חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:32 זריחה: 6:01 ט"ו באב התש"פ, 5/8/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

פרשת דברים
ממעייני החסידות

נושאים נוספים
התקשרות 678 - כל המדורים ברצף
על-ידי ה'מיצר' באים אל ה'בלי מצרים'
נרקוד בתשעת הימים לקבלת פני משיח
ימי בין המצרים
פרשת דברים
הלכות ומנהגי חב"ד לשבוע ט' באב

אלה הדברים (א,א)

כדבורים היו בניי . . מה הדבורה הזאת כל מה שהיא מסגלת מסגלת לבעליה, כך כל מה שישראל מסגלין מצוות ומעשים טובים הם מסגלים לאביהם שבשמים (מדרש רבה)

משל הדבורים מורה על דרגה נעלית ביותר של עבודת ה' לשמה: האדם אינו חושב כלל על עצמו, על העילוי הנפלא שיגיע אליו באמצעות עבודתו, אלא הוא חושב רק על קיום רצון הבורא, כמאמר (קידושין בסופה) "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני".

(לקוטי תורה דברים עמ' כח)

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל (א,א)

לפי שהן דברי תוכחות . . סתם את הדברים והזכירם ברמז (רש"י)

יחד עם הוכחה נסתרת זו הוכיח משה את ישראל גם בתוכחה גלויה, כאמרו (עקב ט) "ממרים הייתם", "מקציפים הייתם".

אומר על כך הרבי ה'צמח-צדק':

התוכחה הגלויה היתה מכוונת כלפי חלק הנשמה המלובשת בגוף, שהיא זקוקה לתוכחה גלויה; ואילו התוכחה המוסתרת נועדה לעורר את חלק הנשמה שלמעלה מהגוף, שדי לה ברמז בעלמא, כמאמר "די לחכימא ברמיזא".

זהו "אשר דיבר משה אל כל ישראל": דבריו היו מכוונים לכללות הנשמה, על שני חלקיה.

(אור התורה)

ולבן (א,א)

תפלו על המן שהוא לבן (רש"י)

תוכחתו של משה את ישראל על שזלזלו במן הייתה ברמז בלבד, ואילו תוכחתו לבני גד ולבני ראובן על שהעדיפו את עבר הירדן נאמרה בגלוי ובבירור.

המשמעות הפנימית של ההתנגדות למן היתה – סירובם של ישראל לעסוק בפנימיות התורה, בטענה שאין להם עסק בנסתרות (לחם סתם רומז לנגלה שבתורה, ואילו המן, לחם מן השמים, רומז לנסתר שבתורה). ומכיוון שהנסתר שבתורה שייך לנסתר שבנשמה, פנימיות הנפש, אף התוכחה היתה ברמז ובסתר. ואילו בני גד ובני ראובן סירבו להיכנס לארץ ולעסוק בבירור ענייני העולם, אלא רצו להישאר בעבר הירדן, שהיתה ארץ מקנה, שבה יכלו להיות רועי צאן, הרחק משאונה של עיר. לכן הוכיחם משה בתוכחת מגולה, שכן עבודת הבירורים קשורה לכוחות הגלויים שבנפש.

(לקוטי שיחות כרך ט עמ' 20)

הואיל משה באר את התורה הזאת (א,ה)

בשבעים לשון פירשה להם (רש"י)

מדוע נערך התרגום על-ידי משה דווקא?

כי המשמעות הפנימית של תרגום זה היא – החדרת אחדות הקדושה למקום הפירוד והטומאה. לשון הקודש מורה על אחדות, ככתוב (נח יא) "ויהי כל הארץ שפה אחת" (לשון הקדש, רש"י); ואילו שבעים לשון, שנוצרו בעקבות חטא דור ההפלגה, מורים על פילוג ופירוד. וכדי להגיע עד למקום הפירוד חייבת ההשפעה לבוא מדרגה נעלית ביותר, לפי הכלל הידוע: כל הגבוה יותר, יורד למטה יותר.

