר. ובפרט דבכל כגון זה הובטחנו הבא ליטהר מסייעין אותו מלמעלה סיוע רב.

יהי-רצון שיסתדרו גם ענייני הנכסים שלהם – הבית וכולי – באופן משביע רצון ויתברכו מהשם יתברך בכל המצטרך להם ברוח ובגשם, ותבשר טוב בכל העניינים אודותם מדובר.

בי"ג תמוז תשכ"ט, א' לסדר הנני נותן לו את בריתי שלום, כותב החסיד ר' יהודה פלדי:

כ"ק אדמו"ר שליט"א

שלום וברכה!

אודה ד' בכל לבב על אשר הענין הכאוב ירד מסדר היום. עלי להדגיש, כי מכתביו של כ"ק השפיע לא רק בהגיעו, אלא עוד ביום כתיבתו, כי באותו יום ממש אמרה לי זוגתי תי', לאחר שעדיין לא נתקבל המענה, מילים אלו: "ראה נא, אילו הרבי שליט"א היה לפחות כותב לי כמה מילים, שאשתדל להתגבר על הקשיים הנפשיים ובזכות זה תבוא עלי ברכה, כי אז..." הורגש, אפוא שציפתה רק לפתח חרטה, כדי לסגת בכבוד, ואז הייתי משוכנע, כי מכתב מעין זה בוא יבוא. זוגתי תי' היתה מאד נרגשת מן הכבוד הרב שנפל בחלקה וביקשה ממני להעביר לכ"ק את תודתה העמוקה.


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)