סוכות הוא חג של חיבוב המצוות והידורן -  לולב מהודר, אתרוג מפואר, סוכה נאה. אולם יש מי שהם מהדרים מן המהדרים. ר' שמואל רוזנברג, המתגורר ברחוב רבי עקיבא פינת רחוב אלישע בבני-ברק – ראוי בלי ספק לתואר זה.

על גג בניין מגורים בן חמש הקומות מקים ר' שמואל כבר שנים רבות סוכת-ענק, המשתרעת על עשרות מטרים ומחולקת לחדרים. אחד החדרים בסוכה ישמש בימי החג בית-כנסת. במקום יתקיימו שיעורי תורה ותפילות. חדר אחר מיועד לסעודות המשפחה. לר' שמואל בן ה-68 ולרעייתו יש (בלי עין רעה) שמונה ילדים ועשרות נכדים. ויש חדר לאירוח וחדר למטבח וחדר למנוחה.

זיכרונות נדודים

על בניית הסוכה ועל קישוטה עמל ר' שמואל כבר ממחרת תשעה באב. ידיים טובות יש לו וגם חוש יצירתי. את הקישוטים הוא יוצר בעצמו: מנורות, חנוכיות, מגיני-דוד עשויים מצינורות נחושת, נר-זיכרון שיצר מתרמיל של תותח, ציורי בד של ירושלים ובית-המקדש, שלטי 'ברוך הבא' מעוטרים בשרשראות צבעוניות ועוד. "כשאני נכנס לסוכה, אני מרגיש כעין השראת השכינה", אומר ר' שמואל, "לכן בסוכות כמעט אינני יוצא מהסוכה".

הסוכה היא גם זיכרון ליציאת מצרים, וגם ר' שמואל נושא בליבו סיפור אישי עגום וזיכרונות נוגים מה'מצרים' שלו. כבן שמונה היה כשכבשו הנאצים את הונגריה ודחסו את כל יהודי סרוואש, עיר-הולדתו, לתוך גטו קטן. במשפחתם היו אז שלוש-עשרה נפשות. אחיו הגדול עלה לארץ עוד קודם המלחמה. עוד אח ברח מיד ליערות והצטרף לפרטיזנים. אח שלישי גויס ליחידות היהודיות של צבא הונגריה, ובאחד הקרבות נפלה היחידה בידי חיילים רוסים וחוסלה.

ממחנה למחנה

תלאותיה של המשפחה רק החלו. מהגטו הועברו למחנות-עבודה בגרמניה. באחד מהם, פוטנדורף, ילדה האם את בתה הקטנה, שזכתה לחיות כחמישה חודשים בלבד. "המיילדת הנוצרייה ביקשה ממנה את התינוקת, אבל אמא אמרה לנו כי בשום אופן לא תמסור את בתה לידי נוצרים, ומה שיעלה בגורלנו יעלה גם בגורלה", מספר ר' שמואל.

התחנה הבאה הייתה מחנה-הריכוז ברגן-בלזן. התנאים במחנה היו נוראים. אביו של ר' שמואל וגם הוא-עצמו חלו בטיפוס. שלוש אחיותיו הצעירות, בנות שבע ושש והתינוקת הקטנה - נפטרו. "אמא התעקשה שלא למסור את הגופות למשרפות", נזכר ר' שמואל ודמעות בעיניו. "היא החביאה אותן זמן-מה, ולילה אחד, לקראת סוף המלחמה, כשהשמירה הגרמנית במחנה התרופפה מעט, חפרנו מאחורי הצריף 'קבר אחים' גדול ובו קברנו את שלוש הילדות עם עוד כמאה יהודים".

יש על מה להודות

זמן-מה לאחר המלחמה, אחרי ששרדה בגבורה את כל מוראותיה, לקתה האם בדלקת חריפה ונפטרה. משפחת רוזנברג עלתה לארץ בערב ראש-השנה תש"ט, בהרכב חסר מאוד.

רוב שנות חייו עסק ר' שמואל בהוראה ובחינוך. לאחר פרישתו לגמלאות הוא מחלק את זמנו בין לימוד תורה לבין ענייני משפחתו ותחביביו. אך סוכות הוא החג שלו. לאחר שבועות של טורח ועמל הוא יושב כמלך ב'ארמונו' ונהנה מצאצאיו הרבים. "הנה, ברוך ה', לצד הזיכרונות הכואבים מן העבר יש גם הרבה על מה להודות לה'", הוא אומר ומחייך בפה מלא.