(לקוטי שיחות כרך ג עמ' 862)

רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם (א,ו)

אין אדם רשאי להסתגר באוהלה של תורה ולהסתפק בעבודתו עם עצמו; עליו לנסוע למקום רחוק מיהדות ולהביא לשם את אור התורה.

(לקוטי שיחות כרך ב עמ' 695)

ואשימם (א,יג)

חסר יו"ד (רש"י)

הרבי הריי"צ השתתף פעם באסיפת רבנים בריגה, ובנאומו יצא נגד פשרות והיתרים ביהדות ובחינוך. בתוך הדברים אמר: על "ואשימם" אומר רש"י שהוא חסר יו"ד, אך בספרי תורה שלנו כתוב "ואשימם" מלא. הפלא ופלא – היו"ד נמצאת ובכל זאת היא חסרה! אלא מאי, קושרים את היו"ד [=את היהודי] בחבלי עבותות הפשרה ומולחים אותה בהיתרים, עד שנדמה לך שהיא חסרה...

(לקוטי דיבורים ב עמ' 712)

שמוע בין אחיכם (א,טז)

אמר הבעל שם טוב:

"שמוע" – מי ש"שומע" ומרגיש גודל אהבת הבורא לכל יהודי, איך שכל יהודי יקר למעלה, "בין אחיכם" – אדם כזה מבין את גודל חשיבותו של כל יהודי ("בין" לשון הבנה), וכתוצאה מכך הוא מעורב בין הבריות ומתענג מכל יהודי.

"שמוע" – אם רצונך להשיג "שמיעה" והרגשה זו, "בין אחיכם" – עליך להיות מעורב בתוך הבריות, מכיוון שכל יהודי, גם הפשוט ביותר, אחיך הוא.

(כתר שם טוב (הוספות) סימן כח)

לא תכירו פנים במשפט . . כי המשפט לאלקים הוא (א,יז)

"לא תכירו פנים במשפט" – אל תיראו במשפט שלמעלה את הפנים של מידת החסד, אף ש"משפט איהו רחמי" (תקוני זהר בהקדמה),

"כי המשפט לאלקים הוא" – היינו מידת הדין, אלא שהיא מתלבשת במידת הרחמים.

למה הדבר דומה, לאדם שרואה את המלך ופניו צהובות, ולכן עולה על דעתו שהמלך יאהבנו אפילו אם ימרוד בו.

(מגיד דבריו ליעקב עמ' נא)

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו (א,יז)

הרמב"ן אמר פעם לבנו:

אם תסתפק פעם באיזה דבר אם הוא מותר או אסור, בראש ובראשונה עליך לסלק את הנאתך מהדבר, ורק אחר-כך תשקול את צדדי הספק. שכן כאשר יש לאדם צד הנאה מאיזה דבר, הוא מוצא תמיד סברות להתירו.

הוסיף הבעל-שם-טוב, כי הדבר נרמז בפסוקנו:

"והדבר אשר יקשה" – אם אתה מתקשה להחליט באיזה דבר אם הוא מצווה או לאו, "מכם" – הספק נובע מההנאה שיש לך בדבר. "תקריבון אלי" – סלק אפוא את הנאתך מהדבר ותתכוון אך ורק לשם שמים, "ושמעתיו" – אתן לך הבנה איך להתנהג (ושמעתיו מלשון "והם לא ידעו כי שומע יוסף").

(כתר שם טוב עמ' ג)

ובמדבר אשר . . נשאך ה' אלקיך (א,לא)

התוכן הפנימי של מסעות בני-ישראל במדבר, שהוא סמל הקליפות, הוא הכנעת כוחות הטומאה והרע, "אתכפיא סטרא אחרא"; ועבודה זו מנשאת ומרוממת את הנשמה עד רום המעלות.

(אור התורה)

אוכל בכסף תשבירני (ב,כח)

"אוכל בכסף" – כאשר אתה נכסף ומתאווה לאכול, "תשבירני" – שבור ובטל את התאווה.

(אור תורה עמ' נא)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)